על פי הפרסומים בתקשורת, מאמן נבחרת ישראל הגיש דו"ח המסכם את קמפיין מוקדמות אליפות העולם. כפי שכולם יודעים, הנבחרת לא העפילה למונדיאל. כרגיל.

בשלב זה נראה כי מדובר בדו"ח תמציתי (3-4 עמודים), שהוגש לעיון יו"ר ההתאחדות. בעתיד, ישמש את ועדת האיתור בבואה לבחור את מאמן הנבחרת. עד כאן, נראה כי מדובר בחידוש מבורך. מאמן הנבחרת ביחד עם ראשי ההתאחדות מתחקרים ומפיקים לקחים מהקמפיין שחמק לנו. מרתק לגלות כי מאמן הנבחרת הוא גם תמציתן בחסד. במומחיות רבה, הצליח לסקר קמפיין שלם (כשנתיים), לתת ביקורת כנה, הפקת לקחים, וראייה לעתיד (בתקווה) וכל זאת על גבי מספר מצומצם של עמודים.

לצערי, חסד מופלא זה אינו מוצג לציבור. לפחות בשלב זה. הפנייה לדוברות ההתאחדות נתקלה בחומה בצורה:

"מדובר בדו״ח פנימי אשר הגיש המאמן לרגל סיום קמפיין מוקדמות גביע העולם – כפי שהתחייב שיעשה כן עם מינויו לתפקיד. מטרת הדו״ח, מעבר לדיווח השוטף על אופן ההתנהלות בקמפיין, היא גם לאפשר למאמן להיות כן ופתוח בדבר הנושאים והגורמים שלדעתו מנעו את ההעפלה של ישראל לטורניר. אין כאן ׳הסתרה׳ של ׳סודות מדינה׳ אלא, רצון לאפשר למאמן לפרוש את דעותיו באופן כן ומלא".

ניסיון נוסף לקבל העתק, מהטעם שצוין "אין כן הסתרה של סודות מדינה", כשל אף הוא. הצעתי כי ההתאחדות רשאית ל"השחיר" טקסטים רלוונטים בדו"ח לא התקבלה.

ראוי להזכיר כי דו"חות חקירה בעניין רצח רבין, מערת המכפלה, מלחמת יום הכיפורים, פורסמו והינם גלויים לעיון ציבורי. אך שוב, בחיוך, מדובר בדו"ח "כן ופתוח" ועל כן ההתאחדות בוחרת שלא לפרסמו.

ועדת האיתור

ההתאחדות לכדורגל החליטה (על פי פרסומים בתקשורת) כי תוקם ועדת איתור לבחירת מאמן הנבחרת. על פי המלצת "הוועדה הציבורית לרפורמה בענף הכדורגל בישראל" ("ועדת דודי כהן"), הוועדה תבחן שלושה מועמדים פוטנציאליים. לאחר מכן, תבחר שני מועמדים סופיים ותגיש המלצתה לאישור המזכירות. שוב, כמו במקרה גוטמן, ההתאחדות מפספסת את הסעיף ב"תקנון נבחרת ישראל" הקובע כי הסמכות בידי ההנהלה ולא בידי המזכירות.

על מנת להיזהר בלשוני, בחרתי להפנות לדברי ועדת דודי כהן, בעניין הנהלים הקיימים:"נראה כי נהלים אלה מאפשרים להנהלת ההתאחדות לערוך מינויים על פי שיקול דעתה בלבד, שכן ועדת האיתור מורכבת מאנשים מטעמה, ואלה אינם בהכרח בעלי הידע המקצועי הדרוש לבחירת מאמן ראוי" (עמוד 38 בדו"ח הוועדה).

במקביל, פרסומים מלמדים כי חברי ועדת האיתור כבר הכריעו כי מאמן הנבחרת יקבל הזדמנות נוספת. לטעמי, ראוי שאותם חברי ועדה, שכבר גיבשו דעה, בטרם שמעו את המועמדים, יודיעו על התפטרות מהוועדה. כך, נכון ציבורית. ונכון משפטית.

מחליפים את לוזון

הגדלת כוחו, בדרך של לחיצת "לייק", של דף הפייסבוק "מחליפים את לוזון", נראית כאופציה היחידה להבראת הכדורגל בישראל.

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

הכתב מוטי פשכצקי (ערוץ הספורט) העלה ידיעה העוסקת ב"פירצה מוזרה בחוק: תיקון שנעשה בסעיפי תקנון העברת הזכויות וביה"ד העליון מקנה לדיינים כוח להחליט בנושא הרגיש בלי קשר לתקנה האוסרת על מסירת קבוצה למבצעי עבירות. רוכש בית"ר ירושלים עומד בימים אלה לדין באשמת תקיפת קטין". הידיעה אף זכתה להגדרה המקורית "חשיפה" ובעקבותיה לטוקבקים רבים.

ראשית, ולשם הבהירות המשפטית,  אין בפנינו חוק ולא תקנה אלא, סעיף בתקנון בית הדין העליון של ההתאחדות לכדורגל. סעיף 1. א. 8. (ולא כפי שנכתב בכתבה) מעניק סמכות לבית הדין העליון, בהתאם לפניית היועץ המשפטי/התובע של ההתאחדות, לאפשר לאדם שהורשע בעבירה פלילית לכהן/למלא תפקיד בקבוצה או במוסד של ההתאחדות לכדורגל. אך לא לשם בהירות זאת התכנסנו אלא, להדגיש כי אין מדובר ב"חשיפה". הרי עניין דומה היה בשאלת כשירותו של חיים רמון, לאחר שהורשע בבית המשפט, לשמש כבעלי הפועל תל אביב. ביום 19.7.2012 קבע בית הדין העליון כי אין בהרשעתו של רמון על מנת למנוע את כישרותו.  החלטת בית הדין העליון פורסמה באותו היום בכל האתרים המובילים, בין היתר, one, וואלה, גלובס, ואף באתר של ספורט 5. ומיהו הכתב שפרסם את הידיעה בעניין בית הדין וחיים רמון, באתר ערוץ הספורט?

נעלם מעיני מדוע בוחרים פשכצקי וערוץ הספורט לפרסם זאת כחשיפה, כאשר כל שיטוט במנועי החיפוש מלמד כי החשיפה כבר הייתה לפני כשנה. כמו כן, כרגע הדבר מוגדר "פרצה מוזרה בחוק" בעוד שבפרשת רמון לא זכורה לי התפלאות על קיומה של הפירצה.

אכן, למתבונן מהצד נראה כי מדובר בסעיף פסול מיסודו. אך, אין לשכוח כי אופציות החנינה (בעוצמות משתנות) נתונות גם בידי נשיא המדינה, שירות בתי הסוהר, המשפט הצבאי, וגופים נוספים. לטעמי, חמור יותר כאשר עבריין מורשע ממשיך להתהדר כבעל תפקיד במכבי פתח תקווה, מבלי שעבר את אישור בית הדין העליון.

שאלת השבוע, כמה מהקוראים הזילו דמעה בריאיון של ניר חפץ (יו"ר המנהלת) אצל פיני גרשון? כאשר השיב לעניין שטרן חלובה:

"שטרן חלובה לא מגיש הוצאות, לא מקבל רכב, גם טלפון הוא לא לוקח מההתאחדות. שום דבר, שום כלום. אתה מסתכל אם היה רוצה היה יכול לקבל את כל הדברים האלה. יש דברים חיוביים שלא יוצאים החוצה. והרבה נוהגים לקלס אותם… וזה חלק מהספורט הלאומי"

אז ניר היקר, לקלס ולפגוע אינו חלק מהספורט הלאומי ואינו משתלב במסורת היהודית. על מנת להוכיח זאת, כבר התחלתי לחפש במה פומבית הולמת עליה תוצג תרומתו של שטרן חלובה. בתחילה, חשבתי כי "אות הנשיא למתנדב" המוענק ל"מתנדבים אשר הצטיינו בתחום פעולתם או שפעולתם יוצאת הדופן תרמה תרומה ייחודית לחברה" יכולה להיות במה הולמת. מנגד, העובדה כי 383 אותות חולקו בעבר גרמה לי לחשוב על פנייה לנשיא המדינה לצורך הענקת "עיטור הנשיא", העולה בחשיבותו על אות הנשיא למתנדב. זהו עיטור הניתן ל"אנשים שתרמו תרומה יוצאת דופן למדינת ישראל או לאנושות, בכישרונם, בשירותם או בדרך אחרת". עיטור הנשיא והוא בלבד, יהיה הולם מספיק להדגיש את הערכתנו.

*הכותב הינו עורך דין המתמחה בדיני ספורט

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

את טור הדעה אותו בכוונתי לבקר כתב ניצן פלד על יושב ראש התאחדות לכדורגל בישראל מר אבי לוזון, בטור זה הוא מכוון האשמות  אל מר לוזון בנוגע לחקירותם שהוא נמצא בהם כבר מספר חודשים. דעתו של פלד שכנהוג במדינות מתוקנות כמו אנגליה, איש ציבור אשר נמצא בחקירות ממושכות ותחת אזהרות חייב להשעות את עצמו מהתפקיד עד לסיום ההליכים. פלד מוסיף ואומר בציניות מובהקת "למה ציפיתם"? איך אנחנו מצפים שיושב ראש ההתאחדות לכדורגל יעשה מעשה כמו התפטרות או השעייה כששאר ראשי ממשלות וחברי כנסת אשר נמצאים בחקירות אינם עושים זאת.

חקירות מהסוג שמר לוזון נחקר בהם הן ללא ספק שפל המדרגה שיכול להגיע יושב ראש בפרט וכל בעל תפקיד ציבורי בפרט. כאשר נשאל מנכ"ל ההתאחדות לכדורגל אורי שילה על מצבו של מר לוזון הוא ענה שאין זה ייתכן שכל אחד אשר נמצא בחקירה או תחת אישומים מסוימים יתפטר, בנוסף הוסיף שאם דבר זה היה קורה לא היה נשאר מי שינהל את הכדורגל ובהתאמה עם נבחרי הציבור והמדינה. אמירות מסוג זה רק מחזקות את דעתי שהמצב חמור מאוד ושצריך לבצע בדק בית במוסדות אשר "נגועים" באישומים ובחקירות למיניהם.

באנגליה וב"מדינות מתוקנות" אחרות נבחר ציבור אשר מואשם או נחקר תחת אזהרה מתפטר או מושעה מתפקידו בו ברגע. כאשר אדם שעובד במשרד ציבורי אשר נבחר על ידי העם לאותו תפקיד מואשם, גם אם יש ספק קל בדבר מרמה כלשהו, חייב להפגין מחויבות קודם כל כלפי הבוחרים וכלפיו נתיניו במקרים מסוימים. "האחריות הציבורית קודמת לאחריות האישית" (פלד,2012).

לסיכום, מצד אחד ידוע לנו שכל אדם איננו אשם עד שלא הוכחה אשמתו, אבל מצד שני כל עוד בעל תפקיד במוסד ציבורי, במקרה הנראה לעיל זהו יושב ראש התאחדות לכדורגל מר אבי לוזון מואשם ונמצא תחת חקירות באזהרות כבר מספר חודשים, במקרים מסוג זה אותו אדם חייב להשעות את עצמו מהתפקיד ולהפגין אומץ ולא לשדר עסקים כרגיל. אני תומך בדעתו של ניצן פלד, נבחרי ציבור שייכים ובאו מן הציבור ולכן עליהם להיות הוגנים והגונים כלפי בוחריהם.

היום, פורסם במעריב כי ההתאחדות לכדורגל בישראל החליטה על סיום ההתקשרות עם מוט'לה שפיגלר, נוכח מצוקה כלכלית בה שרויה ההתאחדות. אומר בכנות שהופתעתי לגלות כי שפיגלר הוא בעל תפקיד בהתאחדות לכדורגל או כפי שכונה במעריב "יועץ מקצועי". מעריב, שכנראה התבסס על הודעת דוברות ההתאחדות, שאותה לא הצלחתי למצוא באתר ההתאחדות לכדורגל, ונכון לרגע זה רק מעריב ציין את סיום הקשר, הבהיר כי שפיגלר מילא את תפקיד היועץ המקצועי בארבע השנים האחרונות עבור שכר של 40 אלף ש"ח בחודש, וכן רכב צמוד. כמו כן, מעריב הפליג בשבחו של שפיגלר וציין כי " במהלך פעילותו סייע להתאחדות רבות בעיקר בנושאי נוער וליגות חובבניות, ובקשרים הבינלאומיים מול פיפ"א ואופ"א. שפיגלר גם עמד בראש ועדת האיתור של מאמן נבחרת ישראל, והיה שותף פעיל במו"מ מול לואיס פרננדס".

ההודעה שהוציא מעריב הצליחה לבלבל אף אותי. כידוע, המשא ומתן מול פרננדס הוביל לחוזה הגבוה ביותר שניתן למאמן נבחרת ישראל. כך, שעניין זה, לא אמור להופיע כנקודת זכות עבור השותפים במשא ומתן. וזאת, מבלי לדון בכישלון של הנבחרת בעידן פרננדס. כמו כן, הקביעה כי שפיגלר עמד בראש ועדת האיתור של מאמן נבחרת ישראל מובילה לגיחוך. הרי גוטמן לא נבחר דרך ועדת איתור אלא, דרך פגישות חשאיות שקיים עם חלובה ולוזון בלבד, ומבלי שחברי ההנהלה/מזכירות עודכנו בכך. כך, על פי הריאיון שבוצע בין חלובה לבין אופירה אסייג. זאת ועוד, עניין המצוקה הכלכלית בה שרויה ההתאחדות לכדורגל, על פי ההודעה, אף היא אינה מובנת. הרי ההתאחדות מדגישה עד כמה זכויות השידור וההסכמים עם הטוטו ויתר הספונסרים היו מעל ומעבר למה שהוגש בעבר. יתרה מכך, במהלך העתירה שהגשתי נגד ההתאחדות טענו עורכי הדין משה אביבי ושלום אבן עזרא כי מצבה הכלכלי של ההתאחדות איתן כסלע וכי שכרו של גוטמן לא יהווה נטל על תקציב ההתאחדות. כעת, ארבע חודשים לאחר מכן, נאלצת ההתאחדות לפטר את היועץ המקצועי מכח דלות כלכלית.

שאלת תם, בהנחה ומצבה הפיננסי של ההתאחדות אינו מזהיר, האם לנו כאוהדי כדורגל אין זכות לדעת על כך? וכיצד, בחלוף ארבע חודשים בלבד, הצליחו קברניטי ההתאחדות לרוקן את הקופה הציבורית, שכזכור, השיבו לטענות עתירתי כי קיים כסף בקופת ההתאחדות. לסיום,  לא נותר אלא לאחל לשפיגלר הצלחה בהמשך דרכו, ובתקווה כי מועברים לו תגמולים מהתוכנית "בובה של לילה".

*הכותב הינו עורך דין המתמחה בדיני ספורט

 

כידוע, בית הדין המשמעתי של ההתאחדות לכדורגל בישראל התכנס בשלישית לעניין עונש שלוש הנקודות שהוטל על מכבי פתח תקווה. קביעת בית הדין, המאשרת את העונש שהטילה הערכאה הראשונה, כנראה מביאה לכדי סיום את הסאגה המביכה שהתרחשה בבית הדין המשמעתי.

את דעתי לגבי קלות העונש כבר הבאתי בטור הקודם. כעת, אעסוק בהליך עצמו, ומדוע החליטו על קיומו של דיון נוסף, שבסופו של יום קיבל את דעתה של הערכאה הראשונה.

עיון בהחלטת בית הדין העליון מעלה כי את הבקשה לדיון נוסף הגישו תובע ההתאחדות, עורך הדין שלום אבן עזרא, ועמיתו, עורך הדין משה אביבי, יועץ משפטי להתאחדות לכדורגל.

ראוי להבהיר כי שני הנכבדים צוטטו בתאריך 18.4.2012, שלושה לאחר ההחלטה לדחות את העונש לעונה הבאה, והסבירו מדוע החלטת בית הדין נכונה, ובעיקר מדוע אין הם מתכוונים להגיש בקשה לקיומו של דיון נוסף:

"היועץ המשפטי משה אביבי ואנוכי שקלנו בכובד ראש אם יש לעשות שימוש בהגשת בקשה לדיון נוסף. נכון למועד תשובתי סברנו שאין עילה ראויה להגשת הבקשה בפני נשיאות בית הדין העליון" (הציטוט הופיע, בין היתר, באתר האינטרנט של ערוץ הספורט ובאתר וואלה).

על פי פרסומים באינטרנט, להם לא מצאתי התייחסות של דוברות ההתאחדות לכדורגל, נראה כי אירוע התגרה בין שחקני הפועל רמת גן לבין בני לוד הוביל את תובע ההתאחדות ואת היועץ המשפטי להגיש בקשה לקיומו של דיון נוסף. ראשית, העובדה כי המשפטנים הבכירים אינם מקובעים במחשבתם אכן מעוררת הערכה רבה. שנית, וזאת הבעיה, המועד הקבוע בסעיף 3ה2 לתקנון בית הדין העליון, מאפשר הגשת בקשה לקיומו של דיון נוסף תוך 5 ימים בלבד. אדגיש כי מועד זה חלף ביום 19.4.2012.

במקביל, אתר nrg  פרסם ב 20.4.2012 כי ההתאחדות לכדורגל החליטה לדחות את בקשת הפועל חיפה לקיים דיון נוסף בעניין מכבי פתח תקווה. אציין כי ההחלטה בעניין הפועל חיפה לא פורסמה. וכך גם, ההחלטה בבקשה לקיום דיון נוסף שהגישו תובע ההתאחדות והיועץ המשפטי.

