זה לא כל כך נעים לראות בנק סגור

ההיסטוריה השתנתה בשעות אחר הצהריים של יום ראשון האחרון על אדמת בואנוס איירס, מעתה רק בוקה ג'וניורס ואינדפנדיינטה הן היחידות שלא ירדו מעולם לליגת המשנה בארגנטינה. ככה זה כשדווקא למיליונרים נסגר ברז המזומנים, ועניין ההתרסקות היה רק שאלה של זמן

עולם הכדורגל גועש ביממות האחרונות. ירידתה של ענקית הכדורגל הארגנטינאי, ריבר פלייט, לליגת המשנה, תפסה כותרות כמעט בכל רחבי הגלובוס. זהו לא סתם מועדון, אפשר לסמן את ריבר כאחת ממעצמות הכדורגל העולמי, כן כן, גם לצידן של ברצלונה, ריאל מדריד ומנצ'סטר יונייטד.

נכון, הדעות חלוקות בנוגע למבנה הליגה, לשיטה הזו שהובילה קבוצה שסיימה במקום התשיעי, לשחק במשחקי מבחן על הזכות להישאר בכלל בפרמיירה, אבל אפשר שהסוף העצוב של ה"מיז'ונריוס" לא נקבע דווקא ביום א' האחרון, אלא במבט של שנים אחורה.

קץ ההיסטוריה

אלפרדו די סטפנו האגדי, אנחל לאברונה ועומאר סיבורי אחריו, היו הראשונים לבנות את המסורת של המועדון העצום הזה. 33 תארי אליפות באמתחתו, חלקן בחציה הראשון של המאה הקודמת, ורבות הגיעו גם לאחר החלוקה ההזויה לעונות ה"קלאוסורה" וה"אפרטורה".

קצרה היריעה מלהזכיר אלו כוכבים עברו ב"מונומנטל" במהלך השנים שהפך לאצטדיון הלאומי של ארגנטינה. שמות כמו אוסקר מאס, ברנבה פריירה ואפילו נורברטו אלונסו, ודאי לא אומרים לכם הרבה, אך מדובר בסקוררים הכי גדולים בתולדותיה של ריבר.

מאריו קמפס וגם סרחיו גויקוצ'אה, "מלך הפנדלים" היו כאן להותיר חותם, אמריקו גאז'גו וראמון דיאס, עשו זאת גם על כר הדשא וגם על כסא המאמן.
ומעל כולם בעשורים האחרונים המוכרים לכם יותר, אפשר לציין בגאווה את שמו של ה"נסיך" מאורוגוואי, אנזו פרנצ'סקולי, שנמנה על ענקי המועדון עם 115 שערים אדומים-לבנים.

משנת 2000, שזה אומר 22 עונות בארגנטינה, זכתה ריבר רק בחמישה תארי אליפות, מספר מועט ביחס לגודל המועדון והציפיות ממנו. הכישלון בזכייה בתארים הוביל את ריבר להפסדי ענק שאילצו אותה להיפרד משורת כוכבי על במטרה לנסות ולשקם את המועדון. פאבלו איימאר, חאבייר מסצ'ראנו, סביולה וגונסאלו היגוואין, כולם הכניסו כסף לקופה הדלה של ה"המיליונרים", אך גם שרשרת מאמנים לא הצליחה למנף את ריבר למעלה, בעוד קבוצות כמו לאנוס, באנפילד, אסטודיאנטס וסן לורנסו חוות הצלחות באותה העת.

הגרעון הלך והצטבר, התוצאות על כר הדשא לא הגיעו, וריבר פלייט של העונות האחרונות דשדשה בין מרכז לתחתית הטבלה, כשהשיא היה בסוף 2008 עם סיום במקום האחרון בטבלה, שרק בשקלול מצטבר מנע ירידת ליגה כבר אז.

דווקא לאחר 110 שנות היסטוריה שהביאו עשרות תארים, דווקא אז הגיעה המכה ששינתה את פני ההיסטוריה של המועדון שממוקם איך לא, בשכונת בלגראנו, בבואנוס איירס. כן, גם האירוניה שיחקה כאן תפקיד היסטורי, כשאותה קבוצה שחתומה על ירידתה של ריבר נקראת בלגראנו, אבל היא מגיעה מהעיר קורדובה שבצפון ארגנטינה.

