מצב נייח, קרן, בעיטה חופשית, הכדורגל הישראלי מתעלם מכל אלו. הרבה שנים לא זכור לי איזה בועט בעיטות חופשיות טוב בארץ, כנראה שבאימונים מלמדים את הילדים והבוגרים רק איך למסור על מגרש שלא יהיה נבדל ולבעוט (וגם את זה ברמה סבירה ביותר).
הבעיה מתחילה מתפישת העולם, מאמנים חושבים שאם אין להם איזה דיוויד בקהאם או איזה רוברטו קרלוס בקבוצה, אז מצב נייח כלשהו לא רלוונטי כל כך, טעות בידיהם. יש כל כך הרבה תרגילים שניתן לעשות ממצב נייח, לאו דוקא הרמה, שהרי הישראלים גם לנגוח לא ממש יודעים (מאשימים את זה בגובה אבל על זה נרחיב אחר כך…). כל כך הרבה אופציות מסירה על הקרקע, שחקנים שמפרקים חומות, 3 בועטים שיוצרים מצב מתוחכם שמפתיע את הגנת היריבה, איפה היצירתיות?!?
את הפסקה הזאת אני אתחיל עם דוגמא נחמדה, וויל ביינום (אקס מכבי תל אביב בכדורסל), שימו בצד וזכרו אותו.
לרוב אנשים חושבים שרק סנטרים גבוהים מעל 2 מטר יכולים להטביע בסל מקצועי, והרי עצם ההטבעה היא לא בגובה אלא בניתור. שחקני הכדורגל שלנו הם כמובן לא בגובה של שחקני הכדורסל, ולרוב משווים אותם לאלה האירופאיים, וטוענים שהגרמנים, ההולנדים וכל שאר האירופאיים יותר גבוהים מהישראלים. נחזור לנתון המעניין שעצם ההטבעה הוא לא בגובה אלא בניתור, ונחבר את זה לכדורגל, אם וויל ביינום היה 1.58 מטר, פרופורציונלית הוא היה קופץ גבוה יותר מדדי בן דיין, מגרלשווילי או שמעון גרשון, למה? כי הוא אתלט, ובתור בנאדם בגובה 1.80 הוא מנתר לגג או להטבעה כמו בחור שהוא 2.05…וכאן טמונה הבעיה, הפחד מכדורי גובה שמרחף מעל הנבחרת כבר בערך 20 שנה, הוא פחד לא הגיוני ואפילו סלחו לי, מפגר. אז מה אם הם יותר גבוהים!? אדם בגובה 2 מטר יכול להיות מגושם מאוד, כמו קראוץ' האנגלי למשל, יש הרבה שחקנים בגובה 1.80 שיכולים להגיע לגובה הניתור שלו. אני מסתכל על נגיחות של תומר חמד מהעונה החולפת ופשוט לא מאמין, הוא הנוגח הכי טוב שהיה בליגה שלנו מזה 10 שנים בערך, איך לא עובדים על ניתורים באימונים? למה כל האפריקאים שחוגגים שערים בחו"ל יכולים לעשות סלטות באוויר והיפוכים מעצם היותם אתלטיים, והישראלים אפילו נגיחות פשוטות, ניתורים ועבודת מיקום לא מסוגלים לעשות כדי להגיע לכדור גובה?
בעיות הניתור והפחד מכדורי גובה ממשיכות לא רק לבלמים והמגנים, אלא גם לעמדת השוער, כל הכדורגל הישראלי הורגל לדעת שאנחנו לא טובים בכדורי גובה, כך מחנכים כנראה את כל הילדים, והמצב הזה נותר שנים על גבי שנים, של מחסור בניצול הזדמנויות של כדורים נייחים. איך מדינה שלמה של כדורגל ששואפת להגיע לליגת האלופות, מונדיאל, אליפות אירופה וכו'…לא מסוגלת להיפתר מפחד הגבהים הזה? איך? חיל האויר שלנו ממש טוב, מיקום, המראה, פגיעות במטרה, אבל בכדורגל לא שמעו על זה…
בשנים האחרונות המרים קרנות הכי טוב שראיתי בליגה היה דוד רביבו(אחיו של חיים מן הסתם…), כנראה שיש שם משהו במשפחה? גנים של סבסובי כדור? משהו מולד? לא…תאמינו לי שלא, עבודה, וריכוז מלא בכל הרמה, בשנתיים האחרונות אני פשוט נדהם כמה הקרנות הישראליות לא מנוצלות, ונהיות סתם עצירת משחק. כל הרמה מורמת או רחוק מדי או קרוב מדי, או מסתיימת בידי השוער, אין תכנון, אין תרגיל, אין חשיבה וראיית משחק. אין לך בקבוצה מישהו שמרים טוב קרנות? אז חוזרים ליצירתיות, לא מלמדים בקרוסי הפרו של ההתאחדות תרגיל קרן קצרה?כי הוא די פשוט ובסיסי בכדורגל…
אנחנו רוצים כדורגל טוב יותר?ז את רק אחת מהנקודות האפורות שלנו, ואנחנו לא מתמודדים איתה, לא יודעים מאיפה לאכול אותה.
יכול להיות שאנחנו לא טובים במצבים האלה ולעולם לא נהיה, כי אנחנו פשוט לא קופצים כבר ולא מנצלים את הראש, כי הרי כל משפט שני במדינה הזאת נגמר ב"קפוץ לי" וב"ראש קטן", אז שאני אדע לנגוח?
אין בועטים טובים בארץ? טועמה הוא בועט מצוין.. תוסיף לזה את רפאלוב,אבוטבול,זהבי
שמע יש בזה משהו, אני יכול לספור את כל הבועטים הטובים של ישראל על ד אחת בערך. כשאני רואה משחקים בחו"ל כמעט לכל קבוצות יש בועט או שניים טובים, ואם לא זה, לפחות מנסים לבנות ממצב נייח משהו יותר נוח…דרך אגב לכל אוהדי חיפה, אם ראיתם את המשחק האחרון, כל כדור גובה של העאלק קבוצה הבלגית כמעט פירק את ההגנה…