שבת גשומה שהובילה את קריית שמונה להצהרה ברורה, הובילה את הלגיונרים לכבוש ולהעניק לנו כבוד, ואת אוהדי ליברפול לחשוב האם מגיע לקני דלגליש הכבוד המוענק לו. אחרי המבול, המסקנות
שבת קרירה וכמוהה גם האווירה שנוצרה בליגת העל. אף אחד לא מתרגש מהנעשה, כאילו כולם ממאנים להאמין שהדבר הבא הופך ריאלי ממחזור למחזור, עירוני קריית שמונה בדרך לתואר אליפות היסטורי. כשבהפועל תל אביב עסוקים בלפטר ולהתפטר, אין סיבה שהאליפות לא תעשה את דרכה צפונה.
צל"ש לרב"ש
לאחר 14 ניצחונות החליט רן בן שמעון לאשר כי קבוצתו היא אכן אחת מהמועמדות הבולטות לאליפות. רן, בוקר טוב! אתם המועמדת הבולטת וכנראה גם היחידה. ממרחק של שמונה נקודות וכשהיריבה היא מ.ס אשדוד שמסתפקת כדברי מאמנה, ב"לא לספוג", אתה יכול להיות רגוע. הצירוף של סולארי הוסיף מחץ, פתאום רואים גם שערים, וניצחון מבטיח בסכנין הוא התגלמות השאיפות. האליפות תלך לאצבע הגליל. לא הפועל תל אביב עם שירזי ואלימלך היא זו שתוכל לסכל את העניין, בטח כשאין שם רגע דל, וגם לא רצון אמיתי, וכנראה שגם לא אשדוד עם ניר ביטון המוכשר. אליפות ללא אוהדים, אבל עדיין אליפות.
רמת הכובש
אחת הסיבות לעונה המוזרה שחולפת לה בשתיקה מסוימת, ובהתעלמות מירידה ברורה בערכה של ליגת העל היא הרמה. זה כבר לא מרגש את אוהדי מכבי חיפה, לא את אוהדי מכבי תל אביב וגם לא את אלו של הפועל. העדרם של שחקנינו הגולים הוא הסיבה העיקרית לאובדן השליטה על רמת הליגה. כשניר ביטון בדרך למנצ'סטר סיטי, אפשר לחייך, ועם זאת להבין כי רמת הכובש של הליגה הזו תלך ותאבד מערכה עוד ועוד כי השחקנים כבר לא פראיירים, הם הבינו שבאירופה יש כדורגל, וגם כסף ולשם הם מכוונים. אור בקצה המנהרה? אין.
להלן, הראיות
ובהמשך לפסקה הקודמת אנו רואים ולמדים כי טובי הסקוררים שלנו מוצאים מקומם בליגות אירופה ומראים כי יכולתם בליגת העל לא הייתה מקרית. אם תומר חמד מצליח להרשית מול ריאל מדריד, ועדן בן בסט מכריע משחק בליגה הצרפתית, שאר שחקני ליגת העל יכולים להתעודד ולהבין כי עבודה קשה תוביל אותם גם הם אל היעד. כאן נסבול מהיעדר אטרקציה, מרצונם של המוכשרים שבשחקנינו רק לברוח, ובמקום זאת בשבתות גשומות שכאלו נוכל להתנחם בהתכרבלות בפוך וצפייה באותם רגעי נחת מעבר לים.
אגדה? אולי של פסח
מחזור אמש בליגה האנגלית החזיר לרשימת הכובשים את פול סקולס שהוכיח כי כדורגל הוא לא שכח גם עם חצי שנת היעדרות. היונייטד מתחברים ומפעילים לחץ בלתי פוסק על הסיטי שאצלה ראינו סדקים בשבוע החולף. אולי הוא הבורג החסר בכדי להשליט סדרי עולם בעיר מנצ'סטר?
ונעבור כ-60 ק"מ מערבה משם אל אנפילד. הכבוד שזוכה לו קני דלגליש ביציעי אנפילד הוא מוצדק נוכח העבר הכביר שלו. ועדיין האם לא הגיע המקום לחדול מאותה נאמנות בלתי פוסקת, כאשר משחק אחר משחק הקבוצה שלו לא מצליחה לנצח דווקא מול יציעי אנפילד המצדיעים לו? סגל שחקנים שהוא בחר, עם הוצאות שבחלקן מגוחכות, וחוסר בולט במחץ עלול לעלות לקבוצת מהמרסיסייד בעוד עונה ללא ליגת האלופות. אולי זה הזמן של אוהדי ליברפול לאמץ גם הם משהו מישראל, את תרבות החוסר סבלנות, ובמקרה הזה בצדק, למחות בכדי שיעשה שינוי.
מסקנות נחרצות הם אלו שליוו את סוף השבוע הקריר הזה. אולי בחסות זעם הרעמים שהיכו בחוץ, אבל נחרצות היא שם המשחק של אחרי המבול.
מובילת הטבלה, עירוני קריית שמונה, אמנם ראויה למחמאות, אך כתמונה הנשקפת מכל העניין היא שאין לנו באמת שחקן עונה ראוי. אם בפרמייר ליג זה דויד סילבה, באיטליה מרקיזיו ובספרד לא חסרים מועמדים, אז היכולת העלובה של ליגת העל שלנו מובילה לכך שאפילו מועמד ראוי אחד עדיין אין. על זה נאמר מוליכים שולל
לחובבי הכדורגל הישראלי ישנה עונה מרתקת בזאת אין ספק. הגדולות מדשדשות, אולי למעט הפועל תל אביב, שגם לא מציגה יכולת מבריקה, אך האם העובדה כי סינדרלה מתעוררת לחיים, לא מעידה מנגד שמא הרמה פשוט מזעזעת?
מוליכים ללא מוליך
קצרה היריעה מלהריע, לללטף ולהחמיא לחבורה של רן בן שמעון, ולמאמן עצמו. מאז אותם הימים שלפני "משחק השרוכים" לא הייתה קבוצה חביבה על אוהדי הכדורגל הישראלי כמו עירוני קריית שמונה. אז היינו נוהגים לומר כי "הקבוצה השנייה שלנו היא אותה עירוני בית שאן", היום זה כנראה מתחלף בחבורה של איזי שרצקי, לפחות בעיני מרבית הציבור, או לפחות אלו המייחלים לנפילה של הפועל תל אביב, שהינה המועמדת היחידה שעדיין בתמונת האליפות מהגדולות.
ועם כל הכבוד לאותה חבורה לא נוצצת מהצפון הרי שאי אפשר לציין ולו שחקן אחד מהכחולים הללו כמועמד בולט לתואר שחקן העונה. לא ברק בדש, לא אדריאן רוצ'ט, לא סלאח חסארמה וגם לא שמעון אבוחצירה גילו יכולת שמצדיקה את התואר המכובד. ובעצם אולי זה מה שמייחד את אותה חבורה, האחדות ואותו סטטוס קוו בין היכולות של השחקנים. העובדה הזו רק מעצימה את העבודה שעושה בן שמעון, את העובדה כי ממש אין לו חבורה נוצצת בכדי להוציא מים מן הסלע, ובכל זאת זה קורה. אז אולי בן שמעון עצמו הוא הראוי לתואר מאמן ושחקן העונה? אז אמנם אין מוליך מיוחד על המגרש, אך מוליך על הקווים ועוד איך ישנו.
שבוע שבוע
נכון, כלום עדיין לא סגור, והספקות לגבי היכולת של קבוצה קטנה לרוץ עד הסוף הפסגה הן גדולות. אז כאלטרנטיבה מבלה לה עדיין הפועל תל אביב במחיצת הצמרת הגבוהה, ועם זאת, גם אצלה אי אפשר לסמן מועמד בולט לתואר, ואנחנו כבר בתום סיבוב משחקים שלם. שבוע זהו טוטו תמוז, שבוע עומר דמארי, שבוע אלרואי כהן, מישהו מהם הוא המועמד המובהק שלכם?
בכלל עניין השבוע שבוע הזה זהו מוטיב שאפשר לאמץ העונה כראייה לחוסר היציבות, או לחוסר היכולת של הליגה להתעלות. בתחילת העונה כולם דיברו על דור מיכה, אחר כך חיפשו את הישועה במכבי חיפה, דיברו על עמאשה, אחרים מצאו את זה באחמד סבע. והיום בחלוף מספר שבועות מי נכנס לתמונה? אפה אמברוז?
אז עם כל הכבוד, וגם הכיף שבאלתור שחקן עונה, אולי בכדי לזעוק על אותה רמה מזוויעה של ליגת העל, יעשו טוב אותם כלי התקשורת ובמידה ובאמת לא יהיה שחקן ראוי בבירור, הם ימנעו ממתן התואר, ובכך יאמרו דרשני, חברים תתעוררו על הרמה שלכם.