כאנשים אומרים שמערכת היחסים שלהם הייתה 'אהבה ממבט ראשון', אני נוטה להרגיש את הקיא מנסה לברוח מהגוף שלי. אני מתכוון, נו באמת, מי אומר את זה אנשים, זה בולשיט. אהבה ממבט ראשון? אל תצחיקו אותי. תאווה ממבט ראשון? זה כבר יותר הגיוני.
אבל הדרכים הציניות שלי אותגרו על ידי המדע, ועם מדע אני לא מתווכח. 'הניצוץ' שאנשים מרגישים כאשר הם פוגשים לראשונה את בן או בת הזוג שלהם אכן קיים.
עם מחקר חדש ומעניין שמשתמש עם הדמיית תהודה מגנטית תפקודית, אנחנו יכולים עכשיו לראות את ההשפעות המיידית שיש לאהבה על המוח שלנו. אבל האם זה ישתיק אותנו הציניקנים?
המחקר מצא שהזמן שלוקח לנו 'להתאהב' בדרך לוקח כחמישית השנייה.
אבל חכו רגע: מה עם כל החודשים האלה בהם אנחנו מכירים אחד את השני, ויוצאים לדייטים לפני שאנחנו אומרים את ה'אני אוהב אותך' המפחיד? האם זו רק מוסכמות חברתית? התשובה היא כן, חודשים של דייטים יגרמו לכם לאהוב מישהו יותר, אבל בשנייה הראשונה אנחנו מבינים שהתאהבנו במישהו.
ההסבר המדעי הוא כזה, 'אהבה ממבט ראשון' מתרחשת כאשר גלים של כימיקלים שיוצרים אופוריה כמו אוקסיטוצין, וסופרסין, אדרנלין, ודופמין מתפשטים במוח שלכם. בקצרה, אהבה היא התמכרות כימיקלית. אני לא אומר שאהבה היא כמו הרואין, אבל היא לא רחוקה משם.
אז בפעם הבאה שאתם ממש נדלקים על מישהי בפאב, ברחוב או בגינת הכלבים, אל תתביישו, יתכן והמישהי/ו הזאת היא אהבת חייכם. אז תגרמו לזה לקרות!