״טעויות שיפוט הן חלק מהכדורגל״ – באמת? אז אם הן חלק מהכדורגל למה אתם מתעסקים בהן כל כך הרבה? למה אתם מתלוננים אחרי משחק? הרי זה חלק ליגיטימי מהספורט לטענתכם, למה להריץ שוב ושוב את אותו ההילוך ולבדוק אם היה מגע? מה זה משנה?
השריקה האחרונה נשמעת, השחקנים יורדים מהדשא והדיונים מתחילים – היה פנדל או לא היה? היה קו אחד או שהיה נבדל? צהוב או אדום? נגח או נגע ביד? לא התעייפתם כבר? כל שבוע אנחנו "חושפים" טעויות שיפוט בכדורגל וכל פעם מסוג אחר, הדיבור על רמת השיפוט מתחיל לתפוס יותר זמן מסך מהשיח הספורטיבי עצמו, זה לא נראה לכם קצת מוזר שאחרי משחקים גדולים וקטנים כאחד, אנחנו מתעסקים בהכל חוץ מבספורט שאנחנו אוהבים?
אז מה קורה באמת בכדורגל שדווקא בו יש הכי הרבה טעויות שיפוט(לכאורה)? רוב חובבי הכדורגל בעולם בימינו יגידו שהפתרון הטוב ביותר לבעיה הוא הכנסת טכנולוגיה חדשה לאצטדיוני הכדורגל. לאחר שנים של סירוב מצד ראשי הכדורגל העולמי החליטו בפיפ"א להכניס (סוף סוף)טכנולוגיות מתוחכמות למגרשים, חידושים כמו "עין הנץ" ו"גולרף" כבר נוסו באליפות העולם לקבוצות ב2012, וייכנסו לשימוש ראשוני מלא בקיץ הזה המונדיאל שבברזיל, אין ספק שזאת התקדמות משמעותית עבור הכדורגל אבל זה עדיין לא מספיק, והפתרון הזה עדיין לא יורד לשורש הבעיה.
הבעיה האמיתית לדעתי נעוצה דווקא בשחקנים ובמאמנים עצמם, ואני אסביר את עצמי.
שחקני הכדורגל שעל המגרש הם אייקונים, סמלים, דמויות להערצה, במיוחד שחקני ריאל ובארסה, וכאשר הם מתלוננים כנגד השופט בזמן המשחק או לאחריו הם בעצם מעודדים את התופעה ויוצרים גל שלם של שאלות כלפי אותו שיפוט, שחקן מתלונן = קהל מתלונן, מצליחים הבין? אני אמשיך. מי שצפה במשחק בין מכבי תל אביב להפועל ירושלים יכל לראות את סופו מתלונן ומתעצבן על השיפוט של המשחק ממש מול פניו של השופט, מה הייתה התגובה? עבירה טכנית ממש באותו רגע. בשונה מהכדורגל, בכדורסל שחקן מרים את ידו לאחר ביצוע עבירה ובעצם מודה בעבירה, אין ויכוח, אין דיון, ובמיוחד אין צעקות, צעקת? שילמת, כבוד השופט בכדורסל מונח במקומו(אלא אם כן באמת שההחלטה הייתה גורלית ומפוקפקת, לכל דבר הרי יש גבול), ומעל לכל, אם יש שאלה על מהלך מסוים השופט ניגש לשולחן המזכירות ובודק בעזרת המסך מה תהיה החלטתו. את "נס ז'לגיריס" אישרו דרך המסך, איך הייתם מרגישים אם הזריקה האגדית של דרק שארפ הייתה נפסלת בגלל איסור שימוש במסך טלוויזיה?
מה שאני מנסה לומר זה שאנחנו בעצם יצרנו את תרבות השיפוט הבעייתי ואנחנו גם אלה שמעודדים אותה להמשיך, ככל שנמשיך להתייחס לספורט הזה בצורה פרימיטיבית(נטולת טכנולוגיה וללא חידושים בחוקה) כך הספורט יהפוך ליותר שנוי במחלוקת, ואפילו מעבר לזה, ליותר אלים. הפנדל על רונאלדו הוא גבולי, אבל לא מדובר בטעות כל כך חמורה, מתערב איתכם שרובכם לא ראיתם את מיקום העבירה עד להילוך החוזר. בזמן המשחק התנועה הנמשכת של רונאלדו הטעתה את כולנו וגם את השופט והדבר היה נראה כפנדל, אפילו דני אלבס עצמו לא ניסה לטעון שהעבירה הייתה מחוץ לרחבה, גם הוא לא ראה, הוא ניסה לטעון שהוא לא נגע ברונאלדו(עוד ניסיון מחאה שקרי), איך בדיוק שופט אמור לראות את מיקום העבירה אם אף אחד על המגרש לא ראה אותו כמו שאתם ראיתם אותו על המסך? אתם לוקחים מהשופט את היכולת להשתמש בטכנולוגיה כל כך בסיסית ואחרי זה מתלוננים שהוא לא בסדר?
