מחבר: שמואל קבקוב

בימים האחרונים אני יושב וחושב על מצבה העגום של מכבי חיפה. אני מאשים את המאמן, את הנשיא, אבל למעשה, מי שאשמים יותר מכולם, הם השחקנים בקבוצה. משחקים בלי כבוד, בלי חשק ורצון. ממזרים חסרי כבוד הוא לא רק השם של הסרט בו שיחק בראד פיט, הוא גם השם החדש של שחקני מכבי חיפה ששבוע אחר שבוע מצדיקים זאת.

בתחילת השנה אף אחד לא האמין שכך תיראה מכבי חיפה. הקיץ התחיל במסע רכש גדול שלאט לאט התחיל להתברר ככישלון. השחקנים שהגיעו לקבוצה בכלל לא יודעים איפה הם נמצאים, הם לא מסוגלים להתמודד עם הלחץ הגדול שיש במכבי חיפה וכך נראית הקבוצה. השחקנים עולים למגרש בלי רצון, בלי חשק, בלי טיפת כבוד ובלי מחויבות. הדבר שהכי מרגיז לשמוע משחקנים בקבוצה זה שהדרבי הוא בסה"כ עוד משחק ליגה. חבל שלא הייתי לידם כדי לתת להם סטירה שיתעוררו ויבינו איפה הם נמצאים. אם יש משהו בעונת הכדורגל שאסור להפסיד בו, זה משחק הדרבי. הוא חשוב לקהל יותר מהכל. הגאווה לאחר ניצחונות, השמחה והתחושה של ניצחון על היריבה העירונית אבד לאוהדי מכבי חיפה בשבוע שעבר בגלל השחקנים שהפגינו חוסר אכפתיות מהמשחק.

השחקנים מפגינים חוסר כבוד לסמל שאותו הם לובשים, הקהל לא יכול להתחבר לקבוצה ומתחיל להתעצבן. במקום שהשחקנים ישבו בבית ויחשבו טוב מה הביא למצב העגום של הקבוצה, השחקנים יוצאים בלילות וחוגגים כאילו ניצחו. זה התחיל כבר מזמן, אבל השיא הגיע אחרי המשחק מול לרנקה בקפריסין. למרות ההפסד, השחקנים פשוט החליטו לצאת ולחגוג כאילו זכו במשהו. במקום לשבת בחדר, הם חגגו, וזה אולי מסמל יותר מהכל על האופי של השחקנים. בזמן שהאוהדים מאוכזבים ומתוסכלים מעוד משחק חלש והפסד מבזה, השחקנים חוגגים, מסתובבים ברחובות ניקוסיה ושותים בירה. אלא שהסיפור לא נגמר כאן, חלק משחקני מכבי חיפה המשיכו לחגוג גם אחרי המשחק מול הפועל תל אביב שגם בו הפגינו יכולת גרועה וקיבלו בראש.

כנראה שחלק מאותם שחקנים פשוט לא מקצוענים אמיתיים. אני לא זוכר שחקנים שאחרי הפסדים יצאו לחגוג, לא זוכר תקופה שבה היו במכבי חיפה כל כך הרבה בליינים שלא אכפת להם מהקבוצה. בזמן שהקהל הירוק יושב כאוב בבית ובוכה, הם חוגגים.

אם רק הייתי יכול הייתי מעיף את אותם שחקנים מהקבוצה שיורקים על הסמל הירוק. הבליינים גורמים לי געגועים לשחקני הבית של הקבוצה שבאמת הפגינו אכפתיות לקבוצה, כל הפסד היה כואב להם והם היו מבינים את התסכול הרב של האוהדים. עכשיו אני יכול להבין את אותם אוהדים שבמשחק מול שאלקה הניפו את השלט "אתם לא מכבי חיפה". מדובר ב-12 אלף איש שכואב להם המצב של הקבוצה ,אנשים שמפגינים אכפתיות לקבוצה, אנשים שנושמים וחיים את מכבי חיפה מידי יום ויום.

לקהל התומך של מכבי חיפה והגרעין הטוב שנמצא שם לא מגיע לסבול את הזלזול הזה של השחקנים בחולצה הירוקה. בסוף השנה אני מצפה לשינוי גדול במועדון, לא רק בעמדת המאמן, אלא בעיקר אצל השחקנים. להעיף כל בליין מהקבוצה, שיבין שמה שהיה בקבוצות אחרות בליגה לא מתקבל במועדון כמו מכבי חיפה. קשה לי מאוד להבין איך מועדון גדול כמו מכבי חיפה הגיע למצב כזה אבל כנראה שדברים כאלו קורים. לא בכל שנה אפשר להצליח, למרות שחוסר אכפתיות וחוסר כבוד כזה לא היה הרבה מאוד שנים במכבי חיפה. אבל אני אופטימי ומאמין שהדברים ישתנו.

למרות הכול, את העונה הנוכחית אלישע לוי צריך לסיים במכבי חיפה ואחריו צריך להגיע ראובן עטר. האיש שכל אוהדי מכבי חיפה מחכים לו בכפר גלים. עטר יכול להחזיר את האימפריה בירוק בחזרה למסלול המלך, הוא יכול להחזיר את המלחמה, הכבוד, הנחישות והאכפתיות שאבדה לה. ראובן עטר הוא המאמן היחיד בארץ שזורם אצלו דם ירוק בגוף וקשה להאמין שהשחקנים הצעירים שגדלו על הביצועים המדהימים שלו יחזרו להיות אותם ממזרים חסרי כבוד.

נאמרו הרבה דברים על בניית הסגל של מכבי חיפה בקיץ, שהוציאו יותר מדי כסף, שהביאו יותר מדי שחקנים בינוניים ועוד…אבל מה שגרם למכבי חיפה להיראות כמו קבוצת שכירי חרב היא הסטייה של אלישע לוי מהדרך שלו. כל הטעויות של אלישע בבניית הסגל הובילו את מכבי חיפה להיות קבוצה בינונית, לא יציבה, ויש שיאמרו גם קבוצה אפורה, היכולת של מכבי חיפה מדאיגה מאוד את האוהדים וגם אם המרחק בצמרת הליגה לא גדול, עדיין יש תהיות אם היכולת הזאת תספיק לאליפות.

טעות ראשונה – רוטציית שוערים

אלישע לוי החליט ללכת בקיץ על רוטציית שוערים לא כל כך ברורה. היה לו את ניר דוידוביץ' בקבוצה כשוער ראשון אך הוא לא הסתפק בזה והחליט להביא את השוער הסרבי, בויאן שאראנוב. ההחלטה אומנם מובנת לכולם, אבל לבצע רוטציית שוערים היא טעות גורלית. בכל קבוצה בעולם יש היררכיה ברורה בעמדה הזו, אי אפשר לבצע החלפות מדי שבוע, זה פוגע בביטחון של שחקני ההגנה, בביטחון של השוער ויוצר חוסר תיאום בין כולם וכמובן יוצר מאבק כוחות בין שני השוערים.

אפשר לראות כבר עכשיו את הפגיעה הקשה בהגנה של מכבי חיפה שהספיקה לספוג 14 שערים ב-11 משחקי ליגה. שחקני ההגנה בעצמם לא יודעים מי יפתח בשער במשחק הקרוב, הכל נתון לבחירתו של אלישע לוי.

טעות שנייה – אי חיזוק בקישור האחורי

אלישע לוי החליט השנה להביא כמה שיותר חלוצים ולא משנה מה, כנראה שהוא חשב שכמות חלוצים גדולה תביא ליותר שערים, אלא שהדבר לא באמת קרה ומלבד וויאם עמאשה, אף אחד מהחלוצים לא פוגע. הוא התרכז יותר מדי בשחקנים כמו חן עזריאל, תורג'מן ודה חסוס ושכח לחזק את החלק האחורי שלו. הרי עוד בסיום העונה שעברה כל צופי הכדורגל הבחינו בבעיה של הירוקים בחולייה הזאת ובמחנה האימונים הוא קיבל איתות חזק אבל התעלם ממנו. סיידו יא יא וגוסטבו בוקולי אינם מספיקים לקישור האחורי, הם לא "גרזנים", הם שחקנים נחמדים אבל לא יותר מזה. אלישע לוי היה חייב להחתים "גרזן" שיחזיק מאחורה את הקישור וידחוף את הקבוצה קדימה. כנראה שעכשיו העניין ברור לו יותר והוא החליט לחפש קשר אחורי, נקווה רק שזה לא מאוחר מדי. לאלה ששואלים את עצמם למה הובא תמיר כהן אז התשובה היא ברורה, הוא קשר אמצע ולא אחורי ובואו נאמר את האמת, הוא מעולם לא היה שחקן כזה טוב.

טעות שלישית – פאניקה בעמדת הבלמים

הכל הלך טוב מבחינת מכבי חיפה עד שפיליאבסקי נפצע מול מאריבור ואלישע נכנס לפאניקה והחל לחפש נואשות אחר בלם. איציק כהן מהפועל עכו נחת בחיפה תוך מספר ימים, אבל אז הגיעה גם הפציעה של בוליאט והחתמתו של אוראל דגני לעמדת הבלם כשהרי ברור לכולנו שהוא בכלל מגן ימני. אלישע שידר פאניקה והראה שהוא לא סומך על חוליית ההגנה שלו כשהחתים שחקנים מיותרים בזה אחר זה. הוויתור על פיליאבסקי הוכיח את עצמו כטעות גדולה, מדובר בבלם טוב שיכול אפילו לשחק בתור קשר אחורי והעברתו לבית"ר ירושלים תירשם כעוד טעות גדולה של אלישע. לא היה צורך להעבירו לאף קבוצה, הוא היה חייב להישאר בחיפה, לסיים את השיקום בקבוצה ולחזור לשחק. הרי איציק כהן חייב את הקריירה שלו ללואיס פרננדז ואוראל דגני החל את הקריירה שלו בתור בלם אבל הוסב לעמדת המגן בגלל הגובה הנמוך שלו. לולא הפאניקה הזאת, אולי ההגנה של מכבי חיפה הייתה נראית טוב יותר.

טעות רביעית – כמות במקום איכות

מכבי חיפה החתימה הקיץ לא פחות מ-11 שחקנים, רובם בינוניים ולא בטוח שהם בכלל היו מגיעים לקבוצה לולא הטעויות של אלישע בבחירת השחקנים. מלבד וויאם עמאשה, אי אפשר להגיד על השחקנים הישראלים שהוחתמו שהם אכן ברמה של הקבוצה. שחקנים כמו חן עזריאל, איציק כהן, חיים מגרלישווילי וכו' מעולם לא היו כוכבים בקבוצות שלהם, הם שיחקו בקבוצות קטנות עם הרבה פחות לחץ וציפיות מאשר יש בקבוצה גדולה כמו מכבי חיפה. הפציעות בשנה שעברה גרמו לאלישע לוי לחשוב שסגל רחב יותר יעזור לו השנה אבל הוא טעה. הוחתמו יותר מדי שחקנים ,יש מלחמת אגו בין השחקנים, אלה שמשחקים מרוצים, אבל אלא שלא תמיד מקטרים. ובנוסף, מכבי חיפה הייתה זקוקה לרכש איכותי יותר, רק 3 שחקנים במכבי חיפה נחשבים כשחקנים טובים ואני מדבר כמובן על בוליאט, שאראנוב ועמאשה. שחקן כמו ימפולסקי הוא תוספת נחמדה לקבוצה אבל לא היה צורך בשחקנים האחרים שהוחתמו, הם רק הוסיפו עוד שחקן לרוטצייה אבל לא הביאו שום תועלת לקבוצה.

טעות חמישית – סגל לא מאוזן

הסגל של מכבי חיפה השנה מאוד לא ברור, קשה להבין איך אלישע לוי חשב שהסגל הזה יהיה מספיק טוב לליגת האלופות. הסגל לא מאוזן, יש יותר מדי חלוצים בקבוצה וחסרים קשרים. לקבוצה יש בסה"כ 6 חלוצים. דבר שלא זכור במכבי חיפה מעולם, ובעמדת הקשרים יש בסה"כ 4 שחקנים בעלי אופי התקפי ורק 3 בעלי אופי הגנתי. הטעות הכי גדולה של לוי הייתה החתמת חלוצים במקומם של קשרים התקפיים, אלישע לוי חשב שעזריאל וגדיר יוכלו לבצע את עבודות הקשר בצורה טוב , אבל שוב, הוא טעה. גדיר ועזריאל הם שני חלוצים ואין להם מה לחפש באגפים, אלישע תמיד היה מכניס חלוצים לעמדות הקשר ולא מקבל מהם שום תפוקה. אלישע העלה ביותר מ-50% ממשחקי הקבוצה, חלוץ אחד בהרכב, מה שאומר כי לא פחות מ-5 חלוצים נשארים או בספסל או ביציע. במשחק מול הפועל ב"ש (1:1) היה אפשר להבין את הטעות שלו, במצב של תיקו החליט אלישע להכניס למשחק את כל "התותחים" שלו בהתקפה ועבר לשחק בשיטה לא מובנת של 4-2-4 שחיסלה סופית את המשחק. הכל קרה בגלל שלאלישע היה בסה"כ שחקן קישור אחד על הספסל (ימפולסקי).

טעות שישית – בניית הסגל סביב יניב קטן

הטעות השישית היא אולי הטעות הכי קשה. אלישע החליט בפעם המי יודע כמה לבנות את הסגל סביב הקפטן יניב קטן שעסוק יותר במלחמת אגו עם ניר דוידוביץ' מאשר בכדורגל. קטן בן ה-30 סובל מבעיות גב קשות שמונעות ממנו לשחק בלא מעט משחקים. מלבד זה, קטן מעולם לא היה פליימייקר כמו שאלישע לוי עושה ממנו, הוא יודע להנהיג את הקבוצה, הוא יודע למסור טוב אבל הוא לא פליימייקר אמיתי. מגיל קטן הוא שיחק בתור חלוץ וקשר שמאלי אך מעולם לא היה פליימייקר. אי אפשר לבנות קבוצה שרצה לאליפות ורוצה להצליח בליגת האלופות סביב שחקן מבוגר ,שלא משחק בתפקיד שלו וסובל מפציעות. אלישע היה חייב להביא בקיץ שחקן בתפקיד שלו וסביבו לבנות את הקבוצה, עם כל הכבוד ליניב קטן, הוא חייב לשים את האגו שלו בצד, לפנות את מקומו בהרכב ולתת לשחקן צעיר יותר להנהיג את הקבוצה במגרש.

טעות שביעית – ויתור על שחקנים טובים

מסיבה לא ברורה החליט אלישע לוי לוותר על שלומי אזולאי. חלוץ נהדר וצעיר. אזולאי הגיע לקבוצה רק בשנה שעברה ושימש בתור תחלופה לחלוצי ההרכב. אם מסתכלים על המספרים שלו (6 שערים ו-6 בישולים) אפשר להבין מהר מאוד את התרומה שלו על המגרש במספר הדקות המעטות שקיבל. אזולאי פתח השנה במשחק הבית מול הפועל פ"ת והספיקו לו 65 דקות סבירות בשביל לבשל שער. ישנם שחקנים במכבי חיפה שגם במספר דקות כפול לא היו מצליחים לעשות את זה. אזולאי הוא שחקן יעיל מאוד ותכליתי. השאלתו רק מוכיחה עד כמה הטעויות של אלישע לוי פגעו בקבוצה.

שחקן נוסף שעליו אלישע לוי ויתר הוא סינטיהו סולליך. קשר התקפי, מהיר מאוד עם המון פוטנציאל שללא ספק יכל להשתלב ברוטציית הקשרים של אלישע, אלא שלוי החליט שדווקא בתפקיד הזה ישחקו חלוצים, ושלח את סולליך הצעיר להשאלה בהפועל עכו. שם הוא פורח כבר עם 4 שערים בליגה ועוד 2 בגביע הטוטו. 

טעות שמינית – ויתור על שחקני בית

הטעות שהכי צורמת לאוהדי מכבי חיפה היא ללא ספק הויתור על שחקני הבית. אלישע נהג לעלות לפחות 3 שחקני הנוער לקבוצה הבוגרת, uגם השנה הוא עשה את זה כשנתן לשעבאן ורוזנבאום להתאמן בבוגרים. אלא שאלישע סטה מדרכו, הוא החליט לבצע השנה רכש מאסיבי, הביא 11 שחקנים והבין כי לשני השחקנים הצעירים שהעלה לבוגרים אין מקום והחזיר אותם לנוער. מלבד שחקנים בודדים שהוחתמו, לרובם בכלל לא אכפת מהקבוצה. הם שכירי חרב שנמצאים פה רק כדי לעשות את הכסף וללכת הביתה. בשנים האחרונות אלישע לוי התגאה בכמות שחקני הבית שלו בהרכב כשבדרך כלל פתחו לפחות 5 שחקני בית, אלא שהשנה ישנם בקושי 3 בהרכב. לשחקני בית יש ערך מוסף בקבוצה, הם משחקים בשביל הסמל, אכפת להם מהקבוצה והם יודעים איפה הם נמצאים ובשביל מי הם משחקים. בדומה לבית"ר ירושלים בתקופת גאידמק שהפך את הקבוצה שלו לשכירי חרב כך קרה גם למכבי חיפה. ניתן לראות שבלא מעט משחקים הקבוצה לא רצה מספיק, לא מתאמצת, ולשחקנים פשוט לא אכפת. קבוצה של שכירי חרב כבר אמרנו?

טעות תשיעית – רוטציית שחקנים

אלישע לוי בנה סגל רחב במכבי חיפה והחליט לבצע רוטציות כדי לתת לשחקנים מנוחה אחרי תקופת משחקים קשה. אלא שאלישע לא בדיוק יודע מתי לעשות רוטצייה ואיך בדיוק עושים את זה. במשחק מול בני סכנין (2:0) אפשר היה להבחין בכמות השינויים הגדולה שנעשתה, הוא החליף לפחות 6 שחקני הרכב ושינה לעוד 2 את התפקוד שלהם על המגרש ולא סתם מכבי חיפה לא נראתה כמו קבוצה. כשצריך רוטצייה אלישע משום מה מחליט לרוץ עם אותו הרכב וכשלא צריך רוטצייה הוא משנה יותר מדי ופוגע באיזון של הקבוצה. אלישע חייב ללמוד שרוטצייה עושים כשיש עייפות וגם כשעושים אותה אסור לבצע כל כך הרבה שינויים. משמעות הרוטצייה היא החלפה של 3-4 שחקנים ולא יותר מזה.

טעות עשירית – זרים בינוניים

הטעות האחרונה של אלישע לוי הוא בחירת הזרים שלו. אומנם בוליאט ושאראנוב הם החתמות טובות מבחינת מכבי חיפה, אבל השארתם של סיידו יא יא ודבאלישווילי רק מראה שבחירת הזרים שלו שוב לא הייתה נכונה. אלישע לוי היה חייב ללחוץ על יעקב שחר לשחרר את דבאלישוילי על מנת לחזק את החלק הקדמי בחלוץ זר מהיר יותר אבל אלישע הסתפק בשחקן שלא רוצה לשחק פה והסתמך על השערים שנתן בשנתיים האחרונות. השארתו של סיידו יא יא בקישור האחורי היא טעות גדולה, כי כמו שנאמר כבר מקודם, הוא שחקן נחמד ולא יותר מזה. מכבי חיפה הייתה זקוקה לקשר אחורי "גרזן". מישהו בסגנון של חאבייר דירסאו, חומה במרכז המגרש. הזר האחרון של מכבי חיפה הקיץ היה כמובן מרלון דה חסוס שהוחתם מסיבה לא ברורה. אלישע חיפש בכלל בלם אבל פתאום ברגע אחד החליט להחתים את החלוץ מאקוודור שבכלל לא היה בתוכניות של הקבוצה והנה, מכבי חיפה קיבלה חלוץ שהוא זר לכדורגל. אם מכבי חיפה ואלישע לוי היו משקיעים קצת יותר מחשבה בסקאוטינג ומביאים זרים טובים יותר, העונה יכלה להיות שונה לחלוטין. הזרים הם אלה שמשדרגים את הקבוצה ומביאים את מה שהישראלים לא מסוגלים לתת, אלא שדווקא השנה ישנם במכבי חיפה 3 זרים שנותנים תפוקה כמו הישראלים ואולי אפילו פחות.

ברכות למכבי חיפה, האלופה השיגה ניצחון שני ברציפות לראשונה העונה אחרי שגברה במשחק קשה 1:0 בקריית אליעזר על הפועל עכו העקשנית.

מכבי חיפה העלתה את מאזנה ל-22 נקודות והיא רחוקה כרגע 2 נקודות בלבד מהפועל ת"א לה משחק חסר ,למרות ההרחקה של משומר בדקה ה-28 האלופה ניצחה ואפילו שמרה על רשת נקייה ,בחמישי מחכה לה לרנקה בליגה האירופאית.

 

ביום שני ניצחה מכבי חיפה את בית"ר ירושלים בטדי, ניצחון חשוב למכבי חיפה שרק חיכתה שהשבת תגיע כדי לפגוש את הפועל עכו המפתיעה של העונה. האוהדים הירוקים חיכו בקוצר רוח למשחק כדי לראות סוף סוף ניצחון שני ברציפות העונה בליגה.

לאחר 95 דקות קשות וארוכות, מכבי חיפה יכולה לחייך. האלופה פתחה טוב, אבל בדקה ה-28 הפועל עכו קיבלה פנדל לאחר הכשלה של איל משומר שגם ראה את האדום, מה שלא יאפשר לו לשחק במשחק העונה מול הפועל תל אביב ביום שני בבלומפילד. למזלה של מכבי חיפה, סשפוביץ' בעט את הכדור למשקוף והשאיר את התוצאה על 0:0. במחצית השנייה, שיתוף פעולה מצויין בין צמד החלוצים, עמאשה ודבאלישווילי הוביל ליתרון של מכבי חיפה משערו של הגיאורגי שחוגג את שערו השלישי העונה בליגה וזהו משחק שני רצוף בו הוא כובש.
נראה כי למרות רצונו לעזוב את מכבי חיפה, דבאלישווילי ממשיך לספק את הסחורה ונותן את השערים החשובים שלו. עכו ניסתה לחזור למשחק אבל הירוקים שמרו על רשת נקייה בפעם השנייה העונה בלבד בליגה וזאת למרות שהייתה ב-10 שחקנים זמן רב.

מכבי חיפה קיבלה הרבה הזדמנויות לכבוש את השער השני אבל השחקנים לא הפסיקו להחמיץ, בהתחלה היה זה עמאשה, לאחר מכן איל גולסה, בוקולי ואז שוב גולסה שכנראה כבר איבד את הכוחות וגילגל כדור חלש לידיו של שוער הפועל עכו, דודו גורש.
מבחינת מכבי חיפה זהו ניצחון מאוד חשוב, לא רק צמצום הפערים מהמוליכה והחזרה לצמרת, אלא מדובר בניצחון מאוד חשוב מבחינה מוראלית. מה שרדף את מכבי חיפה מתחילת העונה היה העובדה שמתוך 12 משחקים היא לא הצליחה לנצח אפילו פעם אחת שני משחקים ברצף. עכשיו היא יכולה להיות כבר רגועה ואולי גם לחזור לשחק את הכדורגל שהיינו רגילים לראות ממנה.

למרות הכול, למכבי חיפה עדיין מצפה עבודה לא פשוטה, אפשר לראות שהקישור האחורי עדיין חלש וההגנה פשוט לא טובה. הפועל עכו הגיעה בקלות למצבים אבל לא השכילה לכבוש. תמיד אומרים שכדי לקחת אליפות צריך הגנה חזקה, וזה הדבר האחרון שמכבי חיפה יכול להגיד שיש לה. למזלה של האלופה ההתקפה ממשיכה לתת תפוקה ומביאה ניצחונות, עד כה כבשה מכבי חיפה 26 שערים בליגה, ההתקפה הטובה ביותר בליגה עד כה.

אלישע לוי חייב למצוא את הנוסחה כדי לייצב את ההגנה והדבר הראשון שהוא צריך לעשות בינואר זה להחתים קשר אחורי גרזן סטייל חאבייר דירסאו. שחקן פיזי שיעשה את העבודה השחורה ויחזיק את הקישור מאחור וידחף את הקבוצה קדימה. בסך הכל, תמיר כהן עשה עבודה טובה מאוד ונראה שהוא מתחיל להיכנס לעיניינים ואולי מכבי חיפה תוכל להרוויח ממנו את הניסיון ומשחק ההתקפה שלו שהיה חסר למכבי חיפה בשנים האחרונות מעמדת קשר 50:50. אבל לפני ינואר, למכבי חיפה מצפה משחק חוץ מאוד חשוב בלרנקה ביום חמישי בליגה האירופאית. האלופה תשחק ב-GSP בניקוסיה שיעלה זיכרונות רבים מעונת הצ'מפיונס ליג הגדולה ותהיה חייבת ניצחון כדי להבטיח עלייה לשלב 32 הגדולות של המפעל, כל זאת כמובן אם שאלקה תנצח את סטיוואה בוקרשט בגרמניה. אין ספק שניצחון חוץ בלרנקה יוציא הרבה מאוד לחץ מהאלופה שיכולה להגיע רגועה יותר למשחק העונה בבלומפילד ביום שני מול הפועל תל אביב. משחק חשוב מאוד למכבי חיפה מכל הבחינות.

בסך הכל, בתקופה הקרובה מצפים למכבי חיפה משחקים מאוד חשובים ומכריעים וכמו שנאמר בפעם הקודמת, אם מכבי חיפה תוכל להגיע למשחקים הללו מוכנה מבחינה מנטאלית וטקטית, היא גם תוציא את הנקודות החשובות ותוכל לרוץ חזק קדימה, לא רק בליגה אלא גם באירופה. דבר כזה יכול למחוק את פתיחת העונה הנוראית של מכבי חיפה שהייתה מהגרועות שלה בשנים האחרונות וללא ספק העפלה לשלב הבא באירופה תשכיח את ההדחה הכואבת מליגת האלופות אחרי עוד השתתפות של הירוקים במפעל שבו בדרך כלל הישראליות מביאות הצלחה.

אם הייתם שואלים אותי לפני שבועיים אם יש למכבי חיפה סיכוי לחזור למאבק האליפות, הייתי אומר שלא. מכבי חיפה נראתה רע ולא הייתה יציבה ונראה כי מלבד הבעיות על הדשא יש לה גם בעיות בחדר ההלבשה.

אבל אתמול הדברים השתנו, יניב קטן עשה סולחה עם ניר דוידוביץ', סולחה שהייתה צריכה לקרות מזמן, אבל עדיף מאוחר מאשר אף פעם ואולי הדבר המשמעותי ביותר הוא הניצחון המשכנע בטדי 1:4 על בית"ר ירושלים.

הניצחון הגדול במגרש קשה מאוד מול קבוצה עיקשת ולוחמת יכול לתת דחיפה מוראלית גדולה למכבי חיפה שסוף סוף נראתה שמחה על המגרש. מה שאיחד את מכבי חיפה בשנים האחרונות היה חדר ההלבשה, וזה מה שאבד לה בתחילת השנה.

עכשיו נראה שחדר ההלבשה מתחבר וזה רק יעבוד לטובת האלופה. מלבד זאת, מכבי חיפה יכולה לנצל את המעידות החוזרות של התל אביביות שממשיכות לאבד נקודות ובמחזורים הקרובים מצפים להם משחקים קשים.

הפועל תל אביב כבר במחזור הקרוב תפגוש בדרבי את מכבי תל אביב למפגש טעון שיכול להיגמר בניצחון לכל אחת אבל גם יכול להיגמר בתיקו, משהו שבוודאי מכבי חיפה מאחלת ומייחלת שיקרה. לירוקים אומנם מצפה משחק בית קשה מול הפועל עכו אבל כולנו יודעים שמכבי חיפה יודעת להתעלות על עצמה במשחקים גדולים. שבוע מאוחר יותר מגיעה עוד הזדמנות גדולה עבור מכבי חיפה כשהיא תגיע לבלומפילד למשחק צמרת קשה מול הפועל תל אביב, עוד הזדמנות גדולה לצמצום הפערים. במחזור האחרון של הסיבוב הראשון מצפה להפועל תל אביב עוד מפגש קשה, הפעם מול קריית שמונה בחוץ, בעוד למכבי חיפה יש דרבי מול הפועל כשכולם בוודאי צופים לניצחון ירוק. הרי האדומים לא ניצחו בדרבי כבר 10 שנים.
מכבי חיפה צריכה לקחת את ה'צאנס הזה בשתי ידיים ולסיים את הסיבוב בקאמבק בצמרת שיכול אפילו להוביל אותה למקום הראשון. הכול תלוי עכשיו במכבי חיפה, יש לה את הסגל הכי טוב בארץ, היא רק צריכה לייצב את ההגנה ולהגיע מוכנה מנטאלית לכל משחק והדרך חזרה לצמרת בטוחה.