בתום משחקי הפלייאוף על הכרטיס ליורו הקרוב עולה המסקנה כי ארבע הבכירות יצאו כמנצחות. אז בואו נשים שנייה את נבחרת ישראל במקום כל אותן המודחות וננסה לדמיין איך זה היה ניראה איתנו.
פורטוגל רומסת את בוסניה רק בגומלין, קרואטיה ואירלנד משחקות לפרוטוקול, צ'כיה מדלגת מעל משוכה שאפתנית, ולמעשה כל הפייבוריטיות יצאו עם ידן על העליונה. מי שנראו כמאיימות בהתחלה, לפחות מצידן של בוסניה וטורקיה, התגלו לבסוף כחסרות מעוף ברגע האמת. וכשנבחרת ישראל היא המומחית בזיוף ברגעי האמת, אולי נצא מכאן מעודדים ונבין כי לא רק אנחנו כאלו. אז בשביל לחייך עוד קצת, בואו נפליג ונדמיין לרגע לו היינו שם אנחנו.
פורטוגל – בוסניה (2-6 בסיכום)
הנבחרת של כריסטיאנו רונאלדו אמנם התקשתה במשחק הראשון, אך רמסה את הבוסנים בגומלין, כשהיא מותירה את החבורה הבלקנית כלא מגובשת, ולמרות המון כישרון, גם עם הרבה חומר לעבוד עליו. אז מה היה קורה לו אנחנו היינו שם? אצטדיון ר"ג היה מתפרק כנראה בלמעלה מ-40 אלף איש, אך למכור משהו נגד החבורה האימתנית הזו של פאולו בנטו כנראה שלא יכולנו. לצערנו במקרה שלנו כבר במשחק הראשון יש סיכוי כי היינו מסיימים את הסיפור. פורטוגל? לא בשבילנו. רוצים הוכחות? תחכו לסבב המוקדמות הבא של הגביע העולמי.
קרואטיה – טורקיה (0-3 בסיכום)
כנראה שאם באמת היינו מצליחים להגיע לשם זה היה במקום הקרואטים שעלו מהבית המוקדם שלנו. וואו לדמיין מפגש בין ישראל לטורקיה בימים טרופים אלו? כמויות אבטחה אדירות בשני המפגשים, חמת זעם ולאומים שמתים להוכיח כי הם הטובים יותר. האמת? טורקיה היא לא שם מאיים כמו בתחילת המילניום, אך נבחרת עם מאמן בדמותו של הידינק ושחקנים כמו האחים אלטינטופ, ארדה טוראן וחבריהם, היא לא נבחרת שקל לחלוף על פניה בשום צורה. ועם זאת דווקא עם כמות האנרגיות שמסביב ור"ג מלא, אולי בכל זאת היינו מוצאים את עצמנו מסוגלים לעשות משהו אחרי בונקר מוקפד בטורקיה. ובכל זאת כנראה שאופ"א הייתה מסדרת איזה מפגש יחיד במגרש נייטרלי, לא ככה?
אירלנד – אסטוניה (1-5 בסיכום)
ההפתעה של הפלייאוף מגיעה מאותה מדינה צנועה בת 20 שנה. אסטוניה האלמונית אמנם העפילה לשלב העילית הזה, אך מול אירלנד לא באמת מכרה משהו והתפרקה לגמרי. כבר התמודדנו איתם, עם האירים, וזה נגמר בפעמיים תיקו, אז סביר להניח שגם הפעם לא היינו מובסים בקלות בה הובסו האסטונים. עולים ליורו? טראפטוני בכל זאת היה מניע את בחוריו להדיח את החבורה של פרננדז.
צ'כיה – מונטנגרו (0-3 בסיכום)
מונטנגרו הצנועה נסקה כמעט עד השמיים, אך ברגע האמת נעצרה. שחקנים כמו ווצ'יניץ' ויובטיץ' שווקו בין רגע אל מול הצ'כים. ואם אנחנו היינו שם? למען האמת הצ'כים הרבה פחות נוצצים מפעם. לצד כשרונות עולים כמו מיכל קאדלץ ותומאש פקהארט, כוכבם של רוסיצקי, בארוש וצ'ך כבר מזמן נמצא בירידה. אם יש נבחרת שיכולנו להוציא משהו מהמפגשים מולה זו צ'כיה הנוכחית. אסור לזלזל, אך נדבד, פובורסקי וקולר כבר אינם כאן. מצד שני, בכושר הנוכחי אולי נאתכו, שכטר ודודו ביטון היו מצליחים להביך את סיבוק ופודיל ולחורר את רשתו של צ'ך.
זהו. תמונת היורו ב-2012 הושלמה לה. לא אנחנו נהיה שם, אך גם לא בוסניה ולא טורקיה. אז עד הפעם הבאה נסתפק בלפנטז על אם היינו שם.