צילו של יום קיץ

כבכל קיץ נמאס לאתלטיקו מדריד ואוהדי לחסות בצילן של ברצלונה וריאל. ואם זאת מי אמר שהעונה יקרה משהו שונה? מאמן חדש ונטישת שניים מהכוכבים הגדולים, מותירים את ה"קולצ'ונרוס" לחלום על צמרת, ובעיקר לקוות כי הפעם הם יהיו בצד של השמש. הייתכן וזה אפשרי?

עוד עונה מאכזבת מסתיימת לה, עוד מאמן מוחלף, זה נהיה עניין של שגרה ב"ויסנטה קלדרון". והנה המועדון השלישי בגודלו בספרד, שוב מלא בשאיפות לדגדג במעט את בארסה וריאל, שוב עולות האשליות של אולי הפעם? אבל במבט הגיוני אתלטיקו ואוהדיה, למרות הקנאה הגדולה בצד השני של הכביש, צריכים לעצור רגע, להביט סביב ולהבין כי הסכנה טמונה בעיקר במי שבאמת אמורות להתחרות בה, ולנסיה, וכנראה גם ויאריאל ומלאגה.

עכשיו אני כי ההוא הלך

אחת הבעיות הגדולות של ה"רוחיבלאנקוס" במהלך העשור האחרון היא כמות חילופי המאמנים שמתקיימת כמעט בצורה סיטונאית לחלוטין. גרגוריו מאנזנו שחוזר לקדנציה נוספת במועדון עושה זאת בפעם השנייה בחייו, כאשר בין הפעם האחרונה שביקר בויסנטה קלדרון (2003) לפתיחת העונה הנוכחית, עברו במועדון עוד שישה מאמנים. כל אחד מגיע עם דרך אחרת, ועד שמתחיל ליישם את משנתו הוא כבר מוצא עצמו בדלת האחורית.

האיש שעזב בתום העונה החולפת הוא קיקה סאנצ'ס פלורס, אחד המאמנים המוערכים בספרד, שהוליך את ולנסיה לתצוגות כדורגל נהדרות, ונאלץ להתמודד עם שנות שלטון בלעדי של שתי הגדולות שהחלו לפתוח פער ניכר על פני כל יריבה אפשרית, ועל כן, הכישלון לאו דווקא מונח על כתפיו. אם זאת לאחר שהחליף את אבל רסינו בתפקיד והצליח להוביל את אתלטיקו לעונה נהדרת וזכייה בליגה האירופית לפני שתי עונות, לא הצליח להביא את חניכיו לפסגות המיוחלות, ויתרה מזאת הסתכסך עם הכוכב הגדול, דייגו פורלאן, דבר שכנראה חרץ את גורלו בחדר ההלבשה.

כעת מגיע מאנזנו שגם הוא מאמן מהשורה הראשונה, וותיק יותר מקודמו בתפקיד, וגם מנוסה יותר. מאנזנו מגיע מתחילת העונה ולכן יש לו יתרון מסוים על קודמו, הוא יכול היה לעבוד בכל הקיץ על השרשת פילוסופיית המשחק שלו, להנחיל לשחקנים שהתרגלו למערך ה-4-4-2 את המערך האהוב עליו, ה-4-3-3. הוא נחשב קפדן יותר, אך כזה שאוהב לשחק עם קיצונים מהירים על הקווים ומנסה לבנות משחק שוטף של מעבר חלק מהגנה להתקפה, גם באמצעות חולייה מעובה במרכז המגרש. כיצד יתרגלו השחקנים לשיטת החדשה, רק הזמן והתוצאות יעידו.

נפרדנו כך, הייתה דממה

מאנזנו מקבל את אתלטיקו שלו כאשר היא נפרדת מכמה מנכסיה העיקריים בעונות האחרונות ויצטרך לתת לכך מענה מהיר.

לאחר אינספור ספוקלציות וחיזורים, קון אגוארו מוצא עצמו עם החולצה התכולה של מנצ'סטר סיטי והמיליונים בכיס, כמוהו גם השוער דויד דה חאה, שעבר לצד האדום של העיר מנצ'סטר. בין העוזבים גם תומאס אויפלושי, הצ'כי הוותיק, וגם ראול גרסיה, הקשר האחורי, שהיה להבטחה גדולה עם הגעתו, וערכו דעך מעט בעונה האחרונה.

גם מעמדו של פורלאן אינו ודאי, וספוקלציות רבות שולחות אותו לאיטליה ואנגליה, כך שייתכן שגם עם עזיבתו ייאלץ מאנזנו להתמודד.

מה נעשה עכשיו?

אז אכן למאנזנו צפויים חיים לא פשוטים, אך אפשר לומר על אתלטיקו של העונה הקרובה, כי נבנית כאן קבוצה חדשה לחלוטין, רעבה, צעירה ותוססת, ואולי זה המתכון לשינוי כיוון.

