תגית: עירוני קרית שמונה

צמד של ערב זהבי לא הספיק למכבי תל אביב שסיימה בתיקו 2:2 מול עירוני קרית שמונה.

האחת בדרך לאליפות, השנייה בדרך לאירופה: הקשר פתח בבעיטה חופשית, אדריאן רוצ'ט איזן במתפרצת, מס' 7 החזיר את היתרון בענק, אך וויאם עמאשה השווה לאחר טעות קשה.

צפו בתקציר המשחק:

קרית שמונה פגשה את הפועל חיפה ועלתה ליתרון בדקה ה 15.

כדור קרן של אחמד עאבד ניתז מראשו של אחד משחקני ההגנה של האורחים הישר לרגליו של קאסיו פרננדס שמקרוב דחק לרשת של קאלה דרשלר והעלה את הקבוצה של ברק בכר ליתרון.

את ברק בכר יצא לי להכיר לראשונה לפני יותר מעשר שנים, עת הצטרף לאהבתי בכחול, הפועל פתח תקווה, כמגן ימני. הוא עשה זאת אחרי קדנציה בהכח ר"ג לפני עידן האיחוד, והתקבל ע"י ניר לוין ופרדי דוד בזרועות פתוחות, היישר לקלחת ההרכב.

זוהי הייתה אחת העונות המורכבות שידענו עד אותן שנים, ובכר הצעיר התגלה כאחד מנקודות האור בקאדר המקרטע של הכחולים. ממבט ראשון הותיר עלי בכר רושם פנטסטי – לוחם בכל רמ"ח איבריו, עיקש באגף ובעל אוריינטציות נוספות מלבד הפן ההגנתי. ברור שרוברטו קרלוס הוא לא, ולראייה זימון לנבחרת הוא אף פעם לא קיבל, אבל במונחים של הליגה הישראלית ובפרספקטיבה עכשווית, לטעמי הוא אחד מהפספוסים הלא מדוברים שהכדורגל הישראלי ידע מתחילת המילניום, לפחות מזווית שחקני הקו האחורי.

בכר הוא הכדורגלן הישראלי הלא טיפוסי, משקיען ופועל שחור בשטחים הכביכול מתים על השדה. הוא האיש של המאמן על המגרש, אחד שלא מפספס כמעט אף הופעה, כזה שיודע לכוון, לדחוף, לצעוק כשצריך, להרגיע כשמתבקש. זכור במיוחד הבישול הענק שלו לטומיסלב ארצג עונה לאחר מכן, ב-0:4 הענק על מכבי נתניה באורווה עליה השלום.

בגלל התכונות שהזכרתי, לא התפלאתי בכלל מהחלטתו להמשיך בעולם הכדורגל גם אחרי פרישתו – כעוזר מאמן לרן בן שמעון. אין לי צל של ספק, שתכונותיו אלה, היוו סיוע משמעותי, באופן שלא משתמע לשתי פנים, בהשגת האליפות של קרית שמונה. בעת שחתול שחור עבר בין בן שמעון לשירצקי, הנוכחות של בכר בחדר ההלבשה, כאח גדול של השחקנים (טוב, לא אם תשאלו את סאלח חסארמה) וכדמות מייצבת ומרגיעה, הייתה אקוטית למימוש ההישג ההיסטורי. מלבד זאת, השילוב שלו עם בן שמעון היה כמעט מושלם מכל נקודת הסתכלות ועל כך יעיד האחרון גם היום.

בכר המשיך לעבוד בצוות המקצועי של הצפוניים גם אחרי עזיבתו הלא נעימה של בן שמעון, ושימש כעוזרו של לנדאו החל מהקיץ האחרון ועד לפיצוץ שהוביל לעזיבתו. לא יהיה קשה לשער כיום שלא לכולם קל להסתדר עם איזי שירצקי, לו זכויות רבות יותר מכל אחד אחר במועדון הסימפטי מאצבע הגליל, אך יחד עם זאת לא מעט ניואנסים בעייתיים שמאמן חייב להכיל עם הצטרפותו לקרית שמונה.

בכר הצליח להיכנס לנעלי הסנפיר האלה כנגד כל הסיכויים, כאשר יותר מסיבה אחת מונחת על הכף להתרחשותו של כישלון מהיר: הראשונה היא גילו הצעיר, 33 בסך הכל, וחוסר ניסיונו כמאמן ראשי (בגלל שאינו מחזיק בתעודת פרו, מונה לאחר מכן עפר מזרחי כ"מאמן" שמשמש בפועל כעוזר של בכר), בטח ובטח בבוגרים. השנייה היא הטיימינג בו קיבל בכר את הקבוצה, בתחילת אוקטובר, עם הליגה האירופית על הראש (כשגם שם, הצליחה קרית שמונה לערוך מספר הופעות מכובדות מול ליון וספרטה פארג) ושחקנים שתוהים לאן נושבת הרוח במועדון, שנודע כאחד המסודרים בישראל והפך למוקצה מחמת מיאוס, לפחות מכיוון פרשני הספורט המקומיים. שלישית ובולטת מכולן לטעמי, היא העובדה שרבים שכחו – קרית שמונה אלופת המדינה, וככזאת, המדרון התלול והחלקלק למטה מוגש לראווה – לא הרבה אנשי מקצוע ששים להוביל קבוצות אחרי השגת אורגזמה ספורטיבית כמו אליפות סנסציונית. אלא שבכר לא נבהל ולא נרתע. במסיבת העיתונאים לפני המשחק הביתי מול ליון, הוא ניצב מול המצלמות ושידר ביטחון ורוגע, כאילו אומר בפירוש: "חבר'ה, שום דבר לא קרה, אני כאן". ובכן, זה הצליח לו. בכר הלך על כל הקופה, קיבל את אמונו של שירצקי ולא התבלבל – הוא לקח את ההזדמנות בשתי ידיים, ראו ערך אריק בנאדו, והתגלה, למרות שמוקדם להכתיר מלכים בכיכר העיר, כאיש מקצוע בכל רמ"ח איבריו בדיוק כפי שהיה כשחקן.

רגע לפני הפלייאוף העליון, גם שירצקי יודע שהוא פגע בינגו וגם בכר יודע שמקומו בקרית שמונה מובטח בעונה הבאה. המרוויחה הגדולה היא עירוני קרית שמונה, שאולי לא תזכה שוב באליפות, אבל בהחלט יכולה לראות את עצמה כאחת מקבוצות הצמרת בליגה הישראלית, וכזאת שמכוונת לעוד הרפתקה אירופית. רק ימים יגידו האם הרומן של בכר עם קרית שמונה ימשיך לשחרר ניחוחות מתוקים גם בפרספקטיבה ממושכת ולקטוף מחמאות גם מחסידי הסקפטיות והציניות. בינתיים, מי אנחנו שלא נרים את הכפפה ונפרגן?

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

יום רע של דני עמוס, הגנה רופפת, והפסד 1:3 לספרטה פראג. קרית שמונה עם רגל וחצי מחוץ לליגה האירופית, ואם לא יקרה נס, היא תסיים את דרכה בקרוב.

בדקה השביעית הגיע השער הראשון, כשקרייסי נגח פנימה. 0:1 ספרטה פראג. עברו רק שתי דקות, והצ'כים הכפילו את התוצאה. קרייסי מסר בצורה מצויינת לקאדלץ' שבעט מצוין לפינה הימנית. 0:2.

דקה לסיום המחצית הצ'כים סגרו את הסיפור למעשה. מטיובסקי הרים בעיטה חופשית מהצד הימני של הרחבה, דני עמוס יצא לא טוב לכדור, יארושיק נגח למרכז, ושבדיק נגח פנימה. 0:3 בסיום המחצית הראשונה.

השער של קרית שמונה הגיע בדקה ה – 75. רוצ'ט מסר כדור יפה לאבוחצירה שהצליח לכבוש. 1:3 בסיום לספרטה פראג.

צפו בתקציר המשחק:

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

מכבי חיפה השאילה לקבוצת עירוני קריית שמונה את השחקן סינטיהו סולליך (21). עד כאן, סיפור ידוע על שחקן שסיים גיל נוער וטרם מצא את מקומו בסגל של הקבוצה הבוגרת.

מכבי חיפה, כיתר קבוצות הספורט, משאילה את המוכשרים שביניהם על מנת שיצברו דקות משחק, ועל מנת לקבל עבורם דמי השאלה. עבור השאלת השחקן לעונת הספורט הקרובה תקבל מכבי חיפה סכום של 160-200 אלף ₪, על פי פרסומי התקשורת.  לעניין ההשאלה, השחקן מצוי בחוזה עם מכבי חיפה וכך ניתן להשאילו, כל עוד קיים חוזה תקף. ההסדר המקובל הוא החתמת השחקן על חוזה ארוך טווח (כ 4 שנים), כאשר, בהתאם ליכולתו של השחקן, מחדשים את החוזה כל שנתיים שלוש. זאת על מנת לעגן את כבילת השחקן למועדון.

עיון באתר האינטרנט של ההתאחדות לכדורגל מראה שבפועל בוצעה ההשאלה לעירוני קריית שמונה. פרט מעניין הוא ששמו של השחקן (כפי שמופיע באתר ההתאחדות) הוא "סלליק סינטאיהו" ולא כפי שפורסם בתקשורת. לא נורא, זוהי הצרה הקטנה ביותר.

השאלתו של השחקן לא הייתה זוכה לעניין כה רב אלמלא, על פי הפרסומים, הכניסה מכבי חיפה את התנאי כי השחקן לא ישחק נגדה במסגרת תחרותית. רצונה של מכבי חיפה כי השחקן לא יסייע לקבוצתו החדשה בתחרות מולה מובן היטב. הרי הכשרת השחקן בקבוצת הנוער נועדה לטובת הקבוצה, וקופת המועדון. על כן, האפשרות שהשחקן יסייע לקריית שמונה נגד מכבי חיפה אינה עולה בקנה אחד עם מטרות אלה.

קיומו של התנאי מקומם מכמה טעמים. האחד, פגיעה באוהדי קריית שמונה המעוניינים לראות את השחקן, בתקווה ויהיה טוב, משחק נגד מכבי חיפה. השני, אוהדי הכדורגל הצופים במשחק ורוצים את ההרכב הטוב. השלישי, יתר קבוצות הליגה שיצטרכו להתמודד נגד השחקן (או לפחות ספסל עמוק יותר) בעוד מכבי חיפה תהנה מהעדר השתתפותו.

אז מה עושים, כאוהדים חובה עלינו לפנות להתאחדות לכדורגל ולהסביר כי התנאי פוגם בתחרות הספורטיבית שבין הקבוצות, ועלול להוביל להרחבת היריעה כך שהתנאי יוכנס לכלל הספורטאים המושאלים.

על מנת לסבר את האוזן, הקבוצות הבכירות מליגת העל משאילות מידי שנה כ 3-5 שחקנים. רובם לקבוצות התחתית בליגת העל או קבוצות בליגה השנייה. אימוץ העדר התחרות על ידי המועדונים יוביל ליצירת הרכבים חד פעמיים מגוחכים שלא יטיבו עם אף אחד מהצופים.

בסופו של יום, בתקווה, ההתאחדות לכדורגל תבין כי מלבד שמירה על האינטרסים של בעלי הקבוצות (במקרה שלנו יעקב שחר) הרי היא חייבת גם לשמור על עקרון התחרותיות הספורטיבית ולמנוע מצב בו נאסר על ספורטאי להתחרות במועדון אחר.

*הכותב הינו עורך דין המתמחה בדיני ספורט

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

עונת הכדורגל הסתיימה, העונה הזו תיזכר בגלל דברים יפים שקרו, ובגלל הרבה דברים מכוערים למדי. הנה מספר תובנות לגבי העונה שהייתה, ומבט לקראת העונה הבאה.

שיזכרו את העונה הזאת בעוד עשר שנים, אתם תזכרו בחיוך את האליפות של קריית שמונה. עונה של קבוצה נפלאה, אליפות של מאמן ולא של שחקנים, וכל מילה מיותרת. רן בן שמעון עשה עבודה מדהימה השנה, והעובדה שהוא כנראה הולך לאמן קבוצת אמצע טבלה בליגה במקום להיות בקבוצה "גדולה", היא תעודת עניות לבעלי הקבוצות. כל מאמן היה צריך קודם לפנות לבן שמעון, ואחרי זה לכל השאר.

העונה הזאת תזכר גם בגלל המאבקים האין סופיים שקרו במהלך החודשים האחרונים: אם בגלל האלימות הגואה במגרשים (לשם שינוי לא בקהל), ואם בגלל ההבנה של אוהדי הקבוצות על זכותם להביע דעה בנוגע למתרחש בקבוצה שלהם. כמובן שהדוגמא הבולטת ביותר מגיעה מהפועל תל אביב, אבל גם במכבי נתניה מחו כנגד ההנהלה, כך גם אוהדי בית"ר ואוהדים נוספים. הקרקע החלה להבשיל לקראת מהלך שיגרום לבעלי הקבוצות להבין שאוהד כדורגל הוא מעבר לאוהד, הוא חלק מהקבוצה, והוא צרכן נבון שזכותו לקבל מוצר ברמה הגבוהה ביותר שניתן לספק, כמובן כאשר אנחנו משקיעים כל כך הרבה כסף, זמן ומאמץ בקבוצות שלנו.

