תגית: קני דלגליש

מאיפה נתחיל? הקיצוני/חלוץ של ליברפול אף פעם לא יושב בשקט. גם כשחושבים שהשחקן יתרכז רק בכדורגל, המחלה פורצת.

לואיס אלברטו סוארז, שחקנה האורוגוואי של ליברפול הוא ללא ספק אחד הכישרוניים שקיימים היום ברחבי אירופה. שחקן שמסוגל לבצע מספר תפקידים בחלק ההתקפי הוא מתנה לכל מאמן נחשב. אך סוארז בעל הטמפרמנט הדרום אמריקאי, כמו חלק מחבריו, לא מסוגל לשמור על הפתיל הקצר והפיוז המהיר, דבר שמדי פעם בא בעוכריו של החלוץ המחונן.

אין ספק לגבי גודל הכישרון שהשחקן המהיר מחזיק ברגליו, המספרים גם מספרים בעד עצמם. לואיס סוארז התחיל את הקריירה בנסיונל במולדתו אורוגוואי, בקבוצה הבוגרת כבש 12 שערים ב-29 משחקים. הקבוצה הראשונה של השחקן מחוץ למולדת הייתה כרוניגן בהולנד, שם כבש קצת פחות ובמאזנו היו 10 שערים ב 29 משחקים. לאחר עונה אחת עשה את המעבר המיוחל לקבוצה גדולה ונחת באמסטרדם ארינה. עלות המעבר הייתה בסך הכל כ- 7.5 מיליון יורו, סכום די נמוך במושגים של המחירים היום. באייאקס הגדולה (שבאותם שנים הייתה קבוצה בינונית) ראו בסוארז ככוכב הבא שיוכל להחזיר אותם לבמה המרכזית בהולנד ובאירופה כולה.

התוצאות כמובן לא איחרו לבוא. בהופעת הבכורה שלו בליגה במדי אייאקס, כבש סוארז שער אחד, בישל שלושה נוספים, סחט בעיטת עונשין והוביל את הקבוצה לניצחון 1-8 על דה חראפשחאפ. את אותה עונה סיים לואיס סוארז עם 17 שערים. בעונתו השניה במדי "היהודים" המשיך סוארז את הצטיינותו, כאשר כבש 22 שערים שמיקמו אותו שני בדירוג מלכי השערים של הליגה ההולנדית.

את עונת 2009/2010 סיים סוארז כמלך שערי הליגה ההולנדית עם 35 שערים ב-34 משחקים – ממוצע של למעלה משער למשחק – וזכה בתואר כדורגלן השנה בהולנד. באותה עונה הצליחו סוארז וחבריו לזכות בגביע ההולנדי. החלוץ הנהדר הוביל את הקבוצה עם צמד שערים בניצחון 1-4 על פיינורד במשחק הגמר.

זמן קצר לאחר מכן ראינו בעצם את ההתפרצות הדרום-אמריקאית האופיינית לשחקן, כאשר במשחק טעון נגד פ.ס.וו איינדהובן נשך סוארז שחקן יריב. בעקבות הנשיכה הורחק קפטן אייאקס לשבעה משחקים!! אותו המקרה בעצם סיים את דרכו של סוארז בהולנד והוא החל לארוז את חפציו. באייאקס אמנם לא רצו להיפטר מהשחקן הכי טוב שלהם, אבל הפעם לא הייתה ברירה. רוכשות פוטנציאליות לא היו חסרות לשחקן, וכך דרכו נסללה אל מחוץ למועדון ההולנדי.

התחנה הבאה – ליברפול. לאחר שהיה מועמד למספר לא קטן של קבוצות ברחבי אירופה, החליט לואיס סוארז לנסות את מזלו באנגליה ולעזור לקבוצתו החדשה לחזור לימיה הגדולים. באותו הקיץ סוכמה העברתו של החלוץ תמורת 22.8 מליון ליש"ט.

אך לפני המעבר המיוחל, קיץ 2010  טמן בחובו את גביע העולם וסוארז היה מהשחקנים הבולטים של אורוגוואי. החלוץ המחונן כבש שלושה שערים בטורניר, שניים מהם בשלב שמינית הגמר מול נבחרת דרום קוריאה. בדקות הסיום של ההארכה במשחק רבע הגמר מול נבחרת גאנה, הדף סוארז כדור בידו בעודו על קו השער על מנת למנוע שער לזכותה של גאנה. סוארז הורחק מהמשחק וגאנה זכתה לבעיטת עונשין. גאנה לא ניצלה את המתנה ושחקנה בעט את הכדור למשקוף. אורוגוואי השכילה וניצחה במשחק בדו-קרב בעיטות עונשין. בעקבות המעשה הלא ספורטיבי קראו רבים להשעותו ממספר רב של משחקים בזירה הבינלאומית.

עונת 2011/2012 התחילה טוב עבור לואיס סוארז וחבריו, אך כמובן המשיכה חלש כמו כל עונה של ליברפול בשנים האחרונות למרות חזרתו של קני דלגליש אל הקווים של המועדון אותו הוא כל כך אוהב. נכון לעכשיו ליברפול מדורגת רק במקום ה-7 בליגה עם מאזן יחסית גרוע. סוארז עצמו כבש העונה 5 שערים ב-18 משחקים. מאזן סביר אבל לא סוחף.

אך הסיפור הפעם מגיע מהמשחק נגד היריבה המושבעת מנצ'סטר יונייטד. לאחר המשחק טענו ראשי הקבוצה ממנצ'סטר להתבטאויות גזעניות מצדו של סוארז אל עבר המגן פטריס אברה. לאחר הכחשה גורפת והתנצלות הורחק השחקן הסורר ל-8 משחקים ע"י התאחדות הכדורגל האנגלית. האם סוארז למד לקח? האם בפעם הבאה ישלוט בעצמו וביצריו? כנראה שנצטרך לחכות למעידה הבאה.

שבת גשומה שהובילה את קריית שמונה להצהרה ברורה, הובילה את הלגיונרים לכבוש ולהעניק לנו כבוד, ואת אוהדי ליברפול לחשוב האם מגיע לקני דלגליש הכבוד המוענק לו. אחרי המבול, המסקנות

שבת קרירה וכמוהה גם האווירה שנוצרה בליגת העל. אף אחד לא מתרגש מהנעשה, כאילו כולם ממאנים להאמין שהדבר הבא הופך ריאלי ממחזור למחזור, עירוני קריית שמונה בדרך לתואר אליפות היסטורי. כשבהפועל תל אביב עסוקים בלפטר ולהתפטר, אין סיבה שהאליפות לא תעשה את דרכה צפונה.

צל"ש לרב"ש

לאחר 14 ניצחונות החליט רן בן שמעון לאשר כי קבוצתו היא אכן אחת מהמועמדות הבולטות לאליפות. רן, בוקר טוב! אתם המועמדת הבולטת וכנראה גם היחידה. ממרחק של שמונה נקודות וכשהיריבה היא מ.ס אשדוד שמסתפקת כדברי מאמנה, ב"לא לספוג", אתה יכול להיות רגוע. הצירוף של סולארי הוסיף מחץ, פתאום רואים גם שערים, וניצחון מבטיח בסכנין הוא התגלמות השאיפות. האליפות תלך לאצבע הגליל. לא הפועל תל אביב עם שירזי ואלימלך היא זו שתוכל לסכל את העניין, בטח כשאין שם רגע דל, וגם לא רצון אמיתי, וכנראה שגם לא אשדוד עם ניר ביטון המוכשר. אליפות ללא אוהדים, אבל עדיין אליפות.

רמת הכובש

אחת הסיבות לעונה המוזרה שחולפת לה בשתיקה מסוימת, ובהתעלמות מירידה ברורה בערכה של ליגת העל היא הרמה. זה כבר לא מרגש את אוהדי מכבי חיפה, לא את אוהדי מכבי תל אביב וגם לא את אלו של הפועל. העדרם של שחקנינו הגולים הוא הסיבה העיקרית לאובדן השליטה על רמת הליגה. כשניר ביטון בדרך למנצ'סטר סיטי, אפשר לחייך, ועם זאת להבין כי רמת הכובש של הליגה הזו תלך ותאבד מערכה עוד ועוד כי השחקנים כבר לא פראיירים, הם הבינו שבאירופה יש כדורגל, וגם כסף  ולשם הם מכוונים. אור בקצה המנהרה? אין.

להלן, הראיות

ובהמשך לפסקה הקודמת אנו רואים ולמדים כי טובי הסקוררים שלנו מוצאים מקומם בליגות אירופה ומראים כי יכולתם בליגת העל לא הייתה מקרית. אם תומר חמד מצליח להרשית מול ריאל מדריד, ועדן בן בסט מכריע משחק בליגה הצרפתית, שאר שחקני ליגת העל יכולים להתעודד ולהבין כי עבודה קשה תוביל אותם גם הם אל היעד. כאן נסבול מהיעדר אטרקציה, מרצונם של המוכשרים שבשחקנינו רק לברוח, ובמקום זאת בשבתות גשומות שכאלו נוכל להתנחם בהתכרבלות בפוך וצפייה באותם רגעי נחת מעבר לים.

אגדה? אולי של פסח

מחזור אמש בליגה האנגלית החזיר לרשימת הכובשים את פול סקולס שהוכיח כי כדורגל הוא לא שכח גם עם חצי שנת היעדרות. היונייטד מתחברים ומפעילים לחץ בלתי פוסק על הסיטי שאצלה ראינו סדקים בשבוע החולף. אולי הוא הבורג החסר בכדי להשליט סדרי עולם בעיר מנצ'סטר?

ונעבור כ-60 ק"מ מערבה משם אל אנפילד. הכבוד שזוכה לו קני דלגליש ביציעי אנפילד הוא מוצדק נוכח העבר הכביר שלו. ועדיין האם לא הגיע המקום לחדול מאותה נאמנות בלתי פוסקת, כאשר משחק אחר משחק הקבוצה שלו לא מצליחה לנצח דווקא מול יציעי אנפילד המצדיעים לו? סגל שחקנים שהוא בחר, עם הוצאות שבחלקן מגוחכות, וחוסר בולט במחץ עלול לעלות לקבוצת מהמרסיסייד בעוד עונה ללא ליגת האלופות. אולי זה הזמן של אוהדי ליברפול לאמץ גם הם משהו מישראל, את תרבות החוסר סבלנות, ובמקרה הזה בצדק, למחות בכדי שיעשה שינוי.

מסקנות נחרצות הם אלו שליוו את סוף השבוע הקריר הזה. אולי בחסות זעם הרעמים שהיכו בחוץ, אבל נחרצות היא שם המשחק של אחרי המבול.

למרות מסע הרכש הלא מבוטל שלה ליברפול עושה הרושם מתקשה לחזור לחבורה המובילה. האם "קינג קני" והכבוד לו הוא זוכה ביציעי אנפילד אינה חלק ניכר מהבעיה של ליברפול במסעה חזרה לארבע הגדולות? עוד עונה ללא כרטיס לליגת האלופות תהווה אכזבה עצומה לקהל העוטף של המועדון האדום מגדות המרסיסייד.

בשיר האוהדים המפורסם של אוהדי ליברפול "The Fields Of Anfield Road" זוכה קני דלגליש לאזכור המדגיש את היותו המלך הבלתי מעורער של אותה תקופה זוהרת בשנות ה-80. חלפו מאז כמעט שני עשורים וחצי וליברפול כבר מזמן לא מועדון אוגר תארים שאת המושג "קינג קני" יוכל להחליף שם אחר.

נכון, עברו שם איאן ראש, רובי פאולר, סטיב מקמנמן וגם סטיבי ג'רארד, אך אף אחד מהם לא הצליח לזכות לכבוד המלכות לו זוכה דלגליש עד היום למעשה. ליברפול ממשיכה לחפש את הדרך לפרוץ את מחסום האליפות הנאבדת ובשנים האחרונות התופעה אף החריפה מאחר ואינה נמנית על החבורה המובילה ואת משחקי ליגת האלופות היא רואה על מסכי הטלוויזיה.

הוד מלכותו

לאחר פתיחת עונת קטסטרופלית אשתקד תחת שרביטו של רוי הודג'סון, שלא החזיק זמן רב בתפקיד, חזר דלגליש לכיסא המאמן וביציעי אנפילד קיוו כי יחזיר עטרה ליושנה. פתיחת העונה החלשה הייתה לו לרועץ לבסוף, ולמרות הצטרפותם של מספר שחקנים לא מבוטל כבר אשתקד, זה לא הספיק אפילו להתברגות במקום שיוביל לאירופה, זאת למרות ניצחונות נאים ותצוגות כדורגל נחמדות מידי פעם. מעל הכל היה נדמה כי אם דלגליש יקבל את הקבוצה מתחילת העונה בנוסף לגיבוי כספי נכבד, הוא בהחלט יכול להחזיר את ליברפול הגדולה לפחות לארבע הגדולות של הפרמייר ליג.

