הרבה מאוד זמן לא הרגשנו ככה. הרגשה של כוח, יציבות ולכידות. עשר שנים של תקוות באוגוסט ומפולות בנובמבר כבר עברו. אולי הפעם יהיה אחרת? עד עכשיו זה נראה כך.
אנחנו, אוהדי מכבי, אומרים לעצמנו כל קיץ, שהשנה זה יהיה שונה. השנה בנינו קבוצה טובה שתרוץ בצמרת ותשמח את כל באי בלומפילד.
אז פעם אמרנו, יש גלקטיקוס, וכשזה לא עבד חשבנו שמהפכת הצעירים היא התשובה. שנה אחרי שנה, עונה אחרי עונה, יש הרגשה של משהו חדש. וכל פעם נועדנו לכישלון.
אז על סמך הנ"ל אני אמור להיות סקפטי ולא להתלהב מהפתיחה הפנטסטית של החבורה של ג'ורדי ואוסקר. ובכל זאת, הרוח בקריית שלום מבשרת טובות. דווקא רוחות של שקט, מקצוענות ופרופורציות, הלא אופייניות למועדון, נותנות את אותותיהן.
לאחר שצפיתי מקרוב בשחקנים בצהוב אני יכול להסיק שכדורגל גדול אין שם, אבל חוזקה וקבוצתיות יש גם יש. ואולי זה מה שהיינו צריכים בעשר שנים האחרונות. לא עוד כוכבים ששווים שקל ומקבלים במכבי 300 אלף שקל. לא עוד דיבור על צעירים ועל מחלקת הנוער המעולה שבסופו של דבר מייצרת שחקנים בינוניים. אלא שילוב מסקרן של שחקני אופי כגון ראדי ואלברמן עם כישרון נטו כמו עטר וגונסלו גרסיה.
יותר מכל, השינוי החל סוף סוף בניהול. מיץ גולדהאר הבין שכדורגל זה עסק לכל דבר והתנהל בהתאם. מנג'ר מקצועי שעושה סדר ומכתיב שיטה, מאמן שנבחר ליישם אותה, ושחקני רכש שמתאימים כמו כפפה ליד.
אם כן, אולי הפעם? עוד חזון למועד. יאללה, תביאו את הדרבי!
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם