מליסה מקארתי חושפת במי היא חושדת בפרשת הרצח של ג'ונבנה רמזי

כמעט 30 שנה אחרי הרצח המזעזע של ג'ונבנה רמזי בת ה-6, התעלומה סביב מותה עדיין רחוקה מפתרון. כעת, השחקנית מליסה מקארתי, שעומדת לגלם את אמה של הילדה בסדרת דרמה חדשה של נטפליקס, מספרת כי אחרי שצללה לעומק החקירה וקראה כמויות גדולות של חומר על הפרשה, היא גיבשה לעצמה דעה בנוגע לזהות האדם שאחראי למותה.

מקארתי, בת 56, תגלם את פטסי רמזי, אמה של ג'ונבנה, בסדרה החדשה של נטפליקס, "The Murder of JonBenét Ramsey".

כחלק מההכנות לתפקיד, השחקנית החליטה לא להסתפק בקריאת תסריט או בצפייה בסרטים תיעודיים על המקרה. לדבריה, היא שקעה עמוק מאוד בחומרי החקירה וניסתה לקרוא כל מסמך רשמי שהצליחה להשיג.

היא סיפרה שקראה דוחות משטרה ודוחות של חוקרי מקרי מוות, בניסיון להבין טוב ככל האפשר את האירועים ואת האנשים שהיו במרכז הפרשה.

getty images

אחרי שקראה את חומרי החקירה, היא הגיעה למסקנה אישית

לאחר שעברה על החומרים הרבים, מקארתי אמרה כי נוצרה אצלה תחושה אישית ברורה בנוגע לאחת השאלות המרכזיות שמלוות את המקרה כבר עשרות שנים: האם מישהו מבני משפחת רמזי היה מעורב ברצח?

מקארתי הדגישה שהיא אינה מציגה את דבריה כעובדה ואינה טוענת שיש לה מידע חדש על החקירה.

לדבריה, זו פשוט התחושה האישית שלה לאחר שקראה את חומרי המקרה.

היא אמרה ל-Variety כי ליבה אומר לה שאף אחד מבני המשפחה לא היה מסוגל לבצע את המעשה.

מקארתי אף הודתה שאין לה בהכרח את היכולת, ואולי גם לא את הזכות, לקבוע דבר כזה, אך זו התחושה שאליה הגיעה.

לדבריה, במהלך צילומי הסדרה היא הרגישה שהיא חייבת להחליט לעצמה במה היא מאמינה בנוגע למקרה, כדי שתוכל לגשת לדמות שהיא מגלמת בצורה שלמה יותר.

הסדרה לא נועדה לפתור את התעלומה

למרות העניין הרב סביב השאלה "מי רצח את ג'ונבנה רמזי?", מקארתי מדגישה שהסדרה החדשה של נטפליקס אינה אמורה להיות סדרת בלשים טיפוסית שמנסה להציג בפני הצופים פתרון חד-משמעי לתעלומה.

לדבריה, היא רואה בפרויקט יותר מחקר של הדמויות ושל האנשים שחייהם השתנו בעקבות הפרשה.

במקום להתמקד רק בחיפוש אחר החשוד, הסדרה צפויה לעסוק גם באנשים שהיו בלב הסיפור ובמה שעבר עליהם בעקבות מותה של ג'ונבנה והסערה התקשורתית והציבורית העצומה שהתפתחה לאחר מכן.

מקארתי סיפרה כי במהלך העבודה על התפקיד פיתחה רגשות חזקים כלפי פטסי רמזי.

היא אמרה שהיא חשה חיבה רבה כלפיה ואף הביעה חמלה כלפי משפחת רמזי וכל מה שעברה בעקבות הרצח והחשדות שהופנו כלפיה.

פטסי רמזי מתה בשנת 2006 לאחר שחלתה בסרטן השחלות.

הרצח שזעזע את ארצות הברית

פרשת ג'ונבנה רמזי החלה בדצמבר 1996.

ג'ונבנה הייתה בת שש בלבד כאשר נמצאה מתה במרתף בית משפחתה בעיר בולדר שבקולורדו.

הילדה, שהשתתפה בתחרויות יופי לילדים, נמצאה לאחר שהוכתה ונקשרה.

בבית נמצאה גם דרישת כופר בסך 118 אלף דולר, שבה נדרש כסף בתמורה להחזרתה של הילדה.

אך ג'ונבנה כבר הייתה מתה.

נתיחה שלאחר המוות קבעה כי היא מתה כתוצאה מחנק בחניקה, בשילוב עם פגיעת ראש חמורה. מותה הוגדר רשמית כרצח.

אף אדם לא הואשם ברצח

המקרה זכה לחשיפה תקשורתית עצומה והפך במהירות לאחת מפרשות הרצח המפורסמות ביותר בארצות הברית.

במשך השנים נערכה חקירה משטרתית נרחבת, הופיעו אינספור תיאוריות ונבדקו כיוונים שונים, אך למרות זאת איש לא הואשם ברצח של ג'ונבנה.

אביה של הילדה, ג'ון רמזי, המשיך לאורך השנים לדבר בפומבי על מותה ולדרוש תשובות.

הוא אינו מעורב בהפקת סדרת הדרמה החדשה של נטפליקס.

מאז מותה של פטסי הוא נישא מחדש וכיום מתגורר במישיגן עם אשתו.

אביה הצביע על אירוע אחר שאולי קשור לרצח

בשנת 2024 סיפר ג'ון רמזי ל-PEOPLE על תיאוריה נוספת בנוגע לזהות האדם שרצח את בתו.

לדבריו, תשעה חודשים לאחר מותה של ג'ונבנה התרחש בבולדר מקרה אלים נוסף שאולי היה קשור לפרשה.

באותו אירוע, לטענתו, אדם רעול פנים פרץ לביתה של ילדה בת 12, תקף אותה ולאחר מכן נמלט מהמקום.

האדם שביצע את התקיפה לא נתפס.

לדברי ג'ון רמזי, ייתכן בהחלט שמדובר באותו אדם שהיה אחראי גם לרצח של ג'ונבנה.

הוא טען כי המשטרה דחתה בזמנו את האפשרות שיש קשר בין שני האירועים וקבעה שלא מדובר באותו אדם.

כמעט שלושה עשורים ללא תשובה

למרות השנים הרבות שעברו מאז הרצח, התיק עדיין פתוח.

בשנת 2026 מציינים 30 שנה למותה של ג'ונבנה רמזי, ומשטרת בולדר מסרה כי החקירה עדיין פעילה.

בינתיים, הסיפור ממשיך לעורר עניין עצום בקרב הציבור, והסדרה החדשה של נטפליקס צפויה להחזיר שוב את אחת מפרשות הרצח המפורסמות והמדוברות ביותר בארצות הברית למרכז תשומת הלב.

עבור מליסה מקארתי, העבודה על הסדרה דרשה ממנה לעבור על חומרי החקירה ולנסות להבין את פטסי רמזי לא רק כדמות ציבורית שהופיעה במשך שנים בכותרות, אלא כאם שאיבדה את בתה.

ואחרי כל מה שקראה, מקארתי אומרת שהגיעה לפחות למסקנה אישית אחת: התחושה שלה היא שאף אחד מבני משפחת רמזי לא היה אחראי למותה של ג'ונבנה.

עם זאת, גם היא מבהירה שמדובר באמונה האישית שלה בלבד.

שלושים שנה לאחר הרצח, השאלה מי הרג את ג'ונבנה רמזי עדיין נותרה ללא תשובה.

גור דביבון רטוב מגשם נמצא מכורבל על מפתן בית – ואז הגיע רגע ההצלה

לפעמים שיחת טלפון אחת מספיקה כדי להציל חיים קטנים.

זה בדיוק מה שקרה בתחילת חודש יוני במסצ'וסטס, כאשר תושב העיירה בלצ'רטאון גילה אורח בלתי צפוי על מפתן ביתו: גור דביבון קטן, רטוב לחלוטין לאחר סופת גשם, מכורבל ליד דלת הכניסה ונראה מבוהל וחסר אונים.

האיש לא ידע כמה זמן הגור נמצא שם, אבל לפי ההתנהגות של הכלבים שלו במהלך הלילה, הוא העריך שהדביבון הקטן אולי שהה מחוץ לדלת במשך שעות ארוכות.

ב-7 ביוני הוזעקו למקום אנשי מחלקת הפיקוח על בעלי החיים של בלצ'רטאון. כשהגיעו, הם הבינו מיד שהגור נמצא במצב שבו הוא אינו יכול להסתדר לבדו.

הוא היה קטן מאוד, ספוג מים מהגשם ורועד מקור.

אחד מאנשי הפיקוח שהגיעו למקום סיפר מאוחר יותר ל-PEOPLE כי המראה היה קשה עבורו.

לדבריו, ברגע שראה את גור הדביבון הרטוב והמבועת, מכורבל ליד הדלת, ליבו נשבר. היה ברור שהגור צעיר מדי מכדי להישאר לבדו בטבע.

החיפוש אחר האמא לא הצליח

לפני שלקחו את הגור מהמקום, אנשי הפיקוח בדקו את האזור בניסיון להבין האם אמו נמצאת בקרבת מקום.

כאשר לא הצליחו למצוא דביבונה בוגרת באזור, הם החליטו שהאפשרות הבטוחה ביותר היא לקחת את הגור לטיפול.

הדביבון הקטן נעטף בשמיכה חמה, ואנשי הפיקוח יצרו קשר עם Leyden Center for Wildlife Rehabilitation, מרכז לשיקום חיות בר במסצ'וסטס.

אלא שהייתה בעיה.

באותו יום ממש הודיע מרכז השיקום כי הוא כבר עמוס לחלוטין ואינו מסוגל לקבל בעלי חיים נוספים.

אנשי המרכז הסבירו כי באותו שלב הם כבר טיפלו ב-21 דביבונים, 18 אופוסומים, שני מרמיטות, שבעה שועלים, שני דורבנים וסנאי מעופף אחד.

מבחינת מקום, זמן וכוח אדם, המרכז הגיע למעשה לקצה גבול היכולת שלו.

אבל אז הגיעה השיחה בנוגע לגור הדביבון שנמצא על מפתן הבית.

ואחרי שראו אותו, אנשי המרכז שינו את דעתם.

הם פרסמו ברשתות החברתיות תמונה של הגור והסבירו שהם אמנם החליטו שלא לקבל עוד דביבונים, אבל מול המקרה הזה פשוט היה להם קשה לומר לא.

הוא קיבל גם שם חדש

גור הדביבון הגיע למרכז השיקום, שם החל לקבל טיפול והשגחה.

בהמשך העניקו לו אנשי המקום את השם "באב" – Bub.

אך בזמן שבאב נח ומתאושש, משהו נוסף התחיל לקרות.

התמונה שלו מזירת ההצלה החלה להתפשט ברשת.

הצילום שבו נראה הדביבון הזעיר, רטוב מהגשם ומכונס בעצמו על מפתן הבית, משך תשומת לב רבה, וכלי תקשורת החלו להתעניין בסיפור.

אנשי מרכז השיקום גילו לפתע שהמטופל החדש שלהם הפך ל"מפורסם".

בפוסט שפרסמו בפייסבוק הם כתבו שהדביבון האחרון שהגיע אליהם מבלצ'רטאון כנראה זוכה לפרסום, וכי כמה כלי תקשורת כבר פנו אליהם בנוגע אליו.

באותו זמן הם גם עדכנו כי באב נמצא בהסגר ומצבו טוב.

וזה לא היה החילוץ היחיד באותו יום

עבור אנשי Belchertown Animal Control, הסיפור של באב היה רק חלק מיום עמוס במיוחד.

לא הרבה זמן לאחר שהדביבון חולץ, התקבלה קריאה נוספת.

הפעם מדובר היה בגור מרמיטה שנמצא כשהוא לכוד ברשת של כלוב חבטות בייסבול.

כאשר אנשי הפיקוח הגיעו למקום, הם ראו שחוטי הפלסטיק של הרשת הסתבכו בחוזקה סביב צווארו של הגור.

הוא התקשה לנשום.

אחד מאנשי הצוות נאלץ לחתוך בזהירות כ-30 חלקים של הרשת כדי לשחרר אותו מבלי לפגוע בו.

בסופו של דבר גם גור המרמיטה חולץ בהצלחה, וגם הוא הועבר ל-Leyden Center for Wildlife Rehabilitation לקבלת טיפול.

"עונת הגורים" היא תקופה עמוסה במיוחד

מחלקת הפיקוח על בעלי החיים בבלצ'רטאון היא יחידה קטנה במיוחד.

לדברי אחד מאנשי הצוות, המחלקה כוללת שלושה עובדים בלבד שאחראים על כל אזור בלצ'רטאון, 24 שעות ביממה ושבעה ימים בשבוע.

בתקופה המכונה אצלם "עונת הגורים", הם מקבלים לעיתים קרובות קריאות בנוגע לחיות בר צעירות שנמצאות לבדן, פצועות או לכודות.

הצוות הסביר כי במהלך התקופה הזו, וגם לאורך שאר השנה, הם נתקלים במגוון גדול מאוד של בעלי חיים הזקוקים לעזרה.

תודה לאנשים שלא התעלמו

לאחר שני החילוצים, אנשי מחלקת הפיקוח פרסמו הודעת תודה לתושבים שזיהו את בעלי החיים והתקשרו לבקש עזרה.

הם הודו במיוחד לתושב שמצא את גור הדביבון ואף סייע בהעברת שני הגורים למרכז השיקום.

הם גם הודו לצוות של מרכז השיקום, שלמרות העומס הכבד הסכים לקבל את בעלי החיים ולטפל בהם.

לדברי אנשי המחלקה, מקרים כאלה מדגישים עד כמה שיתוף פעולה בין תושבים, אנשי פיקוח ומשקמי חיות בר יכול להיות משמעותי עבור בעלי חיים שנמצאים במצוקה.

ומה יקרה עכשיו לבאב?

המטרה אינה לגדל את באב כחיית מחמד.

הוא יישאר במרכז השיקום כל עוד הוא זקוק לטיפול, עד שיהיה גדול וחזק מספיק כדי להסתדר בכוחות עצמו.

כאשר אנשי המרכז יחליטו שהוא מוכן לכך, הוא ישוחרר בחזרה אל הטבע.

בינתיים הוא ממשיך לקבל טיפול במקום.

גור הדביבון הקטן שהגיע במקרה אל מפתן בית במהלך לילה גשום זכה להזדמנות נוספת, לאחר שתושב אחד הבחין בו, אנשי הפיקוח הגיעו לעזור ומרכז שיקום עמוס החליט בכל זאת לפנות עבורו מקום.

רופא הוספיס חושף: זה אחד הסימנים שמופיעים כשאדם מתקרב לסוף חייו

רופא הוספיס שמטפל כבר קרוב לשלושה עשורים באנשים הנמצאים בשלבים האחרונים של חייהם מספר כי לאורך השנים הוא הבחין במספר תופעות שחוזרות על עצמן אצל מטופלים שמתקרבים למותם. אחת הבולטות שבהן, לדבריו, היא הופעת חזיונות או מה שהמטופלים עצמם מתארים כ"ביקורים" של אנשים שכבר הלכו לעולמם.

ד"ר כריס קר הקדיש חלק גדול מהקריירה שלו לטיפול באנשים במסגרת הוספיס ולשהייה לצד מטופלים הנמצאים בסוף חייהם. לאחר שנים רבות שבהן היה עד לתהליך המוות מקרוב, הוא אומר שישנם סימנים מסוימים שנוטים להופיע אצל חלק מהמטופלים זמן קצר לפני מותם.

לדבריו, אחד הסימנים המשמעותיים ביותר הוא כאשר אדם מתחיל לספר שהוא רואה או פוגש בני משפחה, חברים או אנשים אחרים שכבר מתו.

בשיחה בפודקאסט של אופרה וינפרי הסביר קר שכאשר תופעות כאלה מתחילות להופיע, הדבר עשוי להעיד שהמטופל נמצא קרוב מאוד לסוף חייו.

"זה סימן שאתה מאוד קרוב לסוף", אמר.

Shutterstock

המטופלים מתחילים לישון יותר ויותר

לפי קר, אותן חוויות מופיעות לעיתים קרובות בתקופה שבה המטופלים מתחילים לבלות זמן רב יותר בשינה. ככל שהם מתקרבים לסוף חייהם, הם עשויים לישון לפרקי זמן ארוכים יותר ולהיות שקועים יותר במצב שבין שינה לערות.

דווקא בזמן הזה, לדבריו, מתרחשות פעמים רבות החוויות שעליהן מספרים המטופלים.

הוא הסביר שככל שהמוות מתקרב, החזיונות עשויים להפוך לתכופים יותר ואף חזקים וברורים יותר. המטופלים עצמם, לדבריו, בדרך כלל אינם מתייחסים למה שהם חווים כאל חלום רגיל.

קר אף ציין שהוא משתדל שלא להשתמש במילה "חלום" כאשר הוא מדבר עם המטופלים על החוויות הללו, משום שמבחינתם יש הבדל ברור בין חלום רגיל לבין מה שהם מתארים.

לדבריו, החוויות אמנם מתרחשות בדרך כלל בזמן שהאדם ישן יותר, אך עבור המטופלים הן מרגישות מציאותיות מאוד.

"ככל שאתה ישן יותר, בתוך מצב השינה אתה הופך שקוע יותר ויותר בחוויות האלה", הסביר.

הוא הוסיף כי החוויות אינן מתוארות בדרך כלל על ידי המטופלים כדבר סמלי או מטאפורי. מבחינתם, הם אינם רואים תמונה שצריך לפענח או חלום שצריך לחפש בו משמעות נסתרת.

"לפעמים הם אפילו נעלבים כשקוראים לזה חלום"

קר סיפר כי מטופלים מסוימים אף מגיבים בחוסר נוחות כאשר אנשי צוות רפואי או אנשים אחרים מנסים להגדיר את מה שחוו כחלום.

"לפעמים הם ממש נעלבים כשאתה רומז שזה היה חלום, כי מבחינתם זה היה ביקור", אמר.

לדבריו, כאשר מטופל מספר על מפגש כזה, הוא בדרך כלל מתאר אדם אמיתי מחייו ולא דמות דמיונית או סמל כלשהו.

קר אמר שהחזיונות האלה מבוססים בדרך כלל על אנשים ואירועים שהיו חלק מחייו האמיתיים של המטופל.

לדבריו, המטופלים זוכרים את החוויות בצורה ברורה מאוד ולעיתים מסוגלים לתאר בדיוק מי הופיע ומה התרחש.

"זה מבוסס על אירועים מהחיים האמיתיים ועל אנשים אמיתיים", הסביר.

לדבריו, במהלך 27 שנות עבודתו בתחום הוא לא נתקל במטופלים ששאלו אותו מה לדעתו משמעות החזיונות שלהם.

"זה נזכר בבהירות מוחלטת. אני עושה את זה כבר 27 שנים. אף פעם לא היה לי מטופל ששאל אותי: 'מה אתה חושב שזה אומר?'", אמר.

אצל ילדים החוויה יכולה להיראות אחרת

קר סיפר שגם ילדים הנמצאים בסוף חייהם עשויים לחוות תופעות דומות, אך במקרה שלהם הדברים יכולים להיראות מעט אחרת.

אצל מבוגרים, החזיונות כוללים לעיתים קרובות בני משפחה או אנשים קרובים שכבר מתו. אלא שילדים צעירים, מטבע הדברים, לא תמיד הספיקו לחוות אובדן של אדם קרוב.

במצבים כאלה, לדבריו, לפעמים מופיעה בחוויה דווקא חיה שהילד הכיר בעבר.

קר הסביר שחיה שמתה יכולה למלא עבור הילד תפקיד דומה לזה שממלא קרוב משפחה שנפטר עבור אדם מבוגר.

כך, למשל, ילד הסובל ממחלה סופנית עשוי לספר שהוא רואה חיית מחמד שהייתה לו בעבר ומתה. במקרים אחרים הוא עשוי לראות חבר של המשפחה או אדם אחר שהכיר ושכבר אינו בחיים.

לדברי קר, ילדים גם אינם עושים תמיד את אותה הפרדה שמבוגרים עושים בין דבר אמיתי לדבר דמיוני.

"הם לא מבדילים בין הדמיוני למציאותי באותה הדרך", אמר.

לדבריו, לילדים צעירים גם אין בהכרח את המילים או המושגים שבעזרתם מבוגרים מדברים על מוות, סופיות והעובדה שהחיים עומדים להסתיים.

"אין להם שפה למוות, לסופיות", הסביר.

ילדים עשויים להבין שהם עומדים למות

למרות זאת, קר טוען שילדים הנמצאים בשלבים הסופיים של מחלה לעיתים מבינים היטב את מצבם.

לדבריו, גם כאשר ילד אינו משתמש במילים שבהן מבוגר היה משתמש כדי לדבר על מוות, הוא עשוי להפגין הבנה ברורה לכך שהוא נמצא בסוף חייו.

"הם לעיתים קרובות מבינים בצורה מאוד ברורה שהם נמצאים בסוף חייהם", אמר.

הדברים של קר מבוססים על ניסיונו רב השנים בעבודה עם מטופלי הוספיס ועל השיחות שקיים עם אנשים וילדים שהתקרבו לסוף חייהם.

לדבריו, השילוב של שינה ממושכת יותר, התגברות החוויות במהלך השינה והופעת אנשים או בעלי חיים שכבר מתו הוא דבר שראה שוב ושוב במהלך עבודתו.

עבור המטופלים עצמם, הוא מדגיש, החוויות הללו אינן נתפסות בדרך כלל כחלומות רגילים. הם אינם מחפשים בהן סמל או משמעות נסתרת, אלא מתארים אותן כאירועים ברורים וישירים שבהם הם פוגשים מישהו שהכירו בעבר.

ובמקרים מסוימים, לדברי ד"ר קר, הופעתן של החוויות האלה יכולה להיות אחד הסימנים לכך שהאדם מתקרב מאוד לרגעים האחרונים של חייו.

הרופאים גילו מום בפניו של התינוק ושאלו אם הם רוצים להפסיק את ההיריון – ההורים לא היססו לרגע

תקופת ההיריון יכולה להיות אחת התקופות המרגשות ביותר בחייהם של הורים לעתיד. לצד ההתרגשות, החלומות והתוכניות לקראת התינוק החדש, כמעט תמיד נמצאות גם דאגות.

האם התינוק בריא? האם ההיריון מתקדם כמו שצריך? האם הלידה תעבור בשלום?

עבור שרה הלר ובן זוגה כריס, החששות האלה הפכו למציאות במהלך בדיקת אולטרסאונד בשבוע ה־24 להיריון.

השניים כבר ידעו שהם מצפים לבן ואפילו בחרו עבורו שם: ברודי. אבל במהלך הבדיקה הרופאים גילו משהו שלא ציפו לו.

ברודי עתיד היה להיוולד עם שפה וחך שסועים דו־צדדיים.

לאחר שהסבירו לבני הזוג על המצב ועל הקשיים הבריאותיים האפשריים שעלולים להתלוות אליו, הרופא העלה בפניהם גם את האפשרות להפסיק את ההיריון ושאל אם הם עדיין רוצים להמשיך בו.

מבחינת שרה וכריס, התשובה הייתה ברורה מהרגע הראשון.

"כמובן שרצינו לשמור את התינוק שלנו"

העובדה שברודי עתיד להיראות שונה לא שינתה את מה שהוריו הרגישו כלפיו.

הם כבר חיכו לו, אהבו אותו והיו מוכנים להתמודד עם כל טיפול או עזרה רפואית שיזדקק להם לאחר הלידה.

עבורם, העובדה שנולד עם שפה וחך שסועים לא הפכה אותו לפחות רצוי.

להפך.

שרה וכריס החליטו שהם רוצים להשתמש בסיפור של בנם כדי להעלות מודעות למצבים מולדים שמשפיעים על המראה ועל הבריאות של תינוקות.

שרה הסבירה כי מבחינתה הורים צריכים להיות מסוגלים להתגאות בילדים שלהם בכל מצב.

"זה בסדר להיות גאים בתינוק שלכם, לא משנה מה הנסיבות", אמרה.

היא סיפרה שהיא וכריס רצו שהתמונות שהם משתפים בפייסבוק ובאינסטגרם – מהאולטרסאונד, מהלידה ומהשנה הראשונה לחייו – יראו גם מציאות שונה מזו שרואים בדרך כלל ברשתות החברתיות.

המטרה שלהם הייתה פשוטה: לגרום ליותר אנשים להכיר שפה וחך שסועים ולהבין שילדים שנולדים כך אינם צריכים להיות מוסתרים.

 

הצגת פוסט זה באינסטגרם

 

‏‎פוסט משותף על ידי ‏‎S A R A + B R O D Y‎‏ (@‏‎saheller‎‏)‎‏

המצב של ברודי דרש טיפול מיוחד

למרות הגישה החיובית של הוריו, מצבו של ברודי לא היה רק עניין של מראה חיצוני.

שפה וחך שסועים נוצרים כאשר רקמות באזור הפה והפנים אינן מתחברות לחלוטין במהלך התפתחות העובר.

המצב עלול להשפיע על פעולות בסיסיות מאוד עבור תינוק קטן.

אכילה ושתייה יכולות להיות מורכבות יותר, ולעיתים יכולים להופיע גם קשיים בנשימה. בהמשך ילדים עם שפה וחך שסועים עשויים להזדקק לטיפול שיסייע להם ללמוד לדבר ולאכול בצורה תקינה.

בכתבה צוין כי בארצות הברית בלבד נולדים מדי שנה אלפי תינוקות עם שפה שסועה, חך שסוע או שילוב של השניים.

עבור שרה וכריס המשמעות הייתה שהם ידעו כבר לפני הלידה שהדרך של ברודי עשויה לכלול טיפולים וניתוחים.

אבל הם היו מוכנים לכך.

 

הצגת פוסט זה באינסטגרם

 

‏‎פוסט משותף על ידי ‏‎S A R A + B R O D Y‎‏ (@‏‎saheller‎‏)‎‏

אחרי הלידה הגיעו גם השאלות

לאחר שברודי נולד, שרה המשיכה לעשות בדיוק את מה שתכננה עוד בזמן ההיריון: היא שיתפה תמונות שלו ברשתות החברתיות.

היא לא ניסתה להסתיר את השפה השסועה שלו ולא בחרה רק זוויות שבהן קשה לראות אותה.

ברודי היה הבן שלה, והיא הייתה גאה בו בדיוק כפי שהוא.

אבל התמונות עוררו שאלות.

שרה קיבלה לא מעט הודעות מאנשים שרצו לדעת מה "לא בסדר" בפניו של התינוק.

כמה ימים לפני ערב השנה החדשה, אדם אחד באינסטגרם כתב לה בצורה ישירה במיוחד:

"מה לא בסדר עם הפנים שלו?"

עבור אם לתינוק קטן, זו הייתה שאלה שיכלה בקלות לעורר כעס.

אבל שרה החליטה להגיב בדרך אחרת.

 

הצגת פוסט זה באינסטגרם

 

‏‎פוסט משותף על ידי ‏‎S A R A + B R O D Y‎‏ (@‏‎saheller‎‏)‎‏

במקום להתעמת, היא החליטה להסביר

שרה אמרה שהיא בחרה להשתמש בשאלה כהזדמנות לחינוך ולא להתחיל ויכוח.

היא חשבה כבר אז על העתיד של ברודי.

לדבריה, כשהוא יגדל היא תרצה שהוא יידע להסביר לאחרים על מצבו ולא יתבייש בו.

היא רוצה שהוא יוכל להיות קול עבור ילדים צעירים יותר שנולדו עם שפה או חך שסועים ועדיין אינם מסוגלים לדבר בעצמם.

"החלטתי לחנך במקום ליצור עימות, כי זה מה שאני רוצה שברודי יעשה בעתיד", הסבירה.

מבחינתה, הדרך להתמודד עם חוסר ידע הייתה לעזור לאנשים להבין.

 

הצגת פוסט זה באינסטגרם

 

‏‎פוסט משותף על ידי ‏‎S A R A + B R O D Y‎‏ (@‏‎saheller‎‏)‎‏

ואז הגיע רגע שהיא לא הייתה מוכנה אליו

לצד השאלות הלא נעימות והתגובות שקיבלה, שרה גילתה גם צד אחר לגמרי באנשים זרים.

באחד הימים היא ישבה במסעדה כאשר אדם שלא הכירה העביר אליה פיסת נייר מקופלת.

בתוכה היה צ'ק על סך 1,000 דולר.

על הצ'ק נכתבו כמה מילים פשוטות:

"עבור התינוק היפה."

שרה הייתה המומה מהמחווה.

האדם שנתן לה את הכסף לא הכיר אותה, לא הכיר את כריס ולא היה חייב למשפחה דבר.

ובכל זאת, הוא בחר לעזור.

הכסף עזר לממן את הטיפול של ברודי

שרה וכריס השתמשו בכסף כדי לסייע בכיסוי ההוצאות הרפואיות של בנם, כולל הניתוח שנדרש כדי לתקן את השפה שלו.

ברודי עבר את הניתוח, ולפי העדכון בכתבה התאושש היטב.

הוריו ידעו שכנראה יהיו לפניו ניתוחים נוספים בהמשך הדרך, אבל הדבר החשוב ביותר מבחינתם היה שהוא ילד שמח ומרוצה.

עם הזמן הם גם גילו שהם רחוקים מלהיות לבד.

 

הצגת פוסט זה באינסטגרם

 

‏‎פוסט משותף על ידי ‏‎S A R A + B R O D Y‎‏ (@‏‎saheller‎‏)‎‏

משפחות מכל רחבי המדינה התחילו לפנות אליהם

לאחר ששרה החלה לשתף את סיפורו של ברודי, הגיעו אל המשפחה הודעות מאנשים רבים ברחבי ארצות הברית.

חלקם היו הורים לילדים עם שפה או חך שסועים.

אחרים פשוט רצו להציע תמיכה.

אנשים סיפרו שהם מתפללים עבור ברודי, ביקשו לדעת כיצד הוא מרגיש ואמרו למשפחה לפנות אליהם אם יזדקקו לעזרה.

שרה אמרה שהחוויה הראתה לה עד כמה הקהילה של משפחות שמתמודדות עם שפה וחך שסועים יכולה להיות חזקה.

"פנו אלינו אנשים מכל רחבי המדינה", סיפרה. "הם מתפללים עבורנו ומבקשים שנפנה אליהם אם נצטרך משהו."

הילד שהוריו מעולם לא חשבו לוותר עליו

כשהרופא גילה בשבוע ה־24 להיריון שברודי ייוולד עם שפה וחך שסועים, שרה וכריס קיבלו מידע שלא ציפו לו.

הם הבינו שהבן שלהם עשוי להזדקק לטיפולים, ניתוחים ועזרה נוספת.

הם גם ידעו שהוא ייראה שונה מילדים אחרים.

אבל מבחינתם, אף אחד מהדברים האלה לא שינה את ההחלטה שלהם.

הם רצו את ברודי.

לאחר שנולד, הם בחרו לא להסתיר אותו אלא להפך – לשתף את התמונות שלו, לענות על שאלות ולהשתמש בסיפור המשפחתי שלהם כדי לעזור לאנשים להבין יותר על ילדים שנולדים עם שפה וחך שסועים.

בדרך הם נתקלו באנשים ששאלו שאלות פוגעות, אבל גם באדם זר לחלוטין שנתן להם 1,000 דולר רק משום שרצה לעזור ל"תינוק היפה".

וברודי עצמו עבר את הניתוח שהיה זקוק לו והמשיך להתאושש.

עבור שרה וכריס, מהרגע שבו ראו את בנם ועד כל הניתוחים והטיפולים שהגיעו אחר כך, דבר אחד מעולם לא היה מוטל בספק: ברודי היה הילד שלהם, והם היו גאים בו בדיוק כפי שהוא.

הרופא חושף 5 תסמינים 'שקטים' של סרטן המעי – בזמן שהמקרים בקרב צעירים ממשיכים לעלות

סרטן המעי הגס נתפס במשך שנים כמחלה שפוגעת בעיקר באנשים מבוגרים, אבל בשנים האחרונות הרופאים מבחינים במגמה מדאיגה: יותר ויותר אנשים צעירים מאובחנים במחלה.

הבעיה היא שחלק מהסימנים הראשונים יכולים להיראות תמימים לחלוטין. עייפות, שינוי בהרגלי היציאות, ירידה במשקל או כאבי בטן הם דברים שקל לייחס ללחץ, לתזונה או לבעיה זמנית במערכת העיכול.

ד"ר ג'ק אוגדן מ־The Lagom Clinic בבריסטול שבבריטניה מזהיר מחמישה תסמינים עדינים שלדבריו אנשים עלולים להתעלם מהם – ודווקא בגלל שהם אינם דרמטיים במיוחד, הם עלולים לאפשר למחלה להתפתח במשך זמן רב לפני שהיא מתגלה.

לדבריו, תשומת לב לשינויים קטנים בגוף ופנייה לבדיקה כאשר משהו אינו חולף יכולות להיות חשובות מאוד.

shutterstock

1. אנמיה מחוסר ברזל ועייפות שלא נעלמת

התסמין הראשון שד"ר אוגדן מציין הוא אנמיה מחוסר ברזל.

אנמיה יכולה לגרום לעייפות בלתי מוסברת, חולשה, עור שנראה חיוור יותר מהרגיל וקוצר נשימה. אצל חלק מהאנשים יכולים להופיע גם סחרחורת, דפיקות לב מורגשות או כאבים בחזה.

הקשר האפשרי לסרטן המעי הוא דימום איטי מהגידול.

הדימום הזה לא תמיד נראה לעין. אדם יכול לאבד כמויות קטנות של דם במשך תקופה ארוכה מבלי לראות דם ברור בשירותים, ובסופו של דבר מאגרי הברזל בגוף עלולים לרדת.

Mayo Clinic מציינת שאנמיה מחוסר ברזל היא אחד התסמינים האפשריים של סרטן המעי הגס, במיוחד כאשר מדובר בגידולים בצד הימני של המעי, שבהם אובדן דם איטי עלול להתבטא דווקא בעייפות, ירידה במשקל וחוסר ברזל.

לכן עייפות ממושכת שאין לה הסבר ברור, במיוחד אם בדיקות דם מראות מחסור בברזל, היא דבר שכדאי לבדוק.

2. שינוי מתמשך בהרגלי היציאות

כולנו חווים מדי פעם שינויים ביציאות.

תזונה חדשה, מחלה קצרה, מתח או שינוי בשגרה יכולים לגרום לשלשול או לעצירות, וברוב המקרים אין בכך משהו חריג.

אבל ד"ר אוגדן מדגיש ששינויים שנמשכים לאורך זמן ראויים לתשומת לב.

אלה יכולים להיות עצירות חוזרת, שלשולים תכופים או צואה שהופכת צרה יותר מהרגיל.

הסיבה האפשרית לכך היא שגידול במעי עלול להשפיע על הדרך שבה הצואה עוברת דרך המעי. אם הוא מצמצם חלק מהמעבר, הוא עשוי לשנות גם את צורת הצואה.

גם האגודה האמריקאית למלחמה בסרטן מציינת בין סימני האזהרה האפשריים שינוי בהרגלי היציאות שנמשך יותר מכמה ימים, כולל שלשול, עצירות או היצרות של הצואה.

השינוי עצמו אינו אומר שיש סרטן. בעיות כמו תסמונת המעי הרגיז, זיהומים ומצבים אחרים יכולות לגרום לתסמינים דומים.

אבל כאשר שינוי חדש אינו חולף, כדאי לברר מדוע הוא מתרחש.

3. ירידה במשקל בלי שניסיתם לרדת

ירידה במשקל אינה בהכרח מדאיגה כאשר אדם שינה את התזונה שלו, התחיל להתאמן או החל לצרוך פחות קלוריות.

המצב שונה כאשר הקילוגרמים מתחילים לרדת בלי סיבה ברורה.

ירידה לא מכוונת במשקל היא התסמין השלישי ברשימה של ד"ר אוגדן.

בסרטן המעי הירידה יכולה להתרחש מכמה סיבות, כולל ירידה בתיאבון ושינויים באופן שבו הגוף מקבל ומשתמש בחומרים מזינים.

Mayo Clinic כוללת ירידה במשקל ללא ניסיון בין הסימנים האפשריים של סרטן המעי, וגם בקרב צעירים היא נחשבת לאחד התסמינים שאין להתעלם מהם כאשר היא מתרחשת יחד עם שינויים נוספים במערכת העיכול.

אם המשקל יורד בהתמדה בלי ששיניתם דבר באורח החיים שלכם, כדאי לברר את הסיבה.

4. נפיחות וכאבי בטן מתמשכים

התסמין הרביעי הוא כזה שכמעט כל אדם חווה מדי פעם: נפיחות או כאבי בטן.

בדיוק בגלל זה קל להתעלם ממנו.

ארוחה גדולה, מזון מסוים, גזים או רגישות במערכת העיכול יכולים לגרום לכאבים ולנפיחות שאינם קשורים כלל לסרטן.

אבל ד"ר אוגדן מדגיש שכדאי לשים לב כאשר מדובר בהתכווצויות שנמשכות לאורך זמן, כאבים חוזרים או תחושת שובע שמגיעה מהר מאוד לאחר שמתחילים לאכול.

Mayo Clinic מציינת גם היא אי־נוחות מתמשכת באזור הבטן, כולל התכווצויות, גזים, נפיחות או כאב, וכן תחושת שובע מוקדמת, בין התסמינים האפשריים של המחלה.

כאבי בטן הם תסמין נפוץ מאוד ויכולים להיגרם מעשרות סיבות אחרות, אבל שינוי חדש ומתמשך אינו משהו שכדאי פשוט להתרגל אליו.

shutterstock

5. דם בצואה

התסמין החמישי הוא אולי המוכר והברור ביותר: דם בצואה.

אבל גם כאן התמונה לא תמיד פשוטה.

דם טרי ובהיר יכול להופיע בגלל טחורים או סדק בפי הטבעת, ולכן אנשים רבים מניחים מיד שזו הסיבה.

לעומת זאת, דם שעבר זמן רב יותר במערכת העיכול עשוי לגרום לצואה להיראות כהה מאוד או אפילו שחורה. בחלק מהמקרים הדימום קטן כל כך שאי אפשר לראות אותו בעין והוא מתגלה רק בבדיקת צואה.

האגודה האמריקאית למלחמה בסרטן מציינת הן דימום רקטלי בצבע אדום בהיר והן דם שעלול לגרום לצואה להיראות כהה או שחורה כסימנים אפשריים לסרטן המעי הגס.

גם כאשר יש סיבה סבירה אחרת לדימום, מומלץ לא להתעלם ממנו אם הוא חוזר או אם הוא מלווה בתסמינים נוספים.

ומה שמדאיג במיוחד הוא העלייה בקרב צעירים

אחת הסיבות לכך שהנושא מקבל כיום יותר תשומת לב היא השינוי בגיל האנשים שמאובחנים.

נתונים עדכניים של האגודה האמריקאית למלחמה בסרטן מראים שבארצות הברית שיעורי סרטן המעי הגס נמצאים במגמות שונות לפי גיל.

בקרב אנשים בני 65 ומעלה השיעורים יורדים, אבל בקרב מבוגרים צעירים יותר הם עולים.

בקרב בני 20 עד 49, שיעור ההיארעות עלה בכ־3% בשנה, ובקרב בני 50 עד 64 נרשמה גם כן עלייה, אם כי מתונה יותר.

הסיבה לעלייה בקרב צעירים עדיין אינה ברורה לחלוטין.

אנשים צעירים עלולים לחשוב שהם "צעירים מדי" לסרטן

אחת הבעיות היא שכאשר אדם צעיר חווה כאבי בטן, שינויים ביציאות או דימום, הוא עלול שלא לחשוב בכלל על אפשרות של סרטן המעי.

לעיתים גם הסיבה הראשונית שנראית הגיונית יותר היא טחורים, מתח או בעיית עיכול נפוצה.

אבל מומחים מדגישים שגיל צעיר אינו שולל את המחלה.

Mayo Clinic מציינת שבקרב צעירים עם סרטן המעי, ארבעה סימנים חשובים במיוחד הם כאבי בטן, שלשול, דם ביציאות ואנמיה מחוסר ברזל.

רוב האנשים עם התסמינים האלה לא סובלים מסרטן

חשוב לזכור שכל אחד מחמשת התסמינים האלה יכול להיגרם ממגוון רחב של מצבים שאינם סרטן.

דם בצואה יכול להגיע מטחורים.

שינויים ביציאות יכולים להיות קשורים לתזונה או לתסמונת המעי הרגיז.

עייפות יכולה להיגרם ממחסור בשינה או מסיבות רפואיות רבות אחרות.

כאבי בטן ונפיחות הם תסמינים נפוצים מאוד.

גם האגודה האמריקאית למלחמה בסרטן מדגישה שבמקרים רבים אנשים שסובלים מהסימנים הללו אינם חולים בסרטן. עם זאת, אם התסמין חדש, חריג, חוזר או אינו חולף, כדאי לפנות לרופא כדי להבין מה גורם לו.

חמשת הסימנים שכדאי לזכור

ד"ר אוגדן מסכם את סימני האזהרה העדינים בחמישה דברים עיקריים: אנמיה מחוסר ברזל ועייפות לא מוסברת, שינוי מתמשך בהרגלי היציאות, ירידה במשקל ללא סיבה, נפיחות או כאבי בטן מתמשכים ודם בצואה.

אף אחד מהסימנים האלה לבדו אינו אומר בהכרח שמדובר בסרטן המעי.

אבל כאשר משהו בגוף משתנה ואינו חוזר למצב הרגיל, במיוחד אם מופיעים כמה מהתסמינים יחד, הרופאים מדגישים שלא כדאי להתעלם מכך רק משום שאתם צעירים.

סרטן המעי יכול להתפתח בלי סימנים דרמטיים בתחילת הדרך, ולכן דווקא השינויים הקטנים והמתמשכים הם אלה שכדאי להכיר ולבדוק.

אם לשניים נותרה עם נזק מוחי לאחר שנטלה תוסף פופולרי – בעלה מזהיר אחרים

לויס קינדר הייתה, לדברי משפחתה, אישה בת 44 שנראתה בריאה ובכושר. היא אם לשני ילדים, ניהלה חיים רגילים ולא ציפתה שתוסף צמחי פופולרי שבו נתקלה ברשתות החברתיות יוביל אותה למאבק על חייה.

אבל בתוך זמן קצר חייה של המשפחה השתנו לחלוטין.

לויס החלה ליטול סוכריות גומי המכילות אשווגנדה, צמח פופולרי שנמצא כיום בתוספי תזונה רבים ומשווק בין היתר לאנשים שמחפשים דרכים להתמודד עם מתח, חרדה ולשפר את תחושת הרוגע והרווחה הכללית.

היא התחילה בשתי סוכריות גומי ביום.

אלא שבחודש יולי הופיע סימן מדאיג שאי אפשר היה להתעלם ממנו: העיניים שלה החלו להצהיב. זמן קצר לאחר מכן היא התמוטטה בביתה – והמסע שהחל כתוסף יומיומי הפך למצב רפואי מסכן חיים.

היא גילתה את התוסף ברשתות החברתיות

כמו אנשים רבים, לויס נחשפה לאשווגנדה דרך הרשת.

התוסף זכה בשנים האחרונות לפופולריות גדולה ומופיע בצורות שונות, כולל כדורים וסוכריות גומי. הוא משווק לעיתים כמוצר שעשוי לסייע להפחתת לחץ ולשיפור תחושת הרוגע.

לויס החליטה לנסות אותו בתקווה שישפר את "הרווחה הכללית" שלה.

היא נטלה שתי סוכריות גומי מדי יום, ובמשך תקופה לא נראה שיש סיבה מיוחדת לדאגה.

אלא שאז החלה להרגיש לא טוב.

הסימן הבולט ביותר היה השינוי בצבע העיניים והעור שלה, שהחלו לקבל גוון צהוב. זמן קצר לאחר מכן מצבה הידרדר בצורה חדה.

ואז היא התמוטטה על הספה

בחודש יולי נמצאה לויס כשהיא אינה מגיבה.

היא פונתה בדחיפות לבית החולים, והרופאים גילו שהיא סובלת מאי־ספיקת כבד חריפה.

מצבה היה חמור מאוד.

הצוות הרפואי נאלץ להכניס אותה לתרדמת יזומה, ובהמשך היא הועברה ליחידה המתמחה בטיפול בכבד בבית החולים Queen Elizabeth בבירמינגהם.

מצבה היה כה קשה עד שהיא הוכנסה לרשימת ההשתלות הדחופה ביותר.

עבור בני המשפחה, כל שעה הפכה לקריטית.

הרופאים שאלו מיד על אשווגנדה

בעלה של לויס, אולי קינדר, סיפר שהרופאים שבדקו אותה שאלו בשלב מוקדם מאוד אם היא נוטלת מוצרים המכילים אשווגנדה.

לדבריו, לאחר הבדיקות הם אמרו למשפחה שהם מאמינים שהתוסף היה הגורם לבעיות הקשות בכבד.

הוא סיפר:

"המחשבה שאאבד את אשתי, ושהילדים שלנו, אימוג'ן וג'ייקוב, יאבדו את אמא שלהם כשהיא רק בת 44, הייתה בלתי נסבלת."

הוא הוסיף כי לראות את האדם שאתה אוהב נלחם על חייו הוא דבר ששום משפחה לא יכולה להיות מוכנה אליו.

לדבריו, הצוות הרפואי אף ציין בפניו שמקרים של אי־ספיקת כבד לאחר שימוש ממושך במוצרים מהסוג הזה נחשבים נדירים מאוד.

בשלב הזה, המשפחה הבינה שמדובר במקרה חריג וקשה במיוחד.

היא נזקקה להשתלת כבד דחופה

לאחר מספר ניסיונות למצוא איבר מתאים, נמצא לבסוף כבד מתורם.

המשפחה קיוותה שההשתלה תהיה נקודת המפנה ותאפשר ללויס להתחיל להתאושש.

אבל במהלך הניתוח התרחש סיבוך נוסף.

לויס סבלה מדום לב – ובדיווחים נוספים על המקרה נמסר כי למעשה עברה שלושה אירועים של דום לב במהלך ההשתלה בעקבות קריש דם שחסם עורק מרכזי בריאות.

הצוותים הרפואיים נלחמו כדי להציל אותה.

במשך פרק זמן ממושך גופה לא קיבל מספיק חמצן, והאירועים הקשים הותירו אותה עם נזק מוחי משמעותי.

בעלה סיפר שבשלב מסוים נאמר לו להתכונן לגרוע מכול.

הרופאים חשבו שלא תתעורר

המצב של לויס היה כל כך קשה, שבעלה סיפר כי הצוות הרפואי חשב שהיא סובלת ממוות מוחי.

לדבריו, אף הוכנסה הוראת "לא לבצע החייאה" במקרה שמצבה יידרדר שוב.

"הימים שבאו לאחר מכן היו מלאים בפחד, חוסר ודאות ושברון לב", סיפר.

ואז קרה משהו שאיש מהמשפחה לא היה בטוח שיקרה.

לויס התעוררה.

לדברי אולי, הרופאים אפילו הביאו מומחה נוירולוגי שפרש מעבודתו כדי לנסות להבין כיצד היא ערה ומגיבה, למרות מה שנראה בבדיקות ובסריקות.

אבל גם לאחר שהתעוררה, המשפחה רחוקה מאוד מסוף הסיפור.

אף אחד עדיין לא יודע עד כמה היא תוכל להשתקם

כיום מצבה העתידי של לויס עדיין אינו ברור.

הרופאים אינם יודעים אם היא תוכל ללכת שוב.

הם אינם יודעים אם תחזיר לעצמה שימוש מלא בגופה.

והמשפחה עדיין אינה יודעת איזו רמת טיפול וסיוע היא תזדקק להם בעתיד.

בעלה אמר:

"בשלב הזה אף אחד לא יודע איך תיראה ההחלמה שלה."

הוא הוסיף:

"אנחנו לא יודעים אם היא תלך שוב, אם תחזיר לעצמה שימוש מלא בגוף או לאיזו רמת טיפול היא תזדקק בעתיד."

אבל לצד חוסר הוודאות הוא הדגיש דבר אחד: המשפחה מתכוונת להמשיך להילחם לצדה.

"מה שאנחנו כן יודעים הוא שלויס כבר הראתה כוח מדהים, ואנחנו נמשיך להילחם לצדה בכל צעד בדרך."

המשפחה רוצה שאנשים אחרים ידעו מה קרה

אולי החליט לדבר בפומבי על המקרה משום שהוא רוצה שאנשים המשתמשים בתוספי תזונה יבינו שגם מוצר שנתפס כ"טבעי" או בטוח עלול, במקרים מסוימים, להיות קשור לתוצאות בריאותיות חמורות.

לדבריו:

"אני רוצה להעלות את המודעות ולהזהיר אנשים שגם אם אתם חושבים שהתוסף שאתם לוקחים בטוח, עדיין יכולות להיות השלכות בריאותיות חמורות."

בני המשפחה סיפרו שלויס עצמה אף עסקה בשיווק מוצרים ברשתות החברתיות וקיבלה מוצרים המכילים אשווגנדה מחברות שונות.

היא לא הייתה אדם שהתייחס לתוסף כאל משהו מסוכן.

להפך – היא הכירה אותו כמוצר שמיועד לשיפור התחושה הכללית.

המקרה שלה נחשב כל כך חריג שהרופאים רוצים לפרסם אותו

הצוות הרפואי המטפל בלויס אמר למשפחה שהמקרה שלה נדיר ומורכב כל כך מבחינה רפואית, עד שהוא עשוי להפוך לתיאור מקרה שיפורסם בספרות הרפואית.

המטרה היא לאפשר לרופאים ואנשי מקצוע ברחבי העולם ללמוד מהאתגרים שהצוות התמודד איתם בזמן שניסה להציל את חייה.

המשפחה עדיין אינה יודעת בדיוק כיצד ייראו החודשים והשנים הקרובות.

ייתכן שלויס תזדקק לסיוע משמעותי לאורך זמן, והם כבר נערכים לאפשרות שהחיים שלהם יהיו שונים מאוד מאלה שהכירו לפני אותו יום בחודש יולי.

הכול התחיל מתוסף שנראה תמים

עבור משפחת קינדר, קשה לעכל עד כמה מהר הכול השתנה.

אישה בת 44, אם לשניים, שנראתה בריאה ובכושר, התחילה לקחת שתי סוכריות גומי ביום בתקווה להרגיש מעט טוב יותר.

לאחר תקופה הופיעו העיניים הצהובות.

אחר כך ההתמוטטות.

אי־ספיקת כבד.

תרדמת.

השתלת כבד דחופה.

דומי לב.

ולבסוף נזק מוחי שהיקפו עדיין אינו ברור.

הרופאים ממשיכים לחקור את המקרה, והקשר בין האשווגנדה לבין אי־ספיקת הכבד שלה מתואר על ידי המשפחה כגורם שהצוות הרפואי מאמין שהיה מרכזי, אך החקירה עדיין נמשכת.

עבור אולי והילדים, כרגע הדבר החשוב ביותר הוא שלויס עדיין איתם.

לאחר שכמה פעמים נאמר להם שעלולים לאבד אותה, היא המשיכה להפתיע את הצוותים הרפואיים.

וכעת בעלה מקווה שהסיפור שלה יגרום לאנשים לעצור לרגע לפני שהם מתחילים לקחת תוסף חדש רק משום שהוא פופולרי ברשתות החברתיות.

"מספר הפעמים שבהן אמרו לנו שאנחנו עומדים לאבד אותה, ואז היא פשוט הצליחה שוב להפתיע את כולם…", סיפר.

העתיד עדיין לא ברור, אבל המשפחה מבטיחה דבר אחד:

הם ימשיכו להילחם לצדה.

בנה של כוכבת תוכן למבוגרים מצלם אותה – וחושף את הסצנה היחידה שגרמה לו להיגעל

עבודה עם בני משפחה יכולה להיות מורכבת גם בתנאים רגילים, אבל במקרה של יוצרת התוכן הברזילאית אנדרסה אוראך ובנה ארתור, מערכת היחסים המקצועית שלהם יוצאת דופן במיוחד.

אוראך, דוגמנית ורקדנית לשעבר שהפכה לדמות מוכרת מאוד ברשתות החברתיות בברזיל, מתפרנסת כיום בין היתר מיצירת תוכן למבוגרים עבור מנויים. בעוד שיוצרים רבים בתחום מצלמים את עצמם או שוכרים צלמים ואנשי צוות מקצועיים, היא בחרה לעיתים בדרך אחרת: האדם שנמצא מאחורי המצלמה הוא בנה שלה.

הבחירה הזאת עוררה לא מעט תגובות ברשת לאורך השנים, אבל ארתור עצמו הבהיר שוב ושוב שהוא אינו מתבייש בעבודה של אמו ורואה את התפקיד שלו כעבודה לכל דבר.

עם זאת, יש לפחות צילום אחד שהוא מודה שהיה מעדיף לשכוח.

אנשים שאלו אותו ישירות אם הוא לא מתבייש באמא שלו

הסיפור על שיתוף הפעולה בין אנדרסה לארתור החל למשוך תשומת לב רבה לאחר שהוא דיבר עליו בגלוי במהלך שידור חי באינסטגרם.

אחד הצופים שאל אותו באופן ישיר אם הוא אינו מתבייש בכך שאמו מתפרנסת מתוכן למבוגרים, ואף רצה לדעת אם הוא באמת מצלם אותה.

ארתור לא ניסה להתחמק מהשאלה.

לדבריו, הוא אינו מתבייש באמו ומקבל בשלווה את ההחלטה שלה לעבוד בתחום.

במהלך אותו שידור הוא אף אישר שהוא אכן עוסק בצילום עבורה והתייחס בביטחון ליכולת שלו לצלם תמונות.

התשובה אולי הפתיעה חלק מהצופים, אבל מבחינתו של ארתור הגבול היה ברור: הוא נמצא שם בתפקיד מקצועי.

"בשבילי זו באמת עבודה"

בהמשך הופיעו השניים יחד בריאיון לתוכנית Programa Chupim, ושם ארתור הרחיב מעט יותר על היחסים המקצועיים ביניהם.

