ולנו רוצים את הטוב ביותר עבור הילדים שלנו, אבל ד"ר טים אלמור, חוקר וסופר מכובד של רבי מכר על פסיכולוגיה, מאמין שהוא מצא דפוסי התנהגות אצל הורים שגורמים בדיוק להיפך.
ההתנהגויות הללו אולי נראות בלתי מזיקות על פני השטח, ואולי אפילו מועילות, אך הן למעשה יכולות לעכב את התפתחות הילד למבוגר מוצלח. הנה הן למטה.
1. לא מאפשרים לתת לילדים לקחת סיכונים
אנו חיים בעולם מסוכן, והאינסטינקט שלנו הוא לעטוף את הילד בבועה ולהגן ולשמור עליהם מפני כל מה שלדעתנו עלול להיות מסוכן עבורם. למרבה הצער, ילדים צריכים לחוות סיכונים. פסיכולוגים מאירופה גילו שילדים שלא משחקים בחוץ או שלא נפצעים מפתחים פוביות בתור מבוגרים. לחוות אובדן רומנטי והתמודדות עם הסיטואציה יכולה לעזור להם לפתח בגרות נפשית שמערכות יחסים ארוכות ואמיתיות מצריכות. ילדים שגדלים בלי לקחת סיכונים סביר להניח שיגדלו יהירים.
2. אנחנו מחלצים אותם מהר מדי
ילדים רבים בימינו לא מסוגלים להתמודד עם אכזבה או קושי מכיוון שהמבוגרים נוטים להיכנס לפעולה ולסייע להם לפני שיש להם אפשרות להתמודד ולפענח את הבעיה בעצמם. זה פתרון לטווח קצר שמשאיר את הילד בלי היכולת לפתוח בעצמו בעיות לטווח הארוך.
3. מהללים ומשבחים יותר מדי
אנחנו כמובן לא אומרים שלא צריך להחמיא לילדים על עבודה טובה שהם עשו – זה קריטי להתפתחות ההערכה העצמית שלהם. למרבה הצער, יש לנו נטייה לשבח את הילדים על הכל, כולל על זה שהם פשוט הופיעו. זה משאיר את הילדים בלי היכולת להתמודד עם סיטואציות בהן אולי אין להם כישרון טבעי. זה גם יכול להוביל לכך שהם לא יסמכו על ההורים שלהם בזמן שאמא או אבא אומרים להם שהם מצוינים, אבל אף אחד אחר לא אומר זאת.
4. נכנעים לרגשות אשמה
הילד שלכם לא חייב לאהוב אתכם בכל דקה של היום. לפעמים אתם צריכים לקבל החלטות לא פופולריות, והאכזבה של הילד שלכם מובילה לכך שאתם נכנעים לו. כשיש מספר ילדים, הורים לעתים מרגישים רע אם ילד אחד מצליח משהו ומקבל תגמול. הם מתגלמים גם את הילדים האחרים רק כדי שיהיה 'הוגן', אבל תחשבו על זה, האם זה באמת הוגן? אם קיבלתם 100 במבחן, מדוע מישהו שעדיין אוכל דבק בגן גם מקבל תגמול? לא רק שזה מפחית מערך התגמול עור הילד שהרוויח אותו, זה גם יוצר ציפייה לא מציאותית מהילד שלא הרוויח אותו.
5. לא חולקים את החוויות שלנו
כבני נוער, ילדים רוצים לפרוש כנפיים ולבחון כמה רחוק הם יכולים לעוף. הם ינסו דברים רבים, אבל אנחנו לא צריכים לתת להם לעבור את התהליך ללא סיוע. זה תמיד נפלא לשתף ולחלוק איתם את החוויות שלכם, על מנת שהם יוכלו ללמוד לקבל החלטות טובות מהדוגמא והניסיון שלכם. אבל היזהרו מלחלוק איתם חוויות שליליות בתור לקח – על סמים ואלכוהול לדוגמא. במקום, נהלו שיחה כנה על החוויות שלכם ומה נתן לכם מוטיבציה כשאתם הייתם בגילם.
6. טועים בין אינטליגנציה וכישרון לבין בגרות
בואו נעמיד דברים על דיוקם: אינטליגנציה/כישרון ובגרות הם לא אותו הדבר. זה שהילד שלכם יכול לפתור משוואות או לרקוד טוב לא אומר שיש לו את היכולת לקבל החלטות טובות. תראו כמה כוכבי הוליווד מסתבכים בכל מיני פרשיות. דרך טובה למדוד את הבגרות הנפשית של הילד שלכם היא להשוות אותו לילדים אחרים בגילו – אם ילדים אחרים עושים יותר בעצמם מאשר הילד שלכם, אולי כדאי לכם לשנות את הגישה שלכם.
7. לא עושים בעצמנו את העצות שאנחנו נותנים
הילדים שלנו מסתכלים עלינו, ולומדים איך להתנהג. לכן עלינו להיות אחראים על ההתנהגות שלנו כדי שיום אחד הם יוכלו לקחת אחריות על המעשים שלהם. אם תראו להם איך לא לעגל פינות ואיך להשאיר דברים כמו שהם מצאו אותם, הם ילמדו שאלו תכונות טובות.