חוקרים באוניברסיטת דיוק מוכיחים ששיעורי בית הם לא מה שהם אמורים להיות. זה לא סוד שתלמידים היום עושים יותר שיעורי בית מאשר בעבר.
כמות המידע שאנו מצפים מהילדים לדעת היא גדולה בהרבה מאשר בכל דור אחר. ילדים מבלים שעות על גבי שעות מעל ספרי לימוד, הרבה מעבר ל 8 שעות הלימודים היומיות שלהם.
שיעורי בית הם צורה נפוצה ומקובלת של חינוך כל כך הרבה זמן כך שקשה מאוד לשכנע הורים ומחנכים שאולי הגיע הזמן לשינוי. לשיעורי בית יש אומנם יתרונות, אך חוקרים טוענים שהם ספציפיים לגילאים מסוימים. האריס קופר, החוקר הראשי על מידת היעילות של שיעורי בית, ערך מעל 180 מחקרים שבוחנים אספקטים שונים של הנושא.
המחקרים הראו שברמת בית ספר יסודי, לשיעורי הבית לא היו השפעה על שמירת המידע והצלחה. בחטיבת הביניים, ההשפעות של שיעורי הבית היו סמליות, במקרה הכי טוב. רק בחטיבה העליונה (י-י"ב) ובאוניברסיטה היו לשיעורי בית השפעה חיובית.
מכיוון שאין לשיעורי בית השפעה חיובית על ילדים, הלחץ והזמן שמושקע בהם הוא שלילי עבור הילדים המתבגרים. זה יוצר לחץ במשפחה כשהורים נלחמים ומכריחים ילדים לעשות את המשימות שלהם. מכיוון שיש צורך במשמעת הורית כדי שהילדים יבצעו את שיעורי הבית שלהם, הילדים נהיים תלויים בהורים ומבוגרים אחרים למשמעת ההכרחית כדי להשלים משימות.
לימוד יכול לקחת מהילדים כמויות אדירות של זמן ואנרגיה. אחרי יום לימודים ארוך יש להם משימות נוספות להשלים. הזמן הזה צריך להיות לפעילויות העשרה, משחקים, חקר אישי והתפתחות. במקום לדחוף עובדות לגרון הילדים, הם צריכים לפתח את הכישרון האישי שלהם.