מונו ב"מונומנטל"
דניאל פסארלה הוא אחד מאותם כוכבי ההיסטוריה של המועדון, כשחזה את קץ ההיסטוריה מתקרב, הוא החליט יחד עם קבוצת משקיעים לנסות ולהציל משהו. פסארלה השחקן כבש 99 שערים עבור ריבר פלייט, כמאמן הוליך את ריבר לשלוש אליפויות, אך הפעם הוא הגיע כנשיא, וכמי שאמון לעשות סדר במועדון הדועך.

לפסארלה כנשיא לא היו המשאבים שהיו לקודמיו, בראשם הנשיא הותיק אגייאר, שנטש עם גרעון של עשרה מיליון דולרים וגם ללא הכישרונות שנמכרו. השמות הכי חמים באירופה כיום, אלכסיס סאנצ'ס הצ'יליאני, וראדמל פלקאו הקולומביאני עזבו עם מינויו של פסארלה לתפקיד הנשיא בתום בחירות במועדון, וגם המאמן דייגו סימאונה, שהוביל את ריבר פלייט לאליפות האחרונה שלה, נאלץ לעזוב כאשר בחציה השני של אותה עונה ריבר סיימה במקום האחרון בטבלה.

הניסיון הראשון עם מינויו של שחקן העבר, לאו אסטרדה, שגם כן הביא את אחד מתארי האליפות האחרונים, לא צלח וריבר נטולת הכישרון לא הצליחה להתרומם. שחקנים שסומנו כהבטחות גדולות כמו רוחליו פונאס מורי ודייגו בואננוטה לא הצליחו לממש את הציפיות ולקחת את ריבר על גבם.

בעונה האחרונה ניסה פסארלה בכל כוחו לשנות משהו. למאמן הוא מינה את כדורגלן העבר, חואן חוסה לופס, שלא הבריק בימיו כמאמן, מינוי שזכה כבר אז לביקורות רבות. שחקנים כמו מריאנו פאבונה שהגיע מבטיס, חואן פאבלו קאריסו שחזר הביתה מלאציו בכדי לעמוד בשער, ולאנדרו קארוסו, נקראו לדגל, וגם הכישרון הגדול, אריק לאמלה זכה לקבל את חולצת ההרכב.

כל המהלכים הללו לא הועילו בסופו של דבר. לופס התגלה כמאמן חסר אמביציה, שלמעשה פסארלה הוא האיש שניווט גם את הפן המקצועי של ריבר פלייט. קאריסו, שמשתייך לסגל הנבחרת לקופה אמריקה הקרוב זייף דווקא ברגעים חשובים העונה, וגם לאמלה המוכשר, ששמו הוזכר כמבוקש על ידי גדולות יבשת אירופה, לא הצליח לספק את הסחורה ברגעי האמת, ונראה כי ערכו ידעך מעט בעתיד הקרוב. על פונאס מורי אין בכלל מה לומר כי הוא לא היה קיים כמעט לכל אורך העונה.

תרנגול כפרות
לאחר שתירגע מהומת הירידה של ריבר, והאוהדים הנאמנים שמילאו כל כיסא ב"מונומטל" יעכלו את רוע הגזירה, ינסה דניאל פסארלה שכבר הצהיר כי: "יוציאו אותי רק מת מן המועדון", לשקם את ההריסות. את לופס הוא כבר זרק כמתבקש, ולמאמן מונה קשר הקבוצה הותיק, מתיאס אלמיידה.

על השחקנים היקרים יאלצו בריבר לוותר, כשגם מכירתו של בואננוטה הנעלם למלאגה, ומכירה עתידית של לאמלה יעזרו לשפר את המצב הכלכלי.
זוהי שעתה של מחלקת הנוער להוציא מחדש שחקנים כמו אורטגה, סאלאס, קרספו ואיימאר, שעם מאמן צעיר שחתום גם הוא על הכישלון הנוכחי תהיה אמביציה אחת, והיא לחזור לליגה הראשונה.

דווקא בעונה הראשונה שבה חוזרים בארגנטינה לשחק במתכונת של ליגה מלאה בת 38 מחזורים, יעדרו ה"גאזינאס" (התרנגולות כפי שמכנים אוהדי בוקה את ריבר), הם יאלצו לנסוע למסעות ארוכים בני אלפי קילומטרים, ולבקר קבוצות כמו סן מרטין דה טוקומאן הצנועה והרחוקה, שכל חלומה יהיה לנצח את ריבר.

הדרך עוד ארוכה, אבל אולי דווקא קץ ההיסטוריה של ריבר, יוביל לשינוי המיוחל, ולחזרת המיליונים לכיסם של המיליונרים. עד אז לפחות תוכלו לומר כי הייתם עדים לחלק מההיסטוריה.

לטור קפה קולומביאני
לטור ראש לשועלים
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט