כיום, כל שחקן חושב קודם כל באופן אינדיבידואלי וכיצד הוא משווק את עצמו. אנו מתגעגעים לשחקנים שנותנים את הכול למען הקבוצה ובעיקר למעננו. אחד מהם הוא פיליפו אינזאגי
אקסטזה פירושה חוויה אישית סובייקטיבית של התרכזות מוחלטת בנושא או עצם מסוים. משתמשים במילה "אקסטזה", לעתים, כדי לתאר מצב נורמלי של מצב רוח מרומם או חווית עונג עמוק. ניתן להגיע לאקסטזה באופן יזום באמצעות פעילות דתית או יצירתית, מדיטציה, מוזיקה, ריקוד או פשוט-מכדורגל. זהו פיליפו אינזאגי, השחקן, שאהבתו למשחק לא ידעה גבולות,הרצון להגיע לרחבת היריב בכל עת, התשוקה להבקיע בכל פעם מחדש ובעיקר האקסטזה לאחר כיבוש השערים היא כרטיס הביקור שלו.
אני חייב להיות גלויי איתכם. אני עוקב בדריכות ובאובססיביות במהלך השנים אחר פיליפו אינזאגי עוד בימיו ביובנטוס. בעבר בשונה מהיום, היו שחקנים בעלי תשוקה יתרה למשחק. שחקנים בעלי גישה רומנטית למשחק. שחקנים כמו פאולו מאלדיני, פרננדו היירו, ראול גונזאלס, פרנצ'סקו טוטי, אנדראה פירלו, אך יותר מכולם- פיליפו אינזאגי. כשאתה בוחר בשחקן כמושא הערצה, הנך מחפש שחקן שיאהב את המשחק בכל הזדמנות, שיהיה נאמן לקבוצה שלך, ושאתה תהיה איתו באש ובמים בדומה לאהדת הקבוצה שלך, וכשהוא יבקיע אתה תצרח עד לב השמיים יחד איתו. בגדול- שחקן שהוא ווינר. זהו פיליפו אינזאגי, שחקן שלא משנה מתי וכמה הוא יבקיע, גם אם זה יהיה שערו החמישי באותו משחק הכול כך לא חשוב, הוא עדיין ירוץ כמו משוגע אל הקהל שרק מחכה לחבק אותו מרוב אושר בשל אהבתו למשחק.כיום כבר לא תמצאו כאלה.רבים מהשחקנים מרוכזים קודם כל בעצמם אם זה נוגע לשכר או לקבוצה בה הם שואפים לשחק. לפעמים נדמה כאילו האהבה למשחק נמחקה מהעולם הקר והכלכלי הזה.
האושר הזה שאתה חווה מהאדם ומהשחקן אותו אתה כה מעריץ מתגלה במשחק אחד ממנו לעולם לא תצליח למחוק מראשך ולא משנה כמה תשחזר שוב ושוב, החיוך הזה שאתה עכשיו מעלה על פנייך תמיד ישוב. לגביי, מדובר ברבע גמר ליגת האלופות עונת 2002/2003 מילאן נגד אייאקס משחק הגומלין בסן סירו. דקה 90, התוצאה הינה תיקו 2-2. מילאן חייבת להבקיע אחרת תודח מהמשך המפעל. התקפה אחרונה של המשחק. נסטה מוסר לרוי קוסטה שמעביר למאלדיני שמתוך ייאוש בועט כדור סתמי אל עבר אמברוסיני. באותו שלב אתה כבר חושש שזהו התקווה נגמרה, והעונה הסתיימה דווקא עם תיקו מפתיע בבית שלנו באיטליה . אמברוסיני נוגח לכיוונו של אינזאגי. הלב מתחיל לפעום בחוזקה ולפתע אינזאגי לבדו מול השוער. אינזאגי מקפיץ מעל השוער. שקט בבית ושקט באצטדיון כולו. הכדור עובר מעל ראשו של השוער והשנייה הזאת הופכת לנצח. הכדור יורד אל עבר הרשת, תומאסון דוחק פנימה.אינזאגי עשה זאת! אינזאגי רץ אל הקהל בצרחות שלמרות ש-84,000 הצופים גם הם אינם יודעים את נפשם מרוב אושר, אפשר להבין כי האקסטזה של אינזאגי מתפרצת החוצה למימדים אדירים.זהו רגע בו יחקק בזיכרונך לעד והידיעה שזהו השחקן שלך.