ויותר מהכל, העונה הזאת גרמה לשינוי גדול בהנחת "הקבוצות הגדולות" בליגה. בליגה כל כך חלשה, עם זרים לא איכותיים וכאשר הישראלים המובילים בורחים לחו"ל אחרי הכסף והמקצוענות, אין סיבה שאף קבוצה, מבלי להתייחס לתקציב, לא תצליח לזכות בתארים. הבדלי הרמות קטנים מאוד, ולקראת השנה הבאה שבה הפועל תל אביב לא תהווה פקטור בצמרת הגבוהה, מכבי תל אביב שוב בונה את עצמה, חיפה מגיעה עם מאמן חדש וכנראה עם הרבה שינויים בסגל, וספק גדול אם קריית שמונה תצליח לספק עונה מעולה כמו הנוכחית – זאת העונה שבה אני נותן ל-2 קבוצות נוספות סיכוי להתמודד על התואר – בני יהודה, אולי הקבוצה היציבה בליגה, עם סגל שמשתנה בצורה לא משמעותית, עם 2 הזרים הטובים בליגה (גלבאן ואיינוגבה), ועם מאמן שמכיר את כל הטריקים, והקבוצה השנייה: מכבי נתניה. קבוצה רעבה עם קהל חם ואוהד מאחוריה, עם מסורת ואיצטדיון חדש שיתן לה פוש רציני, ואם היא תצליח להשאיר אפילו חלק מהשחקנים, ותפגע בזרים – מועמדת רצינית לתואר.

אז הנה תארים שאני נותן השנה, וההימורים לשנה הבאה :

מאמן השנה – רב"ש כמובן, אין אפשרות אחרת. במקום השני אבוקסיס ואחריו שלומי דורה.

שחקן השנה – אדריאן רוצ'ט, מקום שני אחמד סבע ובמקום השלישי פדרו גאלבן (כולם כמובן אחרי ויקטור מרעי, שהוא שחקן השנה בעולם).

תגלית השנה: דני פרדה, עלי חטיב ואלעד גבאי.

אכזבת השנה: מבחינתי זה הצמד גולסה את ורד, בעונה כזו ציפו מהם להוביל את חיפה לאליפות קלילה.

ולשנה הבאה? בני יהודה או מכבי נתניה.

הוא חיכה בפינה, אחרי שעזב וחזר, האמין כל הדרך שהתואר הזה הוא אפשרי. רן בן שמעון עשה היסטוריה, עם כל הכבוד לשחקנים ולאיזי, התואר הזה הוא של רן, הבנאדם שבנה את קריית שמונה לקבוצה מסודרת ומחוברת להפליא. לא עוד מאמן שסתם צועק על השחקנים שלו, לא עוד מאמן שמקבל חומר שחקנים בנוי ופשוט מוביל אותו לתואר, אלא בנאדם שמתחיל מאפס, מהליגה השנייה, בונה קבוצה, מנצל את מצב הליגה העונה ועושה את זה.

לא, אני לא הולך להרחיב יותר מדי בנושא, לא הולך יותר מדי לבלבל את המוח על כמה שהאליפות הזאת יפה ונחמדה, די, מינואר כבר היה ידוע, הליגה פה ויתרה ממזמן על התואר וקריית שמונה הייתה שם. יש לפעמים שנים אפורות בכדורגל, והשנה הזאת היא אחת מהן. אל תבינו אותי לא נכון, זה לא חוסר פרגון או כל דבר אחר שקשור לקריית שמונה, ההיפך, פשוט העונה לא כאן ממש כדורגל, רוב קבוצות הליגה היו עסוקות בנסיעות לבית הדין. כמו שאמרתי כבר בעבר, זה לא שקריית שמונה בלתי ניתנת לעצירה, פשוט אין אף אחת שתעצור אותה.

אני מתקרב לנושא המרכזי בכתבה, אז שימו לב. העונה קרו הרבה דברים, יותר מדי, שאפשרו לכל זה לקרות. עונה כזאת משוגעת יכולה לקרות רק כשכל כך הרבה גורמים מתחברים יחד. אז בואו נתחיל, בואו ונספר את סיפורה של הליגה הזאת בחלקים קצרים. זאת הייתה העונה שהייתה, וכן אפשר להתחיל לסכם אותה כבר עכשיו, כי בינינו, זה לא ממש משנה מי תסיים בתור סגנית, ומי תרד, לוזון עושה מה שבא לו והכדורגל נהיה די משעמם.

עונה שבה אלי טביב מבזה את עצמו והקהל פשוט מבזה את כל השאר, לא מגיע להפועל אליפות! ועל כל ההתפרעות שלהם בדרבי שיפסיקו לבקש רחמים כי העונש היה הולם.

העונה הזאת נחתמת לה גם עם יורדת אחת שכבר בתחילת העונה רשמו לה על המצח ״ליגה לאומית״, והאמת שלא היו לה יותר מדי סיבות להמשיך לשחק, פשוט לנסות ולנצח כמה שיותר משחקים, ובינינו, היו להפועל פתח תקווה משחקים ענקיים העונה, של שערים משוגעים ומלחמה בלתי רגילה, מגיע לה להשאר בליגה! אבל מה נעשה, 9 נקודות זה פשוט יותר מדי…

עונה שבה הקהל של בית״ר ירושלים עושה הכל לא נכון, ופתאום הכל כן נכון, והירושלמים רצים בין דיון לדיון, בלי מושג מתי קונים את בית״ר או מתי מפרקים אותה. אף אחד עוד לא יודע מה הולך באמת בבית וגן, ואסור גם לשכוח שכל שנה מחדש הם עומדים בפני פירוק.

שנה משוגעת שבה מכבי חיפה נראית כמו כמו קבוצה בלי רצון לשחק, ערימה של כישרונות (יותר מדי מהם, 30! ) שפשוט לא משתלבים יחד ובמיוחד שהמאמן לא מצליח בשום טקטיקה או מהלך לבנות יציבות.

עונה שבה שתי הקבוצות הכי לא מעניינות היסטורית – מכבי פתח תקווה והפועל חיפה – גורמות לאחת התגרות המגעילות ביותר בתולדות הכדורגל הישראלי ויוצרות יריבות ״היסטורית״ ו״היסטרית״ לליגה הלאומית. סתם שתדעו לידע הכללי, להפועל חיפה יש אליפות אחת ושלוש גביעי מדינה בזמן שללוזונים יש 2 גביעים ואפילו לא אליפות אחת, לזה אני קורא משעממות! ומילה קטנה על העונש, אם שתי הקבוצות לא מקבלות עונש של הפחתת נקודות, שיחזירו לפתח תקווה והאדומים מתל אביב את הנקודות, כי זה פשוט יהיה בזיון.

שנה שבה לרובנו לא היה מושג מי באמת משחק בהפועל עכו, רמה״ש או ראשל״צ, כי בסופו של דבר שמות הערים הללו נקשרים יותר עם כדורסל, כדוריד או אירועים אחרים בחדשות מאשר כדורגל.

שנה שבה מכבי תל אביב… צריך להרחיב? כי אני יכול לשיר מה נשתנה על מכבי כבר 8-9 שנים ועדיין להגיע לאותן מסקנות שכלום לא השתנה.

חצי עונה שבה מ.ס אשדוד נראית כמו מכונה משומנת של כישרונות ויכולת שפשוט לא רוצה לעצור, ובחצי עונה שאחרי "הדולפינים" פשוט נראים כמו בכל עונה אחרת שלהם, לא יציבים, או בקיצור, אמצע טבלה.

עונה שבה מכבי נתניה חוזרת קצת לכותרות ומגיעה בסופו של דבר לפלייאוף העליון, כי מה לעשות, באמת, אחרי על הבלאגן, אחרי כל העזיבות, הסגנות לבית"ר בתקופת גאידמק, אני יכול להגיד רק משהו אחד, ראובן עטר הוא פשוט מאמן גדול, ומגיע לו לאמן בחיפה.

עונה משוגעת שבה באר שבע בתמונת הירידה מהרגעים הראשונים ובני סכנין פשוט רואה צמרת כמו בעונה ההיא עם אלישע לוי וקולמה. מוזר קצת, לא?

ולסיכום, יותר מדי דברים קרו העונה, הרבה קבוצות לא התחברו, הרבה שחקנים לא הביאו את המקסימום שלהם, והקבוצות הקטנות יותר חגגו על זה, אבל האמת זאת עונה שבה לא היו קטנות ולא היו גדולות, כי רוב השחקנים ה"טובים"(יחסית…) שהיו כאן בקיץ האחרון עזבו ליבשת הישנה (אל תשכחו שאנחנו לא אירופה, אנחנו באסיה, אף פעם לא היינו חלק מאירופה) כדי לחפש את עצמם, ובסוף הם גם יחזרו עם התואר ליגיונר ויקבלו משכורת גבוהה פי 3 ממה שקיבלו, צעד כלכלי ומשתלם ביותר במדינה שבה כולם מחפשים כסף והנחות.

