רופאים חקרו את ה-DNA של אישה בת 117 – ומצאו מזון אחד שמאריך חיים

רבים חולמים לחיות יותר שנים, ולא רק יותר שנים, אלא שנים טובות ובריאות. המדע מתקדם במהירות, אבל לפעמים הרמזים הכי מעניינים מגיעים דווקא מסיפור חיים יוצא דופן של אדם אחד. כך קרה עם מריה ברניאס מוררה, אישה אמריקאית־ספרדייה שחיה עד גיל 117 ונחשבה בשנותיה האחרונות לאדם המבוגר ביותר בעולם שחי באופן מאומת. לפני מותה היא ביקשה בקשה חריגה: שהרופאים והחוקרים יבדקו את הגוף שלה ואת ה-DNA שלה, כדי להבין איך ייתכן שהיא הגיעה לגיל כזה – ועוד כשהיא מתפקדת יחסית טוב.

Wikipedia Commons / Family of Branyas Morera

בקשה יוצאת דופן לפני מותה

מריה נולדה בארצות הברית ב־4 במרץ 1907, שנים ספורות לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה. במהלך חייה היא ראתה שני מלחמות עולם, החלפת עשרות מנהיגים, ומהפכות טכנולוגיות ששינו לחלוטין את העולם: מהימים שבהם אנשים כמעט לא טסו, ועד עידן האינטרנט והרשתות החברתיות.

למרות שנולדה בסן פרנסיסקו, משפחתה עברה לספרד בשנת 1915 והתיישבה בקטלוניה. המסע לא היה קל: אביה חלה ומת מסוף שחפת ריאתית לקראת סוף הדרך. אך מריה עצמה המשיכה לבנות את חייה בספרד, ובסופו של דבר חיה שם את מרבית שנותיה.

בשלבים האחרונים של חייה היא ביקשה שהמדענים יבחנו את ה-DNA שלה ואת הפרופיל הביולוגי שלה – מתוך תקווה שהממצאים יעזרו לאחרים להבין איך אפשר להגיע לאריכות ימים, ואולי גם לפתח דרכים לשפר את הבריאות בגיל מבוגר.

מה מצאו בבדיקות?

הבדיקה הובילה צוות חוקרים בספרד, שכלל מומחים מאוניברסיטת ברצלונה וממכוני מחקר רפואיים, לאסוף דגימות ולנתח תאים ומאפיינים גנטיים. המטרה הייתה להבין למה אצל רוב האנשים הזדקנות מגיעה עם יותר מחלות – ואילו אצל מריה התמונה הייתה שונה.

החוקרים תיארו ממצאים מפתיעים במיוחד: לפי הסמנים הביולוגיים שלה, הגוף של מריה “נראה” צעיר יותר מכפי שמראים השנים בלוח השנה – בהערכה של כ־10 עד 15 שנים צעיר מגילה בפועל. במילים אחרות, בגיל 117 היא נחשבה מבחינת חלק מהמדדים למעין “בת מאה אנרגטית”.

בנוסף, נמצאו אצלה רמות נמוכות במיוחד של “כולסטרול רע” ושל טריגליצרידים, לצד רמות גבוהות של “כולסטרול טוב”. אלה מדדים שמתקשרים לעיתים לסיכון נמוך יותר לבעיות לב וכלי דם, והם בלטו לטובה גם ביחס לגילה הקיצוני.

Maria Branyas Morera in 1925 / Wikipedia Commons

החוקרים לא ייחסו הכול לגנטיקה בלבד. הם הדגישו שמריה חיה גם באורח חיים שנחשב “נקי”: היא התעמלה באופן קבוע, נמנעה מעישון ומאלכוהול, ושמרה על קשרים חברתיים פעילים – שילוב שמוכר כמגן בריאותי בגיל מבוגר.

ואז הגיע הפרט שהפך לכותרת מסקרנת במיוחד: למריה הייתה חיבה יוצאת דופן ליוגורט. לפי הדיווחים, היא נהגה לאכול יוגורט באופן קבוע, אהבה במיוחד מותג ספרדי מסוים, והעדיפה יוגורט עם רכיבים פרוביוטיים – כלומר כזה שמכיל חיידקים “טובים” שעשויים לתמוך במערכת העיכול ולהפחית תהליכי דלקת. הבוקר שלה, כך תואר, התחיל לעיתים קרובות עם שייק שכלל שמונה סוגי דגנים שונים.

גם הטלומרים נכנסו לתמונה

מעבר לשומנים בדם ולאורח החיים, החוקרים הסתכלו גם על הטלומרים – “כיפות” קטנות בקצות הכרומוזומים, שמתקצרות עם השנים. בדרך כלל טלומרים קצרים נקשרים לסיכון תחלואה ותמותה גבוה יותר, אבל אצל אנשים בגיל קיצוני מאוד התמונה פחות ברורה.

במקרה של מריה, צוין שהטלומרים שלה היו קצרים, אך החוקרים העלו אפשרות שבאופן מעניין דווקא מצב כזה עשוי לפעמים להגביל התרבות של תאים בעייתיים – ובתרחישים מסוימים אפילו להפחית סיכון להתפתחות תהליכים סרטניים. זו לא הוכחה חד־משמעית, אבל זו אחת ההשערות שמדענים מעלים כשהם מנסים להבין “פרדוקס” של אנשים שחיים הרבה מאוד שנים יחסית בבריאות לא רעה.

בשורה התחתונה של המחקר, החוקרים הדגישו רעיון חשוב: גיל מתקדם מאוד ובריאות ירודה לא חייבים להיות אותו דבר. ייתכן שאפשר להפריד בין “להיות זקן” לבין “להיות חולה” – ולפענח מהם המרכיבים שמאפשרים לאנשים מסוימים להזדקן אחרת.

Super Àvia Catalana / X

העצה האישית שלה לחיים ארוכים

מריה הפכה לאדם המבוגר ביותר בעולם אחרי מותה של נזירה צרפתייה מוכרת בתחילת 2023. היא החזיקה בתואר הזה עד מותה באוגוסט 2024, בגיל 117 שנים ו־168 ימים. בין היתר היא שרדה גם את מגפת הקורונה – ואף החלימה מנגיף הקורונה בגיל שבו כמעט אף אחד לא ציפה לכך.

מעבר לנתונים הרפואיים, מריה עצמה אהבה לשתף תובנות על חיים. היא הדגישה חשיבות של סדר ושקט נפשי, קשר טוב עם משפחה וחברים, מגע עם הטבע, יציבות רגשית, פחות דאגות וחרטות, הרבה גישה חיובית – וגם החלטה מודעת להתרחק מאנשים “רעילים”. היא חיה בקטלוניה, גידלה משפחה גדולה, ועם השנים הפכה לדמות שמעוררת השראה דווקא בזכות הפשטות של המסרים שלה.

הסיפור של מריה ברניאס מוררה הוא תזכורת לכך שאריכות ימים כנראה לא תלויה ב”סוד אחד” בלבד. לפי החוקרים, מדובר בשילוב בין מה שקיבלנו בירושה מההורים לבין ההרגלים שאנחנו בונים לאורך החיים — ולעיתים זה שילוב כמעט שווה בין שני הצדדים. אבל אם יש מסקנה אחת שמרגישה מוחשית במיוחד, היא זו: גנים טובים עוזרים, הרגלים טובים עוזרים, ואולי גם משהו קטן ביום־יום – כמו יוגורט, יכול להיות עוד חלק בפאזל של חיים ארוכים ובריאים יותר.

אם חד־הורית בת 48 אובחנה עם אלצהיימר, ועכשיו היא חושפת את הסימן הראשון המפחיד שזיהתה

עבור רבים, אלצהיימר מתקשר כמעט באופן אוטומטי לגיל מבוגר מאוד. אבל יש מקרים שבהם המחלה מופיעה הרבה קודם – באמצע החיים, כשעדיין עובדים במשרה מלאה, מגדלים ילדים ומנהלים שגרה עמוסה. כך קרה לרבקה לונה, אם חד־הורית בת 48, שקיבלה אבחנה של אלצהיימר מוקדם והחליטה לדבר על זה בפומבי, כדי שאנשים יבינו איך זה יכול להתחיל ואיך זה מרגיש מבפנים.

היא מספרת שהחיים שלה היו מלאים: עבודה, הורות, אחריות, קצב מהיר. דווקא בגלל זה, כשהתסמינים הראשונים הופיעו, היא לא מיד חשבה על משהו רציני. בתחילת הדרך קל מאוד לייחס שכחה ללחץ, עומס או חוסר שינה – אבל אצלה זה התחיל להרגיש אחרת.

כשהסימנים הראשונים הופיעו

הרגע הראשון שהדליק אצלה נורה אדומה קרה במקום הכי שגרתי: מול המחשב בעבודה. רבקה התיישבה לבוקר עבודה רגיל, פתחה את המחשב, ופתאום חוותה תחושה של “כלום”. היא הסתכלה על המסך ולא ידעה מה לעשות, מאיפה להתחיל, מה אמור להגיע קודם. פעולות שהיו אמורות להיות אוטומטיות הפכו לריקות מתוכן. היא תיארה תחושה של בלבול עמוק, כאילו מישהו מחק את “מפת הדרך” שהמוח משתמש בה כדי לבצע משימות מוכרות.

בהתחלה היא ניסתה להסביר לעצמה שזה לחץ תקופתי. היא אמרה לעצמה שזה יכול לקרות לכל אחד. אבל התחושה הזו לא נעלמה, והיא חזרה בצורות שונות, עד שכבר אי אפשר היה להתעלם ממנה.

“רק לחץ”? כשהשכחה כבר לא נראתה תמימה

ככל שהזמן עבר, רגעי השכחה והבלבול התחילו להופיע גם מחוץ למסגרת העבודה. רבקה הבינה שהיא לא רק מתעייפת או “מפוזרת”, אלא חווה שינוי שמפריע לתפקוד. היא ניסתה להמשיך כרגיל, אבל הפער בין מי שהיא הייתה לבין מה שהיא מצליחה לעשות בפועל הלך וגדל.

במבט לאחור היא מתארת את זה כתקופה שבה הכול התחיל להרגיש לא יציב: לפעמים היא ידעה בדיוק מה היא רוצה לעשות, ולפעמים הכול נעלם בשנייה, כאילו המוח מחפש קובץ ולא מוצא אותו.

הרגע שבו זה הפך למסוכן בבית

אחד האירועים שהכי הפחידו אותה התרחש בזמן בישול. היא הכינה ביצה על הכיריים, ואז יצאה מהבית, ושכחה לגמרי שהאש דולקת ושיש סיר על הגז. היא הלכה לעיר, ורק אחרי זמן מה פתאום נזכרה במה שעשתה. היא מיהרה לחזור ומצאה עשן בבית. מבחינתה, זו הייתה נקודת מפנה: השכחה כבר לא הייתה “מטרד”, אלא משהו שעלול להסתיים באסון.

כאם שמנהלת בית, היא הבינה שהסיכון הוא לא רק לה, אלא לכל מי שסביבה. והיא גם הבינה שהגיע הזמן לבדוק ברצינות מה קורה.

האבחנה ששינתה הכול

לאחר תהליך של בדיקות והערכה רפואית, רבקה קיבלה אבחנה של אלצהיימר מוקדם, מצב נדיר יחסית שמופיע לפני גיל 65 ולעיתים כבר בשנות ה־40 או ה־50. האבחנה הזו הגיעה בשלב שבו רוב האנשים לא מצפים לשמוע את המילה “דמנציה”, והיא מתארת את הרגע הזה כטלטלה: מצד אחד, יש שם לתופעה. מצד שני, יש גם פחד גדול מהעתיד ומההתקדמות הצפויה של המחלה.

למה היא בחרה לדבר על זה בקול

רבקה החליטה לשתף את הסיפור שלה בפומבי דרך סרטונים ופוסטים אישיים. היא אומרת שהיא רוצה שאנשים יבינו שהמחלה לא תמיד מתחילה כמו בסרטים, ושלעיתים הסימן הראשון הוא בלבול חריג במטלות מוכרות, תחושת “ניתוק” מהשגרה וקושי לבצע פעולות שהיו קלות בעבר.

היא גם מדברת בכנות על הצד הכלכלי והמשפחתי: כאם חד־הורית, היא מבינה שעם הזמן ייתכן שלא תוכל לעבוד או לנהל חיים עצמאיים, והיא מנסה להיערך מראש, כדי לדאוג לילדיה בתקופה הלא פשוטה שמחכה בהמשך.

המסר שלה למשפחה ולחברים

אחד המסרים החזקים שלה מופנה לאנשים שמלווים חולה: היא מבקשת שלא “יבחנו” אותה כל הזמן. לא להפוך שיחה למשחק זיכרון, לא לשאול שוב ושוב שאלות שמלחיצות ומביכות, אלא להיות סבלניים. להזכיר בעדינות, לתמוך, להישאר נוכחים. מבחינתה, אהבה פשוטה ותחושת ביטחון חשובות לא פחות מכל דבר אחר.

מילה חשובה לסיום

שכחה וירידה בריכוז יכולות להיגרם גם מלחץ, בעיות שינה, חרדה, דיכאון, עומס או גורמים רפואיים שונים. אבל אם יש שינוי עקבי בתפקוד, במיוחד אם הוא מוביל למצבים מסוכנים בבית או פוגע בעבודה – חשוב לפנות לבדיקה ולא להישאר עם זה לבד.

המשמעות הנסתרת של טבעות על האגודל – זה מה שהן מסמלות

עבור רוב האנשים טבעת היא תוספת אופנתית קטנה – “הדובדבן” שמרים לוק שלם. אבל כשמדובר בטבעת על האגודל, יש מי שטוענים שזה כבר לא רק עניין של סטייל. טבעת אגודל נתפסת אצל רבים כסמל של עצמאות, כוח אישי ואופי לא-מתנצל – ובעיקר כבחירה שאומרת: “אני לא מפחד/ת לבלוט”.

ביטחון עצמי, חופש וזהות

בקרב נשים, טבעות אגודל מקושרות לא פעם לביטחון עצמי ולנוכחות חזקה. הן נחשבות לסוג של אמירה אופנתית שמתריסה בעדינות נגד “מה שמקובל”, ומתחברת לרעיון של נשיות נועזת וחופש אישי.

יש גם טענה שבשנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000, במיוחד בחלק מקהילות ה-LGBTQ+, טבעת אגודל ביד ימין שימשה לעיתים כסימן זיהוי שקט – לא “קוד רשמי”, אלא רמז חברתי שיכול היה לסייע לאנשים לזהות “מי משלנו” בלי להצהיר על כך בקול. היום זה כבר פחות נפוץ כסימן מוסכם, אבל ההילה של ביטוי עצמי וגאווה עדיין נשארה סביב הבחירה הזו אצל חלק מהאנשים.

shutterstock

“רמזים” לזוגיות? לא כולם מסכימים – אבל זה קיים בשיח

בחלק מהשיח האופנתי מופיע גם רעיון שלפיו טבעת אגודל יכולה לרמוז על מצב זוגי: למשל, יש מי שאומרים שטבעת ביד שמאל עשויה לסמן “מאוהב/ת” או פתיחות לזוגיות, בעוד טבעת ביד ימין עשויה לרמז על רווקות. חשוב להבהיר: זה לא כלל תרבותי רשמי, אלא פרשנות שאנשים אוהבים לאמץ כי היא כיפית, פלרטטנית ויוצרת שיחה.

בפועל, רוב האנשים פשוט עונדים טבעת אגודל כי הם אוהבים את המראה או את התחושה שלה – אבל אין ספק שהמיקום הבולט גורם לאחרים לשים לב ולנסות “לפענח” מסר.

היסטוריה של כוח ומעמד: לפני שזה היה אופנה

עוד לפני שטבעת אגודל הפכה לטרנד מודרני, היו לה שימושים היסטוריים. אחד השימושים הידועים ביותר הוא בעולם הקשתות: טבעת אגודל שימשה כציוד שמגן על האגודל בזמן מתיחה ושחרור של מיתר הקשת. הטבעת סייעה להגן על העור ולשפר את השליטה בשחרור.

מעבר לפן המעשי, בחלק מהתרבויות טבעות אגודל הפכו גם לסמל מעמד וכוח. באזורים מסוימים, טבעות כאלה היו קשורות לדרגה או סטטוס, ולעיתים נחשבו יוקרתיות במיוחד – לא סתם תכשיט, אלא משהו שמסמל כוח, מיומנות או שייכות.

גברים, מרד וקריאייטיב: “אני לא כמו כולם”

בעולם האופנה המודרני, טבעת אגודל אצל גברים מתפרשת לעיתים כסימן לעצמאות מחשבתית, יצירתיות, או פשוט רצון לשבור תבניות. בגלל שהאגודל הוא אצבע פחות “קלאסית” לטבעות, הבחירה הזו משדרת פעמים רבות משהו נועז יותר – סטייל עם טוויסט.

יש גם מי שמייחסים לטבעת אגודל מסרים של כריזמה וביטחון עצמי, אבל לא חייבים להיכנס למשמעויות כבדות: לפעמים זה באמת עניין פשוט – טבעת שנראית טוב, מרגישה נוחה, ומוסיפה ייחוד.

אז מה טבעת האגודל שלכם באמת אומרת?

בסופו של דבר, המסר הכי אמיתי הוא זה שהעונד או העונדת נותנים לתכשיט. עבור אחד זו אמירה של חופש וזהות, עבור אחרת זו תזכורת לכוח אישי, ולמישהו אחר זה בכלל עניין של אסתטיקה נטו.

כך או כך – אם אתם עונדים טבעת על האגודל, יש סיכוי לא רע שהיא משדרת משהו נוסף מעבר לעיצוב: נוכחות, בחירה מודעת, ואופי שלא מפחד להיות קצת שונה.

עכשיו תורכן – מה אתן חושבות על טבעות על האגודל?

זה מה שקורה לגוף שלכם כשאתם אוכלים אורגנו בכל יום

רובנו מכירים אורגנו בתור התוספת הריחנית לפיצה, לפסטה או לרוטב עגבניות טוב. אבל מאחורי העלים הקטנים האלה מסתתר צמח עם לא מעט רכיבים פעילים, שחוקרים ותזונאים מתעניינים בהם כבר שנים. אורגנו לא “מרפא קסמים”, אבל הוא כן יכול להשפיע על הגוף בכמה דרכים מעניינות – בעיקר בגלל תרכובות צמחיות טבעיות, נוגדי חמצון ושמנים ארומטיים.

חשוב להגיד מראש: כשמדברים על “יתרונות בריאותיים” של אורגנו, ההשפעה תלויה בכמות, בסוג (טרי, מיובש, שמן אורגנו, תוסף), ובמצב הבריאותי של האדם. אורגנו כתבלין יומיומי הוא בדרך כלל בטוח, אבל תוספים ושמנים מרוכזים הם כבר סיפור אחר.

Shutterstock

1) “פצצת” נוגדי חמצון קטנה

אחד הדברים הבולטים באורגנו הוא תכולה גבוהה של נוגדי חמצון – תרכובות שמסייעות לגוף להתמודד עם “רדיקלים חופשיים”, מולקולות שעלולות לפגוע בתאים ולתרום להזדקנות מואצת, דלקתיות, ולעומס על הגוף לאורך זמן.

באורגנו יש תרכובות כמו קרבקרול (Carvacrol) ותימול (Thymol), שנחקרו בהקשר של פעילות נוגדת חמצון. כשמוסיפים אורגנו לאוכל, מקבלים “בוסט” קטן וקבוע של תרכובות צמחיות שעשויות לתרום להגנה תאית.

2) תמיכה מול חיידקים מזיקים

לאורגנו יש מוניטין ישן ברפואה המסורתית כצמח “מחטא”, והיום יודעים ששמנים טבעיים שבתוכו יכולים להפגין פעילות נגד חיידקים בתנאי מעבדה. זה לא אומר שאורגנו הוא אנטיביוטיקה, ולא מחליף טיפול רפואי – אבל כן מסביר למה הוא נחשב תבלין “חזק” מבחינת הרכב כימי.

במילים פשוטות: אורגנו לא רק מוסיף טעם, אלא גם מכניס למנה חומרים צמחיים שיש להם פעילות נגד מיקרואורגניזמים בתנאים מסוימים.

Shutterstock

3) קשר אפשרי לפוריות גברית (בעיקר במחקרי מעבדה/תוספים)

נקודה שמפתיעה הרבה אנשים: חלק מהמחקרים עסקו גם בקשר אפשרי בין שמן אורגנו לבין תפקוד תאי זרע – במיוחד תנועתיות והגנה על DNA, כאשר ההסבר קשור לפעילות נוגדת חמצון שמפחיתה “סטרס חמצוני”.

כאן חשוב להדגיש: זה לא אומר שתבלין אורגנו על פיצה “ישנה פוריות”, וזו גם לא המלצה טיפולית. מדובר בעיקר בתוצאות שמגיעות ממינונים מרוכזים יותר ובתנאי מחקר. אבל זה כן מסביר למה הנושא צף לא פעם בכתבות מדע-פופולריות.

4) מערכת העיכול: קליל יותר אחרי האוכל?

הרבה אנשים מרגישים שתבלינים “מעוררים” עיכול – ובמקרה של אורגנו, קיימת טענה שהוא עשוי לעודד פעילות של אנזימי עיכול ולעזור לתחושה פחות כבדה אחרי ארוחה. יש גם מי שמשתמשים באורגנו כחלק מתפריט שמכוון לתמיכה במעי ובאיזון חיידקים “ידידותיים”.

עם זאת, אם מגזימים — במיוחד עם אורגנו מרוכז, תה אורגנו חזק או שמן אורגנו — זה עלול דווקא לגרות את מערכת העיכול ולגרום לאי־נוחות.

5) דלקתיות והתאוששות: “תבלין קטן עם השפעה גדולה”

אורגנו כולל רכיבים שנחקרו בהקשר של פעילות אנטי-דלקתית ונוגדת חמצון. לכן, יש מי שמסתכלים עליו כעל תבלין שתורם “ברקע” לתפריט תומך-בריאות: לא משהו שמרגישים מיד, אלא משהו שיכול להשתלב באורח חיים שמכוון להפחתת דלקתיות כללית.

בחלק מהמחקרים על תוספי אורגנו (לא רק כתבלין במטבח) נבדקו גם מדדים של התאוששות אחרי מאמץ, נזק שרירי וסמנים חמצוניים בדם – שוב, בעיקר בהקשר של תוספים ולא בהכרח כמות קטנה של תבלין.

Shutterstock

6) לא רק טעם: גם ויטמינים ומינרלים

אורגנו מכיל רכיבים תזונתיים כמו ויטמין K ומינרלים שונים (למשל מנגן וברזל), ובכמויות קטנות גם סידן וויטמין E. ברור שכף אורגנו לא מחליפה תזונה מאוזנת, אבל היא בהחלט יכולה להיות “שדרוג קטן” שמוסיף עוד ערך מעבר לארומה.

איך לשלב אורגנו ביום-יום

היתרון הגדול: לא צריך להגזים. אפשר לשלב אורגנו בכיף ובקלות:

  • אורגנו מיובש על פיצה, פסטה, תפוחי אדמה בתנור וירקות קלויים

  • אורגנו טרי בסלטים, טחינה, גבינות, מרינדות

  • ברטבים על בסיס עגבניות, קטניות, או תבשילי ירקות ים-תיכוניים

אזהרה קצרה על שמן/תוספים

כתבלין במטבח אורגנו לרוב בטוח. אבל שמן אורגנו ותוספים הם מרוכזים מאוד ועלולים:

  • לגרות את הקיבה אצל חלק מהאנשים

  • לגרום לתגובה בעור אם מורחים (פריחה/גירוי)

  • לא להתאים למי שנוטל תרופות מדללות דם או שיש לו מצבים רפואיים מסוימים

אם מישהו שוקל לקחת שמן אורגנו או תוסף במינון גבוה – עדיף להתייעץ עם רופא/רוקח, במיוחד אם יש תרופות קבועות.

בשורה התחתונה: אורגנו הוא הרבה יותר מקישוט על הפיצה. הוא תבלין עשיר בתרכובות צמחיות, נוגדי חמצון ורכיבים פעילים, שיכול להשתלב בצורה נהדרת בתפריט יומיומי – בטעם חזק, וברווח קטן ובריא על הדרך.

האם אתם אוהבים אורגנו ואוכלים אותו לעיתים קרובות? 🌿
שתפו את הכתבה הזו כדי שעוד אנשים יוכלו לגלות את היתרונות הבריאותיים המדהימים של התבלין הזה!

רופאים מצהירים באנשים להפסיק לקחת ויטמין D אם הם סובלים מאחד משבעת התסמינים הללו

במשך שנים לימדו אותנו שוויטמין D הוא “ויטמין השמש” החיוני לבריאות העצמות ולתפקוד תקין של הגוף, במיוחד בחודשי החורף כשפחות נחשפים לשמש. ולכן אנשים רבים נוטלים תוספי ויטמין D בתקופות שבהן הם מרגישים שהם לא מקבלים מספיק שמש, מתוך רצון לשמור על רמות תקינות.

אבל רופאים מזכירים לציבור נקודה חשובה: גם תוסף שנחשב נפוץ ובטוח עלול להפוך לבעיה אם לוקחים יותר מדי ממנו לאורך זמן. ויטמין D הוא ויטמין מסיס בשומן, כלומר הוא יכול להצטבר בגוף יותר בקלות מאשר ויטמינים מסיסי מים. לכן, כשנוטלים מינונים גבוהים כתוסף – במיוחד לאורך שבועות וחודשים – יש מצב שנוצר עודף שעלול לגרום למה שנקרא “רעילות ויטמין D”.

Shutterstock

למה רעילות ויטמין D עלולה להיות מסוכנת?

הבעיה המרכזית ברעילות היא שוויטמין D במינון גבוה עלול לגרום לעלייה של סידן בדם – מצב שיכול להשפיע על הגוף בכמה דרכים. עודף סידן עלול לגרום לתחושות לא נעימות, ובמקרים חמורים יותר הוא גם יכול ליצור עומס על הכליות ולהעלות סיכון לאבנים בכליות. במילים פשוטות: יותר מדי ויטמין D עלול “להכניס את הסידן להילוך גבוה מדי” – ואז הגוף מתחיל להגיב בהתאם.

הסימנים שיכולים להופיע (ושלא כדאי להתעלם מהם)

רופאים ממליצים לשים לב לתסמינים הבאים, במיוחד אם הם מופיעים בזמן נטילת ויטמין D, ואם העליתם לאחרונה מינון או הוספתם תוסף נוסף:

  1. השתנה תכופה

  2. בחילה ולעיתים גם הקאות

  3. התייבשות (ולפעמים גם צמא מוגבר)

  4. עצירות

  5. כאבי עצמות

  6. אבנים בכליות (או כאבים שיכולים להתאים לכך)

  7. תחושת חולשה כללית או אי־נוחות מתמשכת

חשוב להבין: לא כל תסמין כזה אומר מיד שיש רעילות, אבל אם כמה מהם מופיעים ביחד, ובמיוחד אם הם התחילו סביב שינוי במינון – זו כבר סיבה טובה לבדוק.

Shutterstock

איך אנשים מגיעים לזה “בטעות”?

אחת הבעיות היא שאנשים לעיתים לא שמים לב שהם מקבלים ויטמין D מכמה מקורות במקביל. למשל: תוסף נפרד + מולטי־ויטמין שמכיל גם הוא ויטמין D, או תוסף בטיפות יחד עם גומי לעיסה. לפעמים גם לוקחים “מינון גבוה כדי שזה יעבוד מהר יותר”, אבל עם ויטמין מסיס בשומן זה יכול דווקא לגרום להצטברות.

בנוסף, יש אנשים שממשיכים לקחת את אותו המינון הגבוה גם אחרי שהחורף נגמר או אחרי שהמצב השתפר, בלי לבצע בדיקה ולוודא שבאמת צריך להמשיך באותה רמה.

אז כמה זה “בסדר”?

הכמות הנכונה משתנה לפי גיל, מצב רפואי, חשיפה לשמש, תזונה ועוד. לכן אין מספר אחד שמתאים לכולם. מה שכן ברור: לקחת מינונים גבוהים לאורך זמן בלי מעקב ובדיקות דם – זה לא רעיון טוב. אם אתם לוקחים תוסף באופן קבוע, במיוחד במינון גבוה, כדאי לעשות מדי פעם בדיקה ולוודא שאתם לא “עוברים את הגבול” בלי לדעת.

מה לעשות אם זה נשמע לכם מוכר?

אם אתם חושדים שהתחלתם להרגיש תסמינים כאלה בזמן נטילת ויטמין D:

  • הפסיקו את התוסף באופן זמני אם אתם חושבים שלקחתם יותר מדי או מינון כפול.

  • ספרו להורה או למבוגר אחראי ופנו לרופא/ה.

  • בקשו לשקול בדיקות דם לרמות ויטמין D ולרמת סידן, כדי להבין מה באמת קורה.

בשורה התחתונה: ויטמין D יכול להיות חשוב ומועיל, אבל כמו בהרבה דברים – המינון משנה. אם אתם נוטלים תוספים, עדיף לעשות זאת בצורה מסודרת, במינון שמתאים לכם, ועם בדיקות כשצריך – כדי להרוויח את היתרונות בלי להסתכן בעודף.

*מידע זה אינו מהווה תחליף לבדיקה רפואית – ותמיד כדאי להתייעץ עם רופא בנושאים אלו.

זאת הסיבה שאתם מתעוררים עם עקצוצים בידיים – וזה מה שאתם צריכים לעשות כדי לטפל בזה

אם יצא לכם להתעורר בבוקר עם תחושת “נימול” בידיים, באצבעות או אפילו בכל הזרוע – אתם ממש לא לבד. זה אותו רגע מעצבן שבו היד “נרדמה”, יש עקצוצים כמו סיכות קטנות, לפעמים תחושה של חוסר תחושה, ולעיתים אפילו צריבה קלה. ברוב המקרים זה חולף תוך דקה-שתיים אחרי שמזיזים את היד, אבל לפעמים זה חוזר שוב ושוב וגורם לדאגה.

השם הרפואי לתופעה הזו הוא פרסטזיה (Paresthesia). זו לא תמיד תחושת כאב “אמיתי”, אלא יותר אי־נוחות עצבית: נימול, עקצוץ, רדימות או תחושת שריפה קלה שיכולה להופיע בידיים, ברגליים ובאזורים נוספים בגוף.

הסיבה הנפוצה ביותר: לחץ על עצב בזמן השינה

התרחיש הכי שכיח הוא פשוט: נרדמתם בתנוחה שמפעילה לחץ לאורך זמן על עצב. למשל, כשהיד מתחת לראש/כרית, כשהמרפק מקופל בזווית חדה הרבה זמן, או כשהפרק מעוקם בצורה שמוחצת בעדינות את המסלול שבו עובר העצב. במצב כזה, העצב “נלחץ” והמסרים העצביים לא עוברים באופן תקין – ואז מופיעה תחושת הנימול.

כשהדבר הזה קורה בגלל תנוחה, זה נקרא בדרך כלל פרסטזיה זמנית (Transient). החדשות הטובות: לרוב זה לא מסוכן וחולף במהירות כשמשנים תנוחה.

Shutterstock

איך לגרום לעקצוצים לעבור מהר יותר

כשאתם מזיזים את היד, אתם למעשה עוזרים לגוף להחזיר פעילות תקינה לאזור. הנה כמה דברים פשוטים שיכולים לזרז את ההקלה:

  • לשנות תנוחה ולהפסיק את הלחץ על היד/פרק/מרפק.

  • למתוח בעדינות את האצבעות, כף היד והאמה.

  • עיסוי קל של כף היד או האזור שנרדם, כדי לעודד תחושה וחזרה לתנועה רגילה.

  • להניע את הכתף והמרפק אם התחושה עולה עד הזרוע, לפעמים המקור הוא “למעלה” יותר.

המטרה היא פשוטה: להחזיר זרימה ומרווח לעצב כדי שהמסרים יחזרו לעבור.

מתי זה כבר לא “סתם נרדמה לי היד”?

למרות שרוב המקרים זמניים, פרסטזיה יכולה להפוך לבעיה ממושכת או חוזרת. אם הנימול קורה לעיתים קרובות, נמשך הרבה זמן, או מגיע יחד עם תסמינים נוספים – ייתכן שיש גורם עמוק יותר.

גורמים אפשריים שיכולים לגרום לנימול כרוני או חוזר כוללים:

  • פגיעה עצבית (בעצב עצמו) או לחץ מתמשך על עצבים.

  • פריצת דיסק או בעיה באזור עמוד השדרה שעלולה להשפיע על עצבים שמגיעים לידיים.

  • מצבים נוירולוגיים שונים שעלולים להיות קשורים לפגיעה במערכת העצבים.

  • תסמונת התעלה הקרפלית (Carpal Tunnel) – מצב שבו יש לחץ על עצב שעובר בפרק כף היד, ולעיתים מורגש בעיקר באצבעות ובכף היד.

  • במקרים מסוימים גם בעיות בכלי דם, פגיעות כלי דם, או לחץ ממקור אחר יכולים להשתלב בתמונה.

סימני אזהרה: מתי כדאי לפנות לרופא

כדאי לשקול פנייה לרופא/ה אם הנימול:

  • מופיע בפתאומיות בלי סיבה ברורה.

  • התחיל אחרי חבלת ראש או אירוע חריג.

  • כולל חולשה משמעותית, קושי להזיז יד/רגל, או תחושת שיתוק.

  • מלווה בבלבול, קושי בדיבור, סחרחורת חזקה.

  • מגיע עם כאב ראש חזק ופתאומי.

  • מערב גפה שלמה (כל הזרוע או כל הרגל) ולא רק אצבעות.

  • מחמיר בהדרגה או חוזר שוב ושוב לאורך זמן.

  • מופיע בשני הצדדים או “מטייל” בין אזורים.

  • קשור לפעולות חוזרות (למשל עבודה ממושכת עם ידיים/פרק כף היד) ונמשך גם במהלך היום.

בשורה התחתונה: ברוב המקרים עקצוץ בבוקר הוא עניין זמני של תנוחה, אבל אם זה חוזר הרבה, נמשך זמן, או מגיע עם סימנים נוספים – עדיף לא להתעלם ולבדוק את זה בצורה מסודרת.

אדם שהיה בתרדמת 3 חודשים חשף מה הוא ראה ב'עולם הבא' – וזה לא מה שאתם חושבים

ג’ו דימאו מניו ג’רזי היה רק בן 18 כשהחיים שלו השתנו ברגע אחד. זה קרה ביולי 2018, כשנסע הביתה אחרי משמרת לילה. במהלך הנסיעה הוא נרדם על ההגה ברכב מסוג דודג’ צ’אלנג’ר, איבד שליטה, והרכב התהפך. זמן קצר לאחר מכן פרצה אש, והאירוע הפך לתאונת דרכים קשה עם השלכות שיישארו איתו לכל החיים.

על פי הדברים שפורסמו, השריפה התפתחה במהירות והותירה את דימאו עם כוויות דרגה שלישית בכ-80% מגופו. בהמשך הוא נאלץ לעבור גם קטיעה של קצות האצבעות. לדבריו, אפילו אז – אחרי שהכותרות כבר נרגעו, התחיל מסע שיקום אינטנסיבי וארוך במיוחד: סדרה של ניתוחים, השתלות עור וטיפולים רפואיים חוזרים ונשנים.

עשרות ניתוחים – והליך רפואי חסר תקדים

מאז התאונה דימאו עבר לא פחות מ-20 ניתוחים משחזרים והשתלות עור. הוא סיפר שחלקים בפנים נפגעו בצורה משמעותית, ושנדרשו תהליכים רפואיים מורכבים כדי להחזיר תפקוד ומראה בסיסיים.

ואז, בשנת 2020, הגיע רגע היסטורי: דימאו הפך לאדם הראשון בעולם שעבר בהצלחה השתלת פנים והשתלת שתי ידיים באותו ניתוח. מדובר בהליך נדיר מאוד, שמצריך צוותים רפואיים גדולים, התאמות עדינות ותהליך החלמה ממושך – פיזית ונפשית.

שלושה חודשי תרדמת – והחוויה שכולם שואלים עליה

מיד לאחר התאונה דימאו נכנס לתרדמת שנמשכה כשלושה חודשים. בתקופה הזו, הוא טוען, חווה משהו שאנשים רבים מגדירים כ”הצצה לעולם הבא”. אבל כשהוא נשאל על כך, התשובה שלו שונה ממה שרבים מצפים לשמוע: הוא לא מתאר “גן עדן” נוצץ או חזיונות מסתוריים, אלא חוויה אחת פשוטה במיוחד, שמבחינתו הרגישה אמיתית.

דימאו סיפר שבזמן התרדמת הוא “שמע אנשים” מסביבו, אבל הכול התערבב לחלומות, ובדרך כלל חלומות לא נעימים. לדבריו, הסיבה לכך קשורה גם למה שעבר עליו במציאות בבית החולים: הוא מתאר רגעים שבהם הצוות הרפואי טיפל בו, הסיר תחבושות וניקה את הפצעים. לטענתו, גם כשהדברים נעשו כדי לעזור לו – הגוף עדיין כאב, והכאב הזה “נכנס” לחלום.

כאן מגיע החלק שהכי מסקרן אנשים: כששאלו אותו האם ראה את “העולם הבא”, הוא אמר שהדבר היחיד שהוא ממש זוכר הוא שהוא פשוט הלך עם הכלב שלו. אותו כלב, לדבריו, נפטר שנים קודם לכן (סביב 2012–2013). בחוויה הזו הוא צעד איתו על גבעה אינסופית, כאילו אין סוף למסלול. “אמרתי לעצמי: זה זה. כנראה שזה העולם הבא, אני והכלב שלי, הולכים על גבעה שלא נגמרת,” תיאר.

“בחרתי לספר כדי להרים אחרים”

בשנים שלאחר התאונה דימאו החל לדבר יותר בפומבי על מה שעבר, לא רק על הרפואה וההחלמה, אלא גם על הצד הנפשי. הוא הסביר שהוא רצה להיות “אמיתי באמת”, ולספר את הסיפור שלו בצורה שלא מייפה את המציאות, כדי לעזור לאנשים לצאת מימים קשים, תקופות מעוננות, או תחושת תקיעות.

הוא גם אמר שהופתע לגלות עד כמה סיפור אישי יכול להשפיע על אחרים. לדבריו, הוא איבד חלק גדול מהעור שלו ועבר שינוי קיצוני, אבל במקביל הוא גם מצא זוגיות משמעותית והרגיש שהחיים שלו קיבלו כיוון חדש. הוא הודה שהיה מעדיף שלא לעבור את מה שעבר – אבל הוסיף שבאיזשהו מקום הוא מעריך את החיים שיש לו היום, כולל האנשים שנכנסו לחייו בעקבות התהליך.

בני 14 שהפכו להורים הצעירים בבריטניה: נסו לא לבכות כשתראו אותם ואת התינוק שלהם היום

בשנת 2010 הפכו אפריל וובסטר ונתן פישבורן לשמות מוכרים בבריטניה – לא בגלל הישג ספורטיבי או הופעה בטלוויזיה, אלא בגלל גילם. הם הוגדרו אז כהורים הצעירים ביותר במדינה: אפריל נכנסה להיריון כשהייתה בת 13, וכאשר בנם ג’יימי נולד, שניהם כבר היו בני 14. הסיפור שלהם התפוצץ בכותרות, עורר תגובות קשות, דיונים ציבוריים, לא מעט שיפוטיות – וגם אמפתיה מצד מי שראו בהם ילדים שנאלצו להתמודד עם מציאות של מבוגרים.

הרומן בבית הספר והסוד מההורים

השניים הכירו כתלמידים באותו בית ספר בעיירה קארפילי שבדרום ויילס. הקשר ביניהם התחיל כקשר נעורים, אבל קיבל תפנית כאשר אפריל גילתה שהיא בהיריון. יום אחד בלבד לפני יום הולדתה ה-14. היא סיפרה שלא שיתפה את הוריה על הקשר המיני משום שהתביישה.

השניים אמרו שלא נקטו אמצעי מניעה. לפי הפרטים שפורסמו אז, לאחר ניסיון קודם, נתן לא אהב את אמצעי המניעה, והם המשיכו בלי “אמצעי זהירות”. הפרט הזה הפך לחלק מהסערה התקשורתית סביב הסיפור, והציף מחדש דיון על חינוך מיני, אחריות ותמיכה בנוער.