הקריירה בקצרה
אינזאגי נולד ב-9 באוגוסט 1973. החל את הקריירה בעיר הולדתו פיצ'אנזה בעונת 91/92 בליגה השנייה הסיירה B. "פיפו" לא מצא את מקומו,ירד לליגה הרביעית הפך לחלוץ מצטיין (13 שערים) ,וכעבור שנה חזר לליגה השנייה הפעם כמושאל במדי ורונה. פיצ'אנזה הבינה עם מי יש לה עסק ואחרי שנתיים חזר אליה,הפעם כשחקן בשל יותר ואף הפך לתגלית העונה של הקבוצה עם 15 שערים. בגיל 22 ולאחר 4 עונות בקבוצות קטנות, הגיעה תורה של פארמה מהליגה הראשונה הסיירה A להתלהב מהחלוץ הצעיר ורכשה אותו. פארמה דאז הייתה מועדון פאר בכדורגל האיטלקי. ואינזאגי לא הצליח לקבל דקות משחק (15 הופעות ו-3 שערים). אינזאגי נאלץ לעבור לאטלאנטה שם הפך במהרה לכוכב הגדול של הקבוצה, כשהבקיע באותה עונה , 24 שערים ב-33 הופעות, דבר שהוליך את הקבוצה למקום העשירי והפך אותו למלך שערי הליגה.
מאותו רגע זכה אינזאגי לכינויו -"סופר פיפו". כולם רצו אותו אחרי אותה עונה, מי ששמה את ידה על העליונה הייתה יבנטוס.
ביובנטוס הפך פיפו לאליל כשכבש באותה עונה במדי ה"ביאנקונרי" כ-25 שערים בכל המסגרות, והוביל אותה עד לגמר ליגת האלופות שם הפסידה לריאל מדריד. ב-2001 לאחר שדויד טרזגה הפך לסופר סטאר בקנה מידה עולמי, אחרי יורו 2000, נדחק אינזאגי לספסל ונאלץ לעזוב ליריבה השנואה מילאן תמורת סכום אדיר של 23 מליון ליש"ט כשהוא רק בן 27. בעונתו הראשונה במדי ה"רוסונרי" החיים היו קשיים. מילאן לא הצליחה להתרומם, אינזאגי סבל מפציעות במרבית שלבי העונה, והמאמן פוטר( למרות הפציעות אינזאגי הצליח לכבוש 10 שערים). בעונתו השנייה הגיעה הישועה, אנדריי שבצ'נקו שהועדף על ידי המאמן אנצ'לוטי נפצע, ו"פיפו"לקח את ההזדמנות בשתי רגליו, הפך לחלוץ הבודד של מילאן וכבש באותה עונה כ-30 שערים בכל המסגרות. ב-2007 היה שותף לנקמה המתוקה בליברפול כאשר מילאן ניצחה 0-2 מצמד שכבש, ונבחר לשחקן המצטיין באותו גמר ליגת האלופות. ב-2009 כבש את שערו ה-300 בקריירה נגד סיינה (צמד שערים), וחגג עם החולצה עליה התנוסס המספר 300. אשתקד שוב נפצע והושבת מרבית העונה.
גם במדי הנבחרת זכה בשנת 2006 עם נבחרת איטליה במונדיאל, ואף כבש שער נגד צ'כיה בשלב הבתים.
ומה עכשיו?
אינזאגי לא מתכוון לפרוש. בגיל 39 למרות הפציעות במהלך השנים ובמיוחד בעונה שעברה בה כמעט ולא שיחק, "פיפו" נחוש היום יותר מתמיד להמשיך ולשחק, ולהתחרות נגד ראול על מלכות השערים באירופה (לאינזאגי כ-70 שערים, לעומת 72 של ראול), ברצונו להוכיח לכולם שהוא עדיין נחשב לאחד החלוצים הגדולים ביותר בהיסטוריה. אינזאגי נחשב לשחקן האהוב ביותר ע"י אוהדי מילאן ובואטנג אף סיפר שמעולם לא ראה אדם בגיל 39 שמתאמן בצורה כזאת. הלוואי שיהיו עוד שחקנים כאלה בעתיד, ושנמשיך לראות את אינזאגי רץ אל הקהל וה"רטה" של השדרן האיטלקי תמיד ינוגן באוזננו.