איזה כיף לשמוע על סיפורים כאלה, במיוחד אחרי 'אנשי השוקולד' למיניהם.
שני עמבר היא חיילת בודדת שעלתה לישראל מלוס אנג'לס כדי לשרת בצבא. הרבה פעמים אנחנו שומעים על חיילים בודדים שמקבלים יחס רע מהצבא ו/או מהמדינה, מה שגורם להם לחזור לארץ שלהם, אבל לא הפעם.
הסיפור של שני עמבר מראה את הצד היפה של ישראלי, את החום, ואת התמיכה בחיילי צה"ל.
כך היא רושמת בפוסט שפרסמה בפייסבוק:
איזו מדינה!
קוראים לי שני עמבר, אני חיילת שעלתה לפני כשנה וחצי לישראל מלוס אנג׳לס כדי להתגייס לצבא ולהרגיש חלק מהארגון המטורף הזה שדואג שהמדינה שלנו תישמר כמו שהיא. אני מ״כית טירונים בניצנים, פלוגת מגן.
במחזור האחרון שפיקדתי עליו (אוגוסט 15) התמודדתי עם חיילים מורכבים ומדהימים שגרמו לי לעלות מדרגה ופיתחו את דמותי כמפקדת. כחלק מהפיקוד שלי הייתי צריכה לצאת לנסיעה מיוחדת בשביל אחד החיילים שלי בועדה רפואית בחר״פ בצריפין.
בדרך חזרה לבסיס באוטובוס חשבתי על התהליך שעברתי איתו, השעה הייתה מאוחרת וממש מיהרתי להספיק לטרמפ האחרון שלי שיקח אותי חזרה לבט״ר. החוגרון שלי החליט בחוסר מזל להישאר באוטובוס. בתוך החוגרון היה לי בערך את כל העולם שלי. החוגר, הכרטיס אשראי שלי, התעודת בודד שלי ועוד כמה תמונות של המשפחה שלי בלוס אנג׳לס. קצת התבאסתי מכל הסרט שאני הולכת לעבור כדי להשיג הכל חזרה..
בוקר למחרת אני מקבלת טלפון ממספר לא מזוהה, עונה מישהי נחמדה ואומרת לי: שלום. שני? אני עונה, כן. מצאתי את החוגר שלך עם כל הדברים ואני מעוניינת להחזיר לך אותו. אני ברוב שמחה אמרתי לה, ״הצלת את חיי!״ ומעט הגזמתי. אמרתי לה שאני אבוא ביום ראשון על הבוקר לאן שתגיד לי ואקח את החוגרון שלי. היא שאלה אותי: איפה את נמצאת? אמרתי לה, אני סוגרת שבת.
מפה לשם המשפחה המדהימה הזאת הגיעה לבקר אותי בבסיס והביאה לי את החוגרון עד לניצנים. רק שהדבר המדהים הוא, שהם נכנסו לשבת איתי והביאו לי אוכל וחטיפים ועוגות שישארו לי לשבת. אני עם דמעות בעיניים לא האמנתי שזה קורה. ועם חיוך ענק קיבלתי את השבת. זו המדינה שלי. זה העם המדהים שעומד אחד לצד השני. תאמינו בלב האדם. הוא טוב מטבעו!