את לכתו של דה חאה ימלאו השוערים טיבו קורטואה, שמגיע מצ'לסי כמושאל, לאחר שנרכש מגנק הבלגית, ויחד איתו יאבק השוער הצעיר, ג'ואל רובלס. חזרתו של סרחיו אסנחו אינה מבטיחה לו בינתיים מקום בסגל, והוא כנראה יצטרך לחפש שוב מקום אחר לגלות את כישוריו.

חוליית ההגנה מקבלת חיזוק ברזילאי בדמותו של הבלם מיראנדה, שמגיע מסאו פאולו, ואמור לחבור לאלבארו דומינגס הנהדר, ודייגו גודין, האורוגוואי במרכז ההגנה. באגפים לאחר עזיבתו של אויפלושי, יתרוצצו אנטוניו לופס הוותיק, יחד עם פליפה לואיס, שלא ממש בלט אשתקד. פראה, הקולומביאני הוותיק, והרכש המצוין מבראגה, סילביו, שיכול לשחק בשני האגפים, ינסו להשלים אגפים איכותיים.

הצעירים פראן מרידה, קוקה ומאריו סוארס יתלבשו על עמדות האמצע יחד עם הרכש שחוזר הביתה, גאבי, טיאגו הפורטוגלי ופאולו אסונסאו הברזילאי. את האגפים האהובים במיוחד על מאנזנו, יאיישו חואן פראן, חוסה אנטוניו רייס, אדוארדו סאלביו, הארגנטינאי המצוין, שחוזר מהשאלה בבנפיקה, והרכש החדש, ארדה טוראן, שנרכש רק בשבוע שעבר תמורת 12 מיליון יורו מגלטאסריי, ואמור לתפוס את האגף השמאלי.

דווקא ההתקפה, החולייה הבולטת של הקבוצה בעונות האחרונות, סובלת כעת מחוסר ודאות. אז נכון, אדריאן שנרכש מלה קורוניה, הוא פוטנציאל נהדר, ויחד איתו גם דייגו קוסטה הברזילאי המוכשר שתפס אשתקד את מקומו של פורלאן בעת הסכסוך המתוקשר עם סאנצ'ס פלורס, אך נטישת של פורלאן, שאשתקד גם סבל מבצורת יחסית, בנוסף למכירתו של אגוארו תקצר את הרוטציה ההתקפית של אתלטיקו בצורה ניכרת.

המענה לכך עשוי להיות צירוף אפשרי של רדאמל פלקאו, החלוץ הקולומביאני הנהדר, שאמור להירכש בקרוב מפורטו, ובהתאם להכנסות שנעשו הקיץ על מכירתם של אגוארו ודה חאה. מי שעוד עשוי לחבור למרכז השדה של הקבוצה הוא הברזילאי, דייגו, שלא נמצא בתוכניות של מועדונו וולפסבורג, ודווקא מתאים לסגנון המשחק המיועד של הקולצ'ונרוס.

הסגל של מאנזנו אולי עדיין לוקה בחסר, בעיקר חוליית החוד, אך הוא בונה התאמות לסגנון המשחק שלו, וצירופם של האחרונים ישלים פאזל איכותי, מלא פוטנציאל, ובעיקר רעב.

ועדיין, זה יספיק לשנות את ההגמוניה?

הנקודה הבולטת בעונות האחרונות היא חוסר היכולת של אתלטיקו, למרות סגל מלא בכישרון וכוכבים, להתמודד במשחקים נגד ברצלונה והיריבה העירונית, ריאל.

למעשה מאז נובמבר 1999 לא הצליחו האדומים לבנים לצבוע את בירת ספרד בצבע אחר מזה הלבן של ריאל. האמת, הישג גדול מבחינתו של מאנזנו יהיה לזכות לפחות בניצחון באחד הדרבים העונה, אך כשמשווים את הסכומים שמשקיעות שתי הקבוצות, לא בטוח שזה בכלל אפשרי.

גם נגד הקטאלונים לא מלקקים באתלטיקו דבש, וכנראה שגם מולם לא צפוי שינוי משמעותי, ועם זאת, לאוהדים המסורים תמיד ישנן התקוות שאכן העונה זו העונה.

איזה שינוי נראה העונה בויסנטה קלדרון זו שאלה טובה. מאנזנו מגיע עם מורשתו ובונה קבוצה חדשה מהיסודות, כאשר ולנסיה, מלאגה וויאריאל מתמודדת על תואר הקבוצה השלישית של ספרד יחד איתה, יתכן שדווקא בגזרה הזו תזכה העונה אתלטי להצלחה. ואם לא, נותרו רק שנתיים לויסנטה קלדרון, אח"כ עוברים ל"לה פיינטה" ואולי משם תגיע הבשורה החדשה.