הלילה יפתח גמר ה -NBA בין שתי הקבוצות הגדולות של המערב והמזרח, אוקלהומה סיטי ת'אנדר נגד המיאמי היט.
אני רוצה לדבר על אוקלהומה,ככל הנראה הקבוצה המוכשרת ביותר בליגה ואחת המלהיבות שבה,היא מורכבת משחקנים שכרגע נמצאים בעונותיהם הראשונות בליגה, שחקנים צעירים שעתיד גדול עוד נמצא לפניהם. הגמר הזה יכול להיות הראשון מני רבים של הקבוצה הנהדרת הזאת.
אם התהליך שקורה ב – OKC יימשך בשנים הקרובות, נוכל לחזות בקבוצה בלתי נשכחת, כזו שתזכיר לנו את שיקגו בולס הגדולה של ג'ורדן, פיפן, ופיל ג'קסון.
למה היא תזכיר לנו את שיקגו בולס? קודם כל בגלל הטריו המופלא של דוראנט, ווסטברוק וההוא עם הזקן – ג'יימס הארדן. טריו שאפשר להשוות במידה מסוימת לטריו של הבולס – ג'ורדן, פיפן ורודמן התולעת עם השיער הצבעוני. בנוסף אליהם קיים צוות מסייע איכותי מאוד הכולל בתוכו את סרג' איבאקה, סאפלושה ודרק פישר. בשיקאגו היו אלה טוני קוקוץ', הוראס גראנט וכו'.
דבר נוסף שיזכיר לנו את הקבוצה מהניינטיס הוא הסופרסטאר הראשי. זה שמתעלה מעל כולם ומגיע ברגעי האמת. קווין דוראנט הוא האיש של הת'אנדר, בדומה לג'ורדן שהיה האיש של הבולס ושל הכדורסל בכלל. שניהם קולעים מכל מקום באחוזים גבוהים,יכולת זריקה מדהימה ומה שיותר מדהים בהשוואה הזו הוא הגיל. דוראנט (23) כרגע קצת יותר מבוגר ממה שהיה ג'ורדן כשרק הגיע לליגה והוא יכול בקרוב מאוד לזכות באליפות הראשונה שלו.
להזכירכם, ג'ורדן עשה את זה רק בעונתו השביעית וקצת לפני גיל 30. תחשבו כמה אליפויות קווין דוראנט יוכל לקחת עם החבורה המעולה הזו שסביבו. חבורה שלא הייתה ליד ג'ורדן בעונותיו הראשונות בליגה, כמו למי שעשוי וצריך לאיים על אוקלהומה בדרך אל התואר, אדון לברון קינג ג'יימס.
הת'אנדר היא קבוצה צעירה, רעבה וגם די חדשה, לאחר שרק לפני ארבע שנים היא עברה מסיאטל לאוקלהומה סיטי. היא מודרכת על ידי המאמן סקוט ברוקס, שזו קבוצתו הראשונה בקריירת האימון שלו. אין ספק שהוא עושה עבודה טובה יחד עם הג'נרל מנג'ר – סם פרסטי, זה שאחראי במידה רבה על הגעתו של טוני פארקר לסן-אנטוניו.
מול אוקלהומה תתייצב קבוצה שלפני שנתיים האמינה שהיא תשלוט בליגה בלי בעיה. מה שהתברר כלא נכון בעליל. היא מגיעה לגמר כסוג של אנדרדוג אחרי שבקושי הצליחה לעבור את שני הסיבובים האחרונים (היא צריכה להודות המון ללברון ג'יימס המפלצת) מול הפייבוריטית שמעוניינת להתחיל שושלת חדשה ואמיתית בליגה הזו, בדיוק כמו השושלת של הבולס.
במידה ואכן תתפתח פה שושלת יהיה לאוקלהומה יותר קשה לשמור על הסגל המצוין שקיים כרגע. המשכורות של השחקנים יעלו והאגו יתחיל להתנפח אצל כמה מהם, והקבוצה תזדקק לשינוי. אני בטוח שהם יוכלו לטפל בכל בעיה שתתעורר בעתיד ותאיים לפגוע בקבוצה. על ידי ניהול נכון היא באמת תוכל לשלוט בליגה בניגוד ליריבתה לגמר המרתק שעומד להתחיל, המיאמי היט שהתעסקה ביותר מדי ברבורים ואוכלת הרבה חול בינתיים.
ישנם אלמנטים שונים שמאפיינים ספורטאי גדול בדורו, אותם אלמנטים חוצים לעיתים את גבולות הספורט, כלומר, הם מתבטאים במעשים שמחוץ למגרש ולעיתים גם בכאלה שמשתלבים בצורה מיוחדת על המגרש ומחוצה לו.
נובאק ג'וקוביץ' הוכיח לנו באופן סופי שמעבר להיותו שחקן הטניס מספר 1 בעולם הוא גם בנאדם גדול. ראינו בעבר את היכולת שלו לבדר את הקהל תוך כדי משחק באמצעות חיקויים שונים ושמונים, וראינו אותו מקבל את האהבה וההערצה של בני עמו אליו כי הוא באמת משהו מיוחד – בסרביה מולדתו, וגם מחוצה לה. אבל מה שקרה אתמול בטורניר מונטה קרלו הוא מה שמאפיין את הגדולים ביותר – שעות ספורות לפני משחקו בשמינית הגמר מול אלכסנדר דולגופולוב, התבשר נובאק ג'וקוביץ' על מותו של סבו, ג'וקוביץ' פרץ בבכי אך לאחר מכן בחר להופיע למשחק.
כשהוא נמצא בפיגור של מערכה אחת נראה היה שהאירוע הזה מונע ממנו להתרכז ולהציג את יכולתו הרגיל (איך אפשר להאשימו?). אך כאמור שחקנים גדולים ניחנים בתכונות גדולות וחשובות, כזה הוא נובאק ג'וקוביץ' – נחוש בדעתו, אמיץ, בעל תושייה וקור רוח. ג'וקוביץ' המשיך לשחק ולא נשבר, ביצע מהפך מרשים וניצח את המשחק. את המשחק הזה הוא שיחק למען סבו, ההתרגשות אצלו הייתה גדולה ואפשר היה להבחין בכך מיד בסיום המשחק כשהוא פורץ בבכי פעם נוספת.
ג'וקוביץ' התגבר על כל המחשבות הקשות, ניקה את ראשו לאחר אותה מערכה ראשונה בה נקלע לפיגור, והבין שאת המשחק הזה הוא חייב לנצח – בשביל סבו. כי בעצם לשם כך הוא עלה על המגרש מלכתחילה והפסד במשחק רק יעכיר את האווירה ואת הרגשתו האישית, של הקרובים אליו ושל הקהל כולו. הוא עשה מעשה ששמור לגדולים באמת, כשהתמודד על המגרש בדרך יוצאת דופן עם מה שקרה מחוצה לו. הוא לא הרכין את ראשו אלא נלחם בגאווה עד הסוף המתוק – אך מעט מר של אותו משחק.
כרגע נובאק בחר להמשיך את ההתמודדות שלו בטורניר למרות מות סבו. ג'וקוביץ' היה מאוד קרוב לסבא שלו, ולכן זה לא פשוט בשבילו להמשיך לשחק בטורניר, אך אין זה משנה, כי את שלו הוא כבר עשה בכך שלא ויתר על מה שהוא כל כך אוהב כאשר דבר כל כך גדול ובעל משמעות מעיק עליו. אם יצליח להגיע עד הסוף ואף יזכה בטורניר זה רק יגביר את התחושה שקרה פה משהו עוצמתי ובלתי נשכח באירוע ששילב ספורט ואנושיות.
עד לאחרונה קרב האליפות בפורטוגל היה צמוד מאי פעם ואפילו סלבה ברזילאי הגדול שיחרר צרור של "יא-אללה" אל מול המחזה הדרמטי הזה.
שלוש קבוצות נצמדו אחת לשנייה בצמרת הטבלה ולמעשה עדיין מתמודדות על התואר. אותן שלוש קבוצות – פורטו, בנפיקה ובראגה נמצאות בדר"כ בצמרת אבל לא מגיעות למצב כזה 5 מחזורים בלבד לסיום העונה.
בימים האחרונים נפתח פער ע"י פורטו שהיא ללא ספק הטובה ביותר בפורטוגל ב-20 השנים האחרונות. את הפער הזה נראה שאי אפשר כבר לסגור. בקרב הצמרת שהתקיים ביום שבת בין פורטו לבראגה ניצחה פורטו בתוצאה 0-1 ושלשום נערך הדרבי הגדול של ליסבון, זה שבעצם אולי סתם את הגולל על חלומות האליפות של בנפיקה. ספורטינג ניצחה גם היא בתוצאה 0-1 וזאת למרות שהיא בעונה נוראית בליגה בניגוד לליגה האירופית (תתמודד בחצי הגמר מול אתלטיק בילבאו).
בראגה הוכיחה לנו בשבועיים האחרונים שהיא אינה ראויה לתואר האליפות כי למעשה היא לא מסוגלת לזכות בו. שני הפסדים לשתי יריבותיה לצמרת הטבלה מעידים על רגליים קרות במשחקים גדולים או שיותר נכון לומר – היא פשוט פחות טובה מהשתיים האחרות. בנפיקה לעומתה הציגה יכולת מעולה כל העונה. גם בליגה וגם בליגת האלופות, במיוחד אל מול היריבות האנגליות מנצ'סטר יונייטד וצ'לסי. אך ברגע האמת היא מפסידה ליריבה המושבעת שלה וכנראה יוצאת ממירוץ האליפות ומשאירה רק מתמודדות אחת על התואר.
פורטו ממשיכה את שליטתה בליגה הפורטוגלית. היא נמצאת בדרכה לאליפות מספר 26 שלה וזה עוד בעונה חלשה יחסית לעונות קודמות – בטח ביחס לעונה הקודמת שנחשבת לאחת העונות הטובות של המועדון (מוריניו אל תדאג לא שכחתי אותך). היא עושה את כל זה בעזרת ניהול נכון, רכש מצוין אשר מתבצע לפני תחילתה של כל עונה, וגם בגלל סגל איכותי יותר מבנפיקה, ספורטינג ובראגה.
בעונה שעברה שלוש המובילות הגיעו אל חצי גמר הליגה האירופית והעונה הן הגיעו לישורת האחרונה בליגה במצב טוב (כאמור עד המחזור האחרון), הן עשו זאת כשמרבית שחקני הסגל שלהן אינם פורטוגלים.
מעט מאוד שחקנים פורטוגלים משחקים בקבוצות הצמרת. בבראגה יש מספר שחקנים פורטוגלים – בטח יותר ממה שיש ליריבותיה. המון דרום אמריקאים משחקים בקבוצות הללו, בעיקר ברזילאים, ונראה שעובדה זו איננה מפריעה לאותן קבוצות כלל.
ארבעה מחזורים נותרו לסיום העונה, והפער בין המקום הראשון לשני עומד על 4 נקודות. פער שיהיה מאוד קשה לסגור בארבעה מחזורים בטח כשבאותו מקום ראשון נמצאת פורטו הגדולה. אין ספק שבנפיקה וגם בראגה לא יוותרו וימשיכו להילחם עד המחזור האחרון ואולי הדרמה בצמרת עוד תחזור. אבל כרגע נראה שפורטו תוסיף עוד תואר לארון הגביעים שלה.
מה שלבטח ישמח את בנפיקה ובראגה הוא המקום בליגת האלופות בעונה הבאה – שלושת המקומות הראשונים מובילים לצ'מפיונס ליג ובנוסף לזאת פורטוגל עוקפת העונה את צרפת בדירוג של אופ"א ועולה למקום החמישי.
הקרבות בצמרת תורמים גם לקבוצות וגם לכדורגל הפורטוגלי כולו וכולנו מקווים לדרמה בסיום הליגה שתגרום לנו לאמר יאא-אלללה!
שלשום לפנות בוקר שעון ישראל נערך בניו אורלינס, ארצות הברית, גמר טורניר ה-NCAA הלא הוא גמר טורניר המכללות, והאירוע שסוגר את שיגעון מרס הידוע יותר כ-March Madness.
הגמר השנה הפגיש שתי קבוצות חזקות מאוד אך בעלות אופי שונה, האחת היא קנטאקי וויילדקאטס, לה עבר מפואר עם 7 אליפויות (כשבסוף הערב היא חגגה את השמינית שלה) והשנייה היא קנזס ג'ייהוקס עם 3 אליפויות, כשהאחרונה הייתה ב-2008.
האחראי העיקרי להצלחה של קנטאקי בטורניר המכללות השנה הוא לא אחר מאשר המאמן ג'ון קאליפרי. קליפארי נחשב לאחד המאמנים הגדולים במכללות בשנים האחרונות וזאת למרות שהאליפות שחגג שלשום הייתה הראשונה שלו. הוא ידוע בזכות הקשרים הרבים שלו והיכולת שלו לגייס את כוכבי התיכונים הטובים ביותר בארצות הברית, לעיתים הוא עושה זאת בדרכים מפוקפקות. השנה הצליח קאליפרי להרכיב חמישייה קטלנית וצעירה מאוד, שלושה פרשמנים (שחקני שנה ראשונה) ושני סופמורים (שחקני שנה שנייה).
השחקן הבולט העונה בקנטאקי היה אנטוני דיוויס. הסנטר המצוין שבקיץ אחד צמח ב-20 ס"מ והוסת מעמדת הגארד לעמדת הסנטר. לאורך כל העונה וגם בחודש האחרון הוא הציג מספרים נהדרים, בעיקר בהגנה, וגם הראה יכולות אתלטיות מרשימות מאוד. כרגע הוא המועמד המוביל לבחירה הראשונה בדראפט הקרוב. בקנטאקי יש עוד כמה שחקנים נהדרים שצפויים להיבחר בסיבוב הראשון של הדראפט הקרוב – כמו מייקל קיד-גילכריסט, טרנס ג'ונס ומרקיז טיג.
במשחק הגמר אנתוני דיוויס הציג יכולת התקפית חלשה אבל לטובתו ייאמר שהוא הבין זאת מהר והתמקד בהגנה ואת זה אפשר לראות בנתונים הסטטיסטיים שלו – 6 חסימות ו-16 ריבאונדים. את תצוגת המשחק המרשימה ביותר בקנטאקי ראינו אצל דורון לאמב שסיים משחק נהדר עם 22 נקודות.
מהצד השני התייצבה קנזס, אותה מאמן ביל סלף שבאמתחתו אליפות אחת משנת 2008 עם אותה קנזס. למעשה, מאז 2003 הוא משמש כמאמנה של קנזס אבל זהו הפיינל פור השני שלו מאז שהגיע לקבוצה. קנזס העמידה העונה חמישייה יותר בוגרת ומנוסה מזו של קנטאקי (כל שחקני החמישייה נמצאים בשנתם השלישית/רביעית במכללה).
השחקן המדובר ביותר בקנזס הוא תומאס רובינסון האימתני, עוד שחקן שמיועד להיבחר בחמש הבחירות הראשונות בדראפט הקרוב.
אותו רובינסון הציג יכולת נהדרת בגמר שכוללת דאבל-דאבל (18 נק' ו-17 ריב'). רובינסון הוא השחקן היחיד מקנזס שצפוי להיבחר בסיבוב הראשון של הדראפט אבל זה לא אומר ששאר שחקני קנזס אינם שחקנים טובים. טיישון טיילור נתן משחק מצויין עם 19 נקודות ואחוזים יפים מהשדה וגם לאורך העונה הוא הציג יכולת נהדרת כשהעלה את ממוצע הנקודות שלו באופן מרשים למדי, גם אלייג'ה ג'ונסון וג'ף וייטי היוו חלק חשוב בחמישייה המלוכדת של הג'ייהוקס.
בסופו של דבר אלה היו קנטאקי וויילדקאטס של קאליפרי שזכו בתואר עם ניצחון בתוצאה 59-67 וסיפקו אווירה מדהימה יחד עם קנזס ל-70,000 הצופים שהגיעו לסופרדום בניו-אורלינס.
משחק כדורסל נהדר שבו אפשר היה לראות כמה משחקני העתיד של ה – NBA, ואני נזהר מלהגיד כוכבי העתיד כי אין לדעת מה מצפה להם בליגה של הגדולים. הדעות חלוקות בנוגע לאותם שחקנים ועתידם,יש האומרים שדיוויס צפוי להיות כוכב ענק ויש את אלה שחושבים שהוא לא בשל מספיק כמו יריבו בגמר – רובינסון שנראה כרגע כמו זה שיפתח קריירה מרשימה ב- NBA וזאת בשל הנתונים הפיזיים המפלצתיים שלו.
לנו נותר רק לחכות ולראות מה גורלם ייזמן להם. זה היה סוף נפלא לחודש משוגע בהחלט, חודש שבו אפשר לראות אולי בצורה הטובה ביותר את תרבות הספורט של האמריקאים, כזו שאנחנו בישראל יכולים רק לקנא בה ולהינות ממנה בטלוויזיה.