לפני שאתם אוכלים אותי חי, לפני שאתם מחליפים דף ויוצאים מהטור הזה, חשוב לי להבהיר שאני אוהד מכבי חיפה, אבל, מגיע לעירוני קרית שמונה כל הכבוד והמחמאות שבעונה באמת חלומית תסתיים רוב הסיכויים בתואר הנכסף של האליפות. גם לרן בן שמעון מגיע המון כבוד על הדרך שבה הוא בוחר את השחקנים ואת הטקטיקה ועל האמונה שיש לו בחומר השחקנים הקיים. בואו לא נשכח את "יענקל'ה 2"(שירצקי) שפשוט לא מוותר כבר כמה שנים טובות, כולם צחקו על כך שאמר לפני כמה שנים שבק"ש תהיה קבוצה אטרקטיבית שתאיים על אליפות והיום הוא יכול לצחוק, ובגדול.

א-ב-ל…

עירוני קרית שמונה עומדת לזכות באליפות בגלל אלפי סיבות, אלפי צירופי מקרים שפינו את הדרך לקבוצה מהצפון. אז למה באמת רב"ש וק"ש רצים עד הסוף לאליפות?

אני שומע אנשים סביבי אומרים שקרית שמונה בלתי נתנית לעצירה והיא משחקת כדורגל יפה וחזק, אני אישית חושב, שזה לא שהם בלתי ניתנים לעצירה, פשוט אין אף אחד שיעצור אותם, אף אחד! ק"ש תזכה באליפות כשאין לה מתמודדות. היא תזכה כי במכבי תל אביב היו עסוקים בדיבורים ולא בלשחק, החליפו שם מאמן בינואר, ניסו הכל וחשבו בגדול ושוב פעם עוד עונה הלכה לעזאזל. היא תזכה כי מכבי חיפה נמצאת באחת העונות היותר בינוניות שלה אם לא הגרועה מכל בעשר שנים האחרונות, כשהיא רוכשת שחקנים זרים שלא פוגעים ומגדילה את הסגל שלה ל-30 שחקנים(!) בטענת רוטציה, ובפועל אף אחד מהם לא באמת יודע מהו הסמל החיפאי. היא תזכה באליפות כי הפועל תל אביב עסוקה כבר מהקיץ בבעיות הנהלה, ועכשיו, אחרי כל הבלאגן, שחקנים פותחים פה אחד על השני גם בעיתונים, אחרי ש"דופקים" לטוטו תמוז את הדיל במונאקו או ששואבים משי אבוטבול את הרצון לשחק, ועם כל הבעיות גם הקהל החליט לעשות "מחאת אוהלים" משלו על אלי טביב. היא תזכה כי בית"ר ירושלים מפורקת לחלוטין ועסוקה בבעיות כספיות קשות שהותיר לה ארקדי גאידמק, ואחרי המשחק מול בני סכנין הם צריכים להמשיך ולהלחם כדי לשרוד, לא בליגה, אלא כדי באמת לשרוד, כי אחרי כל הפסד, כנראה שתהיה אינתיפאדה בטדי עם יידוי אבנים ואלימות.

היא תזכה כי קבוצות כמו הפועל עכו, רמה"ש, מ.ס אשדוד וראשל"צ הם לא קבוצות של חלק עליון בטבלה וספק אם יהיו. היא תזכה כי בעיר פ"ת כבר מזמן המילה תחתית היא לא משהו רחוק שנראה בלתי אפשרי. היא תזכה כי מכבי נתניה, בני סכנין ובני יהודה לא הופכות העונה לרכיב מעניין שמשנה את הליגה, כזה שמספיק כדי להפיל קבוצה גדולה ברצף נצחונות, ככה שמשחק אחד הן נותנות פייט כאילו האליפות עוברת דרכן אבל נופלות שניה לאחר מכן, כי הן פשוט לא עקביות. היא תזכה בתואר כי הפועל חיפה והפועל באר שבע חיות על ההיסטוריה שלהן עם אליפויות ביד בזמן שהן נלחמות בליגה הבינונית שלנו.

שוב פעם, אל תבינו אותי לא נכון, עירוני קרית שמונה היא קבוצה טובה, אבל צריך להבין את כל הגורמים לאליפות. הטיטאניק טבעה בגלל ש-10 דברים קרו בו זמנית, כל אסון או מאורע חיובי קרה כי כמה דברים אפשרו אותו במקביל. מעל לכל, ק"ש תזכה באליפות כי הרמה בליגה שלנו ירדה, לא בגלל המתקנים ולא בגלל העסקנים, הפעם בגלל הסוכנים שמכרו בקיץ אחד מספר לא יאומן של שחקנים ישראלים לחו"ל. קרית שמונה של עונת 2011/2012 היא לא חיפה של רוסו ואיגביני, היא גם לא ת"א של ורמוט ושכטר, היא גם לא בית"ר החזקה  מימי גאידמק, היא גם לא פ"ת של סטלמך או נתניה של מכנס, היא ק"ש שמנצלת את המצב הקיים לטובתה, קבוצה יעילה וטובה מספיק כדי לקחת אליפות בביצה הישראלית.

רן בן שמעון, כל הכבוד לך! ידעת לנצל את כל הגורמים לטובתך, שנים שאתה בונה קבוצה אטרקטיבית דרך הצלחות קטנות ומתעקש ללכת בדרך שלך כנגד כל הסיכויים עם אמונה שזה מה שיתן את התוצאה

אבל מעל לכל, הדרך היא החשובה, לא התואר, וכאן מגיע השינוי הגדול, כי שער כמו של ברק בדש מול מכבי חיפה או השער שהוא נתן מול הפועל ת"א כמעט באותה דקה, זה שער של מנטאליות קבוצתית, ולא מהלך טקטי בנוי מהיסוד באימונים, זה שער של אמונה. כמו שחיפה של שום האמינה שהיא תעבור את שטרום גראץ, כמו שהפועל של קשטן האמינה בכל מפגש מול צ'לסי או מוסקבה, ככה גם ק"ש הזאת, נכון שזה לא ליגת האלופות או הליגה האירופית, אבל זה הישג היסטורי למאמן וקבוצה שבאמת מגיע לה, פשוט מגיע לה, היא עבדה קשה וניצלה את מצב השוק הקיים שבו אין באמת מתחרים, כי בתל אביב, האדומים כבר לא ממש רעבים להצלחות, והצהובים כבר שכחו מהו רעב, ובחיפה? להם יש בעיות אכילה שחייבים לפתור אותן בטיפול נפשי, בק"ש אוכלים מסודר! בריא! וגם כשהם ב-12 נקודות הפרש על המקום השני הקהל יוכל לשיר אליפות, אבל הם ישחקו כאילו כל משחק הוא המשחק האחרון שלהם.

בוקר טוב עולם! היום נעסוק בסיפור מאוד מעניין, מרתק, כזה שאנשים פשוט לא מאמינים בקיומו, מה הקשר בין ק"ש-רב"ש-ליגת העל?

טוב אז ככה, מי שלא יודע או לא זוכר, קריית שמונה זכתה גם בשנה שעברה בגביע הטוטו, ואם לא ידעתם אז גם בשנה שלפניה (גביע הטוטו של הלאומית). בשנים האחרונות אנשים ממש זלזלו בתואר הזה והתייחסו אליו כאחד שלא משקף שום דבר. האמנם? קריית שמונה דרך גביע הטוטו החזירה לעצמה המון צבע לקבוצה, נתנה קצת נחת לאוהדים ואולי אפילו צרפה כמה אנשים ליציעים, וזה מה שחסר לכדורגל כאן בארץ, אנשים חושבים מאוד צר ורגעי ולא חושבים קדימה.

אתם בטח שואלים למה אני מתכוון? אז ככה, בארץ יש המון אוהדים בלתי תלויים והמון אוהדים כבויים. ביניהם יש גם אוהדים פנאטים במיוחד וגם אוהדים סטנדרטיים. מה זה אומר? בואו נתחיל להסביר כל אחד מהמושגים, כאשר כולם מרכיבים ביחד "עוגה" שלמה של אוהדים בארץ ובעולם.

אוהדים בלתי תלויים – אנשים אשר אוהבים כדורגל, רואים משחקים, אם זה בארץ או בעולם, אך אין להם שום קבוצה פייבוריטית, אנשים חופשיים, יש כאלה שיהיו כך לעד, ולעולם לא יביעו עמדה לגבי קבוצה כזאת או אחרת, ויש כאלה (הרוב) שייתפסו על קבוצה שתתפוס את עיניהם.

אוהדים כבויים – אנשים אשר ראו כדורגל, הייתה להם קבוצה פייבוריטית שלא הפסיקה לאכזב אותם, בין אם זה בצד ההישגי או בצד המוסרי, והחליטו לנטוש את האיצטדיונים ולפעמים אפילו את מסך הטלוויזיה מרוב תסכול.

אוהדים סטנדרטיים – האוהד הממוצע. אלה שהולכים למשחקים כשיוצא להם, בין אם זה בנסיעות ארוכות או קצרות, שנה אחת הם עם מנוי לקבוצה האהובה עליהם ושנה אחת הם בלי מנוי, שנה אחת הם בוחרים ללכת הרבה למשחקי הנבחרת ובשנה שאחריה לא הולכים למשחק אחד.

אוהדים פנאטים – צריך באמת להסביר? "לה פמילייה", "הקופים", "השחקן ה12", "האולטראס" וכו'…

(דרך אגב, באירופה ובכלל בליגות בכירות מאוד יש עוד אלמנט בעוגה הזאת שנקרא "האוהד התייר", הם אנשים אשר חוצים מדינות שלמות רק בשביל משחק אחד של קבוצתם האהובה, אבל אצלנו? לא נראה לי שאני אמצא בחור ספרדי מברצלונה שיבוא אל המושבה לדרבי פתח תקוואי או לקלאסיקו שבין חיפה לת"א).

אוקיי, אז עכשיו אנחנו מבינים בצורה גסה איך בנויה העוגה בארץ. יש אוהדי הכדורגל. השאלה היא מאוד פשוטה, איך זכייה אחת בגביע הטוטו יכולה לשנות משהו בעוגה הזאת? בואו ואספר לכם סיפור קטן. אני נולדתי בפ"ת, אם המושבות. בעיר שלי יש שתי קבוצות עיקריות, האחת מכבי, והשניה הפועל. כשהתחלתי לראות כדורגל בגיל מאוד קטן, המשחק הראשון שראיתי היה דווקא של אייאקס מהולנד וישר התאהבתי בקבוצה החביבה הזאת. עם הזמן התחלתי גם לראות כדורגל בארץ, כאשר את רוב תשומת הלב תפסה דווקא הפועל פ"ת. עבר לו הזמן ובגיל 7-8 זכיתי לראות את מכבי חיפה עומדת על הפודיום ברמת גן ומניפה את גביע המדינה, באותו רגע פשוט הסתנוורתי, והתחלתי לראות משחקים שלה גם בעונה שאחרי. משום מה, החלטתי שאני אוהד את חיפה, גם בניצחונות וגם בהפסדים, גם בשנים קשות וגם בשנים קלות יותר, תמיד אהדתי ואהבתי את הקבוצה הזאת. אישית אני מאמין שאם הפועל או מכבי(פ"ת) היו זוכות בתואר כלשהו באותה העונה הייתי דווקא נתפס עליהן, אבל כך יצא, וליבי הלך אל הירוקים מהכרמל, לזכיר לכם שאני תושב פ"ת?

ככה בדיוק עובדת השיטה, קריית שמונה שומרת על עקביות, שלוש שנים ברציפות היא זוכה בגביע הטוטו (פעמיים בליגת העל ואחד בלאומית), קבוצה שמתקרבת בכל עונה לצמרת ותמיד עושה בעיות לגדולות. העונה, בפעם הראשונה היא קרובה לאליפות ראשונה בתולדותיה, אם תמשיך כך, תוכל למשוך קהל רחב יותר מהרדיוס שלה בצפון, קריית שמונה תוכל להחזיר למגרשים את האוהדים הכבויים של הקבוצה שאהדו את הפועל ומכבי קריית שמונה של פעם, ותוכל להביא אליה גם אוהדים חדשים, כאלה שאינם אוהדים שום קבוצה.

ככה זה עובד בספורט הזה! לספר לכם על סיפורי התהילה של ריאל מדריד וברצלונה? הן רק נהנות מהשחקנים שמשחקים בשתיהן, התארים וכל תשומת הלב, שתיתן להן דחיפה כלכלית/מורלית/היסטורית גם אם ייפלו וידרדרו בחובות קשים.

אסור לזלזל בשום תואר! גם אם זה גביע הטוטו! מי שיזלזל בתואר אחד לא יזכה בתואר שהוא באמת רוצה, בכל זכייה כזאת בתואר, יש תהילה, כסף ועוד אהבה שתוכל למשוך אליה אוהדים רבים. רוצים עוד דוגמא? מכבי פ"ת היא קבוצה עם המון קהל, באמת המון קהל, אנשים במדינה הזאת אפילו לא יודעים כמה קהל יש לה, מה הבעיה? רובם אוהדים כבויים שכבר לא יחזרו למגרשים בגלל ההתנהלות וחוסר ההצלחה לאורך שנים, אבל מה ייקרה אם סוף סוף מכבי תזכה בגביע הטוטו/מדינה/אליפות? אתם חושבים שאותם אוהדים לא יחזרו? שמכבי פ"ת לא תגרור אליה עוד אוהדים חדשים? אז בוקר טוב עולם, תתחילו להתעורר…כל תואר שווה הרבה יותר מכסף או תהילה, בסופו של יום אין דבר יותר טוב לאוהד מאשר לראות את קבוצתו זוכה בגביע, גם אם זה טורניר שכונתי לקבוצות נוער…