הוא הסביר שמבחינתו מה שקורה בזמן הצילומים הוא פשוט עבודה.

העובדה שמדובר באמו, אמר, דווקא מאפשרת לו להפריד לחלוטין בין הצד המקצועי של הצילום לבין התוכן המצולם.

הוא הסביר שאין מבחינתו שום משיכה מינית לאמו ולכן הוא מסוגל להתרכז בתפקיד שמאחורי המצלמה.

אבל גם אחרי שאמר שהוא מסוגל להתמודד בצורה רגועה עם העבודה, הוא הודה שלא כל סיטואציה הייתה קלה עבורו.

לפעמים, לדבריו, הוא מסתכל על מה שמתרחש ופשוט חושב לעצמו שזה "מגעיל".

ואז הוא התחיל לספר על צילום אחד מסוים.

אנדרסה קטעה אותו וסיפרה בעצמה מה קרה

כשהבן שלה התחיל לתאר את המקרה, אנדרסה נכנסה לדבריו והשניים החלו לצחוק.

היא סיפרה שבמהלך צילום של סצנה אינטימית במיוחד הדברים לא התנהלו כמתוכנן והמצב הפך למביך ומלוכלך.

ארתור, שהיה מאחורי המצלמה, לא הצליח להסתיר את התגובה שלו.

לדברי אמו, הוא אמר לה שהמראה היה "מגעיל".

וארתור עצמו הוסיף תגובה קצרה שהתמקדה דווקא בריח הלא נעים שנוצר במהלך האירוע.

אנדרסה הסבירה שהיא ניסתה להתכונן מראש לסצנה באמצעות חוקן, אבל לדבריה התהליך לא עבד כפי שתכננה.

כאשר הצילום השתבש והמראיין שאל אותה כיצד הגיבה באותו רגע, התשובה שלה הייתה פשוטה:

היא התחילה לצחוק.

ארתור, לעומת זאת, לא מצא את המצב משעשע באותה מידה והמשיך לתאר אותו כאחת החוויות המגעילות יותר שלו במהלך העבודה.

זו לא הייתה הפעם היחידה שבה הוא הצטרף אליה לצילומים

הדיווחים על העבודה המשותפת של השניים לא התחילו באותו ריאיון.

במקרה קודם דווח כי ארתור הצטרף לאמו ולצלם נוסף בבית מלון לצורך יום צילום.

אנדרסה סיפרה אז שהם שכרו חדר כדי לצלם את התוכן שלה, והודיעה בהתלהבות שהפעם יהיו לה שני אנשים מאחורי המצלמות.

ארתור עצמו הבין היטב שהרעיון של בן שמצלם את אמו עבור תוכן למבוגרים צפוי לעורר תגובות.

הוא שאל אותה אם היא מבינה שהדבר הולך לגרום לאנשים לדבר.

אנדרסה הסכימה ואמרה שהצילומים צפויים לעורר סערה.

והם אכן עשו זאת.

שיתוף הפעולה ביניהם גרר ביקורת רבה ברשת

לא כל מי שנחשף לסיפור קיבל אותו באותה שלווה שבה ארתור מתאר את העבודה.

כאשר קטעים מהריאיונות ומהשיחות של האם והבן הופצו מחדש ברשתות החברתיות, משתמשים רבים הביעו ביקורת על מערכת היחסים המקצועית הלא שגרתית ביניהם.

חלק מהתגובות התמקדו בעצם העובדה שארתור מסכים להיות נוכח ולצלם, ואחרות מתחו ביקורת על החלטתה של אנדרסה לערב את בנה בעבודה שלה.

למרות זאת, השניים המשיכו להבהיר שמבחינתם מדובר בסידור שמקובל על שניהם.

גם בעלה לשעבר של אנדרסה יצא נגד המצב

הביקורת לא הגיעה רק מזרים ברשת.

בעלה לשעבר של אנדרסה, טיאגו לופס, הביע בעבר התנגדות פומבית למעשיה וטען שהוא מודאג מההשפעה של ההתנהלות הזאת על המשפחה.

המתיחות סביב חייה של אנדרסה ועבודתה הפכה גם לחלק מסכסוך רחב יותר בין בני הזוג לשעבר בנוגע לבנם האחר, ליאון. על פי הדיווחים, מאבק המשמורת הסתיים בכך שטיאגו קיבל משמורת מלאה על הילד.

זו לא הפעם הראשונה שחייה המקצועיים של אנדרסה מעוררים סערה

אנדרסה אוראך הייתה מוכרת בברזיל עוד לפני שהחלה ליצור תוכן למבוגרים.

היא התפרסמה בין היתר כדוגמנית בתחרות Miss BumBum וכרקדנית, ובהמשך בנתה לעצמה קהל גדול ברשתות החברתיות.

בשלב מסוים היא אף עזבה את עולם התוכן למבוגרים לאחר שהצטרפה לכנסייה האוניברסלית של ממלכת האל ב־2015.

מאוחר יותר היא שינתה שוב את דרכה וחזרה לפעילות בתחום.

בהמשך אף הגישה תביעה נגד הכנסייה וטענה כי עברה שם "שטיפת מוח".

החיים האישיים והמקצועיים שלה המשיכו מאז לספק כותרות רבות בברזיל, והעובדה שבנה הבוגר משתתף כיום בצד הטכני של עבודתה הוסיפה עוד נדבך לסערות סביבה.

אבל מבחינת ארתור, הוא פשוט נמצא מאחורי המצלמה

למרות כל התגובות, ארתור ממשיך להציג עמדה פשוטה יחסית.

הוא אינו מתבייש באמו.

הוא מקבל את הבחירה המקצועית שלה.

וכשהוא נמצא מאחורי המצלמה, הוא מתייחס לכך כאל עבודה.

יחד עם זאת, גם הוא מודה שיש גבול לכמה קל להישאר אדיש למה שמתרחש מול העדשה.

והסצנה שהתפתחה בצורה לא צפויה הייתה כנראה הדוגמה הטובה ביותר לכך.

בריאיון, האם והבן סיפרו עליה תוך כדי צחוק, אבל התגובה של ארתור באותו רגע הייתה חד־משמעית: מבחינתו זו הייתה סיטואציה מגעילה במיוחד.

מערכת היחסים המקצועית בין אנדרסה לבנה ממשיכה לעורר ויכוחים בכל פעם שהסיפור עולה מחדש ברשת. עבור חלק מהצופים עצם הרעיון קשה להבנה, בעוד שהשניים עצמם מתעקשים שהם יודעים להפריד בין הקשר המשפחתי שלהם לבין העבודה.

ובכל זאת, כפי שארתור בעצמו גילה, גם כאשר מצליחים להתייחס לצילום באופן מקצועי לחלוטין, יש סצנות שפשוט קשה להישאר אדישים אליהן.

במשך יותר מעשור הוא היה לכוד בתוך גופו – ואז הצליח לספר לעולם מה באמת עבר עליו

מרטין פיסטוריוס היה ילד בריא ומאושר בן 12 מדרום אפריקה, כשיום אחד בשנת 1988 חזר מבית הספר והתלונן על כאב גרון וכאב ראש.

מה שנראה בתחילה כמו מחלה רגילה הלך והחמיר במהירות. מצבו של מרטין הידרדר, גופו נחלש, ולבסוף הוא איבד את היכולת לדבר ולשלוט בתנועותיו.

הרופאים חשדו בין היתר בדלקת קרום המוח קריפטוקוקלית ובשחפת של המוח. למרות הטיפולים, מצבו המשיך להידרדר עד שנראה כאילו הוא נמצא במצב וגטטיבי.

ההורים שלו סירבו לוותר

הוריו של מרטין, ג'ואן ורודני, מעולם לא קיבלו תשובה ברורה לחלוטין למה שקרה לבנם.

למרות זאת, הם המשיכו לטפל בו במשך שנים בזמן שהוא שהה במרכז טיפולי.

כלפי חוץ נראה שמרטין אינו מודע למה שמתרחש סביבו.

אנשים דיברו לידו.

האכילו אותו.

הלבישו אותו.

העבירו אותו מהמיטה לכיסא גלגלים.

אף אחד לא ציפה ממנו להגיב.

אבל האמת הייתה שונה לחלוטין.

בשלב מסוים תודעתו של מרטין התחילה לחזור – בזמן שגופו נותר חסר יכולת להגיב.

Robby Klein / Getty

הוא שמע והבין הכול – אבל לא יכול היה לומר מילה

מרטין תיאר מאוחר יותר את התחושה כמצב שבו הוא מסוגל לראות, לשמוע ולהבין את מה שמתרחש סביבו, אבל ללא כל יכולת להשפיע על דבר.

אנשים סביבו המשיכו להאמין שהוא אינו מודע.

אבל הוא היה שם.

ער.

מקשיב.

חושב.

ולא מסוגל לומר לאיש שהוא מבין אותם.

לדבריו, חוסר האונים המוחלט היה אחד הדברים הקשים ביותר שחווה.

כל פרט בחייו נקבע על ידי אחרים: מה ילבש, מה יאכל, מתי יאכל, לאן ייקחו אותו ומה יעשו איתו.

לא הייתה לו דרך להביע רצון, כאב, התנגדות או אפילו להגיד תודה.

 

הצגת פוסט זה באינסטגרם

 

‏‎פוסט משותף על ידי ‏‎Martin Pistorius‎‏ (@‏‎martinpistorius‎‏)‎‏

והוא נאלץ לצפות שוב ושוב באותן תוכניות ילדים

אחת החוויות שמרטין סיפר עליהן מאוחר יותר הייתה הצפייה החוזרת בתוכניות ילדים.

במרכז שבו שהה נהגו להפעיל עבור המטופלים תוכניות כמו "ברני הדינוזאור" ו"טלטאביז".

מבחינת המטפלים, מרטין כלל לא היה מודע למה שמופיע על המסך.

אבל הוא ראה הכול.

יום אחרי יום.

שוב ושוב.

מאוחר יותר סיפר בראיון ל־NPR עד כמה שנא את "ברני".

חלק מהמטפלים התנהגו אליו בצורה קשה

מרטין חשף בהמשך שגם חווה התעללות מצד חלק מהמטפלים.

הם האמינו שהוא אינו מבין מה קורה סביבו ולכן לא ידעו שהוא מודע למה שהם עושים ואומרים.

מרטין סיפר שהחוויות האלה השאירו בו צלקות רגשיות עמוקות והשפיעו על תחושת הערך העצמי שלו במשך שנים.

בספרו האוטוביוגרפי Ghost Boy הוא תיאר את התחושה כאילו מוחו כלוא בתוך גוף שאינו מסוגל לציית לו.

 

הצגת פוסט זה באינסטגרם

 

‏‎פוסט משותף על ידי ‏‎Martin Pistorius‎‏ (@‏‎martinpistorius‎‏)‎‏

במשך שנים אף אחד לא שם לב שהוא "חזר"

הדבר המדהים ביותר היה שהתודעה שלו לא חזרה ברגע אחד.