 

מכאן עולה השאלה, האם ניתנה ההחלטה בחוסר סמכות, נוכח חלוף המועד? לצערי, החלטת בית הדין אין בה כדי להבין מתי הוגשה הבקשה. אך, בעיקר, אין בה כדי ללמד מדוע הוחלט על קיומו של דיון נוסף. ניסיון הדיינים להשוות בין הרשעתו של שמעון שבס בעבירה של הפרת אמונים לבין הפחתת הנקודות הוא בבחינת נעלם עבורי. ואף אם קשור הוא, הרי כלל ידוע הוא שאין בית הדין כפוף לדין המהותי.

 

נראה כי לאחר שבית הדין הצליח, הצלחה יתרה, לבטל את החלטת הערכאה הקודמת, ומבלי לעורר את שאלת חלוף המועד להגשת הבקשה לקיומו של דיון נוסף. כמו גם, להשיב מדוע נדחתה בקשת הפועל חיפה לקיום דיון נוסף וכן התקבלה בקשת התובע והיועץ המשפטי. נותרה משימה נוספת והיא השבת כבודו של אב בית הדין, עורך הדין עמי פזטל, שכידוע, ביום 17.4.2012 צוטט באתר one : "גם לגבי הנקודות, בית הדין לא ביטל את העונש, אלא דחה אותו לתחילת העונה הבאה ועשה זאת לא בהמצאה שלו, אלא התבסס על אותו סעיף שעליו גם התבסס בית הדין המשמעתי. לאחר שקובעים את מספר הנקודות היורדות, בית הדין מוסמך להעביר את העונש לעונה הבאה והנימוק לדחייה הוא שהליגה נמצאת במאבק קריטי של יורדות ושהעיקרון החשוב יישאר".

ובכן, על מנת להשיב את כבודו, הוחלט, מכח סעיף לתקנון 3ה6 לתקנון בית הדין העליון, לקבוע כי עורך הדין עמי פזטל יישב כאב בית הדין בדיון הנוסף. אותו אב בית דין שקבע לפני כשבוע בהחלטה שנפרשה על פני שלושה עמודים כי העונש יידחה לשנה הבאה, ולאחר מכן, הגן בחירוף נפש על החלטתו. קבע כעת: החלטת ביה"ד מיום 15.4.2012 לא היתה כפופה, כמובן, להנחייה דלעיל וניתנה ע"פ פרשנות ביה"ד לגבי ההלכה כפי שהיתה בעת נתינתה. ליבון הסוגיה כפי שנומקה לעיל וע"פ ההנחיה החדשה שנקבעה היום מאפשרים לי להצטרף ליתר חבריי בהרכב".

סיכומו של דבר, נראה כי הלחץ שהופעל על ידי שרת הספורט, הטוטו, ותנועת אומ"ץ. כמו גם, הביקורת התקשורתית סביב התנהלות בית הדין המשמעתי. הובילו יחדיו לפניית פ(א)רסה חזקה, וחזרה לקביעתו הראשונית, והשפויה, של בית הדין להפחית עוד העונה 3 נקודות ממאזנה של מכבי פתח תקווה.

אישית, חבל שמרבית המהלכים המשפטיים נעשים מאחורי הצללים. כך, לא ניתן ללמוד מתי הוגשה הבקשה, מה היו טענות המבקשים לקיומו של דיון נוסף. אך בעיקר, מדוע חזר בו אב בית הדין, עו"ד עמי פזטל, מהחלטתו הקודמת. סליחה, כן יש הסבר. אך לצערי לא הצלחתי להבינו. כך, בדרך של יצירת ערפל משפטי מנסים להחזיר את הגלגל אחורה.

*הכותב הינו עורך דין המתמחה בדיני ספורט

 

אם יש משהו יותר מגעיל ממשחק כדורגל משעמם להחריד או התפרעות אוהדים ביציעים – זה התפרעות של שחקנים על כר הדשא. שחקני מכבי פתח תקווה והפועל חיפה, הגעתם לשיא השפל, לאיזור המגעיל ביותר, לא מגיע לאף אחת מכן להישאר בליגה, אין מקום לדברים כאלה בכדורגל הישראלי.

פה ושם משיחות עם אנשים שונים שמעתי צחקוקים קלים על כך שהיה זה עלי חטיב שחטף מכות בסיום. לי אישית, זה לא משנה אם חטיב הוא זה שהופל והוכה, אם זה יובל אבידור, או אם זה אפרים בוגלה. אני לא מסתכל על מוצאו של האדם, את הנושאים האלה חילקו בכוונה לשתי מילים שונות, ספורט ו- פוליטיקה.

מעבר לפוליטיקה ולספורט, בתוך התחום הספורטיבי עצמו יש ענפים שונים, כדורגל, כדורסל, טניס וכו'… מה שראינו בסיום המשחק הוא לא כדורגל ואפילו לא אומנות לחימה, זה פשוט גועל נפש והעונש אמור להיות בהתאם!

אחרי כל התיקים שראינו עוברים העונה בבתי הדין, אני אישית חושב שזהו החמור ביותר! כי אם לשחקנים על הדשא מותר להתנהג כמו מתאגרפים מה נגיד על האוהדים? להם אסור? הם באים למגרש בשביל הכדורגל, בשביל השחקנים, ומה יגידו הילדים הקטנים? על מה נגדל אותם? על דברים כאלה? ככה אתם רוצים להפוך את הכדורגל בארץ לספורט חזק ומוביל?

הרבה אנשים בסביבה התקשורתית וגם בסביבת הכדורגל, אומרים שכל גל האלימות הזה, מהאוהדים, מהשחקנים ומהבעלים ייגמר במוות. גם אני אישית הגעתי למסקנה הזאת, במדינה שבה: אין כבוד לאיש, מפגינים וזורקים חפצים אל תוך ביתו של הבעלים, אוהדים מוציאים את תסכולם במתקנים ובאצטדיונים ושחקנים ממורמרים מוציאים את תסכולם באגרופים – יהיו הרוגים! פשוט מאוד, זה ייגמר רע, ייגמר רע מאוד.

מיליון ישיבות היו בכנסת על האלימות בספורט, כל פעם אנחנו מתקרבים נגיעה אחת מאירועים עם הרוגים, סיפורו של אמיר רנד באליפות בחיפה, סיפור המאבטח והחזיז בכדורסל הישראלי, אם לא נעצור את הדברים האלה עכשיו, זה ייגמר באסון. אולי כשטרגדיה כזאת תקרה במדינה שלנו, יבינו את המסר, כי הספורט כאן פשוט מתדרדר לזירת אגרוף חסרת רחמים. לא רק שהשחקנים בארץ כבר לא נותנים לנו כדורגל איכותי והם עסוקים בנהנתנות ובחורות, עכשיו הם גם מנסים לעשות הסבה מקצועית למתאגרפים, המסקנה היחידה היא שהכדורגלן הישראלי "מבלה כמו פרפר ועוקץ כמו דבורה".

בפעם הראשונה מזה הרבה זמן אני יכול להגיד בצורה הכי ברורה שיש, תורידו נקודות! לא האוהדים עשו את זה, האבטחה לא אשמה, גם לא התקשורת, היו שם שתי קבוצות שהחליטו להפוך את המגרש לזירת WWE ועל כך הן צריכות להיענש! על ביזוי המעמד, על הפגיעה הפיזית, זאת פשוט בושה, אין ל"כרישים" או ל"לוזונים" לאן לברוח עכשיו, דמם בראשם, או בעצם, בשיניו של חטיב…

מר לוזון עומד מול אחת הנקודות הקשות ביותר בתפקידו, אחרי שהגדיל את הליגה (אני מאמין שעשה זאת כדי שמכבי שלו לא תרד) ואחרי שצמצמם אותה שוב (כי האמין שזה יספיק לה העונה) הוא צריך לעמוד מול ילדתו בקטנה ולהעניש אותה, בצורה החמורה ביותר!

בשבוע האחרון תקשורת הספורט בישראל הוצפה באין ספור ידיעות ומאמרים בנושא הלוהט שבמשך חודשים רבים ציפו כולם לדבר עליו: מינויו של אלי גוטמן למאמן נבחרת ישראל.

עשרות פרשנים מצאו לנכון להביע את דעתם על המינוי המוצלח, וכמובן להציע הצעות חיוניות למאמן החדש. אמר פעם ריצ'רד נילסן שבישראל כולם מאמנים, והשבוע הרגשנו כמה זה נכון.

אף עיתונאי בארץ לא באמת יכול להמליץ לאלי גוטמן כיצד לאמן, איך לנהוג או את מי לזמן לסגל. יתרה מכך, ניתן להניח שמעטים מאוד המאמנים שיוכלו לתת לגוטמן עצה טובה, שהוא לא חשב עליה בעצמו. זה הוא אחד ה"חסרונות" כשמדובר במאמן מהטובים בארץ.

אלי גוטמן, שברזומה שלו שתי אליפויות מרשימות מאוד, בהפועל חיפה (1999) ובהפועל תל אביב (2010), הרוויח את המינוי ביושר. המכנה המשותף לשתי האליפויות בהן זכה בקריירה היה אחד – סבלנות. בחיפה האליפות הגיעה אחרי שנתיים במועדון, ובת"א – אחרי שנתיים וחצי, כאשר בחצי העונה הראשונה גוטמן הציל את הקבוצה מירידה לליגה הלאומית.

רבים שוכחים, כדרכנו בעלי הזיכרון הקצר, שבדרך היו גם לא מעט רגעים צורמים. מהאליפות עם חיפה ועד לדאבל הנהדר בהפועל תל ת"א עברו על גוטמן 11 שנים נטולות תואר ומרובות כשלונות.

המכנה המשותף לרוב אותם כשלונות הוא, ניחשתם נכון, חוסר סבלנות. כאשר קבוצה מצפה ממאמן להביא תארים, וכמה שיותר מהר, היא מכוונת לכיוון לא נכון. אלי גוטמן לא מגיע למועדון כדי להביא תארים. הוא מגיע כדי לבנות קבוצה טובה, לחבר אותה, לעצב אותה ולקדם אותה. התארים כבר יבואו מעצמם. זכורה יותר מכל התקופה של גוטמן בבית"ר ירושלים. גם המקום הראשון בליגה לא הספיק לקהל ולהנהלה חסרי הסבלנות, שציפו לכדורגל אטרקטיבי יותר – ומהר, ולאחר חצי עונה גוטמן עזב את הקבוצה. מיותר לציין שבאליפות בית"ר לא זכתה באותה עונה.

חזרה לתקשורת:

אלי גוטמן הוא המושיע. אחרי שנים של כשלונות, הוא האיש שיוכל לעשות את ההבדל, ועכשיו הדרך לגביע העולם סלולה. כך לפחות רוצה עיתונות הספורט בארץ להאמין.

גם על דרור קשטן (המאמן המעוטר בישראל) נאמרו דברים דומים, כך גם על קודמו, אברם גרנט (שמונה לאחר שתי אליפויות מרשימות מאוד עם מכבי חיפה), ועל קודמו, ריצ'רד נילסן (אלוף אירופה עם דנמרק ב-1992).

מי שבאמת מאמין שקם מושיע לנבחרת ישראל, הוא לא ריאלי. אלי גוטמן הוא לא מושיע, אבל הוא בהחלט מאמן כדורגל מצוין. כל אלו שמאמינים שגוטמן יהפוך את ישראל לנבחרת הטובה באירופה, הם אותם אנשים שיגדפו, יקללו וידרשו בפיטוריו כבר אחרי ההפסד הראשון (ותנו לי לזעזע את עולמכם – הנבחרת של גוטמן תפסיד).

התקשורת הישראלית נוטה להגיב בקיצוניות והיא בעלת זיכרון קצר, ואין ספק שתמיד נוכל לשמוע/לקרוא תלונות. תמיד יהיה פרשן/עיתונאי שיביע דעה שלילית, אם מתוך אינטרסים אישיים ואם מתוך הרצון העז להיות בוטה, שונה ולהגיד לכולם "אמרתי לכם". תמיד יהיה מי שיקום ויצעק "למה גילי ורמוט לא משחק?!" כאילו שחקן הסגל המורחב של קבוצת תחתית בגרמניה הוא זה שהיה מביא לבדו את הניצחון מול פורטוגל.

