מכתב נרגש ליו"ר ההתאחדות לכדורגל – מר אבי לוזון

שלום אדון לוזון היקר! אני יודע שאתה אדם עסוק: יש לך יורו לארגן פה השנה, לצפות בכמה משחקים של נבחרת ישראל במאבקי העלייה למונדיאל, לסמן הגעה לכמה הרמות כוסית חגיגיות, בקיצור אני יודע שזמנך קצר ולכן לא ארחיב במילים יתר על המידה.

מפאת הריצה סביב השעון ודאי לא שמת לב למה שקרה ועדיין קורה כאן בשבועיים האחרונים, ממש בליגה שלך. אני יודע שפספסת את אירועי הגזענות האחרונים שפוקדים את מדינתנו, אחרת ודאי כבר היית מתבטא בחריפות בנושא ויוצא חוצץ כנגד האלימות והגזענות הנוראית הזאת, לא?!

אז ככה, רציתי לספר לך שאני מאוד מודאג! לא אני לא מודאג מסיפור פרשיית ה"כדור המרכזי", נו אז כמה שופטים ושחקנים מכרו משחקים, שטויות. להפך תמיד רצינו שהכדורגל שלנו יהיה כמו הכדורגל באירופה ורק עכשיו גילינו שאצלנו מוכרים משחקים ממש כמו באנגליה ואיטליה, אנחנו בהחלט בכיוון הנכון.

לא אני גם לא מודאג ממצב הנבחרת, אחרי הגול העצמי של רונאלדו קטן עלינו נבחרת פורטוגל, בטח הם יבואו לפה ויקבלו הלם מהאצטדיון הלאומי המפותח והחדשני שלנו וייבהלו. חוץ מזה הבטחת לנו עלייה גם ליורו, אבל זה היה בכלל פלופ ואשמתו של המאמן הצרפתי שלא עלינו, אז טוב שלא לקחת אחריות. אתה נשמע לי נורא אופטימי לגבי סיכויי ההעפלה שלנו אז מי אני שאפקפק?

גם לא מדאיגה אותי רמת הכדורגל שלנו, באנגליה משחקים כדורגל כבר 200 שנים אז אין פלא שאצלם זה נראה כל כך טוב, שיתנו לנו עוד 150 שנים ובטח גם אנחנו נהיה ברמה שלהם (אופטימיות היא לא דבר רע!). אז מה אם אנחנו ממש שם דבר בכדורעף ובכדורסל האירופאי, בטניס, בשייט ובג'ודו, וואלה מוצדק כל הכסף ששופכים על הכדורגל הישראלי – יום אחד יהיה פה אירופה.

בטח חשבת שמדאיגה אותי חוויית התרבות במגרשים, אז ממש לא. חינוך זה הכל ואיפה אם לא במגרש הכדורגל בארץ יכול הילד לקבל חינוך איכותי?! הוא צריך לדעת מה עושה האמא של השופט/המאמן/השחקן היריב, כי תכלס זה לא איזה אירוע תרבותי כמו צפייה במשחק כדורגל במדינה מתקדמת יותר, פה אצלנו יותר חשוב שיש איפה לפרוק את כל הלחצים, הקללות, האיומים והתסכול.

פה ושם יוצא לנו איזה "פוקס" ואנחנו מנצחים את אוסטריה או עושים תיקו עם צרפת, אבל האמת – אנחנו פשוט לא טובים במשחק הזה והוא מוציא מאיתנו כל כך הרבה תסכול, כסף ועצבים, אבל באמת שכל זה ממש לא מדאיג אותי! אז מה אני מבזבז את זמנך היקר אתה בוודאי תוהה?!

מאוד, אבל מאוד מדאיג אותי נושא הגזענות והאלימות! איך במדינת היהודים (כן כן, אלא שסבלו עקב היותם זרים ועדיין סובלים מגילויי אנטישמיות), איך אנחנו נתנו לכדורגל שלנו, הספורט הכי משוחק והכי מתוקשר במדינת ישראל להגיע למצב הזה? וזה ממש לא התחיל לפני שבועיים. איך המשכנו לשחק אחרי שמגרש הכדורגל הפך לזירת MMA? אתה בטח זוכר את זה, זה היה הקבוצה שלך, בעיר שלך פתח תקווה רק לפני מספר חודשים. איך המשכנו לשחק כששחקן כהה עור סופג הערות גזעניות אינסוף ונזרקים לעברו חפצים (בננות אומנם זה פרי, אבל כוונת המשורר פה כנראה הייתה שהוא קוף, אז שיאכל בננה?) והחלקנו את זה, כי זה סבבה גזענות על צבע עור, זה לא מה שימנע מאיתנו לשחק כדורגל. איך אנחנו ממשיכים לשחק היום כששחקנים ממדינה זרה הגיעו לכאן לחזק קבוצה וצריכים אבטחה צמודה כאילו הם ברק אובמה (אההה איזה קטע הוא גם כהה עור, מעניין אם היינו מרשים למישהו לזרוק עליו בננה?) ואני שואל שוב, איך אנחנו ממשיכים לשחק כדורגל? האם אתה לא שם לב שזה לא כדורגל! לפעמים צריך לדעת לעצור הכל כדי להתעסק בעיקר. כמו שאומר השיר: זה לא כל כך נעים לראות מגרש סגור אבל כדורגל זה פריבילגיה ולנו לא מגיע.

אז למה דווקא זה נורא מדאיג אותי? כי כל שאר הדברים: זה שהכדורגל פה ברמה ירודה ומוכרים משחקים, זה לא פוגע פיזית באף אחד, מקסימום פוגע בכבוד העצמי שלנו כחברה ומדינה. אבל האם רחוק היום שמישהו ימצא את מותו במגרשי הכדורגל? צר לי להיות רואה שחורות, אבל ממש לא! אנשים כבר נפגעו, שחקנים מפחדים לחייהם, אחרים סופגים קללות באופן יומיומי, אבל אנחנו ממשיכים לשחק כדורגל.

אני באמת מאמין לך שלא עדכנו אותך, כי אין מצב שידעת מכל זה ולא אמרת כלום. אז עכשיו כשאתה יודע, אם תוכל ממרום תפקידך כמבוגר האחראי בענף הכדורגל לעזור לנו ולעצור את שטף האלימות והגזענות שרק מחמיר מיום ליום, אנחנו יותר מנשמח, אנחנו נזכור אותך לטובה ואפילו נסלח לך שגם הפעם לא עלינו למונדיאל.

תודה ויום טוב,

אוהד כדורגל מתוסכל

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם