היו זמנים ועכשיו אולי הם חוזרים – נבחרת בלגיה, לא מה שחשבתם (דעה)

זה לא מדויק מה שאומרים פה בשנים האחרונות. יש דווקא כדורגל טוב בבלגיה. רק שכשהוא מתחיל להיות כזה, מייצאים אותו לפריימיר ליג או לשאר הליגות הבכירות אירופה.

כיום אפשר למצוא בצ'לסי, ארסנל, טוטנהאם ואברטון שחקני מפתח מהארץ שידוע בתור – טוב לא חשוב בתור מה.

הבולט ביניהם הוא וינסנט קומפאני, בלם מנצ'סטר סיטי. אחרי עונה נהדרת בה היה חלק מרכזי בהגנת הברזל של האלופה, ושער ניצחון סופר חשוב בדרבי, אפשר לומר שיש לסיטי חומה בדמותו. משחק ראש טוב, כוח וטעויות מעטות הופכים אותו לבלם אדיר. קצת מתסכל אותי לחשוב, בתור אוהד ארסנל, שלפני כשבע שנים הוא נבחן אצלנו אבל ונגר לא היה מעוניין בו. ההפסד כולו שלנו.

באותו תפקיד אפשר גם למצוא את תומאס ורמאלן שחקנה של ארסנל. אחרי עזיבת רובין ואן פרסי למנצ'סטר יונייטד הוא קיבל את סרט הקפטן ובצדק. כשהצטרף לקבוצה הרבה גבות הורמו, כולל אלו של עבדכם הנאמן. אוהדי אייאקס נתנו לו ציון "בינוני" במקרה הטוב. אלא שהמציאות הוכיחה אחרת. ורמאלן נכנס במהירות לעניינים. רץ, נמרח על הדשא בשביל תאקל, מבקיע שערים בקרנות וזוכה לכינוי "הורמינאייטור" מצד הקהל בצפון לונדון. הדבר היחידי שמדאיג את יושבי היציע זה שגם הוא כמו הקפטנים הקודמים יעזוב לקבוצה מצליחה יותר.

הבלגי היציב ביותר שמשחק בחו"ל הוא מרוואן פלאיני. נשמע כמו שם שוקולד, אבל קשרה של אברטון הוא ממש לא מתוק על המגרש. יחד עם השיער העצום שלו, יש לו נוכחות מאסיבית במרכז. יודע לקחת את הכדור מהיריב ולשמור עליו, עם או בלי הגב לשער. בקרנות הוא מסוכן מאוד. הוא הגיע לאברטון בגיל 20 מסטאנדר ליאז' המוכרת לנו הישראלים, בסכום שיא עבור המועדון האנגלי – 12 מיליון פאונד. יהיו מעט אוהדי "הטופיז" שיגידו לכם שזה לא השתלם. בימים האחרונים גם נרשמה התעניינות מצד מנצ'סטר יונייטד, אותה הוא ניצח עם שער במחזור הראשון והיה המצטיין במשחק.

התחלנו בהגנה, עברנו לקישור המרכזי ועכשיו נסיים בסטייל עם השחקן ההתקפי המרשים למדי שנקרא אדן הזארד. הוא רק בן 21, אבל הוירטואוז הבלגי שגדל בליל כבר מתחיל לשגע את אירופה.

עשרים שערי ליגה בצרפת ותואר אלופת אירופה שידכו בקיץ בינו לצ'לסי. כל זה תמורת סכום פעוט של 40 מיליון יורו ופסטיבל טיזינג של השחקן בטוויטר. חובת ההוכחה שיש לו את מה שצריך גם ברמות הגבוהות הייתה עליו.  מיד במשחק הליגה הראשון הוא הלהיב. סחיטת פנדל, בישול ולהטוטים. ההמשך היה דומה. עבודת הרגליים המהירה שלו והטכניקה המעולה השאירה את המגינים והבלמים מאחור. כשהוא מעורב, יחד עם מאטה, פתאום צ'לסי האפורה נראית קבוצה אטרקטיבית. הם פתחו מצויין את העונה בניגוד לציפיות וממוקמים ראשונים אחרי שלושה מחזורים. מי יודע, אולי היא תיתן פייט לשתי המנצ'סטריות בקרב על האליפות.

אז כנראה שהליגה הבלגית היא לא הסרייה א' והשחקנים הישראלים שמגיעים לשם לא מתחרים על דקות משחקים עם פירלו או דל פיירו אבל גדל שם דור ששונה לגמרי מבלגיה של השנים האחרונות. צומחים כישרונות שמתקדמים נהדר ואם לנו יש את בניון בווסטהאם, להם יש כמה וכמה כאלה ובקבוצות טובות בהרבה. גם הנבחרת המקומית הולכת לעשות שינוי ובעלת סיכויים טובים עד מאוד לעלות למונדיאל הקרוב. פעם הנבחרת הבלגית הייתה שם דבר. היום היא שום דבר. אבל דברים קורים ועכשיו מה שהיה אולי יחזור.

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם