תותחן בשנת מבחן

שש שנים של כדורגל נהדר, כישרונות צעירים מתפתחים ללא הרף, שש שנים שמסתכמות באפס תארים. ארסן ונגר מאבד מהחסינות ומערך "הפרה הקדושה" בקרב אוהדי ארסנל. שנת המבחן שלו ושל ארסנל יוצאת לדרך

האגדה מספרת, על אוהדי טוטנהאם שהיו בין בוני האצטדיון החדש שנפתח ב-2006 והטילו עליו כישוף בכדי לפגוע ביריבה הגדולה. אז נכון, ארסנל לא ממש פוגעת מאז מבחינת תארים, אך אם נביט רק שנה קודם לכן, בעונה שקדמה לפתיחת ה"אמירויות", הגיעו ה"תותחנים" לגמר ליגת האלופות ונוצחו על ידי ברצלונה של רייקארד, 2-1, ונראה כי דווקא מאז כאילו דבקו בעניין הלוזריות.

שש שנים ללא תארים הם די והותר למועדון בעל שאיפות כמו ארסנל. האוהדים מתקנאים ביריבות יונייטד וצ'לסי, ומתחילים להפנות אצבע מאשימה גם כלפי מי שנמצא בראש המערכת כבר כמעט 16 עונות, ארסן ונגר. נכון, הוא הפך את ארסנל למועדון שמציג כדורגל סוחף, ומעין חממת טיפוח לשחקנים צעירים, אבל בעוד היריבות הגדולות לצמרת זוכות בתארים, כשאפילו מנצ'סטר סיטי מצליחה להוסיף בינתיים תואר לארון הגביעים, ארסנל "מצליחה" להפסיד לבירמינגהאם, קבוצה שירדה לליגת המשנה בתום העונה, בגמר גביע הליגה.

"נחמד" זה לא באמת נחמד

ארסן ונגר כבר יותר מעשור וחצי במועדון מצפון לונדון. הצרפתי, שיחגוג 62 באוקטובר, אחראי על הפיכתה של ארסנל למודל לחיקוי.
כל מה שמסמלת ארסנל היום הוא בעצם פרי יצירתו של ונגר, שילוב צעירים מכלל הגלובוס והפיכתם לשם דבר, כדורגל מרתק, מלהיב, סוחף וכזה שמושך אחריו עשרות אלפי אוהדים.

אין עוררין על יכולותיו הקסומות של ונגר, הוא מחנך דגול, כזה שבנה דורות של שחקנים שהלכו ונעשו יותר משובחים במהלך שנותיהם תחת שרביטו.
ונגר הוא לא האיש שיוציא סכומי עתק על רכישות. מעקב צמוד אחרי התפתחות כישרונות בעיקר במולדתו צרפת, העניק לארסנל מאגר שחקנים מצוין, אך מנגד, כאלו שגם לא הפכו למצרך הנדרש וסומנו כחלק מקבוצה שפשוט לא מסוגלת, חסרת אופי מנצח.

אז נכון שפברגאס השתבח במדי ארסנל והיום הוא כוכב עולמי, וכמוהו סמיר נאסרי, היה חומר גלם מעולה שרק צריך ליטוש, אך לעומתם חסרים השחקנים שיפגינו בטחון ברגעי האמת, ויהיו למנהיגים. החוסר בהנהגה בלט אשתקד במשחקים בעלי חשיבות מכרעת להמשך מאבקי הצמרת ואיום ממשי על התואר.

לפנתיאון חוסר היציבות של המועדון יכנסו ההפסד הביתי, 3-2, לטוטנהאם בדרבי הגדול של צפון לונדון, לאחר איבוד יתרון של 0-2 במחצית, והשוויון 4-4 בניוקאסל, במשחק בו הובילה 0-4 במחצית! לשם השוואה, היונייטד זכורים יותר כמי שידעו לצאת מפיגור ולהפכו לניצחונות. זה קרה בבלקפול (2-3), ווסטהאם (2-4), ובכפיית שוויון על אסטון וילה (2-2), לאחר פיגור של 2-0, אז מסתבר שככה לוקחים אליפות.

ונגר שנחל כאמור הצלחות רבות בתחום הרכש, לא יצא בזול לאור חוסר היציבות הזו, ועושה הרושם כי אוהדי ה"תותחנים" מאסו במשחק יפה וחסר תכלית.

שחקנים כמו מרואן צ'מאח שהגיע בכדי לסתום את החור שנוצר עם מכירתו של עמנואל אדבאיור, לא הוכיחו עצמם, למרות ההתעקשות של ונגר כי הם המתאימים.

לאחר שנפרץ המחסום, וונגר החל לקבל ביקורות ולאבד את צביון ה"קדוש", העונה שבפתח תהיה משמעותית עבור המשך הדרך. כמובן שאי אפשר לבטל את קו המחשבה של ונגר, והעובדות של תוצרת שחקנים מוכיחה עצמה אפילו כעת עם מכירתו של גאל קלישי, שהגיע ככדורגלן אלמוני, ונמכר בעבור 7 מיליון פאונד, אך כנראה שגם הצרפתי הבין את המסר, וכנראה מאס בלהיות הקבוצה ה"נחמדה".

בשביל לזכות בחסינות של אוהדי ארסנל, ונגר יאלץ להראות הרבה יותר כוח גם מול שחקניו, וגם בעניין הרכש והתארים, אחרת, ולמרות שכבר עתה יש כמה קווי דימיון, ארסנל תהיה דומה יותר לקבוצה הנחמדה, מהצד השני של הכביש, טוטנהאם.

הרימו עוגן

אחת מאותן הרכישות המוצלחות של ארסנל בשנים האחרונות, הייתה זו של הבלם הבלגי, תומאס ורמאלן.
ורמאלן המצוין, השרה שקט על כל המערך ההגנתי של ארסנל, גם כשניצבו לצידו שחקנים עם נטיות להשתולל (סקילאצ'י, קוסיילני, דג'ורו) ושוערים לא ממש יציבים (אלמוניה, פביאנסקי).

בעונתו הראשונה שיחק הבלגי כמעט בכל משחקי הליגה, ואף זכה להתגלות כבלם כובש שערים, כאשר כבש שבעה כאלו. אשתקד הוא סבל בעיקר מפציעות ונעדר במרבית שלבי העונה, כאשר מחליפיו הצרפתים, סקילא'צי ובעיקר קוסיילני, הופכים ליעד ללעג ביציעים ולגעגועים לחזרתו לקו הבריאות של הבלגי המצוין.

דווקא יוהאן דג'ורו, השוויצרי, שבתחילת הדרך, לא ממש נצץ, הלך ותפס מקום חשוב במרכז ההגנה של ארסנל, בתקווה כי ישמור על קו ההתקדמות הזו, לצד חזרתו של ורמאלן למעוז ההגנה, צפוי לארסנל עוגן רציני במרכז ההגנה, שיכול לתת מענה לאותם קריסות מאשתקד.

תוסיפו לכך את עזיבתו של קלישי, והכוונה של ונגר לקדם את קירן גיבס, האנגלי הצעיר, לצד ארמאן טראורה שחוזר מהשאלה ביובנטוס, באגף שמאל של ההגנה, ואת הצבתו הצפויה של ווצ'יך צ'זני כשוער הראשון של הקבוצה, וערך העוגן במרכז ההגנה מקבל משמעות כפולה.

הגענו לכאן בכדי לנצח

אשתקד נחשפנו כולנו ובאופן בולט לכישרון האדיר של ג'ק ווילשר.
האנגלי המצוין, בעל רגל שמאל, יתרון עצום בעמדת אמצע המגרש החשובה, כבר הספיק לערוך חמש הופעות במדי הנבחרת הבוגרת של אנגליה, והוא רק בן 19.

ווילשר, שהיה ממצטייני העונה שעברה, תפס פיקוד ואמור להיות להמשיך ולהנהיג את הקישור של ה"תותחנים" בשנים הקרובות. אם וכאשר יעזוב לבסוף ססק פברגאס, הוא גם צפוי להתקדם לעמדת הקפטן, דבר שיהווה חותמת על חשיבותו.

העונה החולפת הייתה גם עונה מצויינת עבור אלכס סונג, עוד אחד מאותם התגליות של ונגר. הקמרוני החזק, הצטרף רשמית לארסנל לפני חמש עונות בעודו בן 18, ולאט לאט תפס מקום של קבע בקישור וגם בעמדת הבלם בעת הצורך, כאשר הוא מנצל את הפיזיות שלו לדחוק החוצה את דנילסון הכושל, ותופס את המקום לצידם של ווילשר, ופברגאס, גם לפני תומאס רוסיצקי הצ'כי, שהובא כהבטחה גדולה.

אם ורמאלן הוא העוגן במרכז ההגנה, אלכס סונג ממלא את התפקיד במרכז הקישור, מחלץ מצוין כדורים ומניע אותם קדימה, וכשצריך גם יודע לכבוש, ארבעה כאלו הוא כבש אשתקד, כאשר שניים מהם במשחקי צמרת נגד צ'לסי ומנצ'סטר סיטי.

מחכים למשיח

הסגל של ארסנל שופע כדורגלנים מוכשרים, בעיקר אלו שבעמדות הקישור, כאלו שאפשר להגדירם כמי שמחכים לעונת הפריצה.

אם קודם לכן הזכרנו את הדמיון דווקא ליריבה העירונית, טוטנהאם, אז אחת הסיבות היא תיאו וולקוט. כמו ארון לנון, ה"מטוס" בכנף ימין של ה"תרנגולים", כך וולקוט עבור ה"תותחנים". הוא כבר בן 22, ועדיין מוגדר כילד פלא, ולמרות שאשתקד שיפר את המספרים בצורה ניכרת ונהפך גם למי שיודע לכבוש שערים, הפוטנציאל הטמון בו הוא עצום. עונת פריצה של תיאו ואגף ימין של ארסנל יזהר.

ריו מיאיצ'י, הצעיר בן ה-18, חוזר מעונת השאלה לפיינורד ההולנדית, ולאחר שהפגין בה ניצוצות של כדורגל, צפוי לקבל שחקן הכנף היפני במה מכובדת ממי שממאמנו שבהחלט שחקנים מסוגו. מיאיצ'י, טכני וכבר במשחק ההכנה אמש נגד נבחרת מלזיה החלשה, הראה מעט ניצוצות, אם ימשיך ככה, צפויים יפנים רבים לפקוד את לונדון העונה.

עבור תומאס רוסיצקי העתיד תלוי קודם כל בעתידם של פברגאס ונאסרי. באם יעזבו השניים את אצטדיון ה"אמרויות", יוכל סוף סוף הצ'כי המאכזב לנסות ולבטא את יכולותיו מימים עברו, כזו שמזכירה איך לא? את שחקנה של טוטנהאם, לוקה מודריץ'. במידה ושני הכוכבים יישארו בארסנל, לא בטוח שיש לרוסיצקי מה לחפש עוד במועדון. הוא כבר מתקרב לשלהי הקריירה וצריך לשאוף לשחק בשנותיו האחרונות.

ברשימת הממתינים לפריצה, אפשר לציין גם את ארון ראמזי, הוולשי המוכשר שחוזר מפציעה קשה והשאלות לנוטינגהאם וקארדיף בליגת המשנה, וגם את קרלוס ולה, החלוץ המכסיקני, שגם הוא חוזר מהשאלה לווסט ברומיץ', ומחכה לעונה שתממש את הפוטנציאל שלו.

שניים נוספים שכדאי לסמן כמי שונגר יכול לחשוף אותם לעולם ככישרונות הבאים של ארסנל, הם מגן הרכש, קארל ג'נקינסון, אנגלי ממוצא פיני, שבחר דווקא לייצג את המדינה הסקנדינבית למרות שעבר בנבחרות הצעירות של אנגליה. ג'נקינסון, בן ה-19, נרכש במיליון ליש"ט מצ'רלטון, וצפוי לגבות את סאניה ואבואה ולשמש העתיד של אגף ימין של הקבוצה.

עמנואל פרימפונג, קשר אחורי יליד גאנה, גם כן מסומן כהבטחה גדולה, וכשלפניו מורה כמו אלכס סונג, הילד בן ה-19, יודע שיש לו לאן לשאוף וממי ללמוד.

אופטימיות לפני העזיבה

מי שאמורים לשאת את ארסנל מעלה, הם שלושת הכוכבים הגדולים, ססק פברגאס, סמיר נאסרי ורובין ואן פרסי.

הצרפתי הוא מנייה בעליה, ומבוקש בעיר מנצ'סטר לאחר עונת שיא בה החל לממש סוף סוף את הפוטנציאל שלו. ונגר מתעקש להשאירו, כמו גם את פברגאס, שזוכה לחיזורים בלתי פוסקים מצד בעיקר מצד ברצלונה, ומצד חבריו לנבחרת שמנסים לשכנעו להצטרף אליהם במולדתו.

"העמדה שלנו לא השתנתה, אנחנו נעשה הכל בכדי לשמור את ססק, ואותו הדבר לגבי נאסרי, אני בטוח ששניהם ישארו", אמר ונגר רק לפני שלושה ימים.

ימים יגידו אם הפיתוי הכספי שבהצעות ישמור את שני ה"אסים" הללו ב"אמירויות", אך במידה ובכל זאת יישארו, תהיה מחויבת ארסנל למאבק אמיתי על התארים, אחרת זו תהיה עונתם האחרונה בהחלט בקבוצה.

רובין ואן פרסי, שחזר מפציעה רק באמצע עונת אשתקד, ובכל זאת להפגיז 18 שערים בליגה, הוא החלוץ המוביל של ונגר מאז נטישתו של אדבאיור. הכישרון של ההולנדי הוא אדיר, שליטה בשתי רגליו מקנה לו יכולת כיבוש משובחת לצד יכולת בעיטה מוכחת.

יחד עם הרכש הבולט של ארסנל הקיץ, ג'רביניו, שמגיע לאחר עונת שיא בליל הצרפתית, עימה זכה בדאבל היסטורי, נראים השניים כמי שיוליכו את החוד של ארסנל.
ג'רביניו הוא לא חלוץ קלאסי ויותר שחקן אגף שמאל, אך כזה שיכול להשלים את ואן פרסי מבחינת הבקעת השערים, שבהיעדר חלוץ קלאסי, ולאחר החולשה של צ'אמח והפרידה הצפויה מבנדטנר, נראה כי זהו הצמד המוביל בהתקפה.

לא שכחנו גם את הפוטנציאל של אנדריי ארשבין ואבו דיאבי, אך קודם כל הם צריכים להפגין יותר יציבות במשחקם בכדי להיכנס לקטגוריית הכוכבים.

עונה חדשה בפתח ולמרות שהפנים את חשיבותה, ונגר שומר על משנתו לטיפוח הצעירים וגם מילוי החלל באגף שמאל של ההגנה יבוצע כנראה על ידי צעירים מבית. חיזוק אפשרי יהיה רק במרכז ההגנה, כאשר שמו של גארי קייהיל המצוין מבולטון הוא היעד המועדף שלו.

בינתיים במשחק האימון נגד נבחרת מלזיה, זה נראה נחמד, ולה הצליח להרשים, כשגם הצעירים פרימפונג ומיאיצ'י תורמים את חלקם, אבל בארסנל כבר רוצים להיות הרבה מעבר לנחמד.

כאשר ברור כי פברגאס ונאסרי לא יסכימו להישאר במועדון ללא שאיפות אמיתיות לתארים, וכשהכישרון בסגל הוא עצום, אם סוף סוף ידבק בו גם מימד הווינריות, אולי בכל זאת יזכו בארסנל להיפטר מאותה אגדה על ה"אמירויות". העונה לסילוק האגדה יוצאת לדרך, מוכנים?