“כעסנו, אבל לא נפנה לו גב”

החדשות על ההיריון היכו גלים במשפחות. בתחילה הוריו של נתן כעסו עליו מאוד, אך במקביל הבהירו שלא ינטשו את התינוק. גם משפחתה של אפריל התכוננה ללוות אותה. אמה סיפרה שלמרות ההלם הראשוני, נתנו לאפריל לקבל את ההחלטה אם להמשיך את ההיריון. מהרגע שהוחלט להמשיך – התמיכה המשפחתית הפכה למרכיב מרכזי בהישרדות היום-יומית של נערה שהפכה לאמא.

לידה בניתוח וסיבוך רפואי בתחילת הדרך

ג’יימי נולד בנובמבר 2010 בניתוח קיסרי, במשקל 3.5 ק"ג. מיד לאחר הלידה התברר שיש לו בעיה רפואית שקשורה לוושט, שהקשתה על האכלה. הרופאים ביצעו ניתוח, ולאחר 11 ימים בבית החולים הוא שוחרר לבית המשפחה כשהוגדר כבריא.

כשהתקשורת הגיעה לסיפור, התינוק כבר היה בן כמה שבועות. באותו זמן הוא חי עם אפריל בבית הוריה. המציאות המשפחתית הייתה צפופה: אפריל והתינוק חלקו חדר עם אחותה המתבגרת, שעזרה בהאכלה בבקבוק ובטיפול השוטף. נתן, לעומת זאת, התגורר כמה קילומטרים משם בבית הוריו.

אי-ודאות סביב הזוגיות ותוכניות לחלוקת זמן

לצד הרצון “לעשות את הדבר הנכון”, כבר בתחילת הדרך היה לא ברור כיצד תיראה ההורות המשותפת. אפריל אמרה שהתינוק לא היה מתוכנן, אבל היא נחושה להיות אמא טובה ולהעניק לו הכול. נתן דיבר אז על רצון לראות את התינוק בסופי שבוע, כשבימי השבוע רוב הזמן יהיה אצל אפריל. במקביל, אפריל הודתה שהם נמצאים ב”תקופת צינון” ושלא בטוח שהקשר יחזיק מעמד.

הפרידה והחיים אחרי הכותרות

כמה שנים מאוחר יותר אפריל סיפרה שהיא ונתן כבר לא יחד, וכי אין ביניהם כמעט קשר. היא הוסיפה שאמנם בתחילת הדרך קיוותה שאולי יישארו יחד, אבל אין לה חרטות. באותה תקופה היא גם אמרה שהיא מתמקדת בגידול ג’יימי, כשהמשפחה ממשיכה לתמוך בה.

איפה הם היום?

כיום אפריל היא אמא לשלושה ילדים ונמצאת בזוגיות חדשה. גם אצל נתן הדברים נראים יציבים יותר: הוא המשיך הלאה, בנה זוגיות חדשה והקים משפחה משלו.

בסופו של דבר, הסיפור שלהם מוצג כתזכורת לכך שהורות בגיל ההתבגרות מגיעה עם אתגרים כבדים – אבל עם מעטפת תמיכה ונחישות, אפשר גם לצאת מהסערה ולבנות חיים יציבים יותר בהמשך הדרך.

שינה עמוקה יותר בלי כדורים: הטריק הפשוט שכולם עושים בטעות

סביר להניח שעשיתם את זה בלי לשים לב. דחפתם רגל אחת מחוץ לשמיכה במהלך הלילה כדי לקרר את עצמכם. זאת תופעה שכיחה מאוד, אך מסתבר שזה לא רק נוח. יש לכך גם יסוד מדעי, והגרסה הפשוטה הזו עשויה לעזור לגופכם לעבור לישון בקלות ובמהירות רבה יותר.

אז מה בדיוק עושה את הטריק של יציאת הרגל כל כך אפקטיבי? התשובה קשורה לאופן שבו הגוף שלנו מטפל בטמפרטורה לפני השינה, ולמבנה הייחודי של כפות הרגליים שמסייע לווסת זאת.

חום, רגליים ושינה

עם רדת הערב, הגוף שלנו מתחיל להתכונן למנוחה בכך שהוא מוריד את טמפרטורת הליבה שלו –  חלק מהשעון הביולוגי הפנימי שמסמל תחילת השינה. הירידה הזו בטמפרטורה מסייעת להתחלת שנת לילה עמוקה ומרגיעה.

בתהליך זה, הגוף מופנה להוציא חום מהאיברים הפנימיים אל פני העור, ובמיוחד לאזורים כמו כפות הידיים והרגליים שמסייעים בשחרור חום עודף. כאשר קירור זה מתבצע בצורה יעילה, המוח מקבל את האות שמגיעה “שעת מנוחה”.

Shutterstock

כלי קירור טבעיים לגוף

בניגוד לרוב חלקי הגוף, לכפות הרגליים (כמו גם לידיים) יש כלי דם מיוחדים שמקלים על מעבר חום מהגוף החוצה במהירות. כלי דם אלה מאפשרים לדם חמים להגיע אל פני העור ולשחרר את החום החוצה – בדיוק מה שצריך כדי לגרום לגוף להתקרר.

כשאתם דוחפים רק רגל אחת מחוץ לשמיכה, אתם בעצם יוצרים מערכת קירור טבעית, פשוטה וגמישה. זה דומה לפתיחת חלון קטן בחדר חם. שינוי קטן, קל ונפלא לתחושת הגוף.

לישון מהר יותר

חוקרים מודדים לעיתים קרובות את מה שהם מכנים הבדל טמפרטורה בין קצות הגוף לליבת הגוף. ככל שההבדל גדול יותר, כך הגוף משחרר חום מהר יותר – וזה מקושר ליכולת לישון מהר יותר. חשיפת רגל אחת יכולה להעלות את ההבדל הזה באופן מיידי, כך שאפשר להירדם בלי להזיז את כל השמיכות או לצנן את החדר כולו.

דרכים נוספות לתמוך בקירור טבעי

יציאת הרגל מהשמיכה היא טריק קטן ויעיל, אך ניתן לשלב אותו עם הרגלים נוספים שישפרו את איכות השינה שלכם:

  • אמבטיה חמה לפני השינה – מריחת חום על העור ואז ייבושו מאפשרת גופכם לחקות את תהליך הקירור הטבעי שמתבצע לפני השינה.

  • שמור על חדר קריר – מומלץ לשמור על טמפרטורת חדר שינה מתאימה, שתאפשר לגוף להגיע לקירור טבעי בקלות.

  • חימום כפות הרגליים לפני הנחיתה למיטה אם הן קרות מדי – אם יש לכם רגליים קרות מאוד, חימוםן בתחילת הערב יכול לעזור לפני שתחשפו אותן לאוויר קר.

