פרק ראשון- אוהב כדורסל ישראלי!
נולדתי לתוך שבת של כדורגל
מהרגע שאני זוכר את עצמי, נגיד גיל 6, אהבתי את המשחק
הולך לבלומפילד בשבתות, מסניף את הריח הנורא של קבבי החתולים מהרחוב
העלייה במדרגות, ריח הגרעינים
מיטב הזיכרונות
לכדורסל לקח לי טיפה זמן להתחבר
כלומר הייתי במשחק של מכבי ת"א נגד קריסטל פאלאס בגיל 6
אבל ככה סיפרו לי,זה לא שאני ממש זוכר את זה
בבית ספר, בתור אוהד מכבי ירחם השם, שום דבר לא השתנה בין שנות ה 80
לשנות ה 2000
כולם דיברו ביום שישי על המשחק של אתמול בערב
משחקי יום ראשון בליגה קיבלו ביומן שלי בדרך כלל שורה אחת
לפעמים גם זה לא
אה כן, וכמו היום, אי שם באפריל התעוררתי לכיוון הפלייאוף
איכשהו בתקופה ההיא רימו אותנו שיש תחרות
לימדו אותנו שיש טובים ויש רעים שמנסים לגזול את התואר
אני חושב שגם השידור בערוץ הראשון התאים את עצמו לכך.
השינוי הגדול אצלי חל בקיץ 1988
יש מעט מאד פעמים בחיים שאתה מקבל פטיש 5 קילו בראש
מתעורר ומבין שכל מה שלמדת או לימדו אותך בכל השנים הוא שקר
פעמיים זה קרא לי בתחום הספורט.
קיץ 1988 שמעון מזרחי וצביקה שרף זורקים מכל המדרגות את מ י ק י
אדריכל הניצחון
משהו ביום הזה, אולי זאת הדרך
אולי בגלל שמיקי התחנן להישאר אפילו בשביל להיות שחקן ספסל
רמז לי שזהו
תם עידן מבחינתי ואני רק בן 13 וחצי
רגע אחרי שקיבלתי מתנת בר מצווה בדמות מנוי למשחקי גביע אירופה (אז לא היה משולב)
הפסקתי באופן מוצהר להיות אוהד מכבי ת"א
ואז התחלתי לאהוב את הכדורסל הישראלי
כשאתה פתאום מתעניין בתוצאות של קבוצה זניחה שעד לפני רגע לא הייתה קיימת בתודעה
מול אליצור נווה דוד רמלה, כי אתה רוצה להישאר בליגה
אתה מבין שהתחלת לאהוב כדורסל
כשאתה שומע בחרדה צעד וחצי ביום ראשון ומוותר לחלוטין על שושלת
אתה יודע שהתאהבת בשנית, אולי בעצם לראשונה.
ומאז אני עוקב
ותודה שזה קשה בכדורסל הישראלי לעקוב
להכיר מחדש את הסגלים
לצפות בעונה מתישה כשתוצאותיה ידועות מראש
ובכל זאת,רבות הפעמים שמשחק כדורסל התנגש עם זה של הכדורגל
ולמרות זאת העדפתי את הסל
לא תמיד ברור למה
פרק שני- שונא כדורסל ישראלי,שונא!
קשה לי לשים את האצבע על יום ספציפי בו הבנתי שאני מתעב את הכדורסל הישראלי
הרי ישנם כל כך הרבה רגעים
מעולם לא היו לי ציפיות לקחת אליפות
אני חושב שביום שהחלטתי שאני אוהד ראשון
נגזר עליי ובצדק יש לומר, חיים ללא אליפות
וזה בסדר
לא כל קבוצה בכל ליגה מתחילה את העונה עם ציפיות כאלה
אפילו לא ב NBA בעלת הדראפט.
אני חושב הכדורסל הישראלי נגמר ביום שפיני גרשון התמנה למאמן מכבי ת"א
לא שאני חושב שהוא גדול מאמני הכדורסל
אני עדיין חושב שהוא מחזיק בהישג של יותר פעמים פוטר מאשר אלוף
אבל ברגע שהאלטרנטיבה היחידה שהייתה פה
זה שתמיד דיבר נגדם והסתכל להם בלבן של העין, הפך לאחד משלהם
מה זה שלהם, הקבוצה שבצלמו, שם זה נגמר
פתאום, כל החביבות שהייתה פה, הפכה לתועבה
הדרך, הזלזול, שכיבות הסמיכה ההם באוסישקין
הבנת שמשחקים פה בקקה, סליחה על הביטוי.
תוסיף לזה, החלטה שערורייתית של יול"ב להעניק למכבי זכות אוטומטית ביורוליג
כך שהאלופה לא נכנסת אוטומטית לטורניר היוקרתי, חיסל את זה סופית מבחינתי.
ניחא שאין סיכוי, אבל גם אם אתה מדהים את העולם, לא יצא לך מזה שום דבר
ואז התחלתי לשנוא את מכבי ת"א ואת הכדורסל הישראלי
פרק שלישי- אדיש לכדורסל הישראלי, אדיש.
ובעצם חזרתי להיות ילד
רוב הזמן אני פשוט אדיש לכדורסל הישראלי
ומתעורר יחד עם קופל אי שם במאי לפיינל פור
עד לא מזמן גם ימי חמישי היו חשובים לי כדי לראות אם מכבי מפסידים
היום אני גם אפאתי לזה
ונזכר ביריבותיהם רק במידה והם מגיעים לפיינל פור
ובאמת, באמת, באמת
איך אפשר לא להיות אדיש לזה?
קח את כל הקבוצות בליגה, תערבב את הישראלים
תוסיף לזה כמה שחקנים זרים
והנה לך קבוצה חדשה לגמרי
כל מה שהיה שנה שעברה , נגמר
ואז שוב הניסיון לזכור איפה יהוא אורלנד משחק היום
מה קורה עם אבי סוכר
וגם לאן התערבבו הפעם הזרים של ירושלים מהעונה שעברה
לפעמים זה משעשע
לרוב זה משעמם
אז נכון, יש לי חברים, בזכותם אני דואג להיות יותר מעודכן
בכל זאת לא נעים לדבר על ריצ'י ריילפורד ולא לדעת מי הזרים של הקבוצה שלך היום
אבל לרוב, התוצאות יותר חשובות בשביל הווינר השבועי מאשר כי זה באמת חשוב.
והעונה, חידוש מרענן
בדרך כלל אחרי שהיורדות נקבעות מחליטים על הקפאתן
הפעם מראש, קבוצות יודעות שאין מה לשחק
אז יש לנו אלופה
ואין לנו יורדת
אין לנו ליגה
אבל בכל זאת יש לנו אהבה
והיא תפסיד