איינשטיין טען שאי שפיות זה לעשות את אותו המעשה פעם אחר פעם ולצפות לתוצאה שונה, אתם מרגישים שנתתם לשופטים אמצעים שונים בכל שנה מחדש? המכשיר קשר שביניהם הוא אמצעי דיבור – לא אמצעי ראייה. בקיץ הזה אנחנו נכניס לכדורגל את הטכנולוגיות המיוחדת האלה ואני מאמין שנראה את ההבדל בקיץ הזה, אבל עדיין לשופט יהיה אסור להסתכל על מסך הטלוויזיה, הטכנולוגיה הבסיסית ביותר, זאת שאיננה קשורה לשבבים מתוחכמים בתוך הכדור, או בקיצור, האמצעי שגורם לנו להרגיש חוכמולוגים גדולים על חשבונו של השופט. תנסו לראות משחק שלם ללא הילוכים חוזרים ותספרו לי בבקשה באילו מהלכים היה נבדל ובאילו מהלכים הייתה עבירה, מה ממוצע הטעויות שלכם יהיה בסוף לדעתכם?
אז האם יש באמת פייר פליי בינינו לבין השופט? התשובה לדעתי די ברורה. אל תשכחו גם שאחרי שמנעתם מהשופט את הטכנולוגיה הפשוטה הזו, לקחתם ממנו עוד דבר בסיסי – זכות הדיבור. אחרי המשחק אנחנו זוכים לשמוע את דעתם של הפרשנים, אנחנו שומעים גם את השחקנים וכמובן שגם את המאמנים, אבל משום מה השופטים מקבלים זמן מסך כמעט אפסי, דבר שלא נותן להם הזדמנות להציג את הצד השני של הסוגיה, ממש משפט חד צדדי, אנחנו מהצד האחד עם עורכי דין מעולים(מצלמות, פרשנים…) והשופט מהצד השני נטול עו"ד וללא זכות דיבור, אז איך בדיוק תקבלו שיפוט הוגן? יש לנו עדיפות טכנולוגית על השופט ועדיפות תקשורתית, ואנחנו עוד מתלוננים? אם אני הייתי שופט הייתי כבר מזמן שובת.
רוצים להעמיק את הבעיה? באותם ראיונות שלאחר המשחק אנחנו שומעים מאמנים ושחקנים שתולים את הפסדם בשופט, איך יכול להיות שפנדל מפוקפק בדקה ה50 מכריע משחק של 90 דקות? אולי כי התעסקתם בלהתלונן לשופט גם 20 דקות אחר כך? עבורי זה ניסיון כושל להתנער מאחריות. נכון, יש מקרים יוצאים מן הכלל, "יד האלוהים" של מראדונה, היד של הנרי במוקדמות המונדיאל ואפילו האדום ההזוי במשחק שבין צ'לסי לארסנל, אבל האם אתם מסכימים איתי שכל הסוגיות האלה היו יכולות להפתר עם מסך טלוויזיה?
אנשים שרואים תכניות כדורסל או טניס זוכים לאינפורמציה ספורטיבית גדולה יותר מאשר אלה של הכדורגל, הם הופכים לאנשים שיודעים לקרוא טקטיקה, מבינים בתרגילים שבמשחק, ולעומתם חובבי הכדורגל נהיים חובבי חוקה ושיפוט, זאת באמת התרבות שאנחנו רוצים ליצור? כואב לי לראות איך מעמד השופטים נמחץ יותר ויותר מסביב לעולם, איך השופט הופך לאובייקט "חסר יכולות" כביכול, עיוור לטענת האוהדים, בזמן שהאוהדים עצמם רואים את ה"אמת" שלהם רק בהילוך החוזר. אחרי זה אל תתפלאו שמפוצצים במכות שופט בליגה ג'…