דלגליש החליט לתת משנה תוקף לשחקנים צעירים כמו ג'ון פלאנגן, ג'י ספירינג ומרטין קלי. בעוד לגבי פלאנגן הדעות חלוקות אם הוא מתאים למועדון בדמות ליברפול, דלגליש ידע מה הוא עושה כאשר הרוויח את מרטין קלי כמגן הימני לשנים הבאות, וגם את ספירינג הקטן הוא הפיק למעיין פיטבול במרכז המגרש. גם הפקדת המפתחות של הקישור בידי לוקאס לייבה וראול מיירלש (שחקן העונה של האוהדים בעונה החולפת), חתומה על שמו של דלגליש.

לאחר תחילת דרך מבריקה יחסית איבד דלגליש מכוחו בכמה מהמהלכים הללו, כשמכל אותם שחקנים שפרחו אשתקד, היחיד שעוד שווה אזכור הוא מרטין קלי המשתבח.

מיירלש את לוקאס כמשל

חלק מהכשלון של קינג קני מתחיל עם הפיכתו של לוקאס לברומוטר בקישור של ליברפול. לייבה אמנם הפך לשחקן הרכב בנבחרת ברזיל, אך היותו השחקן שאמור להיות האיש בעמדת ה-50-50 ההכרחית בכדורגל העולמי של ימינו, לא גרמה לה לנסוק וללוקאס עצמו לשיפור המיוחל. מדובר בשחקן חלש פיזית, ללא בעיטה מרחוק ולא כזה שאמור להניע קישור שלם. את מיירלש הנפלא בחר דלגליש לאבד העונה לטובת צ'לסי זאת לאחר שהעמיס על הקישור את צ'ארלי אדם וג'ורדן הנדרסון, דבר שגם כן אינו ברור בייחוד לאור יכולתו של הפורטוגלי.

וכשדלגליש בוחר לאבד את כוחו המרכזי בקישור לטובת רכישות נחמדות, אך לא מבריקות כמו אדם והנדרסון (שעלה 14 מיליון ליש"ט) כבר אז אפשר להבין כי ראייתו כמאמן פגומה משהו. הנדרסון אולי רכש טוב לעתיד, אבל מדוע להביא את אדם כשיש לך ביד שחקן נהדר כמיירלש שרק משווע להתקדם?

אז אמנם את צד שמאל הוא חיזק סוף סוף כאשר חוסה אנריקה וסטיוארט דאונינג מופקדים עליו למספר שנים לא מבוטלות כעת, אך ללא מרכז שדה חזק ובשיטת משחק בה תפקידו של לוקאס הוא כל כך מרכזי, לא בטוח שהוא האיש להסתמך עליו כמי שיעלה את הקבוצה על דרך המלך.

מחסור במבקיעים

נקודה נוספת בה דלגליש טעה היא חוסר ההבנה כי על ליברפול לשחק בכל משחק עם שני שחקני התקפה. רבות הביקורות על רכישתו היקרה והלא מוצדקת של אנדי קארול, אך כאשר בכל משחק הוא נתון בין ספסל להרכב, לא בטוח שכך הוא יקבל את הבטחון הנדרש ויחבור ללואיס סוארס במטרה לפרוץ את הסכר במשחקים בהם מתקשה ליברפול.

הבעיה מאשתקד של מחסור בהבקעות נתנה אותותיה בייחוד נגד הקטנות, אך גם העונה הסיפור חוזר על עצמו כאשר גם במשחק התיקו נגד מנצ'סטר יונייטד, ליברפול הרבתה להחמיץ.

אם יוענק הביטחון לקארול אולי יהיה הוא האיש שיעזור לסוארס שלא להחמיץ כל כך הרבה ובכך לא יסתיימו משחקים בהפסדים מאכזבים לסטוק בחוץ או במשחקי תיקו ביתיים נגד סנדרלנד ונוריץ' הנחותות.

הכבוד לו זוכה דלגליש ביציעי אנפילד מובן, אך בעולם הכדורגל מקרים רבים של שחקני עבר שכיסא המאמן בקבוצתם האהובה גדול עליהם, ולא בטוח שבעניינו של דלגליש הסיפור שונה. התעקשות על שחקנים לא מתאימים, חוסר אמון בקארול דווקא לאחר שכבש בדרבי ב"גודיסון פארק" וחוסר הבנה מסוים של נקודות חשובות נוספות, עלולות להוביל את ליברפול למחוץ לארבע הגדולות גם בעונה בה ארסנל יורדת מנכסיה. חוסר איפוס מהיר, ועוד עונה תרד לטמיון למרות השקעה מרובה, ואז לא בטוח שדלגליש ימשיך להיות הקינג של הקופ.

 

 

22 שנים מחכים בצד האדום של המרסיסייד לתואר האליפות. נכון, העונה הם אפילו פתחו בצורה קטסטרופלית את הליגה, ועושה הרושם כי גם את הגמוניית האליפות יאבדו החברים מליברפול ליריבה השנואה ממנצ'סטר, אבל בכל זאת קני דלגליש  מפיח תקוות חדשות שמא העתיד האדום צבוע ורוד.

כשרוי הודג'סון מונה למאמנה של ליברפול בתחילת העונה היו שציפו שהנה המפנה מגיע. ג'ו קול הוחתם כמי שאמור להוביל את השאיפות של הקבוצה ויחד עם מילאן יובאנוביץ' וכמובן שהכוכבים שנשארו בקבוצה טורס וג'רארד ציפו בקבוצה לחזור לצמרת האנגלית כבר העונה תחת שרביטו של האנגלי הוותיק שהגיע מעונה קסומה בפולהאם.

הדברים התפתחו כמובן קצת אחרת, ליברפול פתחה בצורה נוראית את העונה, הייתה אפילו מתחת לקו האדום לתקופה מעטה, והרי מדובר במועדון פאר בקנה מידה עולמי, דבר שכמובן לא התקבל בצורה חלקה על ידי האוהדים ולאחר מכן גם ההנהלה.קני דלגליש הוזעק למלא את השורות, וליברפול נסקה במעלה הטבלה כשרגע היא מתדפקת על דלתות המקום החמישי בליגה, דבר שעד לפני חמישה חודשים היה בגדר חלום.

דלגליש או קינג קני בפי יושבי ה"קופ" באנפילד הבין כי העתיד טמון בהחדרת מוטיבציה כי הרי חומר משובח ישנו, והעתיד תלוי בשילוב צעירים רעבים ושחקנים שיתנו כל עבור המועדון דבר שלא ניתן לומר למשל על פרננדו טורס.

וכשטורס נטש את הספינה הטובעת לצ'לסי (בינתיים שובק מהבקעה) והוחלף בצמד קארול וסוארז שבינתיים הפכו חלק ממהפכת דלגליש, זאת המבשרת על העתיד הורוד של המועדון. האגו נשכח בצד, הגיעו שחקנים שרעבים להצלחה, סוארז מפרק הגנות, קארול הוא מספר 9 קלאסי, ואפילו דירק קאוט הפך לסקורר. מיירלס נבחר לשחקן המשתפר בפרמייר ליג, לוקאס עשה שדרוג מדהים ביכולתו ותפס את החולצה מספר 5 גם בהרכב של הסלסאו מברזיל.

אבל לא רק אותם השחקנים היותר צבעוניים של ליברפול הם שהשתדרגו יחד עם קני דלגליש והקבוצה. מרטין קלי תפס פיקוד באגף ימין של ההגנה, וכשהוא נפצע גם ג'ון פלאנגן הוכיח עצמו כחומר טוב לעתיד. ג'יי ספירינג בשיפור עצום חרף נתוניו הפיזיים הוא מעין סוג של "פיטבול אנגלי" במרכז המגרש, ג'ונג'ו שלבי ודני ווילסון נכנסים גם הם לעניינים ועוזרים לייצוב השורות. וכשצעירים כמו סוסו הספרדי ורהאים סטרלינג מתדפקים על דלתות הקבוצה הבוגרת ככישרונות העתיד בהחלט נראה אדום בגוון ורוד.

בגיבוי ג'ון הנרי ואולי אפילו לברון ג'יימס שנכנס לאחרונה לביזנס באותה החברה ששולטת בקבוצה ייהנה קני דלגליש מתקציב נוח לרכש בקיץ, ואם ישמור על המרקם החברתי, שילוב הצעירים והרעב העצום לתואר האליפות ולחזור להיות שם דבר בקנה מידה אנגלי ואירופאי, העתיד מאיר פנים לחבורה האדומה שכבר לא נראית כמו מרסי-סייד, כזו שזקוקה לרחמים, אלא מהווה מחדש את גאוות המרסיסייד.

לטור דבר לא השתנה (בליברפול)
לטורים נוספים בקטגורית כדורגל עולמי
לטורים נוספים של גיא גלבוע
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט