מקום 11 בעולם בשיאה, 5 תארי WTA יוקרתיים, ו2 הגעות לרבעי גרנד סלאם, אלו הם רק חלק מהישגיה של שחר פאר. ואמנם ,נראה עדיין כי עם ישראל או לחלופין מאות הטוקבקיסטים ברחבי רשת האינטרנט והכתבים המסקרים את משחקיה מתקשים לעכל אותה, ולהודות בעובדה כי אנו צופים באחת מהספורטאיות הישראליות המצליחות בכל הזמנים אם לא המצליחה שבהן.
אתחיל בוידוי קטן, גם אני לא ממש נמנה עם אחד מתומכיה הנלהבים של שחר פאר, וגם לי הסתננה פה ושם איזושהי קללה עסיסית לאחר עוד הפסד מביך לאחת מהטניסאיות האלמוניות להן היא הפסידה לאחרונה, אבל ביום חמישי האחרון לאחר הראיון שהעניקה הטניסאית מספר אחת שלנו בתוכנית "יציע העיתונות", הכול השתנה, גם לי נפל האסימון , שחר פאר לא חייבת לא לי ולא לכל שאר עם ישראל שום דבר, ובטח אין לנו את הזכות להאיץ בה לפרוש.
הרבה מאוד זמן לא נתקלתי בספורטאי לוקח על עצמו את האחריות לכישלונותיו כמו ששחר עשתה, באותה תוכנית מדוברת, היא איננה התלהמה או חיפשה אשמים, להיפך, היא עמדה בגאון והשיבה לכל שאלה אשר הופנתה אליה תוך כדי לקיחת אחריות מוחלטת על רצף הכישלונות שלה בסבב טניס הנשים לאחרונה.
האומץ שלה להגיע לאותו פאנל בו גם ישב רון קופמן, שרק שבוע לפני כן, הציע לה לפרוש קבל עם ועדה הינו יותר משראוי להערכה. לא נתקלתי בהרבה ספורטאים אשר היו מסכימים לשבת בפאנל בו רק מחפשים אותך בפינה, ועדיין מצליחים לענות בצורה כל כך חיננית לכל שאלה גם הקשה שבהן כמו ששחר עשתה.
טניס לעומת כדורגל הוא ספורט יקר, אפילו יקר מאוד, ואנחנו חברים, עם כל הכבוד לא שילמנו על אף אחת מנסיעותיה התכופות של פאר ברחבי העולם כשעוד הייתה טניסאית מתחילה. הוריה לעומתנו, שילמו, והרבה, ועל כן רק להם הזכות לבקר אותה. כנראה התבלבלנו, כנראה חשבנו כי כאשר שחר מתחרה בסבב הטניס העולמי היא מייצגת אותנו. אז חשבנו, ובואו כמו שחר, נודה בטעות, היא לא.
שחר מייצגת אך ורק את עצמה ולא אותנו העם היושב בציון, הפעמים היחידות בהן היא אכן מייצגת את מדינתנו "ברוכת ההישגים הספורטיביים" הינה בגביע הפדרציה או באולימפיאדה האחרונה למשל, ועל כן אם ישנן איזה שהן ביקורות הן יכולות לבוא אך ורק לאחר תחרויות מהסוג הנ"ל . כל שאר הזמן, כל "שחקני הטניס" (ובתוכם אנוכי) שזכו בשלל תארי גרנד סלאם, ורק אתמול הדיחו את רוג'ר פדרר מפסגת הדירוג העולמי, מוזמנים לשתוק.
הביקורות האחרונות או האצה לפרישה אינן מוצדקות, ובטח שאינן לגיטימיות. מבחינתי, כל עוד היא רוצה בכך שתשחק טניס גם עד גיל 70, ותהיה מדורגת 500 בעולם. כי את הכסף היא לא מקבלת ממני או משלל מבקריה, אנחנו רק העלוקות שנדבקות אליה כל פעם שהיא מצליחה וזורקים אותה לאשפתות לאחר כל כישלון.
שחר לפני הכול הינה סמל למקצוענות אמיתית מהי, שהרי לעומת הכדורגלנים המוכשרים שלנו שבמקרה הזה כן מייצגים את ישראל (ראו ערך יום שישי האחרון), לא מסתירה את הכישלון ולא מייפה אותו, אלא מודה באשמה (למרות שאינה צריכה) ויודעת לקחת אחריות .
הלן קלר סופרת אמריקאית מפורסמת אמרה פעם:"כישלון הוא רק הזדמנות להתחיל מחדש בדרך נבונה יותר" נראה כי שחר פאר, נכשלה והבינה, בתקווה, שהדרך שלה להצלחה תהיה קלה יותר. וגם אם לא – "לטס גו שחר". אנחנו איתך.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם