הפועל באר שבע יוצאת לעונה חדשה בה היא רוצה חיבור ליסודות. שחקנים תוצרת בית בתוספת צעירים מוכשרים, מאמן שמבין את הלך הרוח המקומי וקהל שמנסה להבין עניין. האם הפעם זה יסתיים בפלייאוף עליון?
כבר שנים שבבירת הנגב חיים בתחושה כי הם מועדון גדול בכדורגל הישראלי, כזה שלא זוכה להערכה מספקת. שתי אליפויות באמצע שנות ה-70, גביע היסטורי בסוף שנות ה-90, ועדיין העשורים חלפו ולמעט הבלחה בתחילת שנות ה-2000, הפועל באר שבע לא יכולה לזקוף לעצמה הצלחות גדולות.
כמעט שליש ממדינתו מיוצג ע"י הקבוצה הזו, שהרי מקריית גת ועד אילת, היא הקבוצה הבכירה ביותר, ואולי זו הסיבה שגורמת לאוהדים המקומיים לפתח ציפיות גדולות מידי עונה, בייחוד כאשר המשאבים הכלכליים טובים מאלו של רבות מיריבות הליגה, ואם זאת, אולי העונה מנסים בבירת הנגב להנמיך ציפיות במטרה לייצר סוף סוף גם הצלחות.
הבטחות לחוד, מציאות לחוד
עם בואו אשתקד של ניר קלינגר מגלות של ארבע עונות באי השכן, קפריסין, עלה גם מפלס הציפיות בב"ש. התקציב שהציבה אלונה ברקת הביא עימו שחקנים בעלי שם כאוהד כהן, ליאור ג'אן, ערן לוי ודוד רביבו, שיחד עם אבי יחיאל, מאור מליקסון וליאור אסולין יצרו הבנה משותפת כי פלייאוף עליון יהווה פיצוי הולם לעונה הלא מזהירה ויחד עם זאת סוערת שעברה על הקבוצה בעידן גיא עזורי.
עם סגל מוכשר יצאה הפועל ב"ש לעונה שמה שזכור ממנה הם הניצחון המוחץ 0-5 על היריבה הדרומית מאשדוד, ומעל הכל עזיבתו של הברומטר, מאור מליקסון, באמצע העונה החולפת, דבר שלמעשה חרץ את גורל המועדון כחסר שאיפות צמרת. אז נכון, ההצעה הייתה קוסמת והרצון שלא לפגוע במליקסון עצמו ובהתקדמות האישית שלו היוותה גורם מכריע בשיקולים, אך מאותו הרגע איבדה הקבוצה גם את המנהיג שלה והפקידה את שארית העונה בחסדיהם של ערן לוי, דוד רביבו, אברהים עבדול ראזק וליאור אסולין, שלא הצליחו למלא את החלל, וסיום במקום התשיעי ובפלייאוף אמצעי ממש ברגעים האחרונים שקדמו לו, קבעו כי עוד עונה הלכה לה.
המנהיג הבא?
לאחר שלא דוד רביבו, לא ערן לוי וגם לא עבדול ראזק הצליחו להיכנס למשבצת הנעלמת של המנהיג הוחלט הקיץ להיפרד משלושתם. מי שכן זכה לעונה מרשימה ושדרוג מעמדות הוא הבלם, עודד גביש, שיכול בהחלט להתחיל ולהבנות כמנהיג הבא, וכזה שלאו דווקא יגיע מחוליית הקישור, הרי בשנות ה-90 הסמלים הכי גדולים של הקבוצה היו מעוזי ההגנה, שלמה אילוז ואפרים דוידי.
דרכו של גביש למעמד המנהיג עוד איננה ברורה לחלוטין, אך עונה אישית משובחת של הבלם הצעיר בן ה-22, הובילה אותו לזכות למניות רבות בקרב אנשי מקצוע ובעיקר בקרב אוהדי ה"גמלים". גביש שהחל את דרכו במכבי פ"ת, עבר גם השתפשפות במכבי הרצליה, ונחשב לאחת ההחתמות החכמות שביצעה הקבוצה בשנים האחרונות.
העונה ינסה גביש לשמור על קו העלייה שלו כמנהיג ההגנה ואולי הקבוצה כולה, ויצטרך להציג לפחות את אותה היכולת בכדי שבב"ש יוכלו לחייך בסיומה.
חוליית ההגנה של קלינגר עברה לא מעט שינויים. השוער, אוהד כהן יפנה את מקומו לשוער החדש, מארצ'ין צ'אביי הפולני. המגן לואיס טורס, הפורטוגלי, שקלינגר מכיר עוד מימיו בקפריסין מגיע במטרה לכסות את האגף שלא ממש זהר עם אביתר אילוז ואבי יחיאל אשתקד.
שמעון הרוש חוזר מהשאלה אחרי עונה טובה בהפועל עכו ואמור להתחרות במגן המוכשר, אופיר דוידזאדה, כשוויליאם סוארס, שלא יצא לבסוף למחוזות הליגה הבלגית, אמור להשלים חוליית הגנה טובה וכזו שלא תקרוס ברגעי האמת, בייחוד לא במגרש הביתי ב"וסרמיל".
סקוטלנד יארד כצוות סיוע
מי שאמור להנ
היג את חוליית הקישור של הפועל ב"ש הוא הגנאי, לארייה קינגסטון, בן ה-31. הקשר שעבר באחי נצרת והפועל ת"א ולא הצליח להטביע חותם של ממש, התחיל בנסיקה שלו מיד אח"כ כאשר הצטרף לליגה הרוסית. בעונות האחרונות הוא נחשב לאחד מכוכביה של הארטס הסקוטית ותפס גם מקום של כבוד בנבחרת הגנאית.
אשתקד סבל מירידה מסוימת בכושרו ופציעות שמנעו ממנו להשתלב בויטסה ארנהיים ההולנדית, והקיץ עשה קינגסטון את דרכו לבירת הנגב במטרה להפוך אותו לצוות מסייע לגביש בנושא המנהיגות.
קינגסטון אמנם לא זוהר כמאור מליקסון, אך האמת שהשניים גם לא משחקים בדיוק על אותה המשבצת, ועם זאת ידוע כשחקן טכני ובעל בעיטות עונשין מצוינות שאחת מהם אף ראינו בשבת האחרונה בגביע הטוטו בניצחון 0-3 על בית"ר י-ם.
לאחר שכבר הספיק לכדרר בכמה מגרשים מכובדים בעונות האחרונות, יביא עימו קינגסטון שלל של כוח ומנהיגות גם לאדומים מבאר שבע.
חומר מקומי תרתי משמע
מעבר לסימון מטרות ספציפיות ברמת המיקום והתוצאות, הציג קלינגר את משנתו לחיבור לקהל המקומי והרצון כי יתחבר לקבוצה העונה. ואכן, מגמת הצערה ושילוב שחקני בית שהחלה עוד בעונה החולפת, תקבל משנה תוקף העונה.
כישרונות מקומיים דוגמת אופיר דוידזאדה צפויים לקבל תגבור מקבוצת הנוער המוכשרת של המועדון שהגיע אשתקד לגמר הגביע. הבלם, גל דהן, הקשרים, צחי מכלוף וליאל זגורי והחלוץ יוסוף אבו-לאבן (בן דודו של ראמי שכיכב בקבוצה בעבר הלא רחוק), מסומנים כשחקנים עם עתיד מבטיח וכאלו שהקהל יוכל להתחבר אליהם.
גם לצעירים נוספים שלא צמחו בבירת הנגב ניתנת ההזדמנות לשבות את לב הקהל. סיראז' נאסר התגלה כרכש מוצלח וכישרון גדול, וכך גם החלוץ דובב גבאי, שהצליח למצוא פינה נוחה למימוש שאיפות הכיבוש שלו.
העונה מצטרפים לקבוצה שלושה כישרונות נוספים. הקשר, אמג'ד סולימאן, שנחשב תקופה ארוכה לאחד הכישרונות העולים במגזר הערבי ולאחד מכוכבים של אחי נצרת, מגיע במטרה להשתלב לצידו של נאסר בחוליית הקישור.
החלוץ עידו אקסברד שהרשים בעונה החולפת בהפועל פ"ת ולא הצליח לבסוף לחתום בבלגיה, מגיע במטרה לתת מענה לפציעתו של אותו דובב גבאי, ובמטרה לשמור על מניותיו שבעלייה.
שם מעניין נוסף שמגיע לקבוצה הוא החלוץ, מוטי מלכה, שבלט במדיה של הפועל נצרת עילית, והצליח להרשים גם במשחק גביע הטוטו האחרון. מלכה יחד עם ירדן כהן, שהצטרף למכבי נתניה, היו חלק ניכר ממסע ההיחלצות הנפלא של נצרת עילית אשתקד, ושניהם הצליחו להתקדם אל ליגת העל במטרה לפרוץ לתודעתו של הקהל הישראלי.
קלינגר עצמו מודה כי גם בעקבות הנהירה ההמונית של הכדורגלן הישראלי לחו"ל, מוטב לחפש כישרונות שמסיבות כאלו ואחרות עדיין לא הגיעו לליגת העל, וכעת זו הזמן לשבח אותם.
סיפור ההצלחה עם גביש ונאסר ינסה לחזור על עצמו עם סולימאן, אקסברד ומלכה שיקבלו אצל קלינגר מנה מכובדת של דקות משחק, ואף יתרה מזאת חיבורם של שחקנים מן המגזר יוכל להביא עימו קהל תומך מישובי הנגב הבדואים.
בקבוצה עדיין מחפשים אחר חיזוק זר ושואפים עידוד מהאישור שקיבלו מאלונה ברקת לגבי צירוף זר חמישי. מי שהיה אמור לתפוס את המשבצת הזו הוא החלוץ הפולני, דוד יאנצ'יק, שהיה אמור להיות אחד השמות הנוצצים בקבוצה, ולבסוף הוחלט לא להחתימו, אך בימים הקרובים יתווסף גם חלוץ זר לסגל של קלינגר, כזה שישלים פאזל צעיר, רעב ומוכשר.
השורה משיר האליפות האגדי, "היי קדימה, היי קדימה, למקום ראשון בליגה", אמנם עדיין רחוקה מידי ביצוע, ועם זאת החבורה של קלינגר השאפתן מכוונת לצניעות במטרה להצליח סוף סוף מעבר להכרזות, שהרי הנגב מחכה להפרחת השממה.
