תגית: ספורט ישראלי

בצהרי יום שישי בעודי צופה בטניס משובח מווימבלדון ושלמה צורף דואג לקלקל לי את החוויה (אך זה סיפור לכתבה נפרדת), נתקלתי להפתעתי במהלך ההפסקה בין המשחקונים בפרסומת התמוהה ביותר שראיתי בזמן האחרון. בפרסומת המדוברת מופיעים שלל דמויות מעולם הספורט הישראלי ומודים לי הצופה בבית. אני חייב להודות שהתרגשתי. אני? הצופה הפשוט? על מה מגיע לי כל התודה הזאת? אני מודה – הסתקרנתי. לאחר כמספר בלתי מבוטל של "תודה" קיבלתי את התשובה, כל המכובדים הנ"ל התכנסו כדי להודות על עונה "מוצלחת והוגנת".

אתם רציניים!? עונה מוצלחת והוגנת? שבועיים של חופש והספקתם לשכוח את כל מה שהתחולל כאן בשנה האחרונה? עונה שהייתה רצופה באלימות פיזית ומילולית במגרשים ומחוצה להם ואתם מצאתם לנכון להודות על כך? תהיתי לעצמי האם אני לא מתבלבל ואולי הבנתי לא נכון את "כוונת המשורר" בפרסומת, בכל זאת דעתי לא הייתה צלולה עקב הפרשנות המעיקה של אדון צורף. מיד בהפסקה הבאה קיבלתי תשובה, הפרסומת שודרה שוב ולא הייתה זאת טעות! אכן כמו שחשבתי כל ספורטאי ישראל מודים לקהל על עונה הוגנת.

האם משרד התרבות והספורט שבחסותו הפרסומת הספיק כל כך מהר לשכוח, אומנם הזיכרון שלי אינו ארכיון של העונה האחרונה אבל עד שהספיקו לשדר שוב את הפרסומת ההזויה הספקתי לחשוב על מספר אירועים שאולי יעיבו קצת על השמחה והאושר שמנסים למכור לנו.

נניח ונתעלם מהאלימות בדרבי הראשל"צי בכדוריד, מהחשדות ברצח נגד שחקן מכבי נתניה, ממועדון שנשרף בידי אוהדיו ומזה שיו"ר ההתאחדות בא ויוצא ממשרדי החקירות. הרי דברים כאלו "יכולים" לקרות מדי פעם גם במדינה שהיא אימפריית ספורט כמו שלנו – בכל זאת הליגה השישית בטיבה באירופה.

אבל רגע, זאת לא הייתה השנה שבה קפטן מכבי תל אביב בכדורסל קילל את שחקן הפועל תל אביב ואת כל דורותיו אחורה בגידופים שלא ראוי אפילו לציין אותם. מצלמות הטלוויזיה נתנו לנו זווית מצוינת על מה חושב גיא פניני בקשר ליונתן שולדבראנד ועד כמה עמוק הידע שלו בהיסטוריית העם היהודי, זאת ועוד בנוסף לשלל המחלות שהוא מאחל לאביו של יונתן. במכבי תל אביב בהחלט בחרו קפטן שהוא דוגמא ומופת לילדים שצופים בו ולעם הישראלי כולו – עונה הוגנת אמרנו לא?

ואם כבר בכדורסל עסקינן אז רק לצורך תזכורת, הייתה זאת שנה שבה אוהדים מאיימים על שופטים, יורקים על הקהל הנגדי ומתעמתים עם הסדרנים והמאבטחים – בהחלט עונה מוצלחת!

איך אפשר לדבר על הצלחה והוגנות מבלי להזכיר את פנינת הספורט הישראלי – הכדורגל. לא רק שהייתה זאת עונת כדורגל מהמשובחות שנראו פה, עוד בסופו של דבר זכינו במונדיאל! אה לא? אז זכינו בליגת האלופות! מה גם לא? אבל אני לא מבין, ראיתי תמונות של המאמן הישראלי משתטח על הדשא ושל שחקניו מעיפים אותו באוויר, זה בטוח מסמל זכייה כלשהי – אההה עפנו בשלב הבתים בטורניר אליפות אירופה עד גיל 21…וואלה, אם זאת לא סיבה לחגיגה טהורה ואמיתית אז מה כן.

באשר להוגנות, אין מקום בו ההוגנות בא לידי ביטוי יותר מאשר בכדורגל הישראלי. שנה שבה במועדון אחד היו"ר מקבל איומים על חייו, שחקנים מסתובבים עם אבטחה צמודה מחשש לחייהם וגזענות בלתי פוסקת נגד צמד שחקנים שהפשע היחיד אותו ביצעו הוא שהם נולדו מוסלמים. כל זאת רק פרק מצומצם מאוד במעללי הליגה הישראלית השנה – הוגנת ומוצלחת ממש כמו בפרסומת!

אם נשקר לעצמנו ונאמין לפרסומת שטוענת שהייתה זאת עונה הוגנת ומוצלחת – אנחנו בבעיה. אחרי עונה כזו של אלימות וגזענות צריך לשבת ולעשות חשבון נפש גדול ולא לטפוח על השכם, כדי שאולי שנה הבאה אם נשכיל לתקן ולהתנהג קצת יותר בכבוד אחד לשני על המגרש ומחוצה לו, אולי רק אז נוכל לצאת בהצהרות שהייתה זו עונה הוגנת ומוצלחת.

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

חברים יקרים בני המאיה צדקו, כל הסימנים מראים כי סוף העולם הגיע. מחלות מסתוריות מתגלות כל שנה, אסונות טבע שלא נראו כמותם בעולם, טרור, פשע, אלימות ברחובות, וכן, אל תשכחו גם את הנתון הבא: ישראל לא חזרה עם מדליה מלונדון! לכל האנשים שיושבים היום בבית ובפעם הראשונה למדו קצת על תנאי רוח בשייט או על שיטת הניקוד בג'ודו יש לי רק דבר אחד לומר – סתמו את הפה! נמאסתם!

יש לנו בעיה, והבעיה היא עמוקה וקשה. כאן בארצנו הקטנה מקדשים את התוצאה בלבד, לא את הדרך והעבודה הקשה, זאת הסיבה למחסור במתקני ספורט בכל הארץ וגם אלה שקיימים לא באמת יכולים להיקרא כך. זאת הסיבה לכך שזכינו סך הכל ב6 מדליות אולימפיות.

רוב ילדי המדינה עסוקים במסי ורונאלדו, ואם לא אחד מהשניים האלה אז בטח במחשב. שטילוב? זאבי? קורזיץ? לא לא, עליהם הם שומעים פעם בארבע שנים, וגם זה במקרה. בזמן שילדים בני גילם במדינות אחרות מקבלים עידוד ורוח גבית לעסוק באתלטיקה, בשחייה, ג'ודו וכן הלאה… בארצנו הקטנה מעדיפים להקריא שמות חצי שעה ואת כל מה שנשאר להעביר עם כדור כדורגל במגרש, ולמרות שזה כל מה שעושים אצלנו בשיעורי הספורט גם בכדורגל בסופו של דבר אנחנו לא טובים.

תרבות היא מילת המפתח, ולא צריך להיות גאון כדי להבין שאין כאן תרבות, אנחנו יכולים לצחוק על כל שכנינו ולהגיד עליהם שהם ברברים, אך בסופו של דבר האיראנים סיימו עם יותר מדליות מאיתנו. לאיטלקים? תרבות אופנה מפותחת, לגרמנים? עבודה קשה ופרפקציוניזם, לישראלים? אוכל, והעיקר שלא נדפק איכשהו, כי אנחנו – אנחנו בטח לא פראיירים. לי קורזיץ יקירתי, ליבי איתך, וביחד איתך התבאסתי על כך שסיימת ללא מדליה, רק עם דבר אחד לא הסכמתי איתך, טענת שאנחנו לא פראיירים, אז רק שתדעי לך, וזה בלי שום קשר להישג המדהים שלך, אנחנו פראיירים, פראיירים ענקיים בכל התחומים. המקום הזה שנקרא מדינת ישראל, חייב לעבור שינוי, וזה לא רק בספורט. אנחנו תמיד מחפשים את קיצורי הדרך, תמיד מחפשים מסביב, כדי שיהיה יותר קל להגיע לתוצאה, לזהב, למה שכל כך רצינו, בלי להבין שמה שנעבור בדרך ייתן לנו לא רק תוצאה אחת, לא זהב אחת, אלא עשרות ומאות…

 

במדינה שבה כל מה שמחפשים זה לעקוף בתור ולקצר את הדרך ולא משנה למה הוא, קופת חולים או מכולת לא נגיע לשום מקום. אני מצדיע ללי קורזיץ, לאריק זאבי, ולכל שאר הספורטאים הענקיים האלו שהצליחו כנגד כל הסיכויים, ללא מתקנים ראויים, ללא תקצוב ראוי, להגיע להישגים האלה, אני ממש לא מאשים אותם. הגיע הזמן להודות באמת, זה או שאנחנו משקיעים כאן בספורט עד הסוף, או שאנחנו מוותרים מראש ולא שמים תקוות וציפיות על ראשי הספורטאים.

בהזדמנות זאת אני רוצה לפנות לשרת הספורט לימור לבנת, הצעת להקים ועדה שתבדוק את כשלי אולימפיאדת לונדון, ועדה שתקום ותשאל את השאלות כדי שנוכל להערך לאולימפיאדה הבאה, אז לימור, הרשי לי בהזדמנות זאת לשאול אותך מספר שאלות: מה ההבדל בין יוקו וואזארי? כמה שחקנים משחקים בכל הרכב בכדורסל? מהו נבדל בכדורגל? מהו משחקון בטניס? חלילה אל תבינו אותי לא נכון, אני לא מזלזל בלימור לבנת כלל וכלל, היא פוליטיקאית לכל דבר ויכולה להראות לי דבר או שניים על איך תופסים כיסא כזה או אחר בממשלה, סומך עלייה בעניינים האלה, אבל כשזה מגיע לספורט, ולא, לא בגלל שהיא אישה, היא לא ממש מבינה, כך זה לפחות נראה בתקציבים, בהחלטות ובנאומים שלה אחרי האולימפיאדה הנוכחית.

משהו רציני צריך לקרות כדי שהספורט כאן יחזור למסלול נורמלי, לא ביקשנו את תרבות הספורט של סין, גם לא ביקשנו את התקציבים והמתקנים האמריקאים, קודם כל להתחיל משינוי קו המחשבה, הדרך היא הרבה יותר חשובה, וכך נתחיל לחנך ילדים קטנים לרצות ולעשות ספורט, החינוך צריך להגיע מאיתנו והרצון מהם. תלמדו מספרד, מי שמקדש את הדרך והחינוך נהנה לאורך זמן, מי שמקדש את התוצאה נהנה רק באותו רגע ואף פעם לא חוזר על אותו הישג…

 

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

שתי דעות עיקריות רווחות בימים אלו בקרב חובבי הספורט בישראל:

האחת טוענת שמגיע כל הכבוד שבעולם לספורטאים האולימפיים שייצגו את ישראל בכבוד, על אף שאיש מהם לא הביא לנו הביתה מדליה.
הדעה השניה ביקורתית הרבה יותר: עבור ספורטאי צמרת בענפים השונים בהם הם משתתפים, כל הישג פחות ממדליה אולימפית משמעו כישלון טוטאלי.
כשאני אומר "דעות רווחות", אני מתבסס על טורי דעה המופצים באמצעי התקשורת השונים, וגם על אלפי טוקבקיסטים שמביעים את דעתם באינטרנט.
כשאני אומר "חובבי ספורט", אני מתכוון גם לחובבי הצלחות, כבוד ומדליות, או לחלופין לחובבי ביקורת ושיפוטיות מוגזמת וחסרת שחר.

פרופורציות

ניגע קודם כל בדעה השניה שציינתי, ולשם כך ניגש לרגע לספורט הפופולארי ביותר בארץ ובעולם.
פסגת השאיפות של נבחרת ישראל בכדורגל היא העפלה לטורניר גדול, גביע אירופה או גביע העולם.
העפלה לטורניר גדול משולה, לצורך העניין, להשגת הקריטריון האולימפי (המקנה את הזכות להשתתף בתחרויות) בענפים השונים. אף אחד בכלל לא מדבר על לזכות בגביע העולם, או לסיים במקום השני. תנו לנו להשתתף, ועשינו את שלנו.
הביקורת שמופנית כלפי לי קורזיץ, אלכס שטילוב או אריק זאבי, נובעת מהעובדה שהם מספיק טובים כדי להיות מועמדים למדליה. מספיק טובים כדי שנשאל למה הם לא מספיק טובים.
הרי אם קורזיץ לא הייתה זוכה בשתי אליפויות העולם האחרונות, אף אחד לא היה מצפה ממנה למדליה אולמיפית. באותה מידה, אם יעקב טומרקין היה זוכה במדליה באליפות אירופה בשחיה, המקום השביעי אותו השיג באולימפיאדה היה מוגדר בארץ ככישלון מוחלט.
כל הספורטאים הנ"ל, ועוד רבים אחרים, הגיעו למעמדם בזכות ולא בחסד. הסבסוד שהם מקבלים הוא מזערי, ובענפים רבים תנאי האימון שלהם נחותים בהרבה מאלו של יריביהם בעולם.
עצם הגעתם למעמד כה מכובד מהווה הישג עצום, בין אם סיימו במקום השלישי, השישי, או השניים-עשר, בתחרות זו או אחרת.

 של מי התחרות בכלל?

ניתן להבין את היצר הרכושני של אוהד כדורגל ממוצע כלפי קבוצתו. אוהד שמשקיע מדי שנה מאות שקלים (אם לא יותר) מכיסו על-מנת לצפות בקבוצתו האהודה משחקת, יכול לדרוש מהשחקנים שעבורם הוא משלם, שיתנו לו את התמורה למחיר. בכלל, ניתן להבין למה אוהד שנאמן לאותה קבוצה במשך עשרות שנים יכול להרגיש שהקבוצה שייכת לו הרבה יותר מאשר לאיזה שכיר חרב שמקבל סכומי עתק כדי ללבוש את החולצה, אותה הוא לובש מאז שהוא זוכר את עצמו. על אף שרמת הקללות שנשמעות ביציעי הכדורגל בארץ היא חריגה ובוטה (הן בכמות והן באיכות), הרעיון מתקבל על הדעת, וכך גם בכל העולם. מותר לאוהדי כדורגל לחוש בעלות מסויימת על קבוצתם, ולהביע את מחאתם כשמשהו לא מתנהל כשורה.

מכאן אני מגיע לשאלה הבאה: על בסיס מה יש למישהו בארץ (עיתונאי/ספורטאי/מאמן וכו') זכות כלשהי להביע ביקורת על ביצועי הספורטאים הישראלים? האם הם שייכים לנו? האם מישהו מאיתנו תמך בהם כלכלית, נפשית או פיזית?
העובדה שהם נושאים את דגל ישראל על חולצתם (או מפרשם), מעניקה לנו כבוד ותו לא. כל אחד ואחת מהספורטאים הישראלים שיצאו ללונדון 2012, נשלחו כנציגי המשלחת הישראלית, אבל בפועל, במשך ארבע השנים שקדמו למשחקים האולימפיים, הם התאמנו והתחרו כנציגי עצמם בלבד.
כשיש מדליה, עם ישראל ניצח (תעיד על כך לימור לבנת)! כשאין מדליה, הספורטאי השפל נכשל.
המשחקים האולימפיים, לטוב ולרע, הם של הספורטאים כיחידים, ולא של המשלחת או של המדינה כולה. ב-2008 מדינת ישראל לא הצליחה יותר מאשר ב-2012. רק שחר צוברי הצליח יותר. המדליה שבה הוא זכה שייכת לו, ולא לנו, וכך גם הכישלון בלונדון, הוא שלו והוא עניינו בלבד.

כל ספורטאי שנכשל בתחומו, כואב את הכישלון לא בגלל התקשורת או העם המאוכזב, אלא קודם כל בגלל השאיפה האישית להשיג את המיטב.
הכאב שלי, כצופה, הוא על לי קורזיץ עצמה, ועל אלכס שטילוב, שהיו כל-כך קרובים לזכות במדליה שכל-כך מגיעה להם, ולא הצליחו לעשות זאת. הכאב שלי הוא על אריק זאבי, שמסיים קריירה כל-כך מפוארת בקרב כל-כך קצר ועצוב.
הכאב שלי הוא עליהם, הספורטאים שהשקיעו מאמצים גופניים בלתי נתפסים ולא זכו לתמורה, ורק עליהם, באופן אישי.
לגבי מספר המדליות ה"ישראליות" – למי אכפת?

בספורט, לפני כל פתיחת עונה נוהגים לתת תחזית של מה שצפוי לקרות. אז הנה דברים שלא יקרו בעונת המשחקים הקרובה:

האצטדיון החדש בנתניה נחנך. ראש העיר בתגובה: "הסיסמא שלי – לפני בחירות תעשה ואז תנוח"

**

האצטדיון החדש בחיפה נחנך.

**

האצטדיון החדש בבאר שבע נחנך.

**

מגרש האימונים של הפועל חיפה נסחף, כמו שחול נסחף לפעמים, לים. בינתיים תתאמן הקבוצה באמפי שוני.

**

יעקב בוזגלו מטיח ביקורת במאמן בנו, מאור: "למוריניו הזה אין מושג. איך רונאלדו משחק לפני מאור? מישהו בכלל מכיר את אבא שלו? אני בטוח שהמאמן הזה לא ראה את הביצועים של מאור בעונת 2008\2007 בסכנין. אני עם ריאל מדריד גמרתי".

**

רובין ואן פרסי מחליט לעזוב את מנצ'סטר סיטי ולחזור לארסנל.

במכתב מצמרר, שהגיע באמצעות טיל טומהוק כתב החלוץ :"אני מצטער, ארסן, טעיתי. כל הכסף שבעולם לא שווה את זה".

 

**

פרוספר אזגי נבחר לכהן כיו"ר אמנסטי

**

אליפות אירופה לנוער/נערים/ילדים/יתומים/ילדי פנימייה עברה בצורה חלקה ובלי שום פאשלות מביכות. אבי לוזון לא נדבק בסיום לקפטן הנבחרת המנצחת מאזרבייג'אן, יוז'י מחצלחלייסבבגדכאוב.

**

יובל נעימי, דני קליין ועודד קשט התאחדו במפתיע והצטרפו למכבי תל אביב. בזמן הפגרה, בקיץ החם, דאג נעימי להעביר לעצמו את הבעלות על המזגן. המאוורר שוחרר לאלתר.

**

שיקגו בולס החליטה לשחרר את דרק רוז ולהחתים במקומו את סקוטי פיפן. תום תיבודו מאמן הבולס: "סקוטי בן 45, אבל הוא עדיין יותר בריא מרוז".

**

שאול מופז במגעים לצרף את יוגב אוחיון ל"קדימה". אוחיון צפוי להשיב בחיוב אם לא יצטרף לאחת מקבוצות הליגה האיטלקית, ספרדית, רוסית, צרפתית, גרמנית, יוונית, ישראלית או צ'רקסית.

**

שכר האתלטים בישראל יגדל בעונה הבאה ויגיע ל-1,303 שקלים בתוספת תלושים לקניית לחם.

**

שלמה שרף יזם סולחה עם אברם גרנט, אבי לוזון ואשר אלון.

המפגש בין השלושה נערך במסעדה צמחונית.

**

איציק זוהר התחיל בקריירה של קואצ'ר

**

ערוץ 2 חזר לשדר כדורגל. תם עידן האח הגדול.

**

איחוד מרגש של להקת הביטלס (כולל ג'ון לנון וג'ורג' הריסון המנוחים) הצליח להביא לאצטדיון העירוני בקריית שמונה 13 אוהדים וחגב. בהנהלה ביקשו מאוהדי מכבי חיפה לבוא לעודד אותם בהופעה הבאה של מירי מסיקה.

אני אגיד לכם מה מעצבן אותי לגמרי, עיתונאים שעושים כתבות וכותרות מכלום!

מכבי חיפה מפסידה משחק אחד או שניים וזהו היא במשבר והאלופה כנראה לא תיקח אליפות השנה, מכבי תל אביב מנצחת שני משחקים והיא כבר אלופה, הפועל תל אביב מוציאה תיקו בליגה וכבר מתחילים לשאול האם דרור קשטן הוא הבנאדם המתאים לעבודה, בית"ר ירושלים מנצחת שני משחקים וכולם שוכחים מהחובות של הקבוצה…מה קרה לנו?! משחק אחד או שניים לא קובעים עונה שלמה!

בוא נתחיל ממכבי חיפה. זה נכון שיש להם סגל די גדול, אבל היי! היו קבוצות באירופה עם סגלים גדולים יותר וכל זה בשביל הרוטציה, השאלה היא אם אלישע לוי יידע לשלב את העניין המנטאלי בסגל מעבר לטקטי כדי שלשחקנים יהיה רעב לעלות למגרש, כדי שאף אחד לא ירגיש רע בגלל שיש ביחד איתו עוד 3-4 שחקנים על העמדה. מעבר לזה כשאני קורא את רשימת הסגל של מכבי חיפה אני רואה שמות כמו: יניב קטן, תמיר כהן, ניר דוידוביץ', עידן ורד, וויאם עמאשה, שחקנים לכל דבר! ולא משנה אם הסגל הוא 26, 30, או 20 שחקנים, הוא סגל טוב ועמוק שיכול לקחת אליפות, ושני משחקים לא קובעים כלום!

ממשיכים למכבי תל אביב…כל מי ששם שמפניה כבר במקרר שיוציא אותה עכשיו, לא, אל תפתחו! למרות כל הפרסומים באינטרנט מכבי עוד לא זכתה, למעשה אנחנו רק אחרי שלושה מחזורים בקושי. נכון, יש למכבי סגל חזק שבקושי השתנה משנה שעברה, ובכלל ההחלטה להשאיר את מוטי אוויניר הייתה גורלית לעתיד המועדון! סוף סוף נותנים למאמן לעשות עובדה, שינוי, לקבוע דרך, וגם אם לא ייקח שום תואר העונה, אוויניר צריך להישאר, למה? כי הוא הראשון מזה שנים שעשה משהו חיובי במכבי ולא סתם זרק מיליונים על עגלות. ועוד מילה קטנה לאוהדי מכבי תל אביב, תפסיקו להיות "קהל לחץ", כל לחץ מצידכם לעבר הקבוצה הוא רע! תראו את ריאל מדריד, כסף ולחץ לא בונים תארים!

הפועל תל אביב…מה יש להגיד עליה? הרבה ערפל, קבוצה שהתפרקה בקיץ, גם ברמה הניהולית וגם ברמה הקבוצתית. אני מאמין שהפועל תסיים בין 3 הראשונות אבל היא תהיה פחות חזקה מהן. דרור קשטן רוצה לבנות לו הפועל חדשה שתוכל לרוץ להישגים כמו בקדנציה הקודמת, ואת זה לא בונים ביום, ודאך אגב אדון קשטן, לא מגיע לך שחקן כמו סלים טועמה…

לסיכום אני רק רוצה להגיד, נמאס שמכתירים אלופה חדשה כל משחק, באמת, זה דבילי ומטומטם, כל ההדלפות וכל המסביב זה פשוט הג'ורה של הכדורגל והספורטאים והמאמנים כאן מתרכזים רק בזה, יוסי בניון צדק בכל דבריו, הבחור הזה משחק ברמות הכי גבוהות בעולם, יודע איך עובדים ומתי, אז חברים…תפסיקו!

לקחתי על עצמי משימה קשה

משימה בלתי אפשרית

לנסות להוציא מהקבר את הספורט הישראלי.

אני יודע, זה לא פופולארי, כל טוקבקיסט מצוי יאמר לי על מה אתה מדבר, הספורט פה הוא בושה, הוא זוועה, חרפה ועוד כל מיני מילים שהם שומעים מקופמן ודומיו.

הבעיה הראשונית והעיקרית של הספורט הישראלי הוא פרופורציות

לא המכון להסרת שיער של פיני בלילי

רף הציפיות המוגזם.

מנבחרת שלא הגיעה לשום דבר כבר יותר מ 40 שנה, אתה מצפה שלא יצפו כלום, אתה מצפה שלא יתיימרו לעבור בקלות לא ברורה נבחרת כיוון שאם נרצה או לא הייתה רק לפני 7 שנים אלופת אירופה.

זה לא אומר שאנחנו לא יכולים להיות כלטביה או סלובניה ולעיתים להגיע לטורניר כזה או אחר, יכולים אם רק יבינו שזו לא המטרה העיקרית. אני בטוח שבלטביה לא נמצאים באבל כבר יותר משנה רק בגלל שהנבחרת שלהם איבדה תקווה להגיע ליורו הקרוב.

מי שאחראית לזה כמובן, כמו בכל דבר, זאת התקשורת.

זאת שמהללת את שחקנינו בלי כל סיבה ראויה, היא הראשונה לקטול אותם בהזדמנות הראשונה, ובגלל שמרבית השחקנים לא ניחנים באינטליגנציה יתרה הם משתתפים במשחק המטופש הזה, מסתכלים על ההגרלה ומי קיבלנו במקום לראות אם יש תהליך שיפור, וכן יש תהליך שיפור.

אז נכון, אנחנו נצחק עכשיו ונגיד שיש תהליך שיפור אצל סוכני השחקנים אשר בדרך לא ברורה מצליחים לייצא שחקנים לאירופה, אבל בתור מדינה קטנה ובלי הרבה כישרונות, זאת בדיוק מטרתנו.

אם ניקח את לטביה,סלובניה ודומיהם נגלה שמרבית שחקני הנבחרת לא משחקים בליגה הלטבית (המכונה מין הסתם השמינית באירופה) הם יוצאים לשחק בחו"ל, אז נכון שאצלנו שכל מה שהוא לא הליגה הספרדית או האנגלית לא נחשב, מבחינתם לשחק בבלגיה, קבוצות זניחות בהולנד נחשב גם נחשב, ורק כך נוכל להתקדם.

לשלוח כמה שיותר שחקנים לחו"ל, שיתקדמו שם, אין מה לעשות, שם משקיעים יותר בספורט, בכל ספורט לא רק כדורגל, כאן עסוקים אם אפשר להוריד מיסים ולקצץ מהביטחון, תחושה שלי שבבלגיה אין בעיה כזאת.

המיקום בבית כזה או אחר הוא בכלל לא רלוונטי, מגמת השיפור על פי ראות עיניי אינה במיקום שלנו בבית המוקדמות כי אם בשיטת המשחק, ביכולת שלנו .

תת סעיף בתחום התקשורת הבעייתי, הוא כמובן ריבוי השידורים מחו"ל, אין שום מדינה בעולם אשר משדרת כמות כה רבה של משחקים. רק אצלנו אפשר לראות 4 משחקים באנגליה במחזור, 3 מספרד, 4 איטליה וירחם השם אפילו 3 מבלגיה. ריבוי השידורים מבורך ככל שיהיה גורם לנו לרצות שמשחקי הקבוצות הישראליות ובהתאם לזאת גם הנבחרת הלאומית שלנו יהיו בהתאם, לא יקרה. זאת לא הרמה שלנו ולעולם לא תהיה. רק לשים לב כמה פעמים משדרים משחקים של קבוצות/נבחרות ישראליות ועושים השוואה עם ברצלונה רחמנא לצילן.