זה לא עובד לכולם

אין שיטה אחת שמתאימה לכל האנשים. אם יש לכם רגליים קרות מדי, בעיות במחזור הדם או מצבים כמו תסמונת ריינוד (Raynaud), יתכן שחשיפת הרגל לשינה לא תרגיש לכם נוחה כלל. במקרים כאלה עדיף לחמם את כפות הרגליים לפני או להשאירן מכוסות כדי לשמור על נוחות.

אנשים שונים מגיבים בצורה שונה גם בהתאם לגיל, לתנאי הסביבה ולאופן שבו חדר השינה שלהם מצויד. החלק החשוב ביותר הוא להקשיב לגוף ולמצוא את השילוב הנכון שיעזור לכם לישון טוב יותר.

סיכום

בפעם הבאה שאתם מוצאים את עצמכם מתהפכים במיטה ומתמודדים עם חום יתר, נסו לדחוף רגל אחת החוצה מהשמיכה לפני שאתם פונים לפתרונות מורכבים יותר. זה טריק קטן שמשתלב עם תהליך טבעי שהגוף כבר מנסה לבצע – ויסות טמפרטורה לקראת שינה – ויכול להפוך את ההירדמות לקלה יותר ומרגועה יותר.

הסימפטום שאסור להתעלם ממנו: כך אמא בת 34 גילתה סרטן נדיר

אמא בת 34 מסתכלת היום אחורה ומספרת כיצד חוותה סרטן בשלב מתקדם, אך בתחילה התייחסה לסימפטום משמעותי כאל תוצאה של ישיבה ממושכת בעבודה.

קורטני ליניווסקי, תושבת מילווקי, ויסקונסין, הרגישה כאב באזור הגב במשך חודשים, אך בהתחלה פסחה עליו וזקפה אותו לטרחה של ישיבה ממושכת ליד השולחן במהלך יום העבודה. היא חשבה שאין משמעות אמיתית לכאב, אך בחלוף הזמן גילתה כי העניין רחוק מלהיות טריוויאלי.

בסוף שנת 2021 החלה קורטני להרגיש שמשהו אינו כשורה. במשך חודשים חוותה כאבים בגב שאפיינו אופי חד וחזק. היא סיפרה כי הכאב היה מתחת לכתפיים, באזור האמצעי של הגב, וכי חשבה שאולי היא “לא זזה מספיק” ועובדת יותר מדי שעות בישיבה משרדית. היא בלבד הסבירה לעצמה שזה רק עייפות או חוסר פעילות גופנית מספקת.

הסימפטומים התפתחותיים שהתרחשו בשלב מאוחר יותר

בחודש ינואר האחרון, כאבי הגב החמירו, אך היא לא קישרה את כלל הסימפטומים זה לזה. קורתני החלה לאבד שמיעה באוזן השמאלית, והאף שלה “רקד” ללא הפסקה. בה בעת, החלו להופיע תסמינים מוזרים נוספים שאי אפשר היה להסביר רק על ידי ישיבה ממושכת.

באחת הבקרים, בשנת 2022, היא התעוררה מרעש חזק בראש, אך הצליחה לחזור לישון. בבוקר, כשהגיעה לעבודתה כיועצת במשבר בבית חולי פסיכיאטרי, הבחינה כי צד אחד מפניה “נפל” והתעוות. קולגה שלה לקח אותה ליחידת החירום בשל חשד לשבץ מוחי, אך בדיקות הדמיה של המוח לא גילו ממצאים חריגים. לאור היסטוריה של מיגרנות וחרדה, הרופאים שוב שיגרו אותה לבית.

אך מצב הדברים השתנה חודש לאחר מכן: קורתני החלה לסבול מכאבים חזקים בחזה, והאוויר כמעט נשאב מחזהה כבר כשהייתה חייבת לעלות קומה אחת במדרגות.

חופשה שהצילה את חייה

בחודש פברואר, כחודש לאחר הביקור בחדר מיון, חופשה למקסיקו הצילה למעשה את חייה, לפי עדותה. בבוקר הראשון של הנסיעה התעוררה עם גוש גדול בצווארה.

המערכת החיסונית שלה, כך היא הסבירה בדיעבד, הגיבה אולי לנסיעה או למתח, אך במבט לאחור היה ברור שזהו סימן חשוב. הגוש בצוואר, בקוטר של כ-4.1 סנטימטרים, הוא זה שהוביל בסופו של דבר לאבחנה הנכונה. ללא אותו גוש, היא לא הייתה עומדת בקריטריונים האופייניים לסוג הסרטן שגילתה.

בהמשך נמצא כי קורתני לקתה בסוג נדיר של לימפומה זקיקית בדרגה 3B, סוג של לוקמיה שאינה מסוג ה-Hodgkin, אשר מהווה כ-20% מהמקרים בארצות הברית. בדרך כלל מדובר במחלה שצומחת לאט ופוגעת בעיקר במבוגרים בני 60 בממוצע, אך במקרה שלה המחלה התנהגה בצורה אגרסיבית הרבה יותר מהמקובל.

מאבק, תקווה והמלצות

ללא טיפול הולם, לפי הרופאים, אדם במצבה היה עלול למות בתוך חודשים ספורים. קורתני החלה טיפול כימותרפי בתוך 12 ימים בלבד מאז האבחנה, והטיפול הכולל שישה סבבים של R-CHOP הציל את חייה. כיום, כשלוש שנים מאז האבחנה, היא חפה מסרטן, אך עדיין עוקבים אחר מצבה בקפידה באמצעות בדיקות תקופתיות, שכן למחלה זו שיעור חזרה גבוה.

היא עדיין פוקדת את האונקולוג באופן קבוע, מתוך חשש שהמחלה תחזור, וכשנשאלת על כך, היא מדגישה את החשיבות של גילוי מוקדם ותשומת לב לסימנים לא שגרתיים. קורתני קוראת לאחרים לא להרים ידיים לפני קבלת תשובות סופיות, להילחם על קבלת אבחנה נכונה, ואף לשקול קבלת חוות דעת נוספת אם משהו מרגיש “לא בסדר”.

היא מציינת כי לעיתים פחד או סטיגמה עלולים לדכא אנשים, במיוחד נשים הסובלות מחרדה, מלהתעקש על בירור סימפטומים מטרידים. לדבריה, מערכת הבריאות עדיין אינה תופסת את הגיל המוקדם שבו ממאנים יכולים להתפתח אצל אנשים שאינם משתייכים לפרופיל הסיכון המסורתי.

קורטני שיתפה את סיפורה במטרה לעזור לאחרים להכיר סימנים מוקדמים ולהגביר מודעות לסימפטומים שנוטים להישמט מהשיח הרפואי. היא קוראת לקוראים להשתמש בקול שלהם, לא לפחד לדרוש תשובות — כי ייתכן שהם יצילו את חייהם או חיי אחרים.

ברכות על כך שאת נקייה מסרטן, קורטני , ותודה לך על העזרה לאחרים.
אנא שתפו את הכתבה הזו בפייסבוק והפיצו את הסיפור של קורטני ליניווסקי.