בסיום שני הניצחונות בקמפיין מוקדמות אליפות אירופה בכדורסל שתתקיים בקיץ 2011 בליטא, משהו הרגיש קצת מוזר. אולי זו התקשורת האוהדת שמצפה בכליון עיניים להצלחה של נבחרת ישראלית כלשהיא בזירה הבינלאומית. אולי זהו עומרי כספי שהגיח לחופשת קיץ מהליגה הטובה בעולם. אולי הפנטזיה של רבים (לא שלי כמובן) לראות שוב את הטריו: הלפרין, בורשטיין ואליהו משתפים פעולה בהיכל. כולם אוהבים פתאום את נבחרת ישראל בכדורסל. בימים האחרונים (קצת לפני המעידה בפינלנד) נראה היה כאילו חזרו פה כולם לקיץ 67'. ענן של תהילה עופף את הענקים בכחול לבן, גיבורי ישראל הביסו את הלטבים (החלשים) והאיטלקים (שגם בכדורסל כמו בכדורגל, בינוניים מאוד). נבחרת עם עומק והמון כישרון אמרו יודעי דבר, הכי כשרונית אי פעם הוסיפו אלו שמלווים שנים. הם כבר ראו את גורדון ושפר מביסים את יוון, את מיקי ומוטי נעצרים רק בגמר בבריה"מ, אבל זאת הכי מוכשרת.
בשבוע הבא תגיע להיכל מונטנגרו. מאזן מושלם, שחקנים ממושמעים כיאה לכדורסל היוגוסלבי העתיק. קל זה לא יהיה, בטח כשכבר שנים אין פה סנטר חזק שיעצור שחקני פנים אימתניים (ברניאני האיטלקי הוא גבוה, גבוה מאוד אפילו, אבל שחקן פנים הוא לא). הירד כל הכישרון לתמיון בגלל מחסור בשחקנים בצבע? או ששוב יקימו שלושת המאמנים את הענק יניב גרין משנתו?
ניצחון או הפסד, עליה חלקה או שוב טורניר ההזדמנות האחרונה (לא יקרה הפעם) הם כמו סם המסתיר מאיתנו את המציאות העגומה. נבחרת ישראל בכדורסל זה נחמד וזה חשוב אבל הכדורסל הישראלי בבעיה. ליגת זרים, אפילו החוק המגן על דקות המשחק של הישראלים הוא רוסי, שיטת פיינל פור שנלקחה במקרה הטוב מליגת המכללות בארה"ב ובמקרה הגרוע מהליגה הצרפתית של אפיק נסים וגם בו המעודדות אינם תוצרת כחול לבן.העיקר שבקיץ לפני שהכל מתחיל אפשר יהיה לתפוח לעצמנו על השכם ולהתגאות בטובי בנינו המוכשרים שמסתכלים לאירופה בלבן של העיניים.
רק שאלה קטנה לסוף. האם במקרה של הפסד שני ברציפות, נצעד כולנו 5 שנים קדימה ומהאופוריה המוגזמת של קיץ 1967 נעבור לדיכאון של ולדכדוך של סתיו 1972? הכל בפרופורציה כמובן….זה רק ספורט.
בחזרה לקטגורית כדורסל ישראלי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט