שלשום נבחרת ישראל יצאה לדרך לעוד קמפיין מוקדמות שבסופו אנחנו שוב נראה את הטורניר הגדול, במקרה הזה המונדיאל בברזיל, מהבית. ואת זה לא אני אמרתי, אלא אבי לוזון בכבודו ובכבודו.
קודם כל, אפתח ואומר שאני מחזיק מעצמי סוג של פטריוט, לא פחות. מה אני עשיתי בשביל מדינה? (במבטא צרפתי כבד זה נשמע יותר טוב) יש לי דגל גדול מחוץ לחלון ביתי במשך כל השנה ולא רק במהלך חודש מאי. אני אפילו מידי פעם משוויץ באיזה סטטוס בפייסבוק שמחמיא לאגו הישראלי. אבל ביחס לכדורגל? אוי דוידוביץ'! או אוואט או יוסי או מי שרק תרצו.
מכירים את זעקות ה"תפסיקו לשקר" של קופמן במהלך "יציע העיתונות"? אוקיי, אז אני לא מוציא את הכדורגל הישראלי שקרן, אבל אני בהחלט מבקש ממנו להפסיק לפתח אצלנו ציפיות. אני באמת חושב שאלי גוטמן הוא מאמן גדול. הוא בכל זאת מי שהביא לארץ את השיטת "כל הזרים מאותה מדינה" ויש תארים והתקפי לב שאי-אפשר לקחת לו, לא משנה מה יהיו התוצאות של הקמפיין הנוכחי. אבל לצערנו הבעיה לא כרגע ולא הייתה במאמן. אפילו בימי נילסן ופרננדז. איך אני יודע? טוב ששאלתם.
כאשר ריצ'רד נילסן עלה "במקרה" (יוגוסלביה נאלצה לפרוש בגלל המלחמה) ליורו 92' עם נבחרת דנמרק, הוא הוכיח שעם כישרון לא משהו אבל עם מנטליות של ספורטאי פראלימפי, אפשר להגיע עד לגמר ושם לנצח את פאקינג גרמניה. וזו רק דוגמא אחת למה לנו הישראלים, אין את המנטליות הדרושה כנבחרת. כי דווקא כאינדיבידואל, אנחנו עושים את זה יופי. הקריירות של יוסי ואוואט וההתפוצצות הנוכחית של תומר חמד, הן רק מספר דוגמאות לכמה כן יש לנו כישרון בין הרגליים. אבל עזבו אתכם, אנחנו לא פה כדי לפתוח בסשיין טיפולים למנטליות הישראלית.
מה שאני כן מבקש מנבחרתנו היקרה הוא מאוד פשוט. מספיק לגרום לנו לחשוב שהפעם זה יקרה. מספיק לגרום לנו לרוץ לקנות מנויים לכל הקמפיין ובסוף להתאכזב (מילא אם הייתה ראות טובה באיצדיון רמת גן, אבל גם בזה אנחנו מהגרועים באירופה), ומספיק לספר לנו במסיבות עיתונאים שהנבחרת פה כדי לנסות להגשים את החלום. אפילו לוזון בכבודו אמר קבל עם ומצלמת טלוויזיה שאם הנבחרת לא תאסוף את כל 18 הנקודות אל מול שלוש הנבחרות הנחותות מאיתנו "לכאורה", הקמפיין אבוד ואנחנו לא נעלה. האמת? זאת התקדמות מאותו נאום "על אפם וחמתם של כל המלעיזים" מהקמפיין הקודם.
אז לסיום תרשו לבקש דבר אחד אחרון. תראו בבקשה את תקציר המשחק בין פורטוגל לבין לוקסמבורג ותבינו שלא בטוח שאפילו נגדם הולכים להיות לנבחרת חיים קלים. אני באמת מבין את חברי ירון שהחליט לכתוב מכתב אהבה מאמין לנבחרת, יכול להיות שלפני מספר כשלונות כה רב הייתי מצטרף אליו למפגן התקווה. היות ואין חכם כבעל ניסיון, תרשו לי להישאר פסמיסט ואז שאני בא בלי תקוות, אולי עוד מסוגל להינות אל מול הנבחרת שלנו מנסה לחולל את הבלתי אפשרי.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
2 תגובות בנושא “בשביל מה אנחנו צריכים את כל זה? על עוד קמפיין נבחרת אבוד מראש (דעה)”