מחבר: דור רפפורט

יש לי הרבה הסתייגויות מהעליהום שנוצר על הפועל תל אביב ואוהדיה בימים האחרונים, אך בדבר אחד בטוח שחטאנו ופשענו, ועליו צריך לתת את הדעת.

כבר שנים רבות שאוהדי הקבוצות הגדולות מגיעים למגרשי חוץ נידחים ונדהמים כל פעם מחדש מהעובדה שאין כרטיסי נוער, וכרטיס מבוגר עולה לנו בין 90-100 שקל בכל מגרש. ואנחנו צועקים וזועמים, קצת מקללים ואז נרגעים חזרה, משלמים ובוכים כל הדרך חזרה שלא מספיק שהפסדנו, אז גם דחפו לנו קנס של 100 שקל על המשחק.

ואחרי שנים שבהן סבלנו מהנהלה כזאת או אחרת, סוף סוף קיבלנו השנה את ההזדמנות לעשות דברים אחרת. לא למכור כרטיסים דרך לאן שגונבים לנו 15 שקל על כל הזמנה כאילו הם גוזרים ומציירים על כל כרטיס בנפרד. לא להגזים במחירי הכרטיסים, ולנסות להוות דוגמא לעוד קבוצות אוהדים שרוצות חלק בבעלות על המועדון שלהם.

אז נכון שהם מכבי, ונכון שאנחנו צריכים את הכסף. אבל לשלם 132 שקל על כרטיס למשחק בליגה הישראלית שקול מבחינתי לגניבה. זה סכום עצום ששווה ליותר מ-6 שעות שכר מינימום, ובמיוחד בשביל ילדים שרוצים להגיע, ואוהדי כדורגל שלא ממש מזוהים עם מעמד גבוה וכסף מפוזר, בלתי אפשרי להוציא סכומים כאלה. אבל אוהד מכבי ישלם את זה, כי הוא יודע שהוא לא יכול לפספס דרבי בגלל כסף.

ומה יקרה אז? בדרבי הבא נקבל את אותו מטבע. גם אנחנו נשלם סכום מוגזם, וכך ההנהלה של הפועל גוזרת קופון על האוהדים שלה. לא מתאים.

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

אריה מליניאק הביע זעזוע עמוק על כך שאוהדי הפועל תל אביב בכדורסל הגיבו על קריאות של אוהדי אשקלון " טועמה מחבל", בקריאות – "שייפלו עליכם קסאמים". מליניאק אף תהה האם אותם אוהדים מבינים שהם הבעלים של הקבוצה. 

אז ככה מר מליניאק – ראשית, נראה לי שאתה צריך להתעסק בעובדה שאוהדי אשקלון שרים (לפני אוהדי הפועל, אבל זאת לא הנקודה) שירים גזעניים כלפי שחקנים ערבים. האם זה מוצדק? לא שמעתי שהתלוננות על התנהגותם של אוהדי אשקלון או בכלל כלפי הגזענות המופגנת כלפי שחקני הפועל כמעט בכל קהל בליגה. מנהמות כלפי טוטו תמוז בטדי ועד קריאות טועמה מחבל כמעט בכל מגרש בישראל.

מי שם את מר מליניאק להחליט מה פוגע יותר ומה פוגע פחות? למה אריה לא פתח את סלידתו מאוהדי אשקלון על השימוש בביטויים הללו לפני ההתעסקות עם הפועל?

האם קיים חוק כנגד השירים שאוהדי הפועל שרו? אם כן, איני מכיר. לעומת זאת, השירים של אוהדי אשקלון עוברים על החוק, אך את הפוקוס תופסים כמובן אוהדי הפועל, שק החבטות של כתבי הספורט ברחבי ישראל.

אריה, האם טרחת לרגע לתת מחמאה לאוהדי הפועל , ובעלי הקבוצה על פעילותם לקהילה?  האם אתה יודע בכלל על הפעילויות הללו? על פעילויות שההנהלה מרכזת לטובת ילדים ומשפחות קשות יום, פרוייקטים נגד גזענות שיוזמים אוהדי הפועל? כמובן שלא, אתה טורח להתעסק בתפל, במלוכלך, בצהוב במקום בטוב.

אנשי התקשורת הישראלית נטפלים לכל ילד בן 15 שזורק טרופית, אך אינם מציינים דברים חיוביים הקורים בספורט ובגלל הספורט. במקום להבריח אנשים מהספורט, חכו רגע ואל תירקו למקום שמספק לכם פרנסה.

עושה רושם שהפרוייקט של הפועל בכדורסל גורר אחריו קנאה מאנשים רבים ברחבי הספורט הישראלי. גם ממאמנים כושלים שהחליטו לעבור להיות קאוצ'רים. לפחות שם אי אפשר לאבד יתרון של 20 הפרש במחצית.

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

העיתונים ואתרי הספורט לבטח יהיו מלאים בטורי ביקורת על כל דבר שקרה אתמול לנבחרת, חלקם יאשימו את גוטמן, חלקם יאשימו את השחקנים, וכמעט כולם יגידו את מה שהם אומרים כבר כמה שנים – מה אתם מצפים, זאת הרמה שלנו. אם זאת הרמה שלנו, אין שום סיבה בעולם שיום לפני זה אתם התקשורת, תדברו על נצחון או על הציפיות לעלות מהקמפיין הזה.

התקשורת הישראלית שולטת בכדורגל הישראלי במקום לסקר אותו. מצד אחד היא אומרת לכם אחרי כל הפסד מה פיתחתם ציפיות?

הנבחרת משמעותית פחות טובה מרוסיה, והדור הזה של הכדורגלנים לא מספיק טוב, ועוד קלישאות על כמה שהכדורגל בארץ נורא. מצד שני אם תסתכלו על הכותרות שלפני המשחק, תראו שכולם מדברים על נצחון, על סיכוי לעלות מהקמפיין ועל הרכב כזה או אחר כאילו שזה ישנה את המהות של הנבחרת הישראלית הכושלת. התקשורת הישראלית מהללת בשביל שיהיה לה מה לכתוב ביום שאחרי, להעביר קיטונות של ביקורת.

לפני הקמפיין תקראו על דור הזהב של הכדורגל הישראלי, סגל של ליגיונרים, כוכבים בקבוצות שלהם והכתבות השונות ידגישו את נאתכו, חמד, אוואט, בן בסט, רפאלוב וכדומה שמשחקים ועושים עבודה מעולה בקבוצות שלהם. יום אחרי ההפסד אתם תשמעו על סגל של שחקנים שלא משחק בקבוצות באירופה ומחמם את הספסל. התקשורת מכתיבה לנו את סדר היום הספורטיבי, ולנבחרת את ההרכב.

קודם כל, בתור אחד האוהדים הגדולים של גוטמן, הוא עשה הרבה טעויות אתמול, והטעות הראשונה שלו הייתה לסטות מהדרך שלו בגלל התקשורת הישראלית.

ההרכב אתמול היה נגוע בכל עצות אחיתופל של פרשנים שונים ומשונים שמכתיבים בתקשורת דרך מסויימת שלצערי הגיעה גם למאמן הנבחרת. בנוסף, הסגידה של גוטמן לשחקנים מקבוצות גדולות גם פגעה בנבחרת באופן קיצוני – האם חן עזרא לא היה מספיק טוב לנבחרת כאשר שיחק במכבי נתניה, אך עכשיו אחרי 2 משחקים במכבי חיפה הוא שחקן בהרכב הפותח? האם איתן טיבי, שלא גמר משחק שלם מתחילת השנה, והיה החלק הפחות טוב בשנה שעברה בצמד הבלמים שהוביל את קריית שמונה לאליפות צריך לפתוח לפני שיר צדק? לדעתי לא, אך טיבי משחק במכבי תל אביב עכשיו, וצדק רק בקריית שמונה. אלעד גבאי היה השחקן הכי טוב של קריית שמונה שנה שעברה, אך אנחנו מעדיפים לסמוך על מגן ימני שנכשל בארץ, אז עבר לקפריסין להיות בינוני גם שם. החלטות מוזרות בהחלט.

 אין זה אומר שגם עם הרכב מושלם לא היינו מפסידים, הנבחרת הרוסית באמת טובה מאיתנו משמעותית, אבל 4-0 בבית זאת תוצאה שגם סן מרינו לא תחטוף, ולמרות הנטייה הישראלית לקיצוניות, וכל העיתונים שידברו על כך שהרמה שלנו היא זאת שהראנו אתמול, אין זה המצב.

ניתן לראות דוגמאות לתקשורת הישראלית באופן ההתייחסות לבניון. ליוסי יש קשר מאוד טוב עם חלק גדול מהפרשנים, נותן להם כותרות, מפזר ראיונות ובסך הכל מתנהל עם התקשורת היטב. לאחר שלא פתח מול האזרים בשישי, התחיל קמפיין של הפרשנים להחזרתו להרכב על חשבונו של ורמוט. למען גילוי נאות, אני אוהד הפועל, אבל מעולם לא הייתי חובב גדול של ורמוט, ועדיין אני חושב שגילי, שעשה הכנה עם הקבוצה שלו בגרמניה, שיחק איתה בתחילת העונה ונמצא בגיל קצת יותר רלוונטי לנבחרת צריך לשחק. אני גם חושב שהוא היה השחקן הכי טוב מול האזרים, אבל ארבל ושליימה מתחו עליו ביקורת כאילו הוא היה מינימום רונאלדו. הקמפיין הצליח. כל הצעקות של ארבל ושרף, הטורים בעיתונות ובערוץ הספורט הגיעו גם לגוטמן, שנתן לשחקן שלא שיחק באופן קבוע במשך שנתיים בערך, והיה בלי קבוצה עד לפני שבוע, שלא עשה כלום בנבחרת מאז הקמפיין של 2006 ובהחלט לא בשיא הקריירה, את כל הקרדיט.

אני חושב שיוסי בניון שחקן מעולה, אבל בנבחרת יש לו מנטליות שונה, משחקן שחייב להוכיח את עצמו בקבוצה שלו, הוא הפך לשחקן עם מניירות, ממש כמו חברו דודו אוואט, וטל בן חיים. בגלל שהם היו הכוכבים במשך הקמפיינים האחרונים, הם מרשים לעצמם הכל. כל כדור לא מדויק לעברם – מרימים ידיים, צועקים, מאשימים ומפסיקים לרוץ משל היו צ'אבי פיקה וואלדז. נבחרת לא יכולה להסתמך על שחקנים שחושבים שהם מעל הקבוצה, והם בטוחים שהם מעל.

יוסי לא כשיר גם לעשרים דקות של משחק, וראינו אתמול, כמו גם טל בן חיים שבפעם האחרונה שהוא שיחק כדורגל הייתה בעשור הקודם לדעתי. אוואט? שוער בינוני עם יחסי ציבור מעולים. עד שהם לא ירדו לקרקע, הנבחרת לא תוכל להמריא. ובשביל זה גוטמן שם, בשביל להתחיל מחדש. בשביל לוותר עליהם לטובת שחקנים טובים יותר וצעירים יותר.

הפתרון היחידי לטעמי הוא להתחיל מחדש. אין סיבה שניר ביטון, הכשרון הכי גדול שצמח פה בשנים האחרונות לא יהיה בהרכב, ושבלמים צעירים כמו בן הרוש, דגני, שיר צדק וכדומה לא ישחקו באופן קבוע. אז קח את עצמך בידיים אלי, ותראה לכולם שהמעידה שלך אתמול, הכניעה שלך לעיתונאי החצר של הבניונים הייתה רגעית.

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

התקשורת הישראלית כבר במשך תקופה ארוכה מאבדת מאמינותה. חוסר האובייקטיביות וההבדלים הגדולים בין העיתונים השונים גורמים לכולנו לקרוא את מה שכתוב בעין קצת ביקורתית, אך תקשורת הספורט מעלה את האשפה הקרויה התקשורת הישראלית מדרגה.

אתמול בשער של ידיעות ספורט כתבת שער + 5 עמודים בעיתון על פתיחת הליגה הספרדית והאנגלית, ההבדלים בין הליגות ואיזה ליגה יותר טובה. בראש העמוד – התייחסות לקופל VS  צביקה שרף, ובתחתית העמוד על כך שאלי גוטמן הדיח את אלמוג כהן מהסגל.

תנסו להזכר מה עוד קרה אתמול ששווה אזכור? אה, נבחרת הכדורסל של ישראל פתחה את קמפיין המוקדמות לאליפות אירופה במשחק רשמי. מה היה כתוב עליה בעיתון? חצי עמוד בדף האחורי. תנו לי לנחש, מבלי לראות את העיתון של היום – 16.8, שבגלל ההפסד, זכינו להגיע לשער העיתון גם עם נבחרת הכדורסל. גם אתרי הספורט השונים, החליטו כבר שהנבחרת חסרת אופי, לכספי עלה השתן לראש ושאין גבוהים בארץ.  ממש פרשנות ברמה גבוהה, דברים שלא נכתבו מעולם.

אנחנו כל כך סומכים על הנבחרת בכדורסל שתעשה את שלה, תגיע לאליפות אירופה, תיתן הופעה מכובדת ותמשיך הלאה, שאנחנו יכולים להסתכל עליה ולבחון אותה רק שהיא נכשלת. היא לא מקבלת פוקוס מהעיתונים כי אין בה לכלוך וכי היא לא מאכזבת. איפה הניתוחים המקצועיים לפני המשחק? סטטיסטיקות? להכיר את היריבה המונטונגרית, טור דעה של איש כדורסל? בגלל זה לא מפתיע שדווקא הקרב בין קופל לשרף קיבל עמוד ראשון בעיתון, אנחנו מעדיפים לכלוך וריבים על פני כדורסל ומקצוענות.

עוד נקודה קטנה, מליניאק – הבנו את שהעובדה שצביקה שרף יותר קרוב אליך מאבנר קופל, אך אין זה אומר שאתה כבעל עמוד שלם בעיתון יכול להנחיל את חוסר האובייקטיביות שלך גם לכותבים. מילה אמיתית לא נכתבה על כהונתו של אבנר קופל. שום נתונים לא ניתנו, שום מחמאה על הכספים שהוא הביא מהפיס, כלום ושום דבר. אני לא אוהד גדול של קופל, אבל מולו התחרה לא צביקה שרף – אלא שאול אייזנברג. והדבר הראשון שעיתוני הספורט היו מחוייבים לעשות אם לא היו רוצים בבחירתו של צביקה שרף, הוא להעלות כמה נקודות מהעבר על דברים ששאול אייזנברג ניהל – הפועל תל אביב בכדורסל, עירוני נהריה, הפועל תל אביב נשים בכדורסל. את כולם הוא הצליח להרוס עד הייסוד, בשפה בוטה וגסה.

אז כן, אפשר לרדת על אבנר קופל ואופן ניהולו את הספורט, אך להגיד שהאיש האחראי על הכדורסל בישראל חייב להיות כדורסלן, זה כמו להגיד שהמנכ"ל תנובה צריך להיות חלבן. סלח לי אדון מליניאק, האם דיוויד שטרן, הקומישינר, הוא שחקן עבר? התפקיד שאליו נבחר אתמול אבנר קופל הוא תפקיד ניהולי, הדורש יכולות שונות מהיכולות המקצועיות של צביקה שרף.

חבל שאנשי הספורט בישראל לא מבינים שעיתונות צריכה להראות צדדים על מנת שאנחנו נוכל לקבל את המידע בצורה הטובה והנכונה ביותר.

הדבר השני שהטריד אותי אתמול, הייתה הצביעות במדורי הספורט ובערוץ 5. כאשר הנבחרת בכדורגל מנצחת משחקי ידידות – אין אחד שלא מוציא את המשפט "טובים רק במשחקי ידידות", "זה משחק אימון סך הכל" וכדומה. עם זאת, שהנבחרת עושה ניסוי כלים, עם מאמן חדש ובמשחק ידידות , ולא מנצחת – עליהום. שלמה שרף מדבר על חוסר דרך, על שום שינוי מתקופת פרננדז, שלום תקווה כבר קבר את הנבחרת בוואלה!.

הגישה בתקשורת הספורט הישראלית טוענת שנקודת הבסיס כאשר אתה מתחיל תפקיד ציבורי היא שעוד לא נכשלת. זה רק שאלה של זמן, וכל האנטי כלפי הנבחרת, המאמן, השחקנים גורם גם לקהל להצביע ברגליים, וגם לחוסר עניין כולל בנבחרת, במקום לתת הזדמנות.

נ.ב

שלמה דיבר אתמול על כך שזה בושה ושאין דבר כזה בעולם ששחקן משחק בלי קבוצה ובלי שיהיה שחקן פותח בהרכב ויקבל דקות משחק. אז קודם כל שליימה, אביחי ידין וטיבי מתאמנים, בדיוק כמו כל שאר השחקנים – שלאף אחד חוץ מלשחקני קריית שמונה אין משחק רשמי באמתחתם. (אם לדעתכם גביע הטוטו הוא משחק רשמי, תנסו מדי פעם לראות כדורגל, אולי תהנו מזה), זאת רק תחילת העונה, ואפשר לתת הזדמנויות גם לשחקנים בלי קבוצה. וחוץ מזה, נראה לי שגם לרובין ואן פרסי אין קבוצה והוא לא עשה הכנה כמעט עם ארסנל, זה לא הפריע לו להיות בסגל של נבחרת הולנד למשחק הערב.

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

עונת הכדורגל הסתיימה, העונה הזו תיזכר בגלל דברים יפים שקרו, ובגלל הרבה דברים מכוערים למדי. הנה מספר תובנות לגבי העונה שהייתה, ומבט לקראת העונה הבאה.

שיזכרו את העונה הזאת בעוד עשר שנים, אתם תזכרו בחיוך את האליפות של קריית שמונה. עונה של קבוצה נפלאה, אליפות של מאמן ולא של שחקנים, וכל מילה מיותרת. רן בן שמעון עשה עבודה מדהימה השנה, והעובדה שהוא כנראה הולך לאמן קבוצת אמצע טבלה בליגה במקום להיות בקבוצה "גדולה", היא תעודת עניות לבעלי הקבוצות. כל מאמן היה צריך קודם לפנות לבן שמעון, ואחרי זה לכל השאר.

העונה הזאת תזכר גם בגלל המאבקים האין סופיים שקרו במהלך החודשים האחרונים: אם בגלל האלימות הגואה במגרשים (לשם שינוי לא בקהל), ואם בגלל ההבנה של אוהדי הקבוצות על זכותם להביע דעה בנוגע למתרחש בקבוצה שלהם. כמובן שהדוגמא הבולטת ביותר מגיעה מהפועל תל אביב, אבל גם במכבי נתניה מחו כנגד ההנהלה, כך גם אוהדי בית"ר ואוהדים נוספים. הקרקע החלה להבשיל לקראת מהלך שיגרום לבעלי הקבוצות להבין שאוהד כדורגל הוא מעבר לאוהד, הוא חלק מהקבוצה, והוא צרכן נבון שזכותו לקבל מוצר ברמה הגבוהה ביותר שניתן לספק, כמובן כאשר אנחנו משקיעים כל כך הרבה כסף, זמן ומאמץ בקבוצות שלנו.

ויותר מהכל, העונה הזאת גרמה לשינוי גדול בהנחת "הקבוצות הגדולות" בליגה. בליגה כל כך חלשה, עם זרים לא איכותיים וכאשר הישראלים המובילים בורחים לחו"ל אחרי הכסף והמקצוענות, אין סיבה שאף קבוצה, מבלי להתייחס לתקציב, לא תצליח לזכות בתארים. הבדלי הרמות קטנים מאוד, ולקראת השנה הבאה שבה הפועל תל אביב לא תהווה פקטור בצמרת הגבוהה, מכבי תל אביב שוב בונה את עצמה, חיפה מגיעה עם מאמן חדש וכנראה עם הרבה שינויים בסגל, וספק גדול אם קריית שמונה תצליח לספק עונה מעולה כמו הנוכחית – זאת העונה שבה אני נותן ל-2 קבוצות נוספות סיכוי להתמודד על התואר – בני יהודה, אולי הקבוצה היציבה בליגה, עם סגל שמשתנה בצורה לא משמעותית, עם 2 הזרים הטובים בליגה (גלבאן ואיינוגבה), ועם מאמן שמכיר את כל הטריקים, והקבוצה השנייה: מכבי נתניה. קבוצה רעבה עם קהל חם ואוהד מאחוריה, עם מסורת ואיצטדיון חדש שיתן לה פוש רציני, ואם היא תצליח להשאיר אפילו חלק מהשחקנים, ותפגע בזרים – מועמדת רצינית לתואר.

אז הנה תארים שאני נותן השנה, וההימורים לשנה הבאה :

מאמן השנה – רב"ש כמובן, אין אפשרות אחרת. במקום השני אבוקסיס ואחריו שלומי דורה.

שחקן השנה – אדריאן רוצ'ט, מקום שני אחמד סבע ובמקום השלישי פדרו גאלבן (כולם כמובן אחרי ויקטור מרעי, שהוא שחקן השנה בעולם).

תגלית השנה: דני פרדה, עלי חטיב ואלעד גבאי.

אכזבת השנה: מבחינתי זה הצמד גולסה את ורד, בעונה כזו ציפו מהם להוביל את חיפה לאליפות קלילה.

ולשנה הבאה? בני יהודה או מכבי נתניה.

יש כמה דברים שאפשר לקחת מהדרבי אתמול, הרוב מכוער, חלק גדול רע, אבל יש גם נקודות אור.

מאז האירועים אתמול מתרחש עליהום על אוהדי הפועל, באופן כללי מוצדק מאוד, אך בחלקו נגוע בצביעות בצורה מעוררת חלחלה. האירועים שקרו בתום המשחק לא צריכים לקרות בשום מקום ובשום מגרש, ואין לכך הצדקה, ועל כך הפועל תספוג את העונש ותקבל את הדין. שחקנים התלהטו והתנהגו כמו אחרון האוהדים, שופט שהחליט שהדרבי הזה ירשם על שמו, ואוהדים שנשברו אחרי חודשים של מלחמה.

ועכשיו לצביעות,

קודם כל – בית"ר ירושלים. אוהדים שמוצאים ילד בן 12 מחוץ למגרש עם צעיף של קבוצה יריבה ומרביצים לו לא ראויים להטיף מוסר לאף קבוצה אחרת. אם לא הייתם עקביים באלימות שלכם, כנראה שהעונשים לא היו מגיעים בצרורות. לנסות ולגרום לבית הדין להחמיר איתנו לא יגרום לכם להישאר בליגה או ישנה את המנטליות של הקבוצה שלכם, זה רק גורם לכם להיראות בכיינים. אני לא שמעתי את הפועל מוציאים הודעה להתאחדות אחרי התפרעויות שלכם, אז ראו את הדבשת שלכם ותמשיכו הלאה.

חבר טוב רשם לי לפני כמה שעות, שעם כל הגועל ומה שקרה אתמול – אין לו ספק שקהל של הקבוצה שלו היה מתנהג בצורה דומה. אני מסכים לחלוטין, ושוב, זה לא מוריד מעוצמת האלימות וממה שראינו אתמול.

המשחק אתמול היה נפיץ עוד לפני שהגענו לדשא. חודשים של מחאה ובעלים שגורם לקבוצה שלו להתנהל בצורה ביזיונית, הובילו את רמת האמוציות למצב בלתי אפשרי, ועל כך נוספה משטרת ישראל, שהחליטה שהם גם הרשות המבצעת וגם השופטת, והרחיקה מהמגרש אוהד ש"נחשד בתליית פלאיירים", שבמקרה האוהד הנ"ל הוא גם ראש מטה המחאה. כל אלה בשילוב של שופט שלא נראה כמותו מאז שאני רואה כדורגל, הביאה את האמוציות לשיא שלא נראה במגרשים כבר הרבה שנים. המשטרה מעדיפה להיות צודקת, ולא חכמה.

הנה דוגמא לרמה הגבוהה של משטרת ישראל – במקום להוריד את השחקנים והשופטים מתחת לשער 5, ישנה גם כניסה בין שער 7-8, שאם המשטרה הייתה מחליטה לפתוח את השער ולהוציא אותם משם, רוב הסיכויים שחלק גדול מהבלגן היה נמנע.

ועם זאת, ועם כל הצער באמירה הזו, אין להתנהגות הזאת מקום במגרשים. לא להשלכת חפצים, לא להתנהגות של השחקנים, ובמיוחד לא לזריקת האבוקה מחוץ לאצטדיון. זה פשע לכל דבר ועניין, והזורק צריך לשבת בכלא, כי היה זה ניסיון פגיעה בחיי אדם. את מה שקורה במגרש, משאירים במגרש, ופגיעה באנשים שבאים לראות משחק כדורגל היא המקום שבו הכדורגל צריך לעצור.

הטוב היחיד שאני יכול לשאוב מהדרבי אתמול זאת רמת המחויבות של שחקני הפועל. כשאני רואה את האכפתיות והרצון של כל אחד מהם, אני יודע שאין סיכוי ל-4 שנים בלי ניצחון בדרבי, הם פשוט לא יתנו לזה לקרות, ועל זה אני אודה להם בכל יום ובכל דרבי.

ולסיום – מילה קטנה לטביב, ואני מקווה שלא יעצרו אותי על הסתה.

אתה האשם במצב הזה. אתה הבאת את האוהדים לשם, ואם היינו יודעים שיש לנו הנהלה שאנו רוצים בטובתה, או קבוצה שנלחמת על משהו, המצב לא היה מתדרדר לשיאי האלימות של אתמול. זאת ההזדמנות שלך לקום וללכת מבלי להראות כניעה. תגיד שהקהל הגזים, ואתה לא רוצה להיות חלק מזה, תמצא אלף תירוצים שונים שיוציאו אותך גבר, ואותנו קטנים. אבל בשביל שלא נגיע לשם עוד פעם, אנחנו לא צריכים רדיוסים ונקודות, זה לא מפחיד אף אחד. אנחנו צריכים שאתה תשחרר אותנו, ותיתן לנו להיות שוב חלק מהקבוצה שאנחנו כל כך אוהבים.

אתמול בבית הדין של ההתאחדות לכדורגל התגלו לנו שוב כל תחלואיה של מדינת הכדורגל הקטנה שלנו ברשות הרמטכ"ל, הנשיא וראש הממשלה אבי לוזון.

שלוש החלטות הרות גורל התקבלו אתמול, הראשונה שבהם הייתה הרחקתו של עומר גולן ל-3 משחקים, על סמך טענה של השופט במשחק שבו הורחק וקרא לו "אפס". עומר גולן טוען שהשופט (לירן ליאני) הקניט אותו לפני. האם על מנת להוציא צדק לאור בית הדין זימן את השופט הנ"ל לשימוע? ביקש לשמוע את הגרסא שלו או לנסות להגיע לאמת? ניחשתם נכון, בטח שלא, האמת היא לא מה שבית הדין מחפש, אלא עונשים גדולים שיכניסו אותו לכותרות.

בשימוע השני הגיעה הפועל תל אביב בעקבות האוהדים שקשקשו על שער 11, כאשר מה שמוביל אותם לעשות זאת הוא הקרע ביניהם לבין הבעלים אלי טביב. העונש הנבחר- רדיוס ללא קהל אם לא ניתנים 20 שמות של חשודים, 30 אלף ₪ קנס, הפחתת 2 נקודות על תנאי ו-2 משחקים בלי שער 4-5. האם לא נמאס מעונש קולקטיבי? המקשקשים נתפסו כבר בעת המעשה, האם זה לא אחריות בית המשפט לטפל בהם? האם אדם שנמצא במקום שבו נעשה פשע צריך להיענש גם אם אין לו שום קשר או ידיעה בנוגע למעשה? כותרות העיתונים טענו ביום שאחרי ששאר השערים באצטדיון לא תמכו בשירי הנאצה, נהפוך הוא – יצאו נגד השירים הפוגעניים. האם למרות זאת, אם הנהלת הפועל תמצא רק 19 חשודים במעשה – גם הם צריכים להיענש? אדם ששילם ממיטב כספו לא צריך להיפגע בגלל פעולה שאינה שלו, במיוחד כאשר החשודים נתפסו.

וגולת הכותרת: הפועל באר שבע נענשה במשחק ללא קהל עקב זריקת רימון גז למגרש. למשטרה יש חשוד במעשה, אך עדיין הקבוצה נענשה בצורה חמורה. ומה עם חלקה של המשטרה בסיפור הזה? המשטרה מקבלת כסף על האבטחה מסביב לאצטדיון, חברות האבטחה גוזרות קופונים על שמירת הסדר ותפקידם הוא למנוע את הזריקות הללו, והאם האחריות נופלת עליהם שלא הצליחו לבצע את תפקידם כהלכה? כמובן שלא. שאר הקהל ייענש עקב חוסר היכולת של בית הדין לפעול ולתת עונשים ראויים.

אני אוהד הפועל, ועשיתי מנוי לשער 7, עליו אני משלם סכום מסוים בהתאם לכמות המשחקים שנקבעת בתחילת השנה. האם יחזירו לי את כספי בגלל אי היכולת של משטרת ישראל וחברות האבטחה לבצע את תפקידם? כמובן שהתשובה ברורה מאליה, לקיחת אחריות במדינת ישראל זה חטא. זה לא בגלל שזו הקבוצה שלי, או המנוי שלי שנפגע בסיפור הזה, חלק גדול מקבוצות הליגה נענשות בגלל השלכת חפצים וכדומה, האם לא ניתן למצוא עונש קצת יותר יצירתי מלקחת מאיתנו את הזכות שלנו להגיע למשחק שעליו שילמנו? הדברים הללו ממשיכים לקרות, אז כנראה שעונשים קולקטיבים לא ממש עובדים על הקהל הישראלי, אך במקום לנסות ולצמוח מכך, לחפש את הפתרון הנכון – בית הדין הולך על הקל והפופוליסטי. כמה ילדים פשעו? 10,000 יענשו.

הגיע הזמן לבדק בית רציני בבית הדין המשמעתי, ומוטב כמה שיותר מוקדם, הכדורגל הישראלי גם כך מלא בחסרונות, אז למה להוסיף עוד סיבה לא להגיע לכדורגל? תתעוררו.

באמת קיוויתי.

אני לא אשקר לכם, כמו כל אוהד הפועל, גם לי היו שנתיים לא מציאותיות. התרגלתי למשחקים עם גולים, התרגלתי להביס קבוצות, הגעתי לבלומפילד כל שבת עם התחושה שאנחנו הולכים לפרק – ולא כמו שעלי מוהר ז"ל היה אומר – לפרק 0:1 אלא לנצח בסטייל, בגולים כבר לא קפצתי התחבקתי וחגגתי, פשוט נתנו כמה כיפים, חיבוקים של לצאת ידי חובה, וממשיכים הלאה, מי ישים את הגול הבא.

אני לא אכחיש, היה כיף. אבל נגמר.

ונגמר לא כי רצינו, נגמר כי ככה הוחלט. אין ספק, שטוב שכך, דור שלם של אוהדי הפועל שגדל על ברכי קבוצת גוטמן בשנים האחרונות, חונך לתחושה שאוהדי הפועל ותיקים יותר לא מכירים. לכעס על מסירה שלא נמסרת טוב, לבעיטה רעה, לאיבוד כדור, על כל מהלך לא נכון – אתה שומע את הקהל, גם אם הוא לא מקלל, אי אפשר שלא לשמוע את הרחש מסביב. איבדנו סבלנות מהר, מהר מדי אבל גם איבדנו באיזשהו מקום את הקבוצה שלנו. אין שחקן אחד שכיף לנו להזדהות איתו, שאנחנו רוצים בהצלחתו כאילו הוא היה ההוא שיושב לידינו ביציע. וזה לא חייב להיות שחקן בית, אבל זה חייב להיות שחקן שרץ גם כשהדקה היא 90, והקבוצה מפסידה, ראה ערך איתי שכטר.

במשחק מול ראפיד, ראינו קבוצה שלא רוצה מספיק, שלא משחקת בשביל אף אחד. שלא משחקת בשביל הקהל שלה, ובמיוחד שלא משחקת בשביל המאמן שלה, ואיך אפשר להאשים אותה? אצטדיון חצי ריק באירופה (כי התרגלנו לטוב), צעקות כבר במחצית, והכי נורא – מאמן שאיבד את הצפון. לא בגלל החילופים הנוראיים, וההצבה היותר מהזויה של פרנסמן ( לא רציתם אותי כבלם – אני אראה לכם איך לשחק מגן שמאלי בלי רגל שמאל וטכניקה). לא בגלל שהוא לא יודע להחליף שחקנים לא טובים, אלא רק להחליף את החילופים שהוא קבע מראש לפני המשחק. שחקנים יודעים שהם יכולים להיות חלשים, וימשיכו לשחק. שי אבוטבול, סמל אדום – התקווה של אוהדי הפועל לשחקן שאפשר להיות לצידו בכל עת, נראה כאילו השדרוג הכספי שכל כך העיק לו תקופה ארוכה, יושב לו על הרגליים עכשיו. זה לא אותו שי שפתח את העונה, זה לא אותו רצון להוכיח, וזאת לא אותה תקווה להיות השחקן שמוביל את הפועל להצלחות.

אני באמת קיוויתי. רציתי, התפללתי, שיקרתי לעצמי ולאחרים כשאמרו לי שקשטן חזר, אמרתי, זה לא אותו קשטן. הוא נרגע, הוא יעשה סדר במועדון, זה בדיוק מה שצריך. אבל קשטן באמת השתנה.

הוא הפך ממאמן עם עקרונות ומשמעת, למאמן עם תחושת רדיפה. כולם רוצים ברעתו ובגנותו, הדור הצעיר כועס כי הפועל נראית רע? הוא צריך ללמוד דרך ארץ וללמוד איך להתנהג. הפסדנו באירופה 3 משחקים מתוך 5? זה בסדר, שיחקנו טוב, העיקר שאני לא טעיתי. קשטן הפך להיות מערכת משומנת של אדם אחד, שמפיל אחריות על כל הסביבה.

דרור יקר, כהברחת פאקטים ואלכוהול מהדיוטי – לא היה אכפת לנו. שלקחת לאבוקסיס את התפקיד ,בן הטיפוחים שלך בלי להתנהג במינימום נימוס ולהרים לו טלפון, לא היה אכפת לי. כשהשתלחת בכל כלי תקשורת ובכל מי שרק שאל שאלה שלא הייתה בדיוק מה שאתה רוצה לענות עליו – לא היה אכפת לי.

אבל שזה פוגע בקבוצה שלי – אני רוצה שתפסיק. קצת כבוד לעצמך ולמקצוע. או שאתה רוצה את סלים, או שלא. או שאתה מראה קצת משמעת ואחריות, ומנסה לעשות מהקבוצה הזאת משהו מיוחד (ואפשר לעשות ממנה), או שתוותר, תקח ת'ביואיק ותלך הביתה. אין סיטואציה ששחקן מרגיש בנוח לקבל אדום מזעזע 20 דקות אחרי שהוא נכנס, ולדעת שהוא יפתח ביום ראשון במשחק הבא. פה צריך לשים סטופ, ולהגיד די. אביחי לא צריך לראות דשא הרבה זמן, שי צריך לנוח קצת בצד, דמארי צריך להבין לאיפה הוא הגיע, וטוטו צריך לדעת שיש עוד אנשים לידו, ושכדורגל זה משחק קבוצתי, עם חברים.

אז אני מבקש דרור, בגלל שאני יודע, שהדבר היחיד שהפך להיות חשוב בשבילך זה הכסף, ואתה לא יכול לשדר לשחקנים אחרת, שתלך. במקום להחזיר אותנו 10 שנים אחורה, שכבר בתחילת האלפיים מיצינו את היחסים בינינו, תעזוב עכשיו, שגם לנו וגם לך יש עוד את הכבוד שנשאר.

שתבין שאנחנו בסך הכל רוצים לראות כדורגל, ולאהוב את הקבוצה שלנו, גם אם היא מקום שישי, אבל היא קבוצה שנהנית לשחק בשביל אוהדים שבשבילה הם כל חיי. גם אנחנו אשמים, גם אנחנו פשענו, לא היינו צריכים להגיב כך במשחק מול ראפיד, ויכול להיות שהיחסים האלה צריכים יותר זמן, אבל בסופו של יום, אני הולך לישון עם דמעות, ויש לי הרגשה שאתה לא.

רק תשמע את מה שאנחנו שרים לה, ותבין שזה לא בשבילך. בבקשה דרור, תוותר.

בלעדייך אין לי שום דבר, בגללך הלב שלי נשבר.

ארסנל נכנסת לעונה השביעית שלה בלי תואר, ועם ציפיות נמוכות מתמיד. האשם הבלעדי בסיפור הוא ארסן ונגר.

יש קונצנזוס כלפי יכולותיו של ארסן ונגר כמאמן, והוא באמת ענק במה שהוא עושה – לוקח שחקני נוער טובים, והופך אותם לכוכבים. אבל עושה רושם שגם ארסן ונגר עצמו התאהב קצת יותר מדי בסגנון המשחק, ופחות מדי במהות הספורט. שבבסיסו הוא תחרותי. עושה רושם שונגר מפחד מציפיות, מפחד לבנות קבוצה שיצפו ממנה ללכת עד הסוף, אז הוא מעדיף להישאר אנדרדוג.

הנה הולכים להם שני הכוכבים הגדולים של הקבוצה, ססק פבראגס וסאמיר נאסרי, ואם מסתכלים על הקבוצה כרגע, היא לא יותר חזקה מקבוצות כמו טוטנהאם וליברפול, ואני בספק גדול לגבי היכולת של ארסנל להיות בליגת האלופות עוד שנה. ג'רביניו (חיזוק מעולה) הגיע במחיר נמוך מאוד, ועוד 4 שחקנים לא מוכרים בני פחות מ-20, וכרגע הקבוצה מתבססת על היכולת של רוזיצקי להחזיק את מרכז המגרש של קבוצת ליגת אלופות. רמז לבאות- זה כמו להסתמך על יוסי שבחון שייקח אותך לאליפות.

גם בהסתכלות על השיפור ששחקנים עשו תחת שרביטו של ונגר, מתחיל לחלחל מעט ספק לגבי המקצוענות של המועדון. תראו את ליאו מסי, השחקן הטוב בעולם, עדיין כל שנה חוזר טוב יותר, והשנה הוא חזר עם שרירים של מרים משקולות. עכשיו שימו מולו את תיאו וולקוט, נראה לכם הגיוני שאחרי 4 שנים בארסנל, בטופ של הכדורגל המודרני, הוא עדיין נשבר מכל מגע? סליחה – במועדונים הגדולים זה לא היה הולך. עושה רושם שהשחקנים של ארסנל מנצלים את הקיץ בעיקר לראות איך כל הקבוצות האחרות פותחות עליהן פער. זה נחמד להגיד שהכל עניינים של מזל ונאחס, אבל בשביל זה יש צוות אימון, ותוכנית אימונים. גם אינייסטה היה נפצע כל רבע שעה פעם, והיום הוא בקושי מפספס משחק.

איך מגיעים למצב ששחקני ההגנה שלך מותחים שריר אחרי עשר דקות של משחק? וזה אחרי שהחלפת כבר בלם אחד (ולא, מה שקרה ליונייטד הוא יוצא מהכלל, אצל ארסנל זה קורה על בסיס קבוע).

ואיפה אנדרי ארשבין? מי מאיתנו לא ציפה ליותר ממנו? או ממרוואן צ'מאח?

נכון, ונגר עשה כמה דברים יפים במהלך הקריירה הלונדונית שלו, אבל כשהיושב ראש אומר שיש לך מלא כסף לקניות, אל תשמור אותו, כי זה יכול לפגוע בשלמות של המוצר שאתה רוצה ליצור. כי גם ברצלונה, שהמחשבה אצלה יחסית דומה, הרבה שחקני בית , ושחקנים שגדלו במערכת, גם היא עושה קנייה או שתיים משמעותית בכל קיץ.

ונגר, תתעורר או שתלך הביתה.