אמא הייתה משותקת אחרי הלידה – ואז הסתכלה על האחות ולחשה 5 מילים שהכניסו את הרופאים לפניקה

הולי גרלק מקנדה, חלמה להיות אמא מאז שהייתה ילדה קטנה. ואז בגיל 26, היא הגשימה את החלום.

הולי ילדה בת בשם קייסי. הלידה עברה בצורה טובה והאמא הטרייה הייתה מאושרת להביא את בתה האהובה הביתה מבית החולים.

אך מה שהיא לא ידעה זה שהחיים המאושרים שלה עומדים לקבל תפנית דרמטית וטרגית – מספר שבועות בלבד אחרי הלידה.

הכל החל כאשר הולי הרגישה כאב חד בצוואר וחולשה ברגליים.

המצב שלה הדרדר במהירות והיא הלכה לבית החולים.

כאשר הרופאים בדקו את הולי, הם הבינו עד כמה המצב רע. האמא הטרייה הייתה משותקת מהצוואר מטה.

הולי מיד התאשפזה בטיפול נמרץ.

היא אובחנה עם תסמונת גאיין-בארה או GBS. המחלה הנדירה מאופיינת בשיתוק של הרגליים והידיים, אשר מתגבר תוך מספר ימים או שבועות.

לפי הרופאים, הלידה של הולי כנראה הייתה הטריגר למחלה.

לפני המכון הלאומי לבריאות של ארצות הברית הסיכוי לחלות במחלה הוא כ 1 ל 100,000.

התסמינים יכולים להיעלם מעצמם, אבל ברוב המקרים יש צורך בטיפול, ובמקרים קיצוניים, יש צורך באשפוז בטיפול נמרץ.

הולי למשל הייתה משותקת והייתה זקוקה למכונת הנשמה כדי לנשום. כל מה שהיה אפשר לעשות זה לחכות עד שתחלים, אבל היא מן הסתם סבלה מכאבים עזבים.

בשלב מסוים, הולי לחדשה לאחות 'אני סובלת מכל כך הרבה כאב' – משהו שהדאיג מאוד את הרופאים.

אך למרבה המזל, להולי היה משהו שנתן לה כוח להמשיך להילחם: בתה התינוקת.

הולי עשתה כמיטב יכולתה כדי לנסות ולפגוש את הבת שלה בכל יום, אפילו שזה היה לה קשה מאוד.

ולמרות שהמחלה שיתקה כל שריר מתחת לצווארה, הולי לא ויתרה. בעזרת מעלית, היא הצליחה לצאת מהמיטה ולשבת על כיסא.

היא בקושי יכלה לדבר, אך ניסתה לחקות מילים של קרובי משפחה ושל הצוות הרפואי כדי לתקשר.

הולי פגשה את בתה בכל יום, למרות שלא יכלה להיות האמא שרצתה להיות, וזה שבר לה את הלב.

אחרי שבועות שנשמה בעזרת מכונה, קרה דבר מדהים שנתן להולי את התקווה שכל כך הייתה זקוקה לה – היא הצליחה לנשום בכוחות עצמה!

אחרי זמן קצר, השיתוק בידיים החל להיעלם.

אחרי 70 ימים, הולי יצאה מטיפול נמרץ. היא יכלה לדבר שוב ולשבת בכיסא גלגלים.

הולי התחזקה עם כל יום שעבר, ואחרי 78 ימים, היא החלה פיזיותרפיה – והדבר החשוב ביותר היה לאמן את רגליה. ביום 87, הולי הצליחה לעמוד בפעם הראשונה בשלושה חודשים.

הולי עבדה על הכישורים המוטוריים שלה והמשיכה לאמן את הרגליים והידיים עד שתהיה חזקה מספיק לעשות את הדברים שרצתה…

…להחזיק את בתה בת 4 החודשים ולהחזיק אותה בידיים!

אחרי 94 ימים, הולי הצליחה ללכת בעזרת הליכון.

ואחרי 126 ימים, היא הורשתה לחזור הביתה.

הולי הייתה צריכה ללמוד מחדש פעולות בסיסיות, כולל הברשת שיערה וצחצוח השיניים, כתיבה, אכילה ועוד.

ואם זה לא היה מספיק, תראו מה היא הצליחה לעשות שנה לאחר מכן…

עכשיו הולי נמצאת בכושר הטוב בחייה!

היא חיה את החיים במלואם, משהו שהרגיש בלתי אפשרי כאשר הייתה חולה.

בעזרת כוח הרצון והכוח הפנימי שלה, הולי הצליחה לגבור על המחלה שכמעט גבתה את חייה.

אם לא האהבה של אמא לבת שלה ולולא התמיכה של היקרים שלה, הסיפור של הולי היה מסתיים אחרת.

וגם לצוות הרפואי מגיעות המחמאות, מכיוון שבלעדיהם, הולי לא הייתה נמצאת איפה שהיא נמצאת היום.

כולנו צריכים ויכולים לקבל השראה מהולי. אישה מדהימה שלא ויתרה לרגע.

פנים של ילדה נאכלו על ידי דביבון, 13 שנים אחר כך רופאים הגשימו לה את החלום עם ניתוח היסטורי

כששרלוט פונס הייתה בת 3 חודשים בלבד, היא נאלצה לסבול מתרחיש אימה לו קיבלה תזכורת בכל פעם שהסתכלה במראה.

למשפחה היה דביבון מחמד וכשההורים שלה השאירו את שרלוט לבד בעריסה עם בקבוק חלב, הדביבון נכנס לעריסה וטרף את פניה. הדביבון כנראה רצה את החלב.

התקיפה הרסה את אוזן ימין שלה, את האף, וחלק מהשפה והלחי.

המשמעות של האירוע הטרגי היה שההורים הביולוגיים של שרלוט איבדו את המשמורת עליה ועל אחיה הגדול. שרלוט ואחיה עברו לגור עם קרובי משפחה, שרון וטים פונס, שם היא זכתה להתחלה חדשה.

סבלה מדיכאון

אבל בגלל האירוע הנוראי, לשרלוט היה קשה להתחבר לאנשים והיא סבלה מדיכאון. למרבה המזל, היא הכירה כמה חברים בבית הספר היסודי.

למרות הניתוחים הרבים שעברה לשיקום הפנים, שרלוט מעולם לא התלוננה או בכתה.

במהלך החמש השנים האחרונות, המנתח הפלסטי ד"ר קונגריט צ'ייסטה, עבד על בנייה מחדש של הפנים שלה.

אבל הניתוח האחרון היה בעל משמעות רבה לילדה האמיצה בגלל שרופאים עבדו כדי לחזק את האוזן שלה בעזרת רקמה מהבטן. סוף סוף היא יכלה לעשות משהו שתמיד רצתה – עגילים באוזניים!

שרלוט שהייתה בת 14 בזמן הניתוח המשמעותי, יכלה לענוד את 50 העגילים שהיא אספה במהלך השנים.

במהלך הניתוח שארך 90 דקות, רופאים השתמשו ברקמת הבטן גם כדי להעניק מראה מלא יותר לשפה העליונה וללחי.

רוצה לעזור לאחרים

שרלוט נשארה חיובית והביטחון העצמי שלה צמח עם כל תהליך.

"היא לוחמת", אמר ד"ר צ'ייסטה. "היא לא בכתה פעם אחת. עם כל ניתוח, היא מעולם לא התלוננה".

אבל הדבר הכי מדהים אולי מכל הסיפור הזה, הוא ששרלוט רוצה להיות מהנדסת ביו-רפואית כשתהיה גדולה כדי שתוכל לייצר פרותזות לאנשים הזקוקים להן.

מאחלים לך את כל הטוב שבעולם שרלוט! שמרי על ראש מורם, יש לך חיוך מקסים. 

שתפו כדי לעשות מחווה לאומץ הלב שלה!

האישה הזאת בת ה 90 סירבה לטיפולי כימותרפיה. מה שהיא עשתה במקום היה פשוט נפלא

כשמאבחנים אצל מישהו סרטן זה אחד הדברים הכי גרועים שיכולים לקרות. למרבה הצער, אפילו עם התקדמות הרפואה המודרנית, הסרטן הוא עדיין אחד מגורמי המוות המרכזיים בעולם. סוגי הטיפול לא נעימים (ניתוח, כימותרפיה, הקרנות), והסיכויים לשרוד לא תמיד גבוהים. ואז יש את ההשפעה הנפשית על קרובי המשפחה, וגם הנטל הכלכלי שגורמת המחלה.

כולנו מכירים את האמרה העתיקה, "כשהחיים נותנים לך לימונים, תעשה לימונדה". שמעתי את זה אינספור פעמים, ואני בטוח שגם אתם. אבל אני יכול להגיד בביטחון, שבכל הפעמים ששמעתי את המשפט הזה, אף אחד לא גרם לי לעצור ולחשוב עליו כמו אישה בת 90 בשם נורמה.

נורמה אובחנה כחולת סרטן באותו השבוע שבעלה האהוב מזה 67 שנים נפטר. הרופאים הניחו בפניה את האפשרויות, שכללו מספר ניתוחים, כימותרפיה והקרנות. בזמן ששק לימונים ענק נפל על נורמה, היא הגיעה להחלטה…ועזבה. זה הסיפור שלה.

זאת נורמה המקסימה בת ה 90, במקור תושבת מדינת מישיגן. בשנת 2015, היא סבלה מהשבוע הגרוע בחייה כאשר בעלה מזה 67 שנים, ליאו, נפטר בהוספיס, יומיים בלבד לפני שמצאו אצלה גידול סרטני ברחם. 

nr1



הרופאים גילו את הגידול אחרי שמצאו דם בבדיקת שתן רגילה

nr2

הם מיד סיפור לה על אפשרויות הטיפול הרגילות (כימותרפיה, ניתוח, הקרנות), ושאלו אותה איך היא רוצה להמשיך מכאן

nr3

נורמה הקטנטנה ששוקלת 45 ק"ג הסתכלה על הרופאים עם מבט תשוש, ובקול הכי חזק שלה אמרה, "אני בת 90, אני יוצאת לדרך". 

nr4

היא אמרה לבן שלה ולאישתו שהיא לא מעוניינת לעבור את הטיפולים, והם תמכו בה בהחלטתה

nr5

למרות שהיה מופתע, הרופא שלה הסכים איתה לגמרי, כשאמר, "כרופאים, אנחנו רואים איך נראה טיפול נגד סרטן מדי יום. טיפול נמרץ, בתי אבות, תופעות לוואי איומות, והאמת, אין שום הבטחה שהיא תשרוד את הניתוח להסרת הגידול. את עושה בדיוק מה שאני הייתי עושה באותה הסיטואציה. עושה טיול נפלא".

nr6

משפחתה של נורמה לא ידעו איך להרגיש עם העובדה שהיא תטייל לבד, אז הם כולם נכנסו יחד לקרוון ויצאו למסע מופלא

nr7

הם טיילו בכל רחבי ארצות הברית, ונסעו לכל מקום שנורמה רצתה. הם אפילו ביקרו במדינות אחרות, אפילו בסין!

nr8

כרגע מצבה של נורמה מצוין, והיא לא מרגישה כאב. למעשה, היא אפילו מאמינה שהסרטן נמצא בנסיגה! ובינתיים, היא עושה חיים.

nr9

היא איבדה אהובים רבים וחוותה טרגדיות רבות, אבל היא עדיין שומרת על אופטימיות

nr10



עדיין יש לה תיאבון בריא לחיים

nr11

זה לכבודך נורמה!

nr12

הנער הזה מתגבר על המוגבלות שלו בצורה מדהימה ומעוררת השראה שתגרום לכם לרצות לרקוד

כמו רובנו, גייב אדמס בן ה 17 רק רוצה לרקוד כשהוא שומע את השיר האהוב עליו, אבל יהיה זה הוגן לומר שלחלקנו יש חוש קצב טוב יותר מאחרים. הנער הזה הוא אחד מהאנשים האלה, אז זה בהחלט יהיה הגיוני שהוא יצטרף ללהקת הריקוד של בית הספר.

הדבר האהוב עליו זה לעלות על הפרקט במהלך מופיע המחצית ולבדר את הקהל, והוא עושה זאת מצוין. אבל יש משהו מיוחד ברקדן הזה שמבדיל אותו מאחרים. תראו מה קורה כאשר המוזיקה מתחילה.