תמיד יהיו תלונות, ורובן יבואו בדיעבד. אחרי הפסדים כולם תמיד חכמים יותר.

רק סבלנות, גיבוי וקרדיט לעבוד בשקט לאורך זמן יאפשרו לגוטמן להפוך את נבחרת ישראל לקבוצת כדורגל טובה, ובתחום הזה אפשר לתת מילה טובה לאבי לוזון, שהוכיח שהוא יודע לתת גיבוי למאמנים, גם כשהתקשורת והקהל רודפים אחריהם.

מילה טובה נוספת מגיעה ללוזון שעשה נכון ומינה את גוטמן עכשיו, ולא בסוף העונה כפי שעשה עם לואיס פרננדז, על אף המעמסה הכלכלית (בכל מקרה פרננדז מחזיק בחוזה עד חודש יוני). כעת יש לגוטמן כמעט שנה לעבוד, לעקוב אחרי שחקנים, לבנות ולהכין את הנבחרת למשחק הראשון של מוקדמות גביע העולם.

כל נתוני הפתיחה הנ"ל לא מבטיחים לישראל העפלה לברזיל 2014. רחוק מזה. גם העפלה ליורו 2016, בו ישתתפו 24 נבחרות (ולא 16 כפי שנהוג כיום) תהיה בגדר סנסציה. סגל השחקנים שלנו מצוין ובעל פוטנציאל רב, אבל עדיין חלש מזה של פורטוגל ושל רוסיה.

גם סבלנות וקרדיט בלתי נגמר למאמן לא מבטיחים לנו השתתפות באחד מהטורנירים הגדולים. מה שבטוח – בלעדיהם זה אבוד מראש. סבלנות ואמון במאמן לאורך זמן, מהוות גורם הכרחי להצלחת קבוצה, במיוחד כשמדובר במאמן בעל קבלות.

לא מאמינים? תשאלו את מכבי ת"א, שפיטרה את רן בן-שמעון ואת יוסי מזרחי, היום מאמני עירוני קרית-שמונה ומ.ס. אשדוד, אחרי חודשים ספורים של עבודה.

איפה הם ואיפה מכבי.

ביום 23.12.2011 פורסם באתר one  כי התקיימה פגישה בין אלי גוטמן לבין יו"ר ההתאחדות לכדורגל, ומ"מ היו"ר, ה"ה שטרן חלובה. כן נמסר כי הצדדים הסכימו על העסקתו של גוטמן כמאמן נבחרת ישראל בכדורגל, וכי תנאי העסקה כבר נמסרו לו לפני כחודשיים (אציין כי ידיעות דומות פורסמו ביתר כלי התקשורת). הידיעה מהווה המשך ישיר לריאיון הטלפוני שקוים יום לפני כן בין אופירה אסייג לבין שטרן חלובה, בו נשאל האחרון מדוע, בהנחה וכבר נסגר העניין עם המאמן, אין הודעה רשמית על מינוי המאמן? התשובה, הפשוטה בכנותה, הייתה כי "יש בירוקרטיה בהתאחדות לכדורגל".

מהי אותה בירוקרטיה? בהתאם להנחיה המופיעה בתקנה 3.1 לתקנון נבחרת ישראל, מאמן הנבחרת ימונה לתפקיד על ידי הנהלת ההתאחדות.

בשלב זה, על פי התקנה האמורה, נראה כי מינוי המאמן (שכבר מונה, אך טרם הוכרז בפומבי) נעשה בחוסר סמכות, וכל עוד לא יובא לאישור הנהלת ההתאחדות לכדורגל בישראל, אינו בעל כשירות משפטית.

אדגיש, טור זה אינו עוסק בדווקנות משפטית, ואינו משמש כמורה נבוכים לתקנוני ההתאחדות, אלא מהווה זכוכית מגדלת על דרך התנהלות ההתאחדות בכל הקשור לניהול ענף הכדורגל בישראל.

כינוס הנהלת ההתאחדות על כל 41 החברים, בעלי דעה מייעצת, ונציגי הציבור, אינה משימה מורכבת כלל. אך, מנגד, עלולה להוות פגיעה במעמדם הכל יכול של שליטי הכדורגל בהתאחדות, ובעיקר לסכל את ניסיונם לשים את אנשי שלומם בתפקידי מפתח.

עצם קיומו של הליך מסודר, בדמות מכרז פתוח או סגור, נועד להבטיח  כי המועמד העדיף יבחר. במיוחד לשם כך, חוקק חוק חובת המכרזים, התשנ"ב – 1992, והותקנו תקנות. ההתאחדות, על אף היותה גוף דו מהותי המחוייב בכללי ניהול תקין (ראו בהקשר זה את ה"פ (מרכז) 38218-03-10 סיעת בית"ר בהתאחדות לכדורגל נ' יו"ר ההתאחדות לכדורגל, ניתן ביום 20.6.10), הממומן מכספי מדינה, אינה, על פי הפרשנות העכשווית, נכללת בהגדרה של "גוף ציבורי" המופיע בסעיף הפרשנות לתקנות חובת המכרזים, התשנ"ג – 1993. פרסום מכרז למשרת מאמן, תאפשר למאמנים להציע מועמדותם, ליתן את משנתם בדבר התהליך הנדרש להעפלת הנבחרת לשלב הבתים, ואף יכולה להוביל לחסכון כספי ניכר, מעצם הגמשת ההצעה הכספית. כדוגמא, אייל ברקוביץ' שכינס מסיבת עיתונאים טען כי הציע את מועמדותו לאימון הנבחרת, אך במשך חמשת החודשים שחלפו הוא טרם זכה לתשובה בדבר מועמדותו. עצם חוצפתו החיובית של ברקוביץ' מראה כי התנהלות ההתאחדות אינה גלויה ומובנת, אף לא לשחקן נבחרת בעבר ולמועמד לאימון בהווה, אם כי מטעמו. ברקוביץ' ציין, בין היתר, כי הצוות יעבוד בעשירית מהמחיר שהוקצב למאמן זר, ישחק כדורגל התקפי. כל זאת אל מול פרננדס, שאיננו יודעים כיצד ועל מה הצליח לשכנע את קברניטי ההתאחדות למנותו למשרת המאמן, ובעיקר מדוע שולם לו השכר הגבוה, שכידוע לא הניב תוצאות משמחות.

תמוה עוד יותר, מדוע לא נשמע קולם של 41 חברי הנהלת ההתאחדות. הכיצד, יו"ר ההתאחדות ומ"מ היו"ר מרוקנים מתוכן את סמכות חברי ההנהלה ללא תגובה? מדוע חברי ההנהלה האמורים לנווט את ההתאחדות אינם עושים דבר בנדון? אציין כי המרצת פתיחה שהוגשה על ידי התנועה לאיכות השלטון בישראל בעקבות מינויו של גיא לוזון למאמן הנבחרת האולימפית נמחקה בהסכמת הצדדים (ה"פ (ת"א) 28407-08-10 התנועה לאיכות השלטון בישראל נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל, ניתן ביום 4.11.2010).

לסיכום, לשיטתי, יש להטיל חובה על ההתאחדות לכדורגל בישראל לקיים הליך מסודר, ובעיקר בדלתיים פתוחות, למינוי מאמן הנבחרת.

הכותב הינו עורך דין המתמחה בדיני ספורט

בואו להיות חברים שלנו בפייסבוק

ראשית, אפתח בווידוי. אני אוהד מכבי תל אביב, אך לפני הכל אני אוהד כדורגל ולא משנה מהיכן על הגלובוס הוא מגיע. לכן נחרדתי לגלות את העונש המזעזע וחסר הפרופורציות שספגה קבוצת בית”ר ירושלים בעקבות התפרעות האוהדים שלה במשחק מול בני יהודה.

הסיבה שהוענש הזה מקומם במיוחד הוא חוסר המידתיות בענישה של בית הדין של ההתאחדות לכדורגל (מוסד שמזמן איבד את הרלוונטיות שלו אבל על כך בטור הבא) שהרי הקבוצות ה’גדולות’ זכו רק בחודשים האחרונים לעונשים מגוחכים. מכבי תל אביב למשל נדדה עם אוהדיה למשחק מול מכבי נתניה שהתקיים בירושלים (ועל כך נאמר כל הכבוד לאדון לוזון על קירוב הכדורגל לפריפריה). מכבי חיפה למשל נענשה בקנס מגוחך על השלכת מוט ברזל לכיוונו של אלישע (ומה היא קורה אם המוט היה פוגע ביעדו?) וכמובן אלופת הענישות הבלתי הגיוניות – קבוצת הפועל תל אביב שפשוט סגרה יציע (אך שיכנה את אוהדי אותו היציע ביציע צמוד), לא מקבלת עונשים של משחקי רדיוס (מה שלא מונע מראשיה להתבכיין על קנסות רחוקים שהם מקבלים) ולא נתחיל אפילו לדבר על הרכישה ההזויה של אביחי ידין וסמואל יבואה בזמנו וכל זאת כאשר הבעלים הוא עבריין מורשע בעבירה פלילית שעל פי החוק אסור לו כלל להחזיק בקבוצת ספורט מכיוון שהוא כפוף לתקופת צינון.

כנראה שבית הדין מבצע נוהל של איפה ואיפה. וכך למשל לא צריך להרחיק עד ירושלים, גם קבוצות כמו הפועל עכו, הפועל רמת גן וקבוצות נוספות סבלו מנחת זרועו האיומה של תובע ההתאחדות.

אינני אומר שלא צריך להעניש קבוצות. כמובן שעונשים צריכים להינתן וליצור הרתעה אבל יש לנהוג במידה שווה כלפי כל הקבוצות. באנגליה למשל בחרו להעמיד לדין פלילי ולא במסגרת ההתאחדות את ג’ון טרי (להזכירכם קפטן קבוצה קטנה בשם צ’לסי), באיטליה לא פחדו להתעמת מול מילאן ויובנטוס בשעתו הקשה של הכדורגל האיטלקי ואף הורידו את הגברת הזקנה ליגה (מה שלא הוסיף לה שנים) ורק אצלנו בלבונטין הים תיכוני, ממלכת חלם של הכדורגל הישראלי ישנה חלוקה דיכוטומית לגדולות וקטנות כאשר אלו סובלות אי צדק ואלו נהנות מההפקר. הייתי מייעץ לבית”ר ירושלים ולשאר הקבוצות להחרים את הליגה, לא בטענה שהעונש אינו מגיע, אלא בטענה שיש ליצור היררכיה ברורה של עונשים לכל הקבוצות ולא משנה שמן, כי היום זו בית”ר ירושלים ומחר זו יכולה להיות נתניה או כל קבוצה אחרת.

בעצם חוץ ממכבי פתח תקווה, היא מסודרת בהתאחדות אף יותר מהקבוצות הגדולות. אולי היא בעצם הקבוצה הבכירה של הכדורגל הישראלי?

בואו להיות חברים שלנו בפייסבוק

האחת נחשפה בנובמבר 2001, השנייה במאי 2011. כמעט 10 שנים חלפו בין לבין ונראה ששום דבר לא השתנה. שתי הפרשות עסקו בהימורים שהובילו להטיית משחקים, אולם בשתיהן היה משהו מעבר. גורמים עבריינים מתערבים בכדורגל הישראלי ועושים בו כבשלהם, אם זה בצורת תשלום שוחד לשופטים, לשחקנים או הבטחות למיניהן לבעלי קבוצות.

לפני מס' חודשים, במהלך תהליך הבמב"י בהפועל תל אביב, עלתה השאלה מהם הקריטריונים בהם נדרש אדם לעמוד על-מנת להפוך לבעלי קבוצת כדורגל. היו שאמרו כי טביב הורשע בעבר בעבירה, ולכן אסור לאשר לו להיות בעלים של קבוצה. אותן טענות הועלו כלפי בעלי הפועל אשקלון, פרוספר אזגי, שרק השבוע (ב') הושעה לחצי שנה ממגרשי הכדורגל.

מזה זמן רב טוענים אנשי מקצוע שונים שיש לבצע "חריש עמוק" בהתנהלות הכדורגל בישראל.
אני מסכים. הכדורגל הישראלי נמצא במצב רע. תתעלמו מהרמה הנמוכה, מהמגרשים הריקים, התנאים המבישים ואפילו הכישלונות במסגרות הבינלאומיות. הנושא אליו אני מעוניין להתייחס הוא מוסרי – חוסר יושרה, רמאות, תככנות, חוסר קולגיאליות והכי גרוע מעורבות בפלילים.

נתחיל במי שמכנה עצמו "ראש הממשלה של הכדורגל הישראלי", יושב ראש ההתאחדות לכדורגל, מר אבי לוזון. יו"ר ההתאחדות צוטט לא פעם תוך שהוא מתבטא בצורה מביכה – דברים שחלקם היו מגוחכים וחלקם פשוט סרי טעם. בנוסף, יש את הקשר למכבי פתח תקווה. זה היה אמור להיות שיא השיאים – יו"ר ההתאחדות לכדורגל מועמד לדין על התנהגות בלתי הולמת. אבל כל זה לא משנה. יו"ר ההתאחדות זוכה, הוא ממשיך להגיע למגרשים ומתנהג כאחרון האוהדים.

נעבור לבעלי הקבוצות. אני רוצה להתמקד במאיר יצחקי, הבעלים של עירוני ניר רמה"ש. ליתר דיוק, בהתנהלות שלו מול מאמן הקבוצה לשעבר, מומי זפרן. כזכור, במהלך אחד ממשחקי הקבוצה, חש ברע מאמן הקבוצה דאז ופונה לביה"ח מחשש שלקה בליבו. כעבור תקופת החלמה משמעותית החלו לצוץ בתקשורת התבטאויות כאלה ואחרות של בעלי הקבוצה כנגד המאמן. אם מאיר יצחקי מגדיר את עצמו כאדם אנושי הוא היה עומד לצד המאמן, מחכה שיחלים ומוודא שהקבוצה ממשיכה בדרכה החיובית בעונתה הראשונה בליגת העל. אולם, יצחקי בחר לצאת בפומבי כנגד המאמן בהשתלחויות חסרות רסן כשהשיא היה פיטוריו של המאמן שהוביל את הקבוצה להצלחה עד לאותו זמן.
לפני מס' שבועות פורסמה כתבה באחד ממדורי הספורט האינטרנטיים בדבר מעמדו (או ליתר דיוק, חוסר במעמד) של מאמן הכדורגל הישראלי. התייחסות כמו זו של בעלי רמה"ש רק מוכיחה עד כמה המאמנים הינם כלי בידיו של הבעלים ומציגים עוד דוגמה אחת לחוסר התרבות בהתנהלות עולם הספורט בכלל בישראל ועולם הכדורגל בפרט.

נמשיך למאמני הקבוצות. לא פעם התבטאו מאמנים שקיים חוסר קולגיאליות משווע בתחום. את הדוגמה האחרונה ראינו בתחילת העונה בהפועל תל אביב. כזכור, אלי גוטמן עזב את הקבוצה וכולם דיברו בתקשורת (וגם קולות בקבוצה) על כך שהמועמד הטבעי לרשת את גוטמן הוא עוזרו, יוסי אבוקסיס. אבוקסיס שגם כן ראה את עצמו כמועמד הלגיטימי לקבל את המושכות היה בטוח שבסיום המו"מ מול הנהלת הקבוצה תצא הודעה לפיה הוא קיבל את תפקיד המאמן. אולם, סחבת במו"מ והתנהלות שערורייתית של הנהלת הפועל תל אביב ודרור קשטן הביאו לכך שהאחרון מונה למאמן הקבוצה. דרור קשטן, שועל קרבות ותיק, שבקדנציה הראשונה שלו בקבוצה הוליך את המועדון להצלחה מסחררת במסגרת הבינ"ל, התנהג באופן מחפיר כלפי מי שהיה לאחד מהקרובים ביותר אליו בעולם הכדורגל ומי שחלק עימו את ההצלחה של הקבוצה ההיא באירופה.

איך אפשר גם בלי התייחסות לשחקנים. בימים האחרונים עלתה לכותרות התבטאות מעליבה למדיי (לכאורה) של אלירן עטר, שחקן מכבי תל אביב, כלפי מאמן הפועל פתח תקווה, גילי לנדאו. התנהגות כזו מצדיקה את כל מה שאומרים בארץ על חוסר התרבות , ה"שכונתיות" וכל מה שרע בכדורגל הישראלי. זוהי עוד דוגמה עד כמה המדינה שלנו התדרדרה ביחס שבין אדם לחברו. אם שחקן יכול להרשות לעצמו לגשת למאמן הקבוצה היריבה ולנבל את פיו כלפיו (לכאורה), אז מה הטעם לעלות לשחק כדורגל? לאמן כדורגל? ואיזו דוגמה שחקן זה נותן לאוהדים הצעירים שבאים לראות אותו במגרשי הכדורגל להם הוא משמש מודל לחיקוי?

ונסיים עם האוהדים. רק השבוע נתקלנו בשני מקרים בוטים של התנהגות אוהדים כלפי מאמני הקבוצות. אני כמובן מתייחס לזריקת המוט של אוהדי מכבי חיפה לעבר מאמן הקבוצה, אלישע לוי, כמו גם זריקת החפצים של אוהדי מכבי נתניה כלפי ראובן עטר, מאמן היהלומים. מדובר בהתנהגות ברברית של חוליגנים שהקשר בינם לבין אהדת הקבוצה הינו קלוש עד בלתי קיים. התנהגות כזו צריכה להיעלם מהמגרשים. אין לה מקום בשום מדינה מתוקנת בעולם.
זוהי דוגמה אחרונה לצורה בה נראית מדינת ישראל ואיך היא משתקפת דרך עולם הכדורגל.

רוצים לקבל עדכונים על טורים חדשים? סרטונים מצחיקים ועוד ועוד? בואו והצטרפו לעמוד של ישראספורט בפייסבוק