כשהייתי ילד, המורים תמיד אמרו לנו, כדי שלא נלעס מסטיק בשיעורים, שאם נבלע אותו הוא יתקע בבטן ויצא החוצה רק אחרי 7 שנים. אבל האם הם בדקו את זה באופן מדעי או שהייתה זאת רק טקטיקת הפחדה?
ובכן, בדרך כלל כשאומרים לילדים שלא לעשות משהו, הם עושים אותו. אבל אז הגלגלים במוח מתחילים להסתובב – "האם המסטיק הזה באמת יתקע בבטן למשך 7 שנים?" "אולי עשיתי טעות שבלעתי אותו?". ובכן, אם גם אתם הייתם מהילדים האלה, כדאי לכם להמשיך לקרוא.
מסתבר שזאת הייתה סתם אגדה אורבנית שמורים אהבו לספר כדי לקבל יותר כבוד (בינינו, זה לא ממש עבד להם).
ההיפך ממה שסיפרו לנו בעבר, מסטיק אינו קשה לעיכול. הגוף שלנו יכול לספוג את הממתיקים של המסטיק – כמו אספרטם וסוכרלוז. אך הבסיס שלו – תערובת של חומרים מתחלבים, שומנים, אלסטומרים שרפים, ושעוות – קשים קצת יותר לפירוק בבטן.
אך אל דאגה, אין אישור ו/או בסיסו לאגדה האורבנית העולמית בקרב עולם הרפואה. לפי דיוויד מילוב, ממרפאת הילדים Nemours שבאורלנדו, פלורידה, אין ראיות התומכות בכך שהחומר הלעיס נשאר במערכת העיכול שלנו זמן רב. הוא אמר: "מדי פעם נראה חתיכה של מסטיק במערכת העיכול (בקולונסקופיה ואנדוסקופיה), אבל בדרך אלו חתיכות שנמצאות שם לא יותר משבוע".
למרות המרקם הדביק של מרענן הפה האהוב עלינו, הוא לא מהווה יריב למערכת העיכול האנושית. ברגע שהמסטיק נכנס לפה שלנו, הרוק מתחיל לחדור את השריון החיצוני ואת הממתיקים. ואז, כמו כל המאכלים, שרירי הבטן שלנו מתחילים לשחק תפקיד – מתכווצים ומרגיעים – לאט לאט דוחפים את מה שבלענו דרך המערכות. עד שבסופו של דבר הוא מסיים את המסע עם טיול לשירותים.
אך כמובן שבליעת כמות גדולה של מסטיק יכולה להוות בעיה. במקרים נדירים, מסטיק רב שנבלע גרם לחסימות במערכת העיכול. זה בדרך כלל קורה אצל ילדים מכיוון שמערכת העיכול שלהם קטנה יותר משל מבוגרים. אז אולי מה שהמורים שלנו אמרו לנו לא היה כל כך רחוק מהמציאות.