האם השחרור האחרון מהפועל חיפה הוא סוף הסיפור עבור ערן לוי? כאשר כל שנה מדברים על שנת פריצה וההזדמנות האחרונה, שוכחים שהילד כבר בן 26. ליגת החופים בקיץ 2012 ממתינה.
ניצן שירזי החליט לשחרר את ערן לוי מהפועל חיפה. זו הידיעה איתה פתחנו אתמול את הבוקר. עוד לפני מרוץ ההתחמשות של אריות ליגת העל, החליט ניצן שירזי להיפטר מהחלוץ שחזר בקיץ להפועל חיפה אחרי עוד שנת נדודים. ההחלטה מתקבלת אחרי שני מחזורים בלבד בהם לא השיגו האדומים אף לא נקודת ליגה אחת לרפואה.
האמת שהסיפור הזה די מוזר. כאשר ערן לוי שוחרר מהפועל חיפה בעונה שעברה הוא החל להתאמן בבית"ר ירושלים, הספיק להתראיין בכל מקום אפשרי ולהצהיר שזו הולכת להיות השנה שלו. עקב חוסר הודאות הכלכלית בבית"ר (ממש תחושת דה ז'ה וו) הוא חתם בהפועל אשקלון העולה החדשה. הספיקו לו כמה מחזורים כדי להתעמת עם המאמן גיא עזורי, לעבור להפועל באר שבע ולהצהיר שהוא משקם את הקריירה. האמת? חוץ משער בבעיטה חופשית בקרית אליעזר מול מכבי חיפה דקות אחרי שנכנס כמחליף הוא לא יזכור את העונה ההיא לטובה. עוד בטרם עבר לדרום התחנן לחזור בחזרה להפועל חיפה. אפילו יואב כץ עשה כל שביכולתו כדי להחזיר את ערן הביתה. אך שירזי לא וויתר.
דווקא בגלל זה מוזר שבקיץ האחרון התרצה שירזי והחזיר את ערן לוי לאדום של הכרמל. שירזי עמד על רגליו האחוריות כדי למנוע מערן לחזור בעונה שעברה ודווקא אחרי עונה יפה של האדומים נכנע והחזיר את השחקן הסורר. וכעת אחרי שני מחזורים בלבד, הוא מודיע לו על שחרורו.
ערן לוי הוא לא הבעיה של הפועל חיפה. הקבוצה הלא ברורה שבימים שעוד היה להם כסף למקלחות אחרי האימון זכתה באליפות המדינה ונאבקה שנים בצמרת. אבל ערן לוי בדרך להיות באופן רשמי עוד אחד מהבזבוזים של הכדורגל הישראלי. שחקן מוגבל מאוד, איטי שהייחוד שלו מסתכם ברגל שמאל אימתנית. אולי מהחזקות באירופה, אך כאן זה מתחיל וכאן זה גם נגמר. בכדורגל המקצועני של היום אין מקום לשחקן שלא עושה תנועה על המגרש ורק מחכה לבעוט מצבים נייחים או בעיטות מרחוק. אפילו בכדורגל הישראלי זה כבר לא מספיק. נגמרו הימים של שחקנים כמו איציק זוהר.
כשערן עלה לבוגרים של מכבי חיפה ב-2002 בזמן הקמפיין בליגת האלופות כולם ניבאו לו עתיד ורוד. ערן לוי קיבל פה ושם דקות כמחליף בקבוצה של שום, ואף היה שותף לאליפות הראשונה של רוני לוי בירוק, אך משהו החל להשתבש. הוא הספיק לנדוד בין מכבי תל אביב, עירוני קרית שמונה, מכבי נתניה, הפועל עכו, לזגזג בין הפועל חיפה, אשקלון ובאר שבע, אבל את מה שהוא הכי אוהב לעשות הוא הצליח רק במגרש אחד – חוף הים. במגרש הקטן בכדורגל חופים ערן עושה מה שהוא רוצה בדיוק כמו בשכונה. שם אף אחד לא דורש ממנו הגנה או מחויבות. רק וירטואוזיות.
האדומים מחיפה פותחים עונה חדשה. המאמן שירזי יצטרך להתנתק מקיץ לא נעים, יואב כץ כרגיל אופטימי, ואולי מעט יותר מידי, אך עם שחקנים מוכשרים וגם כמה שמגיעים עם רעב גדול פלייאוף עליון זה לא בשמיים. ביום טוב הפסגה ב"סטלה מאריס" נצבעת אדום
הפועל חיפה פותחת עוד עונה כאשר הסקורר המוביל שלה, עדן בן-בסט עזב, הבעלים ממשיך באופטימיות לצד היותו קצת הזוי, והמאמן חווה קיץ לא פשוט. איך כל זה יתחבר? לפי כץ זה יסתיים בצמרת הגבוהה, אך גם התברגות בשולי הצמרת תתקבל בברכה.
מחדרי החקירות לחדר ההלבשה
אחת הסוגיות המעניינות הקיץ בצד האדום של הכרמל, הייתה הנדידה הבלתי נגמרת של ניצן שירזי, מאמן הקבוצה, לחדרי החקירות בפרשת ה"כדור המרכזי". העונה הוא ייאלץ להתנתק מאותם מהלכים לא מחמיאים בקיץ, ועל אף גיבוי יחסי מהבוס, ויצירת רושם של אדם הגון ונאמן, הוא יזכה בודאי למטר קללות בכל מגרש בו יגיע עם הקבוצה.
ניצן שירזי נראה אדם חזק, אך חדרי חקירות אינם משאת נפשו של אף אחד מאיתנו, והצהרתו כי "הוא מת שהפרשה תהיה מאחוריו", צריכה לקבל משמעות רק באם יצליח להוביל את האדומים להישגים. אחרת, כולם ינקזו את התוצאות במגרש להשפעת חדר החקירות.
ניצנים ניראו בארץ
לא סתם ניצן שירזי הוא האיש שמסתובב על הקווים של הקבוצה. עוד מימיו כמאמן הנוער של מכבי תל אביב, ולאחר מכן גם בבני יהודה, ניצן שירזי הוא דמות אהודה בקרב השחקנים. איש נעים הליכות, אך עם זאת מקצוען שמבין את המשחק. נכון, אצל הלוזונים הוא הצליח פחות, אך ליואב כץ זה התאים לקו המחשבה שדוגל באמונה בתוצרי מחלקת הנוער.
אי אפשר לקחת משלומי דורה את השבחתם של אושרי רואש, חנן ממן, רן אבוקרט, אמיר אבו ניל וגל אראל, אך בעונת החולפת, תחת שירזי, החלו הצעירים הללו לנפק חותמת לכישרון הידוע שלהם. הם קיבלו במה מרכזית, והיוו כוח חשוב בחבורה דלת המשאבים הזו.
והנה הקיץ הגיע לו וחלקם החלו לעורר שוב את האנטגוניזם כלפי יואב כץ. ממן, רואש ואבו ניל התקנאו בחבריהם משאר קבוצות הליגה, וביקשו לפתוח את חוזיהם ולקבל שדרוג, אך נתקלו ביד קמוצה של הבוס. "שחקני כדורגל מרוויחים פי 5 משוטרים", הייתה תגובתו של הביזנס-מאן לבקשת שחקניו.
לבסוף התרצו כולם, אך למראית עין לא בטוח שעניין זה יחזיק מעמד, בטח כששמותיהם של ממן ורואש נזרקים בחלל האוויר כאופציות לגדולות שבקבוצותינו.
ניצן שירזי יצטרך למקד את ראשיהם של הצעירים שלו בעיקר בהצלחות בכר הדשא, ועם זאת כבר מכין עתודות חלופיות דוגמת רועי שוקרני, אור לגריסי ואלון בוזורגי המוכשרים.
כריש רעב
הסגל של שירזי שופע בעיקר כישרון תוצרת בית, ועם זאת בכדי להתמודד עם עזיבתו של מלך שערי הקבוצה אשתקד, עדן בן בסט, הוא מצרף שורה של שחקנים שמגמת הרעב היא המאפיין העיקרי שלהם.
ערן לוי חוזר הביתה לצד האדום של הכרמל. החלוץ שגדל בצד השני של הכביש מביא עימו ניסיון מעניין במקום אחר, כזה שגרם לכל המערכת להבין כי כנראה כאן הבית, וזו המשבצת הטובה ביותר עבורו. בינתיים בגביע הטוטו זה נראה חיובי, ולוי צפוי לקחת פיקוד על החבורה כולה.
ליאור ז'אן מגיע גם הוא מבירת הנגב לאחר שלא ממש הצליח להטביע שם חותם. ז'אן שבזמנו נחשב לאחד משחקני העתיד של מכבי תל אביב ומוכר היטב ע"י שירזי מאותה התקופה, יצטרף למעוז ההגנה, ויחד עם גיבוי מהמאמן הוא בהחלט רוצה להוכיח ורעב להצליח.
עוד שחקן ששירזי מכיר היטב הוא החלוץ, משה ביטון, שמגיע מבני יהודה. ביטון כבר לא ילד, ולאחר ירידה שחלה בערכו בעיקר בשנתיים האחרונות, כתוצאה מפציעות ואיבוד כושר משחק, חייב לשנס מותניים ולאחד כוחות יחד עם האמון ממאמנו בכדי לחזור ולכבוש, ולהיות המוציא לפועל העיקרי בהתקפת האדומים.
שי רביבו, מגיע עם רעב עצום לאחר שדקות המשחק שקיבל בסוף העונה החולפת בהפועל תל אביב, גרמו לו להבין כי הוא חייב לשחק ברמות הגבוהות וגם לשמור על אורח חיים ספורטיבי בכדי לדמות במעט לאחיו הבוגרים.
גם המגן אלירן ג'ורג', שפרץ לתודעה במהלך מגמת ההצערה של מוטי איווניר, מושאל עתה לעמדת המגן הימני, ויחפה על עזיבתו של עומר ורד בכיוון הנגדי.
המאפיין של כל אותם מצטרפים הוא הרעב הגדול להצליח, שיחד עם החדווה למאמן, ערך חשוב ביותר עבור כל כדורגלן, יכול לתת מנוף לקבוצה.
קדוש מעונה
רק לפני מספר ימים צוטט כץ באומרו כי, "עשו מרובי שפירא קדוש מעונה", והסביר כי שפירא הוא רק חלק מאותו פאזל שבנה את ההיסטוריה של הפועל חיפה.
רצה הגורל ומי שיעמוד העונה בשורות הקבוצה הוא השוער, רן קדוש, שזכור בעיקר כאיש שגנב את האליפות ליריבה השנואה, נקודת פתיחה טובה עבורו בייחוד בקרב האוהדים.
גם את קדוש מכיר שירזי טוב מימיו כמאמן נוער, כבר אז הוא סומן כפוטנציאל גדול, אך כזה שלא הצליח להתפתח לעמדת שוער ראשון בליגת העל. בראשון הועדפו שוערים אחרים, וקדוש בחר לנסות מזלו מעבר לים ובליגה הרביעית באנגליה, במדי בארנט הקטנה, אך בתום עונה אחת זכה לקבל את אפודת השוער המחליף בבני יהודה.
ערכו ויכולתו עלו לכותרות כאמור בתום אותה תצוגה הרואית נגד מכבי חיפה, במחזור הסיום לפני שתי עונות, ומאז חיפש קדוש לפלס לעצמו מקום של כבוד לעמדת השוער המוביל.
שירזי שזוכר לו חסד נעורים הביא אותו העונה הישר לעמדה המיוחלת, כתוצאה מאכזבה מיכולתו של קאלה דרשלר הדועך. לקדוש סוף סוף ניתנת ההזדמנות לשחזר את היכולת מאותו משחק, אך בעיקר הזדמנות ממשית למימוש הפוטנציאל הידוע שלו.
זר לא יבין
סוגיה נוספת שתצטרך לקבל מענה בקבוצה היא הזרים. אשתקד מלבד ליפניה, שעזב לרמה"ש והיה יחסית יציב, כל שאר הזרים שעברו בין מתחמי האימונים בקריית חיים, נווה שאנן וכפר סיטרין, לא היו בדיוק בול פגיעה.
העונה בחר ניצן שירזי לצרף שני חלוצים לסגל לעת עתה. אמוס קולי הליברי וסטפן דנקוביץ' הסרבי שישלימו את מכסת החלוצים של הקבוצה. סימני השאלה לגביהם הם עדיין גדולים, אך ברור כי השניים חייבים לפרוע שטרות גם בכדי לעבות את חוליית החוד שאיבדה כאמור את בן-בסט, וגם בכדי לממש את משבצת הזרים בקבוצה למשהו תורם.
אם שאר החבורה מגיעה כרעבה להצלחה, בגזרת הזרים חובת ההוכחה היא עליהם, אך בייחוד על שירזי עצמו.
יואב כץ הוא עוף מוזר בנופי הכדורגל הישראלי. בוס שמנסה להתנהל בחוכמה כלכלית, ומתנגד לשמש כלי בשוק המחירים המטורפים שנזרקים באוויר. אם זאת הבעיות שהוא יוצר בעיקר בקרב שחקני הבית המוכשרים, יכולות להסב נזק וגם אם לא באופן מיידי, הוא יוצר סביבו מארג דעות שלילי, ודימויים לא ממש טובים.
כץ ממשיך לדבוק באופטימיות רבה, שואף לצמרת בליגה, והאמת אמנם הצהרותיו לא מגשימות עצמן לגמרי, אך בכדי להעמיד קבוצה ראויה בליגת העל, זה כנראה מספיק.
שדרוג לשולי הצמרת, שורת כדורגלנים רעבים ומאמן שמתגבר על קיץ לא קל, כל אלו ייצרו סיפור הצלחה גם בצד האדום של חיפה. עובדי הנמל בציפייה