זה קרה בהדרגה.

אבל מפני שכולם סביבו כבר התרגלו לכך שמרטין אינו מגיב, איש לא הבחין מיד שמשהו השתנה.

הוא תיאר זאת מאוחר יותר במשפט מצמרר: האנשים סביבו היו כל כך רגילים לכך שהוא "לא שם", שהם לא שמו לב כשהתחיל להיות נוכח שוב.

והמצב הזה נמשך שנים.

ואז מטפלת אחת הבחינה שמשהו שונה

נקודת המפנה הגיעה כאשר מרטין היה בן 25.

מטפלת מחליפה בשם וירנה ואן דר וולט הבחינה שלדעתה הוא מגיב יותר מכפי שאחרים חשבו.

היא עודדה את הוריו לקחת אותו למרכז לתקשורת תומכת וחלופית באוניברסיטת פרטוריה.

ביולי 2001, כמעט 13 שנים לאחר שמרטין חלה לראשונה, המומחים שם גילו סוף סוף את האמת:

הוא היה מודע מבחינה קוגניטיבית.

בפעם הראשונה הוא הצליח לענות

במהלך אחת הבדיקות הציגו למרטין דף עם סמלים וביקשו ממנו לזהות חפצים.

הוא הצליח להגיב באמצעות תנועות עיניים.

אחרי שנים שבהן הבין את העולם סביבו אבל לא היה מסוגל לענות, זו הייתה אחת הפעמים הראשונות שבהן הצליח להראות לאחרים שהוא נמצא שם.

הוריו רכשו עבורו מחשב עם תוכנת תקשורת.

באמצעות רצועה שחוברה לראשו ושימשה כמעין עכבר, הוא יכול היה לבחור אותיות, מילים וסמלים ולהתחיל סוף סוף לתקשר עם העולם.

החיים שלו התחילו מחדש

לאחר שקיבל את היכולת לתקשר, מרטין החל לעבוד לצד וירנה במרכז הטיפולי.

בהמשך הכיר עובדת סוציאלית בשם ג'ואנה.

השניים התאהבו ובשנת 2009 נישאו באסקס שבאנגליה.

שנים קודם לכן היה קשה לדמיין שמרטין יוכל לבנות לעצמו חיים עצמאיים, לנהל מערכת יחסים או להקים משפחה.

אבל הסיפור שלו המשיך להתפתח.

ואז הגיע עוד רגע שהוא לא חשב שיקרה

בשנת 2018 נולד למרטין ולג'ואנה בנם, סבסטיאן אלברט פיסטוריוס.

השניים לימדו אותו שפת סימנים כבר מגיל צעיר מאוד, כדי שיוכל לתקשר עם אביו.

מרטין סיפר שאחד הרגעים המרגשים היה לראות את בנו מסמן כבר בגיל כמה חודשים שהוא צריך החלפת חיתול.

ההורות אינה פשוטה עבורו.

מרטין עדיין משתמש בכיסא גלגלים ונעזר בטכנולוגיה כדי לדבר, ולכן לפעמים הוא אינו יכול להגיב לבנו באותה מהירות שבה הורה אחר היה יכול.

אבל המשפחה מצאה דרכים משלה לתקשר.

לדבריו, בנו לפעמים מבין אותו רק מהמבט שעל פניו.

מהילד שאיש לא ידע שהוא ער – לאדם שבנה לעצמו קריירה ומשפחה

כיום מרטין עוסק בתחום המחשבים והטכנולוגיה, בין היתר בפיתוח אתרים, ייעוץ טכנולוגי ונגישות.

הוא גם כתב את סיפור חייו בספר Ghost Boy והפך למרצה שמספר ברחבי העולם על השנים שבהן איש לא ידע שהוא מודע.

הילד בן ה־12 שאיבד בהדרגה את היכולת לדבר ולשלוט בגופו נשאר במשך יותר מעשור בעולם שבו אחרים האמינו שאינו מבין דבר.

אבל בתוך הגוף שלא הגיב, המוח שלו חזר בהדרגה לחיים.

בסופו של דבר אדם אחד הבחין בו, בדיקה אחת פתחה עבורו דרך לתקשר – והחיים שלו השתנו שוב.

יותר מ־13 שנים אחרי שהכול התחיל, מרטין פיסטוריוס הצליח סוף סוף להראות לעולם את מה שהוא עצמו ידע במשך שנים: הוא מעולם לא באמת נעלם.

שתפו את הסיפור המטורף הזה עם החברים והמשפחה שלכם1

היא אכלה כ־5,000 קלוריות של בשר, ביצים וחמאה מדי יום במשך 4 שנים – וחשפה מה קרה לגוף שלה

רייצ'ל אשבי, אם לארבעה בת 41, החליטה לפני שנים לעשות שינוי קיצוני בתזונה שלה: להוציא מהתפריט כמעט לחלוטין את המזונות הצמחיים ולהתבסס על מוצרים מן החי.

בלי פירות, בלי ירקות, בלי דגנים ובלי קטניות.

במקום זאת, התפריט שלה מורכב בעיקר מבשר, ביצים, חמאה ומוצרי חלב, כחלק מתזונה המכונה "דיאטת הקרניבור".

ולמרות שהגישה הזאת נחשבת שנויה במחלוקת, רייצ'ל טוענת שמבחינתה היא שינתה את החיים.

כ־5,000 קלוריות ביום – והיא טוענת שדווקא ירדה במשקל

הכותרת אולי נשמעת כמעט בלתי אפשרית: אישה שאוכלת בסביבות 5,000 קלוריות ביום ובכל זאת מספרת שהצליחה לרדת במשקל.

רייצ'ל טוענת שמאז שאימצה את אורח החיים הזה היא ירדה בכ־25 ק"ג.

לדבריה, היא אינה מגבילה את עצמה למנות קטנות ואינה מסתובבת רעבה במהלך היום.

להפך.

היא מספרת שהיא אוכלת עד שהיא מרגישה שבעה לחלוטין, ושאחת התוצאות המשמעותיות מבחינתה היא שכבר אינה מרגישה צורך להילחם כל הזמן ברעב.

אז מה היא באמת אוכלת ביום רגיל?

התפריט של רייצ'ל רחוק מאוד ממה שרוב האנשים יגדירו כתזונה רגילה.

ארוחת הבוקר שלה יכולה לכלול 10 ביצים, יחד עם כמות נדיבה של חמאה ומלח.

בצהריים היא אוכלת בדרך כלל כנפי עוף.

בערב היא יכולה לאכול שתיים או שלוש חתיכות גדולות של סטייק ריב־איי.

התזונה כולה מבוססת כמעט אך ורק על מזונות מן החי.

רייצ'ל אף הסבירה שהיא אינה מודדת בקפדנות כמה שומן היא אוכלת.

לדבריה, היא אוכלת שומן כל עוד הוא טעים לה, וברגע שהוא כבר מפסיק להיות מושך מבחינת הטעם, היא מפרשת זאת כסימן לכך שהגוף שלה קיבל מספיק.

היא ניסתה בעבר לרדת במשקל בדרכים אחרות

לפני שעברה לתזונת הקרניבור, רייצ'ל התמודדה במשך שנים עם ניסיונות לרדת במשקל.

היא ניסתה שיטות שונות, אבל לדבריה לא הצליחה להשיג את התוצאות שחיפשה.

לאחר שנחשפה לתזונה המבוססת כמעט לחלוטין על מוצרים מן החי, היא החליטה לנסות אותה בעצמה.

מאז היא הפכה לתומכת נלהבת של השיטה ואף משתפת את אורח החיים שלה עם עשרות אלפי עוקבים ברשתות החברתיות.

"אני כבר לא צריכה להרעיב את עצמי"

אחד הדברים המרכזיים שרייצ'ל מדגישה הוא תחושת השובע.

לדבריה, בדיאטות קודמות היא הרגישה שעליה להתעלם מהרעב שלה או להגביל את כמות המזון כדי לרדת במשקל.

עם הקרניבור, היא מספרת שהמצב השתנה לחלוטין.

"אני אף פעם לא צריכה להיות רעבה או להרגיש שאני צריכה להרעיב את עצמי", סיפרה.

במקום זאת היא אוכלת כשהיא רעבה ומפסיקה כשהיא מרגישה שבעה.

רייצ'ל טוענת גם שהצליחה לבנות יותר מסת שריר מכפי שהצליחה בתקופות שבהן עקבה אחר שיטות תזונה אחרות.

גם שלושה מארבעת הילדים שלה ניסו את התזונה

רייצ'ל אינה היחידה במשפחה שניסתה את אורח החיים הזה.

היא סיפרה כי שלושה מארבעת ילדיה עוברים מדי פעם לתזונת קרניבור, אם כי אינם מקפידים עליה באופן קבוע.

לדבריה, לפעמים הם מחליטים בעצמם לאכול כך במשך תקופה ולאחר מכן חוזרים לתזונה אחרת.

רייצ'ל עצמה, לעומת זאת, נשארה נאמנה לגישה במשך שנים והפכה אותה לחלק מרכזי מחייה ומהנוכחות שלה ברשת.

אבל התזונה הזאת מעוררת גם לא מעט דאגות

למרות ההתלהבות של רייצ'ל ושל קהילה קטנה אך פעילה של חובבי קרניבור ברשת, מדובר בתזונה מגבילה מאוד.

כאשר מוציאים לחלוטין מהתפריט פירות, ירקות, קטניות ודגנים, מוציאים יחד איתם גם מקורות מרכזיים לסיבים תזונתיים.

סקירה שפורסמה ב־2025 ובחנה את תזונת הקרניבור מצאה לצד דיווחים על ירידה במשקל ותחושת שובע גם אפשרות לחוסרים תזונתיים. בין היתר הוזכרו ויטמין C, ויטמין D, סידן, מגנזיום ויוד.

ומה לגבי כל השומן הרווי?

נקודה נוספת שעולה סביב התזונה היא צריכת שומן רווי.

חלק ממוצרי החלב וחלק מנתחי הבשר יכולים להכיל כמויות גדולות של שומן רווי.

איגוד הלב האמריקאי מציין שצריכה גבוהה של שומן רווי עלולה להעלות את רמות כולסטרול LDL, וממליץ בדרך כלל להעדיף מקורות של שומן בלתי רווי.

גם צריכה גבוהה של בשר אדום לאורך זמן מעוררת חששות בריאותיים, ולכן התזונה של רייצ'ל ממשיכה לעורר ויכוחים בכל פעם שהיא משתפת אותה ברשת.

והרשת בהחלט לא נשארת אדישה

עם עשרות אלפי עוקבים, רייצ'ל מקבלת הרבה תגובות מאנשים שמתעניינים בדרך שבה היא אוכלת.

חלקם מספרים שהיא מעניקה להם השראה.

אחרים מתקשים להבין כיצד אפשר לאכול בצורה כל כך קיצונית לאורך זמן.

מתחת לאחד הפוסטים שלה התלוצץ אחד המגיבים על הרעיון של אכילת חמאה בלי לחם, בעוד משתמש אחר התמקד במחיר של התפריט ושאל למעשה מי יכול להרשות לעצמו לאכול כמה סטייקים של ריב־איי לארוחת ערב באופן קבוע.

מבחינת רייצ'ל, היא לא מרגישה שהיא מוותרת על משהו

למרות שהרבה אנשים יתקשו לדמיין חיים בלי ירקות, פירות, לחם, פסטה או אורז, רייצ'ל אומרת שהיא כבר אינה מרגישה מוגבלת.

מבחינתה, התזונה המבוססת על בשר, ביצים וחמאה פתרה חלק מהבעיות שהיו לה עם רעב ועם ניסיונות קודמים לרדת במשקל.

היא טוענת שירדה בכ־25 ק"ג, אינה מסתובבת רעבה והצליחה לבנות יותר שריר מבעבר.

מצד שני, התזונה שלה ממשיכה לעורר ויכוח גדול בשל הכמות הגבוהה של מוצרים מן החי וההיעדר הכמעט מוחלט של מזונות צמחיים.

אבל אחרי שנים שבהן היא אוכלת כך, רייצ'ל עצמה אינה מראה שום סימן לכך שהיא מתכננת לחזור בקרוב לתפריט רגיל.

כ־5,000 קלוריות ביום, 10 ביצים לארוחת בוקר, כנפי עוף בצהריים וסטייקים בערב – זו אולי לא תזונה שמתאימה לכולם, אבל רייצ'ל אשבי טוענת שעבורה היא שינתה לחלוטין את הדרך שבה היא אוכלת, מרגישה ונראית.

שתפו את הכתבה עם החברים והמשפחה שלכם!

הכלבה שלה לא הפסיקה להריח את הנשימה שלה – היא חשבה שזה מוזר, אבל ההתנהגות הזו הצילה את חייה

בעלי כלבים יודעים שלפעמים החברים הפרוותיים שלהם מתנהגים בצורה שקשה מאוד להסביר. הם יכולים לנבוח על חפץ שלא זז, להתעקש להריח משהו במשך דקות ארוכות או לפתח פתאום הרגל חדש שנראה חסר כל היגיון.

אבל במקרה של קולין פרגוסון, המתגוררת בקנט שבאנגליה, ההתנהגות המוזרה של כלבת הרועה הגרמני שלה, אינקה, התבררה כמשהו הרבה יותר משמעותי מסתם הרגל חדש.

במשך שבועות אינקה לא הפסיקה להתקרב לפניה של קולין ולהריח את פיה ואת הנשימה שלה.

בתחילה קולין חשבה שזה פשוט מוזר.

אבל הכלבה לא ויתרה.

אינקה פשוט לא הפסיקה להריח את הפה שלה

אינקה הייתה אז כלבה צעירה בת כשנתיים.

עד לאותה תקופה היא הייתה שובבה, פעילה ואהבה במיוחד משחקים שהתבססו על חוש הריח שלה. אלא שבתחילת 2015 ההתנהגות שלה השתנתה.

פתאום היא החלה להתמקד באופן כמעט אובססיבי בפיה של בעלת הבית שלה.

בכל פעם שהצליחה להתקרב לקולין, היא ניסתה להריח את הנשימה שלה. קולין סיפרה שאינקה הייתה ממתינה עד שהיא תנשוף אוויר מהפה, מריחה אותו ואז מסתכלת עליה במבט מודאג והולכת משם.

עם הזמן ההתנהגות נעשתה תכופה יותר.

בסוף ינואר אינקה כבר הריחה את פיה של קולין שלוש או ארבע פעמים ביום.

פעם אחת קולין אפילו התעוררה משינה וגילתה שהאף של הכלבה נמצא מילימטרים ספורים בלבד מהפה שלה.

היא התחילה לחשוב שאולי באמת משהו לא בסדר

באותה תקופה קולין הייתה בסביבות גיל 60.

בהתחלה היא חשבה שאולי אינקה מריחה בעיה בשיניים או בפה, ולכן החליטה ללכת לרופא השיניים.

אבל הבדיקה לא גילתה שום בעיה.

השיניים שלה היו בסדר.

הפה שלה נראה תקין.

ובכל זאת, אינקה המשיכה באותה התנהגות.

היא עדיין רצתה להריח את הנשימה של קולין בכל הזדמנות.

קולין החלה לחשוש שאולי משהו אחר בגוף שלה גורם לשינוי בריח הנשימה, ולכן המשיכה בבדיקות. גם אלה לא סיפקו הסבר להתנהגות של הכלבה.

אפילו צילום חזה לא גילה את הבעיה

במרץ 2015 סבלה קולין מזיהום בחזה ונשלחה לצילום רנטגן.

גם הבדיקה הזאת לא העלתה משהו חריג.

הזיהום חלף, קולין לא סבלה מתסמינים מיוחדים – אבל אינקה עדיין לא הפסיקה להריח את פיה.

קולין סיפרה שבשלב מסוים אפילו הרגישה מעט נבוכה לפנות לרופא ולומר שהסיבה שהיא מודאגת היא שהכלבה שלה מתנהגת אליה בצורה מוזרה.

היא לא הייתה חולה באופן ברור.

לא היו לה סימנים שגרמו לה לחשוד במחלה קשה.

אבל אינקה המשיכה להתעקש שמשהו אינו כשורה.

לבסוף היא החליטה לעשות בדיקה מקיפה

כשההתנהגות של אינקה נמשכה, קולין החליטה שהיא לא יכולה להתעלם ממנה יותר.

היא שילמה באופן פרטי עבור בדיקת גוף מקיפה שכללה סריקה ובדיקות דם.

שלושה ימים בלבד לאחר הבדיקה התקשר הצוות הרפואי לרופא שלה.

הם מצאו משהו.

בתוך הריאה השמאלית שלה היה גידול בערך בגודל של כדור גולף.

מדובר היה בסרטן ריאות.

והגידול התגלה בשלב מוקדם מאוד.

קולין הייתה בהלם – היא מעולם לא עישנה

האבחנה הייתה קשה במיוחד להבנה עבור קולין.

היא לא עישנה.

היא אף לימדה בעבר ביולוגיה והייתה לדבריה מתנגדת נחרצת לעישון.

מלבד מעט עייפות, היא לא הרגישה שמשהו בגופה מצביע על מחלה מסוכנת.

"לא ציפיתי בכלל לסרטן ריאות", היא סיפרה.

אבל בזמן שהיא עצמה לא הרגישה כמעט דבר, נראה שאינקה הבחינה בשינוי עוד הרבה קודם.

הרופא אמר לה: "הכלבה הזאת הצילה את החיים שלך"

בדיקות נוספות אישרו שמדובר בסרטן בשלב הראשון.

ביוני 2015 עברה קולין ניתוח להסרת הגידול. במסגרת הניתוח הוסר גם חלק מהריאה שלה ובלוטות לימפה.

העובדה שהמחלה התגלתה בשלב כה מוקדם אפשרה לרופאים לטפל בה לפני שהתפשטה.

קולין סיפרה שהמנתח שלה אמר לה בצורה ברורה:

"הכלבה הזאת הצילה את החיים שלך."

לדבריה, הוא הסביר שסרטן מסוג זה מתגלה לעיתים קרובות רק בשלבים מתקדמים יותר, משום שבשלבים הראשונים הוא עלול שלא לגרום לתסמינים ברורים.

ואז קרה דבר מדהים נוסף

לאחר שהגידול הוסר, ההתנהגות המוזרה של אינקה פשוט נפסקה.

הכלבה, שבמשך חודשים הייתה כמעט אובססיבית לנשימה של קולין, איבדה לפתע כל עניין בפיה.

היא חזרה להיות הכלבה הפעילה והשובבה שהייתה קודם.

עבור קולין, זה רק חיזק את התחושה שאינקה אכן הריחה משהו שקשור למחלה.

בשנת 2016 קיבלה אינקה אות הוקרה מארגון PDSA הבריטי על המסירות יוצאת הדופן שלה ועל חלקה בגילוי הסרטן של בעלת הבית שלה.

היום מדענים מנסים לחקות את מה שכלבים מסוגלים לעשות באופן טבעי

הסיפור של אינקה אינו היחיד שגרם למדענים להתעניין ביכולת של כלבים לזהות שינויים בגוף האדם באמצעות ריח.

חוש הריח של כלבים מפותח בהרבה מזה של בני אדם, וחוקרים בוחנים במשך שנים את האפשרות להשתמש ביכולת הזאת לאיתור מחלות.

ד"ר אנדראס מרשין, שעבד במשך שנים על מחקר בתחום, פיתח טכנולוגיה שמנסה לחקות את יכולת ההרחה של כלבים באמצעות מעין "אף אלקטרוני".

הטכנולוגיה נועדה לזהות דפוסי ריח הקשורים למחלות באמצעות חיישנים ובינה מלאכותית.

בשנת 2026 אפילו המלכה קמילה ראתה את הטכנולוגיה בפעולה

במאי 2026 הוצג האף האלקטרוני באירוע של ארגון Medical Detection Dogs בבית קלרנס בלונדון, בנוכחות המלכה קמילה, המשמשת כפטרונית הארגון.

המכשיר פותח בשיתוף עם RealNose.AI ומיועד בשלב זה לסייע במחקר לגילוי מוקדם של סרטן הערמונית.

הרעיון הוא להשוות את יכולת המכשיר לזו של כלבים שאומנו לזהות מחלות לפי דגימות ריח.

במהלך האירוע הסבירו שהכלבים עדיין מבצעים את המשימה במהירות יוצאת דופן, בעוד שהטכנולוגיה מנסה בהדרגה להתקרב ליכולת שלהם.

אינקה הפכה גם לכלבת סיוע

הקשר בין קולין לאינקה לא הסתיים לאחר הניתוח.

בעקבות האבחנה והטיפול, קולין החלה להתמודד גם עם חרדה.

אינקה הוכשרה בהמשך ככלבת סיוע להתאוששות, ועזרה לה להתמודד עם התקפי חרדה ולחזור בהדרגה לשגרה.

כיום אינקה כבר כלבה מבוגרת, אבל עבור קולין כל יום איתה ממשיך להיות מיוחד.

"פשוט היה לי מזל עצום", סיפרה קולין. לדבריה, העובדה שהסרטן התגלה בשלב הראשון הייתה יוצאת דופן, והיא משוכנעת שללא ההתעקשות של אינקה הדברים היו יכולים להסתיים אחרת לגמרי.

הכול התחיל בהתנהגות שנראתה קצת מוזרה: כלבה צעירה שפשוט לא הפסיקה להריח את הנשימה של בעלת הבית שלה.

אבל קולין החליטה להקשיב לה.

הבדיקה שביצעה בעקבות ההתנהגות של אינקה גילתה גידול סרטני בריאה בשלב הראשון – והכלבה שהרגישה שמשהו אינו כשורה עוד לפני שהרופאים מצאו אותו, הפכה בסופו של דבר למי שקולין מכנה מצילת חייה.

שתפו את הכתבה אם אתם חושבים שכלבים הם מדהימים!