אחרי 5 אליפויות רצופות, וסגנות בעונה שעברה משהו בהחלט עובר על אינטר. משהו לא טוב, משהו שחור. מה קורה העונה בנראזורי שמביא אותם לכישלון כה גדול? התרגלנו לראות את הצבע שלהם בכותרות, התרגלנו לשמות הנוצצים שהקבוצה הזו מביאה כל שבוע למגרשים, התרגלנו לראות אותם מניפים צלחת אליפות. אבל מה קורה השנה באינטר?
למה המפלה כל כך קשה וכואבת? האם העזיבה של מוריניו השאירה בור כל כך גדול במועדון ענק שכזה?
על העבר של אינטר אין צורך לספר, לא על 18 צלחות האליפות, על 7 הגביעים האיטלקיים ו-9 התארים האירופאים. כמו כל שנה חשבנו שגם השנה נראה את אינטר במרכז הבמה האירופאית ולבטח האיטלקית, אבל משהו קרה שם, משהו שאף אחד מאיתנו לא מבין איך.
הכל מתחיל מהעזיבה של ה"מיוחד" את סן סירו בצבעו הכחול. המהפכות שידעה הקבוצה מאז פשוט לא נגמרות. גם בצוות השחקנים וכמובן בצוות הניהולי. מאז שמוריניו עזב את אינטר התחלפו שם לא פחות מ 4 מאמנים בשנה וחצי. השמות שישבו על הספסל יכלו לאמן כל קבוצה ברחבי אירופה וכל אחד קליבר בפני עצמו.
הראשון היה רפא בניטס (אלוף אירופה עם ליברפול) שחשב שיוכל לקחת את המושכות בידיו ולהביא את ה"אני מאמין" שלו. בניטס לא החזיק מעמד יותר מדי זמן. ההתחלה הייתה מבטיחה, בניטס הצליח להביא זכיה יפה של הסופרקאפ האיטלקי לארון העמוס ואפילו הניף את גביע אליפות העולם למועדונים, אבל שם זה נגמר. חצי שנה שוררת בקבוצה המבולגנת הספיקה לספרדי והוא החליט להשתחרר מחוזהו ולחפש מקום אחר.
אחריו הגיע לאונרדו הברזילאי. אף אחד לא האמין שדווקא השחקן שכל כך מזוהה עם מילאן (ואפילו אימן אותה עונה לפני כן) יחצה את הקווים ויישב על הספסל בצד השני של העיר, אבל הכסף הגדול הביא אותו גם לשם. אחרי חצי עונה שבה הצליח לסיים עם אינטר כסגנית הסריה A למילאן וזכה בגביע האיטלקי החליט גם הברזילאי לברוח מסן סירו.
אינטר פתחה את עונת 2011/2012 עם זעזוע רציני בסגל. שוב הכסף שיחק תפקיד לא קטן בהחלטות. בתחילת העונה מונה לתפקיד המנג'ר ג'אן פיירו גאספריני האיטלקי שהגיע מגנואה. לי אישית ולבטח לאוהדי אינטר החתמתו הייתה מעשה תמוהה מצידו של יו"ר המועדון מוראטי. כנראה אחרי שבזבז מיליונים על מאמנים בעלי שם עולמי, שלא הביאו את האליפות חשב אולי ששם קטן יוכל להביא לו נחת (סטייל אלגרי במילאן). אך המפלה הייתה מהירה וכואבת יותר ממה שחשב.
הכוכב הגדול סמואל אטו עזב לטובת הליגה הרוסית בתמורה ל-27 מיליון יורו, ווסלי סניידר לא מצליח להיגמל מפציעות חוזרות ונשנות. הרכש היה לא מועט, אבל כנראה גם לא מספיק. לחוד ההתקפה הצטרפו: מאורו סראטה מלאציו ודייגו פורלאן מאתלטיקו מדריד. לקישור הצטרפו: אנדראה פולי וריקי אלבארז (שהיה אמור להיות הכוכב הגדול). אבל פה זה נגמר. השמות אכן שמות מכובדים, אבל אי אפשר לצפות משחקנים סבירים וחלקם גם לא מוכרים שיסחפו מועדון בעל שם עולמי תוך כמה חודשים. לאחר המפלה האדירה שספגה אינטר עם גאספריני הוחלט להנחית שם מוכר וידוע במועדון שיעשה סדר.
הבא בתור היה לא אחר מאשר קלאודיו ראניירי. שם גדול ללא ספק, אבל לוזר גדול גם כן. המנג'ר שלא זכה בתואר כבר כמעט עשור הונחת אולי רק כדי למלא חורים ולנסות לבנות את הביטחון שאבד במשך שנה וחצי, אבל אולי מסותם חורים הוא יהפוך להיות שם מכובד באסקולה האיטלקית?
קלאודיו ראיינרי הצליח להשתלט על הספינה הטובעת ולייצב את השורות. הקבוצה התחילה להשלים משחקים חסרים ולאט לאט לטפס במעלה הטבלה. השיא היה עד לפני כ-5 מחזורים. כאשר אינטר החלה לדגדג את הצמרת, כולם חשבו שהנה הם חוזרים, הנראזורי יכנסו למירוץ מחדש. אך כנראה שחלומות לחוד וציפיות לחוד. השחקנים של ראניירי (ואולי גם הוא עצמו) לא עמדו בלחץ והקבוצה החלה במטר הפסדים שסגרו לה סופית את חלום האליפות.
אחרי שאיבדה את הגביע האיטלקי בהפסד ללאציו בחצי גמר, איבדה כנראה גם את הליגה ברצף של 3 הפסדים קשים. 9 נקודות שבאינטר לא חשבו שיאבדו. הפסדים ללצ'ה, נובארה ועכשיו גם לבולוניה כולן מתחתית הליגה הביאו מכות כבדות לקבוצה.
אחרי הכל, כנראה שקלאודיו ראניירי יישאר לפחות עד סוף העונה, מישהו מוכן להמר שהוא יישאר שם גם בעונה הבאה?