מחבר: מורן מערבי

אוטוטו מתחילים עוד קמפיין של הנבחרת, עוד פעם מפתחים ציפיות שקרוב לוודאי יתנפצו במהרה, אבל למה צריך לארח שוב ברמת גן?

מצאו את ההבדל – וומבלי באנגליה, סטאד דה פראנס בצרפת, סטאדיו אולימפיקו באיטליה, אצטדיון רמת גן בישראל. שלושת האצטדיונים הראשונים הם מגרשים מן המעלה הראשונה ולא לחינם נבחרו לשמש כאצטדיון הלאומי של הנבחרת המקומית, אך לעומתם, לאחרון ברשימה, לא באמת ניתן לקרוא אצטדיון  ובטור הזה לא ארחיב מדוע – הסיבות ידועות לכולם.

המאמן הלאומי החדש שלנו  אלי גוטמן, כינס בשבוע שעבר מסיבת עיתונאים בה הציג את סגל השחקנים למשחק הידידות הקרוב נגד נבחרת אוקראינה שייערך באצטדיון "המושבה" החדש. בהחלט החלטה נבונה של ראשי ההתאחדות לארח משחק שלא ימשוך קהל רב, אך עם זאת ייתן הרגשת ביתיות גם אם יגיעו 2000 צופים למשחק בגלל הקרבה לדשא והאקוסטיקה הנפלאה. עם זאת, ידוע כבר כי משחקי הנבחרת נגד פורטוגל ורוסיה במוקדמות המונדיאל ייערכו באצטדיון רמת גן בכדי להיענות על הביקוש הרב לכרטיסים. אני טוען  שזו תהיה טעות קשה שקרוב לוודאי תפגע בסיכוייה של הנבחרת (שממילא קלושים) לנסות ולהשיג את המקום השני בבית.

הנבחרת חייבת לשחק באצטדיון ביתי עם יציעים קרובים לדשא בכדי שהשחקנים שלנו ירגישו את הקהל ולעומתם השחקנים היריבים באמת ירגישו את אווירת העוינות נגדם. לשחק באצטדיון רמת גן כשביציעים 40 אלף צופים (במקרה הטוב), זה בדיוק כמו לשחק במגרש אחר עם 3000 צופים. ראשי ההתאחדות לכדורגל צריכים לזכור כי הנבחרת היא של העם ובגלל זה הנבחרת צריכה לארח גם באצטדיונים אחרים בארץ.

לאחרונה נבנו מס' אצטדיונים בפתח תקווה, עכו, ונתניה (עד לתחילת הקמפיין האצטדיון יהיה מוכן), לכן במשחקים נגד יריבות שלא מושכות קהל כדוגמת אזרבייג'ן, צפון אירלנד ולוקסמבורג אפשר לארח ב"מושבה", בעכו ובנתניה. במשחקים נגד היריבות החזקות אפשר לארח באצטדיון "טדי" שבירושלים שיכול להכיל כ -21 אלף אוהדים. כמות בהחלט יפה לכל הדעות, ובייחוד לאחר השיפוץ שעבר בקיץ האחרון שבו הגביהו את הדשא, קירבו את היציעים למגרש והחליפו את המושבים. זה בהחלט נותן אווירה של  אצטדיון ברמה אירופאית.

לצערי, אינני מצליח להבין את ההיגיון בלארח דווקא באצטדיון רמת גן ולראייה הוא המעבר של הנבחרת בקמפיין הקודם (שהסתיים באופן די צפוי) לאירוח באצטדיון בלומפילד. מעבר שהביא לנו 2 ניצחונות מ-3 משחקים ואני בספק רב שבמידה והנבחרת הייתה משחקת ברמת גן, היינו מנצחים משחק אחד. צריך להבין שנבנית כאן תשתית מצוינת של אצטדיונים בסטנדרטים גבוהים (ואפילו לא הזכרתי את אצטדיון סמי עופר שנמצא בשלבי בנייה מתקדמים) ובחלק מן המקומות האוהדים כבר נהנים, אז מדוע לא להשתמש בה?

למה לגרום לאוהדים לחשוב פעמיים אם בכלל להגיע למשחק? תנו לאוהדים מכל רחבי הארץ  ליהנות. אם לא מהרמה של הנבחרת, אז לפחות מהאצטדיון…

בטרם אביע את דעתי בטור זה, יש לי גילוי נאות – אני אוהד מכבי חיפה כ- 20 שנה והקבוצה יקרה מאוד לליבי.

בטח שמתם לב שבחודשים האחרונים התקשורת כולה עוסקת במשרת מאמן מכבי חיפה בעונה הבאה, מי יהיה זה שיירש את כסאו של אלישע לוי. האם זה יהיה רן בן שמעון שמוביל את קריית שמונה לאליפות היסטורית (ואולי אף לטריפל?) או שמא זה יהיה ראובן עטר שעושה עבודה לא פחות טובה ומוציא מים מן הסלע מחומר השחקנים הקיים במכבי נתניה? ואולי בכלל יעקב שחר יחליט להעניק לאלישע חוזה לעונה נוספת,  אם הוא יזכה בגביע או יסיים את העונה במיקום המוביל לליגה האירופית.

לגבי האחרון – תהיה זו טעות גדולה לתת לאלישע חוזה לעונה נוספת, אחרי  הכישלון המהדהד מתחילת השנה, ואל תתנו לניצחון כזה או אחר להשלות אתכם. נכון שמכבי חיפה התחילה להיראות כמו קבוצת כדורגל במשחקים האחרונים ולא כמו אוסף שחקנים שנפגשו בשכונה ולא שיחקו אף פעם ביחד. אבל, וזה אבל גדול – אלישע נכשל כבר מהפגרה בה החליט לרכוש אחד עשר שחקנים חדשים למועדון ,שחלקם לא ראוי בכלל ללבוש את החולצה הירוקה. ואחרי העזיבה בפגרת הקיץ של מספר שחקנים שהיו עמודי תווך בקבוצה שזכתה באליפות כדוגמת ליאור רפאלוב ותומר חמד, אלישע היה חייב לרכוש בין שלושה לארבעה שחקנים טובים במקום אותם אחד עשר שחקנים, שפרט לוויאם עמאשה (ואולי אלון תורג'מן) לא פרעו את השטרות וחובת ההוכחה עדיין עליהם.

אז נכון שאלישע ניסה לעשות מקצה שיפורים בחלון ההעברות האחרון בו שיחרר מס' שחקנים מהסגל והחתים את הבלם אדין צוצאליץ' ואת החלוץ דניאל ססארץ', אבל זה מעט מידי ומאוחר מידי.

לעומתו, רן בן שמעון, או כפי שכולם אוהבים לקרוא לו – רב"ש, הוא מאמן מצוין ואוהב לשחק התקפי לא משנה נגד מי הוא משחק. אצלו לא משחקים שמות והקולקטיב הוא מה שחשוב, אבל בעקבות כל הסאגה המתוקשרת בינו לבין איזי שרצקי מהשבוע האחרון ,הוא יישאר ככל הנראה בקרית שמונה גם בעונה הבאה.

נותרנו עם המועמד מספר אחד של האוהדים והוא ראובן עטר. אז נכון שהוא לא זכה באליפות, אבל הוא כן  זכה עם בית"ר ירושלים בגביע המדינה (ניצח את מכבי חיפה 2-1) ,העלה את מכבי נתניה לליגת העל בשנת 2005 וסיים פעמיים עם נתניה כסגנית האלופה תוך תצוגות כדורגל נהדרות. ראובן עטר הוא המועמד הטבעי לעמדת המאמן – הוא גדל במועדון, אהוד על הקהל, משחק בצורה התקפית בדיוק כפי שקבוצה כמו מכבי חיפה צריכה לשחק ואין לי ספק שבעקבותיו עוד רבים מאוהדי מכבי חיפה יירכשו מנו , מה שיעשיר את קופת הקבוצה .

מועדון כמו מכבי חיפה חייב לחזור לימים בו הציג כדורגל גדול ואטרקטיבי, ולצערי עבר המון זמן מאותם הימים – אלישע ורוני לוי שיחקו את הכדורגל הכי משעמם ושבלוני שגרמו לחלק מהקהל לדרוש את ראשם גם כאשר הקבוצה זכתה באליפויות. החתמתו של ראובן עטר בקבוצה תעשה לאלישע לוי רק שירות טוב והוא יוכל לעבור לאמן באחת הקבוצות הגדולות כדוגמת הפועל או מכבי ת"א . במידה ואלישע יישאר לעונה חמישית, יהיה אפשר לומר שקרוב לוודאי הוא יגמור כמו רוני לוי, באימון של אחת הקבוצות הבינוניות בארץ ואחרי זה ייצא לחפש את עצמו ברומניה או קפריסין.

 אז מי יזכה לבסוף במיליון? רק אדם אחד יודע לומר את התשובה הנכונה וקוראים לו יעקב שחר…