תגית: נערה

לפי סקרים ומחקרים שנערכו בנושא, 1 מתוך 10 נערים ינהג שיכור. למרות שהמספרים ירדו בשנים האחרונות, זו עדיין בעיה שגובה חיים מדי שנה. כל עוד צעירים ימשיכו לשתות ולנהוג, יהיו הורים שימשיכו לאבד את הילדים שלהם מוקדם מדי.

המכתב הזה הוא חשוב מאוד. לפעמים, מי שנהרג בתאונת נהיגה בשכרות כלל לא שתה אלכוהול.

המכתב שובר הלב הוא מסר חשוב להורים, צעירים וצעירות, וכולם צריכים לקרוא אותו. תחשבו על ההשלכות של המעשים שלכם לפני שאתם בוחרים לשתות ולנהוג. זה יכול להציל למישהו את החיים.

אמא יקרה,

הלכתי למסיבה ועשיתי מה שאמרת. אמרתי לי לא לשתות אלכוהול, אמא. אז שתיתי קולה במקום.

הייתי גאה בעצמי, בדיוק כפי שאמרת שאהיה. לא נהגתי הביתה שיכורה, אבל חלק מהחברים שלי כן. עשיתי מה שביקשת בגלל שאני יודעת שאת תמיד צודקת בקשר לדברים. 

עכשיו המסיבה עומדת להסתיים, וכולם נוהגים במכוניות שלהם הביתה. 

התיישבתי במכונית שלי וידעתי שאגיע בשלום הביתה, בגללך, אמא. 

התחלתי לנסוע, אבל כשעליתי על הכביש המהיר הייתה מכונית נוספת והנהג של המכונית לא ראה אותי. הוא נסע ישר לכיווני. עכשיו אני על המדרכה, אני יכולה לשמוע את השוטרים מדברים על מה שקרה: הבחור שנהג במכונית השנייה היה שיכור. יש דם בכל מקום אמא, בעיקר שלי. 

אני מנסה לא לבכות, אמא. אבל אני יכולה לשמוע את הקול של הפראמדיק – אני עומדת למות.

אני רק רוצה שתדעי שלא שתיתי שום דבר במסיבה. אבל נערים אחרים כן. הנהג היה באותה מסיבה שאני הייתי, ההבדל הוא שהוא בחר לנהוג שיכור. ואני זאת שעומדת למות.

למה אנשים עושים את זה, אמא? הם לא יודעים שהם הורסים חיים של אנשים? הכאב קורע אותי מפנים וזה מרגיש כמו מאות סכינים. הבחור שהתנגש בי יזכה לחיות, אמא, זה לא פייר. אני שוכבת כאן גוססת והוא פשוט מתסכל. 

תגידי לאח שלי לא לבכות, אמא. תגידי לאבא שאני אוהבת אותו. וכשיקברו אותי, אמא, תכתבו על המצבה שלי 'הילדה של אבא'.

מישהו צריך להגיד לבחור הזה שאלכוהול ומכוניות לא הולכות יחד. 

אם רק מישהו היה אומר לו. אז היום הייתי בחיים. מישהו היה צריך ללמד אותו שזה לא בסדר לשתות ולנהוג. 

אם ההורים שלו היו אומרים לו מה שאת אמרת לי, אז אולי הייתי בחיים היום. 

קשה לי לנשום, אמא. אני ממש מפחדת. אלו השניות האחרונות של חיי, ואני לבדי. הלוואי והיית כאן איתי, אמא, אבל בבקשה אל תבכי. תמיד היית שם כשאני זקוקה לך. 

יש לי שאלה אחת אחרונה אמא, לפני שאפרד. 

לא שתיתי ונהגתי, אז למה אני אמורה למות?

בבקשה שתפו את הסיפור הזה עם כל החברים שלכם בפייסבוק ותזכירו להם שאף אחד לא צריך למות בגלל שמישהו אחר בחר לנהוג שיכור!

מתי בפעם האחרונה נתקלתם בדילמה מוסרית? הסוג שאתם צריכים לנקוט בצעדים שיגרמו להכי פחות נזק או סבל? או שלא אכפת לכם לגבי דברים כאלה?

האיש הזה הראה שטוב לב אנושי זו התרופה החזקה ביותר.

נסעתי מונקובר לסיאטל ועצרתי לאכול בבית קפה קטן. מהחלון ראיתי נערה צעירה בחוץ בקור, יושבת מכופפת מחזיקה משהו בידיים. היא קיבצה נדבות, ואנשים בעיקר חלפו על פניה והתעלמו ממנה. היא נראתה כל כך שבורה.

סיימתי את הארוחה שלי ויצאתי החוצה, פתחתי את הארנק וחשבתי לתת לה 5 דולר כדי שתקנה אוכל. ניגשתי אליה והיא מיררה בבכי. היא נראתה בת 14-15. והחבילה בידיים שלה היה תינוק עטוף בשמיכה. הרגשתי כאילו מישהו נתן לי אגרוף בחזה. היא הרימה את המבט שלה עלי ושאלה אם יש לי כסף קטן, שאלתי אותה אם היא רוצה ארוחת צהריים. לידנו הייתה מכולת, קניתי פורמולה לתינוק (צעיר מאוד, בן 2-3 חודשים), והכנסתי אותה לבית הקפה בו אכלתי. היא הייתה אסירת תודה, קנתה המבורגר ואכלה אותו מהר מאוד. קניתי לה גם עוגה וגלידה. היא נפתחה אלי ודיברנו. היא הייתה בת 15, נכנסה להריון, ההורים כעסו עליה והיא רבה איתם. היא ברחה מהבית. היא לא הייתה בבית של ההורים שלה כמעט שנה.

שאלתי אותה אם היא הייתה רוצה לחזור הביתה, והיא השתתקה. ניסיתי לשכנע אותה, היא אמרה שההורים שלה לא רוצים שהיא תחזור. ניסיתי להוציא ממנה קצת יותר מידע, היא הודתה שהיא גנבה 5000 דולר מאבא שלה. מסתבר שה 5000 דולר האלה לא החזיקו זמן רב, והרחובות קשים מאוד כשאתה בן 15 בלבד. היא רצתה לחזור, אבל פחדה שאף אחד לא ירצה אותה אחרי מה שעשתה.

דיברנו עוד, רציתי שהיא תתקשר הביתה מהטלפון שלי אבל היא לא רצתה. אמרתי לה שאני אתקשר ואבדוק אם ההורים שלה רוצים לדבר איתה, היא היססה ונתנה תירוצים, אך לבסוף הסכימה. היא חייגה את המספר ולקחתי את הטלפון. אמא שלה ענתה ואני אמרתי 'שלום'. הצגתי את עצמי, קצת נבוך ואמרתי לה שהבת שלה רוצה לדבר איתה, דממה…ושמעתי בכי. נתתי את הטלפון לנערה והיא הקשיבה בשקט לבכי של אמא שלה, ואז אמרה שלום. והיא בכתה. הן דיברו, היא החזירה לי את הטלפון, ודיברתי שוב עם אמא שלה.

הסעתי אותה לתחנת האוטובוס וקניתי לה כרטיס הביתה. נתתי לה עוד 100 דולר כדי שתוכל לקנות אוכל, פורמולה, חיתולים, מגבונים וחטיפים לדרך.

הגענו לאוטובוס והיא פשוט בכתה והודתה לי שוב ושוב. נתתי לה נשיקה במצב וחיבוק, נישקתי את התינוק שלה, והיא עלתה לאוטובוס.

בכל שנה אני מקבל ממנה כרטיס ברכה בחגים. היא בת 21 היום ולומדת באוניברסיטה.

קוראים לה מקיילה ולתינוק שלה קוראים ג'ו.

מעולם לא סיפרתי על זה לאף אחד. אבל אני פשוט מרגיש טוב שעשיתי קצת טוב בעולם הזה.

לאיש הזה מגיעה מדליה, הוא מלאך בתחפושת. אנחנו כל כך שמחים שהנערה והתינוק חזרו הביתה. 

שתפו את הסיפור הזה עם החברים והמשפחה שלכם אם גם אתם התרגשתם!

להשאיר את הילדים שלכם עם מישהו שאתם סומכים עליו זה לא תמיד קל. לחלקנו יש מזל שיש לנו משפחה שגרה קרוב ואחרים צריכים לסמוך על המלצות של הורים אחרים, מה עלול להיות מלחיץ.

חשוב מאוד שיהיה לכם את האדם הזה שאתם יכולים להתקשר אליו בדקה ה 90 ולבקש ממנו לשמור על הילד או הילדים שלכם. אתם לעולם לא יודעים מה עלול לקרות בלו"ז היומי שלכם ויתכן שתזדקקו לעזרה.

אמא אחת הייתה שמחה להשאיר את התינוקת המתוקה שלה עם קרובת משפחה בזמן שהיא הייתה צריכה לצאת מהבית לזמן מה. זה עד שקרובת המשפחה שלה לה תמונה שהשאירה אותה בשוק.

זה היה בזמן הערב כשקלודיה סורנדינו השאירה את בתה, אווה, עם האחיינית בת ה 15 שלה, ג'יאן.

ג'יאן, אחת מ 17 נכדים, הייתה בעלת ניסיון רב בטיפול בילדים קטנים, אז קלודיה לא דאגה כאשר השאירה את בתה בידיים המנוסות של ג'יאן.

בזמן ששמרה על התינוקת אווה, קלודיה קיבלה תמונה מוזרה למדי ולא האמינה למה שג'יאן עשתה.

ג'יאן הייתה רעבה אך לא רצתה להשאיר את אווה מחוץ לטווח הראייה שלה, אז היא חשבה על דרך גאונית לעשות את שתי הדברים בו זמנית.

זה מה שקלודיה כתבה בפייסבוק אחרי מה שקרה:

"אז הייתי צריכה לצאת מהבית לכמה דקות, אז ביקשתי מהאחיינית שלי לשמור על התינוקת אווה. כמה דקות אחר כך קיבלתי הודעות טקסט בה היה רשום שג'יאן רצתה להכין סנדביץ' אבל לא רצתה להשאיר את אווה מחוץ לטווח הראייה שלה.

וזה היה הפתרון שלה…זאת אומרת…יצירתיות במיטבה".

אלפי אנשים הגיבו ושיתפו את הפוסט ואפשר להבין מדוע. אבל לתמונה יש משמעות גדולה עבור קלודיה שהשאירה את הבת שלה תחת השגחה של מישהי אחרת כשהיא בת 3 חודשים בלבד.

באופן מובן, היא רצתה לדעת שהתינוקת שלה נמצאת בידיים בטוחות והיא כמובן הייתה מרוצה לראות את ג'יאן מטפלת בה בצורה כל כך טובה.

שתפו את הכתבה עם החברים שלכם אם גם אתם חושבים שזו דרך חכמה לשמור על אווה בטוחה בזמן שג'יאן הכינה סנדביץ'! ואל תשכחו להמשיך לגלול למטה כדי לקרוא עוד כתבות מעניינות!

נערה בריטית הייתה משוכנעת שחזר לה הסרטן אחרי שבדקה בגוגל את הסימפטומים. הרופאים אמרו לה להפסיק לחפש ולסמוך על שיקול הדעת שלהם. כשהיא סוף סוף אושפזה בבית החולים זה היה מאוחר מדי בשביל להציל אותה.

אחרי שחיפשה את הסימנים שלה ברשת, ברונטה דיונה בת ה 19, הייתה משוכנעת שחזר לה הסרטן. רופאים אמרו לה 'תפסיקי לחפש בגוגל את הסימפטומים', אך כשסוף סוף אושפזה 16 חודשים אחרי שהתחננה שיקחו אותה ברצינות, היא נפטרה 10 ימים לאחר מכן.

המחלה שלה נהייתה אגרסיבית מדי לטיפול. מנהל המחלקה הרפואית של אוניברסיטת נוטינגהאם, ד"ר סטפן פאולי אמר: "למרבה הצער, לא היו ניתוחים נוספים, או טיפולי כימותרפיה או רדיותרפיה שיכלו לעזור לסרטן האגרסיבי של ברונטה".

דיונה סבלה מ fibrolamellar hepatocellular carcinoma, סרטן כבד נדיר שפוגע ב 200 איש בכל שנה. כאשר אושפזה לראשונה ב 2011, הרופאים חשדו שיש לה אפנדיציט. כשלבסוף אובחנה עם סרטן, אמרו לה שהסיכויים שלה להחלים אחרי הניתוח גבוהים מאוד.

אך משפחתה של דיונה דאגה בקשר לסיכוי הגבוה שהסרטן יחזור אחרי שעשתה מחקר משלה באינטרנט. הרופאים אמרו להם להפסיק לחפש מידע בגוגל באופן מיידי.

אמא של דיונה לוריין נתנה העניקה ראיון שובר לב לטלגרף בו היא אמרה שהמאמצים שלהם להבין את האבחון של דיונה היו מזלזלים ומתחמקים.

"בית החולים לא נתן לנו שום מידע בנוגע לזה, אבל אנחנו ידענו שיכולה להיות תוצאה רעה מאוד, אבל הם פשוט השאירו אותנו תלויים באוויר וביטלו את הדאגות שלנו", אמרה לוריין.

בתגובה למקרה, הדירקטוריון של המרכז הרפואי של אוניברסיטת נוטינגהאם הודה שהם לא "הקשיבו עם מספיק תשומת לב" לדאגות שלה. 

אמא של דיונה תוהה אם המידע שהבת שלה מצאה באינטרנט היה יכול להציל את חייה. היום היא עובדת עם הנהלת בית החולים על מנת לשפר את התקשורת בית המטופלים לבית החולים.

בתקווה שמשהו חיובי יצא מהטרגדיה הנוראה הזאת.

אוהד צעיר של קבוצת הבייסבול של טקסס ריינג'רס הראה שיש לו יותר 'game' מלכל האוהדים שנכחו באצטדיון גם יחד.

תמיד נחמד לראות מבוגרים נותנים את הכדור לילדים שיושבים לידם, אבל נער צעיר שכלל את המהלך כשהצליח לתפוס כדור בייסבול.

הילד תפס את הכדור ואז הסתובב וכמו בוס העניק את הכדור לנערה היפה שישבה מאחוריו.

הוא עשה את זה בכזו נונשלנטיות, כאילו הוא עושה את זה כל יום. איזה גבר!