לא ברור מה גרם למביא הכדורים הזה להשתטח על הרצפה במהלך משחק הידידות בין פורטוגל לארגנטינה אתמול.
נאני עמד לבעוט כדור קרן לזכות פורטוגל כאשר לפתע הבחין במביא הכדורים שנפל בצורה כואבת אל הרצפה.
נאני חיכה, ונתן מבט מודאג לנער הצעיר שנפל.
נאני מנבחרת פורטוגל השתולל קצת אתמול במהלך המשחק נגד נבחרת ארגנטינה כשנכנס באנחל די מריה בצורה ברוטלית למדי.
זה היה משחק ידידות, ונאני שלא ידוע בתיקולים חריפים כמו אלו תיקל את אנחל די מריה, שלמעשה הוא חברו לקבוצה במנצ'סטר יונייטד (נאני מושאל לספורטינג ליסבון).
אולי נאני בכלל חשב לפצוע את די מריה, ולקוות שיחזירו אותו לקבוצה במקומו…?
במהלך כל המונדיאל רובין ואן פרסי מנבחרת הולנד הראה את תמיכתו בחבריו לקבוצה במנצ'סטר יונייטד.
אחרי שוויין רוני הבקיע לזכות אנגליה נגד אורווגאי ואן פרסי דיבר על רוני ותמך בו במסיבת עיתונאים.
אתמול בלילה, אחרי שנאני הבקיע את שער היתרון לזכות נבחרת פורטוגל נגד ארצות הברית, ואן פרסי הביע את שמחתו בטוויטר.
כשחשבון הטוויטר הרשמי של נבחרת ארצות הברית ראה את ציוץ התמיכה של ואן פרסי בנאני, הוא ענה לו בצורה גאונית, ופשוטה.
אתם רואים מכבי אלקטרה תל אביב? לא תמיד צריכים להיות רשמיים בטוויטר.
שחקני מנצ'סטר יונייטד, אשלי יאנג, מרואן פלאיני ונאני, לקחו חלק בסרטון שבוחן את יכולת הדיוק שלהם.
התחרות מתחילה כשהשלושה מנסים לבעוט את הכדור לתוך שלושה חישוקים בגדלים שונים.
לאחר מכן השחקנים החזיקו את החישוק בעצמם, כשבסוף פלאיני לובש קסדה ועומד כמטרה אנושית כאשר נאני ויאנג מנסים לפגוע בו עם הכדור.
צפו בסרטון המשעשע:
מחר בערב היא שוב תתייצב לערב גורלי ולמשחק פלייאוף על העלייה ליורו 2012. מה מוביל נבחרת עתירת כוכבים כפורטוגל, כזו שאמורה לדלג הישר למעמד הטופ העולמי, להיאבק בנבחרות נחותות ממנה על הזכות להגיע לשם?
אין ספק לגבי האיכות של שחקניה, טוב לפחות כשהם במדי קבוצותיהם. משהו קורה כשהם מגיעים לנבחרת, משהו שם חורק. כריסטיאנו רונאלדו קורע רשתות במדריד, נאני מלהטט באגף של היונייטד, פפה וקואנטראו מאזנים את ההגנה של מוריניו, וכשכולם נפגשים בנבחרת, זה לא ממש מתחבר.
נכון שהיא גם ידעה ימים בטופ העולמי, כשאוסביו הגדול היה הכוכב שלה, אך דור כזה של שחקנים, כמו שגדל במדינה בשנים האחרונות, אמור לספק הרבה מעבר למאבק פלייאוף ושהייה בצל של נבחרת דנמרק הפחות נוצצת.
לא באמת סלסאו
הקדנציה של לואיס פליפה סקולארי שהוביל בזמנו, ממש לפני שנים אחדות את דור הזהב ההוא, יחד עם פיגו, מאניש, רוי קושטה ופאולטה להצלחה הגדולה ביותר מאז שנות ה-60 העליזות במחיצת אוסביו האגדי, עשויה להישכח בקרוב. הברזילאי הביא עימו רוח מאחדת לנבחרת שסוף סוף מיצתה מעט מהפוטנציאל הטמון בה.
אירוח טורניר היורו בשנת 2004 הסתיים אמנם במפח נפש מסוים לנוכח העובדה כי היריבה במשחק הגמר הייתה יוון, אך ההופעה של נבחרת ה"סלסאו" האירופאית הייתה בהחלט מעודדת עבור תושבי המדינה מחצי האי האיברי.
בשנים שלאחר מכן (ארבע שנים ליתר דיוק) המשיך סקולארי להוציא מחניכיו הרבה יותר ממש שהצליחו קודמיו בתפקיד, ונכון להיום גם הרבה יותר ממשיכי דרכו. חצי גמר הגביע העולמי בגרמניה 2006 הייתה עוד נקודת ציון דרך בקריירה המשתבחת של ריקרדו קארבליו, וזו הדועכת של לואיס פיגו ודקו. הפסד מינורי של 1-0 לצרפת הותיר את הבחורים של סקולארי עם הרבה מחמאות ובעיקר ציפייה מדור העתיד לבוא ולהשתלב במחיצת הנבחרת הבוגרת.
"ברזיל הקטנה" נוהגים לכנות את פורטוגל, אך ביחס לתוצאות על כר הדשא, הדרך עוד ארוכה, ארוכה מאוד. הפיכתם לשחקני טופ עולמי של ראול מיירלש, נאני, ז'ואו מוטיניו ובוסינגווה, כשבראש ובראשונה כריסטיאנו רונאלדו צובר מעמד של אל בכדורגל העולמי, הייתה אמורה לשאת את הפורטוגלים לפסגות אחרות לגמרי.
הסר? דאגה
קרלוס קירוש, האיש שלמד המון מלשהות במחיצתו של סר אלכס פרגוסון ביונייטד, היה זה שעליו הופקדה המשימה להעפיל לגביע העולמי 2010 בדרום אפריקה, וכמו כן להשתמש בנתוני הפתיחה המרשימים שיש לנבחרת הזו.
מצד אחד, סוף סוף מאמן מבית, דור מוכשר ביותר, ומצד שני תוצאות מאכזבות, שלמעט ניצחונות על מלטה האימתנית בהפרשים גדולים, לדנמרק היא הפסידה בבית, את שבדיה לא הצליחה לנצח וסיימה איתה פעמיים בתיקו אפס והדבר עלה לה בקרב עד לרגע האחרון עם שבדיה על זהות הנבחרת שתעלה לפלייאוף. לבסוף חניכיו של קירוש גברו על בוסניה בעימות כפול 0-1 בבית ובחוץ, אך בטורניר הגביע העולמי עצמו ולמרות שהגיע עם קאדר מפואר, סיימה את הבית המוקדם כשהיא שנייה לברזיל (האחות הגדולה) עם פעמיים תיקו אפס ופירוק של המעצמה הצפון קוריאנית. בשמינית הגמר היא לא יכלה לדויד וייה וזה שלח אותה הביתה, ואת קירוש להמשיך ולהתמודד עם גל ביקורות, ובנוסף מהשעיה בעוון התפרצות במשחק הגביע העולמי נגד אותה ספרד.
לטורניר מוקדמות היורו הנוכחי שוב הגיעה פורטוגל מלאת אנרגיה ותקווה, אך אפילו לקפריסין הצנועה היא לא יכלה וסיימה איתה בתיקו 4-4 מאתגר ומאכזב כאחד.
הרוחות סביב קירוש להטו ולא היה מנוס מלכתו הביתה. פאולו בנטו, כדורגלן העבר של ספורטינג ליסבון והנבחרת, היה האיש שהוזעק למלא את החלל ולחבר את חבורת הכוכבים הלא מאופסת הזו. הפסדים לנורבגיה ודנמרק חרצו את גורל ה"סלסאו" האירופאית והיא נאלצת שוב, למרות שהפגינה כדורגל לא רע תחת בנטו, להתמודד במאבק הפלייאוף נגד אותה בוסניה של אדין דז'קו הלוהט והאריס מדוניאנין.
האכזבה שמדור כזה של שחקני טופ יוצא רק מאבק פלייאוף נותנת אותותיה במסגרת התכנסויות הנבחרת. בנטו שהיה נדמה תחילה כי יתחבב על מרבת השחקנים הצעירים, סופג עתה ביקורות על חוסר היכולת שלו להשליט סדר ולהימנע ממאבקי אגו שהובילו לפרשיתם מן המדים הלאומיים (לעת עתה) של ריקרדו קראבליו ובוסינגווה, וללכלוכים על המאמן בכלי התקשורת.
השם ז'וזה מוריניו נזרק באוויר. כולם יודעים שביום מן הימים יגיע ה"מיוחד" גם לאמן את נבחרת ארצו. אך אולי עצם זה שכולם מחכים לרגע המיוחל, הוא זה שגורם לשחקנים שלא להתייחס ברצינות למאמן אחר מאמן?
אז גם עד שמוריניו יגיע לא הכל שחור בפורטוגל. כריסטיאנו רונאלדו החל להבריק גם במדי הנבחרת, וכבש חמישה שערים בקמפיין המוקדמות האחרון. יחד עם נאני, מיירלש, מוטיניו, קואנטראו ואלמיידה, ועם שמות חמים כמו רובן מיקאל, יכולה פורטוגל להתאפס על עצמה דווקא במבחן האמת מחר בערב.
עם רונאלדו יגיע חד ונאני יהיה מפוקס, אין הרבה נבחרות באירופה שיש להן את אותה כמות כישרון. שינוי פאזה שהתרחש במדינה השכנה מחצי האי האיברי הוביל אותה להפוך למעצמה עולמית, אז אולי זה הרגע להידבק בחיידק. טוב אם לא אז באמת יצטרכו לקרוא לו. לז'וזה. נבחרת ישראל היכוני!