הבעיה העיקרית של הכדורסל הישראלי היא מכבי ת"א כמובן, אותה אפשר להאשים בכל דבר ובדרך כלל נפגע בול, במקרה הזה כמו במקרים רבים אחרים היא לא אשמה בכך.

מנבחרת ישראל מצפים שתצליח כמו מכבי ת"א, פשוטו כמשמעו. אם אין פיינל פור באליפות אירופה בכדורסל בשביל מה לנסוע בכלל.

מכבי ת"א בדרכי עורמה ששמעון מזרחי יקרא להם דרכי חוכמה (לגיטימי אגב מבחינתו) יצר מפלצת, כספית (למרות כל הרינונים על השוואות מול קבוצות זרות, תעשו השוואה בהבדלים הכספיים בין מכבי ת"א כדורגל לריאל מדריד ואחר כך בכדורסל ותחזרו אליי) ובעיקר בעלת כוח אדיר באירופה (מה הסיכוי שגמר הצ'מפיונס היה מוזז בגלל יום הזיכרון?), ברגע שזה מגיע לרמת הנבחרת זה נעלם וטוב שכך, כי זה המקום האמיתי שלנו.. אין שום סיבה הגיונית שנבחרת ישראלית או קבוצה ישראלית כלשהי תהיינה מקום 2 באירופה, בשום ענף! לא משקיעים פה מספיק בספורט בשביל זה, אין לנו מתקנים ראויים (רק לראות איך מדינה יחסית קטנה כליטא מארחת את אליפות אירופה עם היכלים מלאים בצופים) ובעיקר אין פה תרבות ספורט (דיון אחר לגמרי).

ואז מתחיל המרמור, איך מפסידים לגרמניה, לצרפת. מנצחים את איטליה רק כי זה לא חשוב (בחיים לא שמעתי על משחק לא חשוב באליפות אירופה) וכו'.. אנחנו צריכים לברך על זה שיש לנו נבחרת שמגיעה לאליפות אירופה (ותודה לפיב"א שמגדילה עכשיו את האליפות ל 24 נבחרות , ותודה למדינות ספורטיביות כהולנד, אנגליה שבדיה וכו' שאין להם עניין בענף הזה).

יחסית למדינה שאין לה ליגה ויחסית לקבוצה שיש לה מדינה, הענף הזה מצליח יותר מהמצופה

אבל הבעיה היא בכלל לא הכדורגל ולא הכדורסל, הבעיה היא אנחנו, עם נרדף שמחפש הכרה בכל דבר שהוא עושה, אם אריק זהבי לא מצליח להביא מדליה בגיל 32 העם מאוכזב ממנו באופן אישי וכדאי שיתרחק מאיתנו לאיזו תקופה כדי שנירגע, אם שחר פאר (טניסאית שהייתה 11 בעולם למי ששכח!) מקבלת קיטונות בוז אחרי כל הפסד מאיתנו (אנשים שהספורט היחידי שלנו היא צפייה בספורט) ושוכחים שיש מדינות טיפה יותר ספורטיביות מאיתנו, משקיעות יותר מאיתנו שרק מחכות שתהיה לה טניסאית ב 30 הראשונות, אגב, מישהו בדק לאחרונה כמה אמריקאיים ואמריקאיות יש ב 30 הגדולים והגדולות בטניס?

אבל לצערי זה לא קשור רק לספורט, מדינה שמתגאה בצבא הכי חזק בעולם, כאילו נלחמנו מול כל צבא בטורניר הצבאות הידוע וזכינו שם ואז מגלה שבקרב מול ארגון גרילה לא מסוגלים לנצח (והנה לנו התירוצים האהובים על מאמניי ורמטכ"לי ישראל)

מדינה שבטוחה בצדקתה ושכל העולם טועה

ולרגע לא עוצרת את עצמה לשאול, רגע אולי גם לנו יש במה להשתפר

אז למה לעזאזל שנשתפר דווקא בספורט??