תגית: ליונל מסי

חברת פלורי קונסולטוריה (Pluri Consultoria) היא חברה ברזילאית העוסקת בייעוץ עסקי בתחום הספורט, והיא הפיקה רשימה מעניינת ביותר, כשהם מפרטים מי לדעתם הם 60 שחקני הכדורגל ששווים הכי הרבה כסף כשנכנסים לחלון ההעברות בינואר 2013.

אין ספק שחלקכם לא תסכימו עם הרשימה הזו, אבל לגבי שלושת המקומות הראשונים אין ספק – ליונל מסי, כריסטיאנו רונאלדו, ואנדרס אינייסטה חולקים את הכבוד ברשימה, כמו גם המועמדות לכדור הזהב.

ברצלונה של עידן פפ גווארדיולה אופיינה במשחק התקפה מזהיר. רבות נכתב אודות הנעת הכדור המהירה והמדויקת מרגל לרגל, תנועת השחקנים הבלתי פוסקת, הלחץ של החלק הקדמי על הכדור בזמן התקפת היריב, ויכולתה לייצר הזדמנויות הבקעה ושערים. עם כל זאת, לאורך פרקי זמן משמעותיים במהלך העונה שעברה, בארסה התקשתה למצוא את הרשת.

לא לחינם נאלץ מסי להבקיע 40 שערים בליגה. אין ספק שהעניין קשור להתפתחותו המדהימה מעונה לעונה ואולי אף בתחרות האישית עם כריסטיאנו רונאלדו, אך מעבר לסיבות אלו, פשוט כמעט אף אחד אחר לא שם גולים. ראייה נוספת לעניין היא עונת שיא הכיבושים שעבר צ'אבי. יותר ויותר פעמים הוא התחיל תנועה לעומק ע"מ לסייע בפיתרון סוגיית הרגל המסיימת. אני לא חושב שמדובר בצירוף מקרים, אלא בפיתרון בעיות תוך כדי תנועה. דוויד וייה נפצע בינואר, פדרו חווה עונה נוראית מבחינת כיבושים, ואלכסיס סאנצ'ס התאקלם טוב, נפצע, וכשחזר סבל מירידה טבעית בכושר. ססק פאברגס פתח טוב מאוד את העונה אבל נחלש בהמשך, אינייסטה אף פעם לא הצטיין בכיבוש שערים ובטח שלא בוסקטס, אז מי נותר? מסי, צ'אבי והחלוצים הצעירים קוואנקה וטאייו שלא הרעידו המוני רשתות.

בפתיחת עידן וילאנובה טרם נראה פיתרון אמיתי לבעיה זו. אמנם מסי מסוגל לחולל ניסים גם במשחקים חלשים בסטנדרטים שלו (הצמד האחרון בליגה מול אוסאסונה הוא דוגמה טובה לכך) אבל בכדי שהמכונה הקטלונית תפסיק לחרוק, לפחות עוד שחקן התקפה אחד חייב להוות איום משמעותי וקבוע על השער.

אולי יהיה זה דויד וייה המתאושש, אשר הספיק כבר לכבוש העונה. החלוץ המצוין, מלך שערי נבחרת ספרד בכל הזמנים, יכול להיות השיפור לו התקפת ברצלונה זקוקה. הוא שחקן מגוון אשר יכול לשחק באגפים ומרגיש נוח מאוד במרכז, בעמדתו הטבעית. יש לו בעיטה טובה מרחוק, יכולת כדרור גבוהה, תנועה חכמה והבנה מצוינת של המשחק הקבוצתי של בארסה. בשיאו, דויד וייה הוא לכל הפחות בין חמשת החלוצים הטובים בעולם. אין ספק ביכולותיו, השאלה, כמו תמיד בפציעות הדורשות זמן התאוששות ארוך, היא חזרתו לכושר. אם וכאשר זו תתרחש, הרי שהתקפת בארסה תזכה לשדרוג רציני.

לא מעט יטענו שהבעיות המרכזיות של ברצלונה הנוכחית לא טמונות כלל בחלק הקדמי. הנעת הכדור אשר נראתה מעט חלודה מפתיחת העונה, עתידה להשתפר ככל שהעונה תתקדם והרוטציה בהרכב תתקצר. אותו הדבר נכון גם בנוגע לכניסתם לכושר הבקעה של שחקני ההתקפה. למעשה, לא בשונה מאוד מן השנה שעברה, הבעיות העיקריות של ברצלונה נמצאות בהגנה.

ירידת הכושר של ג'רארד פיקה, אשר החלה לקראת סוף העונה שעברה, לא נראית כמאיטה לקראת עצירה. הבלם שהלך והשתפר תחת גווארדיולה משנה לשנה חווה את אחת התקופות החלשות בקריירה שלו. מאסצ'רנו כנראה כבר לא יהיה הבלם האידיאלי שהיה יכול להיות, לגבוה הוא כבר לא יגבה, ויתכן שגם את השינוי המחשבתי הדרוש במעבר מעמדת הקשר האחורי לבלם לא ישלים לחלוטין. השער הראשון במשחק הסופר-קופה האחרון נרשם על אחריותו הישירה ונבע בין השאר מבטחון יתר בטכניקה האישית ומשיקול דעת מוטעה בלקיחת סיכונים. הרחקה פשוטה של הכדור הארוך החוצה, לאחר שכבר ניצח במאבקי המיקום, הייתה מונעת את כל ההסתבכות מול היגוואין. פויול עדיין נהדר אך לא ניתן להתעלם מגילו אשר החל נותן אותותיו. הוא איבד מן המהירות שלו ונפצע לעיתים קרובות. נכון, הפציעה הנוכחית לא קשורה כלל לגיל ונגרמה מפגיעת מרפק בפניו, אך זוהי היוצאת מן הכלל בשלל פגיעותיו האחרונות.

בקיצור, ברצלונה עדיין סובלת מחוסר יציבות במרכז ההגנה. חולשה כזאת עולה בגולים. מספיק להסתכל בארבעת השערים שספגה הקבוצה בשני המשחקים האחרונים מול מדריד. אחד מקרן כשרונאלדו הקדים בנגיחה את מסצ'ראנו, אחד מתנת ואלדז, אחד נוסף באדיבות מאסצ'ראנו, ואחד מטעות של פיקה.

החולשה ההגנתית לא נעלמה מן הצוות המקצועי של ברצלונה. עדיין, למרות דיבורים רבים בתקופת חלון ההעברות, בלם נוסף לא נחת בקאמפ נואו. ההתמקדות בשוק, כנראה בעקבות מחלתו החוזרת של אריק אבידל (שבינתיים נרשם לסגל), הופנתה לטובת איוש עמדת המגן השמאלי. במהלך הקיץ הגיע המגן הצעיר והמוכשר, ג'ורדי אלבה. איכויותיו המגוונות נראו היטב במהלך היורו האחרון. אלבה ודני אלבס אמורים להתיצב בהרכב הפותח של וילאנובה ולחזק את החלק האחורי. פיתרון לבעיית הבלמים טרם נראה באופק. סונג, שהגיע מארסנל, אינו בלם טבעי, גם אם ביכולתו לשחק בתפקיד במקרה הצורך. אולי יהיה זה אנדראו פונטאס הצעיר אשר יצליח לעשות מה שמספר מחבריו לקבוצות הצעירות של בארסה עשו ולהשתלב במדי הקבוצה הבוגרת.

בשנתו הראשונה של גווארדיולה כמאמן ברצלונה הקבוצה הפסידה במשחק הליגה הראשון וסיימה בתיקו את השני. אותה עונה הסתיימה בטרבל היסטורי וזכייה בגביע העולם לקבוצות. עוזר המאמן היה טיטו וילאנובה. בתום ארבע שנותיו כראש המערכת המקצועית עמד קפטן הקבוצה לשעבר מול יציעים מלאים באיצטדיון הגדול באירופה והקשיב לקהל קורא שוב ושוב בשמו. אין אדם על פני כדור הארץ המצפה מוילאנובה להגיע לאותם הישגים כמו של פפ, זוהי ציפיה לא הוגנת, לא ריאלית. ודאי, ברצלונה תתמודד בשנותיו על כל התארים, כך היה גם לפני פפ ויהיה אחרי טיטו, אך כמות הישגים שכזו בפרק זמן כה מוגבל נראית כבלתי מתקבלת על הדעת. למרות מסי, למרות אינייסטה, למרות צ'אבי. אף על פי כן, השלד אותו ירש וילאנובה רחוק מאוד מלהיות רעוע. אמנם נדרשים מעט תיקונים וצריכות להעשות מספר התאמות, אך נראה שככל שנתקרב לחודשי ההכרעה בליגה ובאירופה, הקבוצה מצפון ספרד תציג, גם השנה, כדורגל התקפי, קבוצתי, סוחף ומהנה.

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

לעולם לא אשכח את הפעם הראשונה ששמעתי את שמו, אותו שם שבהתחלה צלצל דומה לזמרת היחידה שהכרתי עד אז. הייתי בן שש, ילד שנסע עם ההורים לבקר את המשפחה בארגנטינה.

"דייגו ארמנדו מראדונה", אמר סבא לאבא בזמן שהם תיפקדו כסטריאוטיפ ארגנטינאי מושלם והפכו עוד חתיכה של מאתיים גרם פרה – תורה שעוברת מאב לבן, סיפור חיים שהוא חתיכת סיפור ושם אחד שמתנגן על הלשון: מראדונה, דיייגו ארמנדו מראדונה.

בימינו אין אחד ואחת שלא מכירים את השם הזה, כמו הביטלס ומארלי, כמו אויטה ואלפחורס – לאיש יש כוכב בשדרת הזיכרון של כולנו. אולי זה הסיפור שנורא קל להתרפק על אבק הכוכבים שלו: ילד משכונת פחונים עלובה במרכז בואנוס איירס, אחד שלא פעם צוטט באומרו "אצלנו לא היו קיימים כדורי-רגל אמיתיים. על מגרש אדמה היינו משחקים עם אסופה של גרביים שהפכה לכדור עגול". הילד שהתראיין באותו מגרש עלוב בגיל 12 ואמר, "החלום היחידי שלי הוא להביא אליפות עולם לארגנטינה", אותו הילד שהגשים זאת.

את השם שלו, על המרפסת של סבא שלי, שמעתי לראשונה בשנת 89, ילד שרק סיים בגרות בהליכה ומתחיל את לימודי הכדורגל שלו. ולהם, לאב והסב, היה חשוב שזה השם הראשון שאני אכיר יחד עם עבודה רצינית על רגל שמאל החלשה שלי. "מררראדונה", "מרררראדונה" הייתי לוחש לעצמי ובועט עוד בעיטה כושלת לכיוון הקיר. זה מי שרציתי להיות, יחד עם התחושה וההרגשה שהיום קצת מביך לומר אותה: הערצה – הפכתי למעריץ של דייגו ארמנדו מראדונה.

היה מה להעריץ ולפעמים עדיין יש, כי מראדונה, ברוך אלוהי הכדורגל, עדיין איתנו, למרות שהיה בדרך החוצה המון פעמים. התהילה המוקדמת, המעבר לאירופה ונאפולי יחד עם יחסים מוצלחים במיוחד עם המאפיה של דרום איטליה הביאו את הילד הנמוך מויז'ה פיוריטו להסתבך עם האבקה הלבנה במקום להשאיר אבק למתחרים לאורך שנים. אבל עדיין, בשביל רבים על הכדור שהוא לא רגל, דייגיטו הוא השחקן הטוב ביותר שעלה על מגרש הדשא מאז ומעולם. אליפויות בארגנטינה ובאיטליה, שחקן השנה בדרום אמריקה ובאירופה – "פלוסה" כמו שאהבו לקרוא לו חבריו, היה על גג העולם מספר פעמים, קפץ לספר לחבר'ה וחזר שוב.

בשבילי דייגו הוא בעיקר המונדיאל של 1990 – טורניר גביע העולם באיטליה מביא את ארגנטינה כאלופת עולם ואותי כילדון שסוף סוף מצליח להבין כדורגל. ארגנטינה עושה חיל בשלבים המוקדמים ומתברגת לאיטה על עבר הגמר, שם היא עתידה לפגוש את נבחרת גרמניה המאוחדת – החומה נפלה בברלין אבל הוקמה מחדש כנבחרת כל גרמנית מסוכנת למפגש מסקרן. באותם ימים ההורים שלי שהיו חברים באגודת הארגנטינאים של נצרת עלית, סיכמו על חגיגות 'ארחנטינאיות' אל תוך הלילה אך ורק אם דייגו מניף גביע.

הדבר היחיד שמראדונה הניף באותו ערב עצוב ברומא היה את יד שמאל כדי למחות דמעה. כל ארגנטינה בכתה באותו לילה. ואני, נציג הסניף הנצרתי, בכיתי יחד איתם. תמונת האליל שלי בוכה על מסך הטלוויזיה חרוטה בי עד היום כאחד הרגעים המשמעותיים בימי חיי, הרגע בו גיליתי שאליל ילדותי הוא בסה"כ בן אדם.

במקומות שונים ברחבי ארץ הטנגו מראדונה הוא קצת יותר מבן אדם רגיל – ההילה סביבו כל כך מיסטית שברחבי המדינה פועלות כנסיות מיוחדות שמבחינתן יש אל אחד והשם שלו דומה למדונה. מעמדו האיתן כל כך, גם העניק לו קול פוליטי שמקדם את התנגדותה הכוללת של דרום אמריקה לכל נסיון שליטה מצד ארה"ב. הילד שסה"כ שיחק כדורגל, הפך למוביל דעה, למהפכן שבילה לא מעט בקובה יחד עם פידל, ל"נשיא המדינה" ולעיתים היבשת, בלי להיבחר בקלפיות.

אותו ילד של תחילת הכתבה חוגג עוד מעט 30, בזמן שמראדונה עתיד לכבות 56 נרות על העוגה הבאה שלו. 30 שנה של הערצה לעיתים מוגזמת, 56 שנה של קריירה מוצלחת בתחילתה ועם המון עליות ומורדות במהלכה. 30 שנה של אל כדורגל יחיד ו56 שנה של שליטה ארגנטינאית מוחלטת שאולי עומדת להסתיים ע"י מי שכונה הבן של אלוהים, המשיח עם השם המתנגן לא פחות: ליונל אנדרס מסי.

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

רגע אחד, כמה שניות לפני שאורזים את התיקים וקופצים לים, החלטתי לעשות סדר ולהביא לכם רשימה של מצטייני העונה באירופה! עונת 2011/2012 כבר אוטוטו נגמרת, הכוכבים (האירופים) מתכוננים לאליפות אירופה הממשמשת ובאה וקצת לפני שמכבים את האורות בכל האיצטדיונים המפוארים, הנה לכם רשימה של מצטייני העונה, ורשימה של 11 השחקנים בהרכב החלומות לעונה זו (בהרכב של 4-4-2).

מאמן:

רן בן שמעון! סתם סתם..לא הפעם. למרות שאנחנו מדורגים בתור הליגה השישית בטיבה (לפי לוזון). הפעם זכה בתואר מאמן השנה – יורגן קלופ. מאמן הצהובים-שחורים מדורטמונד שזכו באליפות שניה ברציפות בבונדסליגה האנרגטית והסוחפת. לאחר אליפות היסטורית ומעניינת בתום עונה שעברה, לא הרבה נתנו סיכוי לדורטמונד להניף גם השנה את צלחת האליפות. למזלה של דורטמונד הצליחה הקבוצה להשאיר כמעט את כל כוכביה בסגל לעונה הנוכחית (חוץ מנורי שאהין) ובכך להמשיך את ההצלחה של העונה שעברה. העונה דורטמונד אפילו התעלתה על עצמה עוד יותר כשזכתה בדאבל עם ניצחון מטורף בתוצאה של 5:2 בגמר הגביע הגרמני מול באיירן מינכן.

שוער:

הבחירה לא קלה, אך כמובן היו כמה מועמדים שבלטו מעל השאר והציגו יכולת טובה העונה. השוער הטוב ביותר העונה היה ג'ו הארט. השוער הבריטי שהראה ניצוצות של שוער גדול כבר מהעונה הקודמת, העונה השתפר אף יותר והרבה בזכות היכולות האתלטיות וההקרבה על המגרש. הארט זכה השנה להניף את צלחת האליפות עם מנצ'סטר סיטי.

הגנה:

מגן ימני – ניסיתי למצוא מתחרים ראויים לתואר הזה אך לא היו בנמצא. מי שגורף (גם) השנה את תואר המגן הימיני הוא ללא ספק – דני אלבס. הברזילאי שחורש את אגף ימין של ברצלונה ומספק תצוגות נפלאות,  גם בהגנה עם יכולות טובות ומהירות סוחפת ובעיקר בתמיכה בהתקפה כשהופך לעת צרה לקיצוני ימני.

מגן שמאלי – פה כבר הבחירה הייתה קשה יותר, המגנים השמאליים השנה התעוררו עם יכולת נהדרת. המגן השמאלי הכי טוב העונה היה מרסלו מריאל מדריד. המגן הברזילאי הוא אחד המשתפרים בקבוצה של המנג'ר הפורטוגלי מוריניו. המגן שהיה ללעג עד לפני שנתיים, הציג יכולת מעולה השנה והרוויח את מקומו ביושר וללא מתחרים.

בלמים – הבחירה הייתה קשה, למצוא 2 בלמים שפשוט היו מעל כולם העונה. אתגר לא פשוט אך אפשרי.  הראשון שנבחר ואפשר להגיד בקלות יחסית היה וינסנט קומפני. הבלגי הצעיר והקפטן של התכולים ממנצ'סטר שהעונה היה הבלם טוב ביותר בליגה האנגלית, הצליח לשמור על יציבות ברוב חלקי העונה ולהצעיד את הקבוצה לאליפות היסטרית. הבלם שנבחר לצידו הוא מאטס האמלס. הבלם החסון של דורטמונד אלופת גרמניה שנתיים ברצף. השחקן שסומן כבר בעונה שעברה בפנקסי זוללות התארים מספרד ואנגליה עדיין נשאר במולדתו ומוכיח יכולת אישית מעולה.

קישור:

למצוא ארבעה קשרים שמתעלים מעל השאר באירופה זה לא דבר קל. אבל אחרי חפירה לא קלה ובדיקת נתונים אישיים (שערים, בישולים, השפעה על הקבוצה), בחרתי ב 4 המובילים שלי. הראשון שבהם מגיע מהליגה האנגלית –  דויד סילבה. אין ספק מי היה הקשר טוב ביותר העונה בפריימר-ליג. הקשר הספרדי המחונן הפך לבורג מרכזי מהיום הראשון שנחת בקבוצה. הקשר היצירתי היה אחראי ישיר לעונה המצוינת והאליפות של מנצ'סטר התכולה. השני בבחירה מגיע מהאלופה הגרמנית – שינג'י קאגוואה. שחקן הקישור האנרגטי, המהיר והכובש המחונן שהצליח לשגע הגנות בגרמניה, נוחת אוטוטו בקבוצה של סר אלכס פרגוסון. הבחירה הברורה והקלה ביותר מגיעה מכיוונו של הפורטוגלי – כריסטיאנו רונאלדו. הקשר/חלוץ המחונן שדואג בכל שנה לשבור עוד שיא אישי בכיבושים, דאג השנה לסחוב את ריאל מדריד ולהבקיע לא פחות מ 46 שערים בליגה בלבד. השחקן נמצא בכל מקום בהתקפת הלבנים. את הרביעייה בקישור משלים לא אחר מאשר ליונל מסי. השחקן הכי טוב בעולם, שחקנה של ברצלונה הספרדית. שכבש העונה 50 (!!) שערים במסגרת הליגה הספרדית.

התקפה:

החלוצים ברוב הליגות הפציצו וקרעו רשתות, אך עדיין יש שניים שצריך לבחור מבין כולם. הבחירה לא הייתה קלה ואיכשהו הצלחתי למצוא את הצמד הנכון שיכול לשים גול מכל מצב. הראשון מביניהם מגיע מקבוצת מרכז טבלה והוא לא אחר מאשר – רדאמל פלקאו. החלוץ הקולומביאני האדיר שמפציץ מכל מקום ברחבה ויודע למצוא את הרשת בכל רגע נתון, סחף את אתלטיקו מדריד לזכייה בגביע הליגה האירופית וסיים שנה שנייה ברציפות כמלך השערים של המפעל. החלוץ שנבחר לצידו (לאחר לא מעט התלבטויות) הוא סרחיו אגוארו. החלוץ נבחר לאו דווקא בגלל גול האליפות בדקה ה 94, אלא לאור יכולת מצוינת לאורך כל שלבי העונה ועם יכולת סיום נהדרת ומדויקת שסחפה עימו את כל הקבוצה למירוץ האדיר בצמרת הפריימרליג.

הבחירה שלי נעשתה, מי הם ה 11 המצטיינים שלכם לעונה הזו?

קלאסיקו. מדריד נגד ברצלונה. ממלכת ספרד נגד קטאלוניה. מאבק בין שני המועדונים המפוארים ביותר בכדורגל הספרדי. קרב בין שתי קבוצות הכדורגל הטובות ביותר בעולם. קלאסיקו. משחק בין שתי קבוצות המייצגות באופן הקרוב ביותר לשלמות, שתי אסכולות כדורגל שונות לחלוטין.

ברצלונה מבססת את המשחק שלה על הנעת כדור סבלנית מרגל לרגל, במסירות קצרות ומהירות. הנעת הכדור של ברצלונה מגיעה לעתים ל-40-50 מסירות ברציפות, כל זאת בסבלנות ובהתמדה, עד שתימצא הדרך לפרוץ את הגנת היריב. כתוצאה מכך, כמעט בכל משחק ונגד כל יריבה, מחזיקה ברצלונה בכדור למעלה מ-65 אחוזים מהזמן.

ריאל מדריד, לעומת זאת, משחקת כדורגל מהיר ותכליתי מאוד. כשהכדור אצלה, לא עובר הרבה זמן עד שהוא מוצא עצמו ברחבת היריב. ריאל לא נוהגת להניע את הכדור בשקט ובסבלנות; אם היא חוטפת אותו ברחבת ה-16 שלה, לא עוברת אלא שניות ספורות עד שהיא נמצאת עמוק ברחבה של הקבוצה השניה.
שתי קבוצות שמבצעות באופן כל-כך נפלא שיטות משחק כל-כך שונות, תמיד יוצרות התמודדות מסקרנת במיוחד.

רבים מרגישים שזו היא השנה של ריאל מדריד. אחרי שלוש שנות שלטון גווארדיולי מוחלטות, בהן ריאל השקיעה סכום חסר תקדים בשחקני רכש ובמאמן שנחשב לטוב בעולם, נראה שסוף סוף שלטון היחיד של ברצלונה עומד ליפול.

גם בשנתיים הקודמות ריאל מדריד הייתה דורסנית, וזכתה במספר נקודות שלבטח  היה מעניק לה אליפות בכל עונה נורמלית, אבל ברצלונה של גווארדיולה לא הותירה לריאל שום מקום לטעויות, וגם מספר שיא של נקודות, לפני שנתיים עם פלגריני כמאמן, לא הספיק מול המכונה הקטאלונית, בטח ובטח כשהקבוצות נפגשו ראש בראש.

השנה, אי אפשר שלא לשים לב שהדברים מתחברים לריאל מדריד באופן יוצא מן הכלל.

בניגוד לשנתיים האחרונות, בהן ריאל הייתה תלויה כמעט לחלוטין ביכולת של כריסטיאנו רונאלדו, ריאל מחזיקה היום שלישיה התקפית קטלנית, כאשר גם גונזאלו היגוואין וקארים בנזמה נמצאים בכושר נהדר (על אף שכמעט תמיד אינם משחקנים ביחד), וזה בנוסף לתפוקה הרגילה של כריסטיאנו (מלך שערי הליגה ביחד עם ליאו מסי). תוסיפו לכך את השיפור המדהים שעבר די-מריה, מלך הבישולים של הליגה עד כה, ותבינו למה הקבוצה של מוריניו כל-כך קטלנית.

 אבל לא רק על היכולת הנהדרת של ריאל מתבסס ההפרש שנפתח בינה לבין ברצלונה בליגה ערב המשחק ביניהן (3 נקודות, כאשר לריאל משחק אחד פחות, כלומר 6 נקודות בפוטנציה). גם לברצלונה יש חלק בכך, ואפילו חלק גדול. בארסה היא עדיין אחת הקבוצות המפחידות באירופה, אבל לעומת העונה שעברה, נראה שמשהו חורק במכונה של פפ.

דווקא מבחינת שערים, ברצלונה הבקיעה השנה יותר מאשר בשלב הנוכחי בעונה שעברה, וספגה פחות. גם כשבוחנים את היכולת במשחקי הבית, בארסה מדהימה כהרגלה. עם ממוצע של יותר מארבעה שערים למשחק, אפס שערי חובה, ושמונה נצחונות בתשעה משחקים, עושה רושם שגם השנה הקאמפ-נואו הוא אחד המגרשים המפחידים ביותר באירופה.

ההבדל נעוץ בפער העצום בין היכולת של ברצלונה במשחקי הבית לבין היכולת במשחקי החוץ. בניגוד לשנים קודמות, בארסה של השנה היא קבוצה אחרת כשהיא יוצא מהקאמפ-נואו. שני נצחונות בלבד בשישה משחקים, כשהשיא כמובן בהפסד האחרון לחטאפה, מציבים את בארסה עם פחות נקודות מאשר בשלב הנוכחי בעונה שעברה, וכמובן – עם פחות נקודות מריאל מדריד.

בניגוד לשלישיה ההתקפית הדורסת של ריאל, בארסה תלויה השנה כמעט באופן מוחלט ביכולת של ליאו מסי. דויד וייה בעונה נוראית ממעט לכבוש, וכך גם פדרו והרכש אלכסיס סנצ'ז שסבלו מפציעות מתחילת העונה וכמעט שלא תרמו למאזן הקבוצתי. בהתאם לסטטיסטיקה הנ"ל, קבוצה אשר בולמת את מסי, בעצם עוצרת את ברצלונה כמעט לחלוטין, והסטטיסטיקה לא משקרת – מתוך 17 שערי ליגה מסי כבש העונה רק אחד במשחק חוץ.

כל הנתונים הנ"ל מביאים את ריאל מדריד, לראשונה מזה שלוש עונות, לעמדת פתיחה טובה לכאורה מזו של ברצלונה במשחק ביניהן.

אין זה אומר שריאל פייבוריטית, ובוודאי שמגוחך מי שאומר את המילים 'ברצלונה' ו'אנדרדוג' באותו משפט, אך יתכן שהסיכויים של ריאל לנצח את ברצלונה בליגה לראשונה מזה שלוש שנים וחצי, גבוהים מאשר בעונות קודמות.

צריך לזכור שהרכבי הקבוצות זהים כמעט לחלוטין לאלו ששיחקו ב-5-0 המפורסם של ברצלונה לפני שנה. צריך גם לזכור שבמשחק החוץ הכי קשה שלה השנה, נגד מילאן בסן-סירו, ברצלונה יצאה כשידה על העליונה.

אי אפשר לקבוע שום דבר מראש, ואף אחד לא יכול לדעת איך המשחק עשוי להתפתח.

דבר אחד בטוח: בשבת צפוי לנו מאבק מרתק בין שניים מהמאמנים הטובים ביותר בעולם, קרב ראש בראש בין שני השחקנים הטובים בעולם, ומלחמה של תשעים דקות בין שתי קבוצות הכדורגל הטובות ביותר בעולם.

קלאסיקו.

שנים שבהם אני שומע את מושג הפליימייקר (Playmaker) עולה שפתיהם של הפרשנים בכל משחק בעולם. מונדיאל, ליגת האלופות, אליפות אפריקה, קופה אמריקה, אבל אף אחד לא עוצר ושואל על מה ולמה? הכדורגל שלנו התקדם משנות ה-70 המבלבלות אל שנות האלפיים, לא הגיע הזמן להתקדם?

בעבר, ראינו סלאלומים של שחקנים גדולים כמו פלה, מראדונה, יוהאן קרויף ועוד רבים אחרים. מדוע הם יכלו לקחת כדור ולעשות מה שעולה על רוחם…? למה אתם שואלים? כי שחקני הגנה בעבר היו יורדים לגליצ'ים מהר מדי, לא יצאו טוב למלכודות נבדל, ועוד מליון סיבות שהן, עם כל הכבוד למראדונה ולכל הגדולים האלה אני אישית מאמין שהם היו טובים לתקופה ההיא, אבל היום? עם כל אימוני הכושר ששחקני הגנה עוברים היום, כל הפיזיות והתרגילים הטקטיים היה להם הרבה יותר קשה לשבור את ההגנה במהלך סולו, והם היו צריכים להיעזר הרבה יותר בחברי קבוצתם.

לכן, אני חושב שהכדורגל העולמי צריך להיפטר משיטת הפליימייקר! זמנה של השיטה עבר, וכאן בכדורגל שלנו לא רואים את סופה. בחיפה זהו יניב קטן ש"חייב לקחת אחריות", בת"א מדוניאנין, שחקנים ששמים על כתפיהם אחריות של להוביל את המשחק. האמת שאם מגרש הכדורגל היה בגודל של מגרש כדורסל והיו משחקים 5 על 5 אולי באמת זה היה יכול לקרות, אבל עם גודל המגרש וההגנות שהשתנו כך גם הטקטיקה!

אין דבר כזה שחקן שולקח אחריות – יש קבוצה שלוקחת אחריות

התפיסה ה"ישנה" אומרת – יש שחקן אחד/שניים(לרוב זה אחד…) שסוחב עליו את האחריות למצבי כיבוש, אם סוגרים אותו, המשחק זז לאט יותר עם פחות בטחון, רוב הכדורים עוברים דרכו והוא מנהל את המשחק. רוצים דוגמא? ארגנטינה של מסי. מייעדים ל"פרעוש" תפקיד של פליימייקר, כל הנטל נופל עליו, הוא נאלץ לעשות המון מהלכי יחיד בזמן ששאר הקבוצה פחות חושבת על תנועה ויותר על התמקמקות וציפייה לכדור ממנו. משהו יצא מכל זה?

התפיסה ה"חדשה" אומרת – גם מגן יכול לעשות פס אחד שיכול לפרוץ הגנה שלמה, כך גם חלוץ וגם בלם, כולם שחקנים לאותה קבוצה, ונוטלים את אותה האחריות. כל שחקן שנותן פס לא מחכה במקומו, הוא עושה תנועה במגרש. רוצים הוכחה טובה? ברצלונה של מסי, כולם מוסרים, כולם עושים תנועה, נוצרים מצבי כיבוש גם מול הבונקרים החזקים ביותר בעולם (מוריניו…).

יניב קטן לא סוחב משחק על עצמו, וגם לא מדוניאנין. אלה הם הקבוצות שצריכות לקחת על עצמן אחריות, איך עושים זאת? בשיטת ה"תן לי ואתן לך". הצורה הפשוטה ביותר, אתה נותן פס ועושה תנועה. פפ  גווארדיולה הפך את הכדורגל של ברצלונה ל"סקסי" כך טוענים הפרשנים, אבל האמת היא, שהוא לא הפך שום כדורגל, הוא לא המציא שום דבר, הוא פשוט מאוד אמר לשחקנים אל תרוצו יותר מדי עם הכדור, אתם קבוצה, וקבוצה עובדת יחד, לא לבד…

אז נכון שלצ'אבי, מסי או רונאלדו יש יכולות גבוהות מאוד עם הכדור ומסירות מדויקות למרחקים קצרים וארוכים, אבל האם הם יכולים לעשות הכל לבדם? בהתחשב בעובדה שלרוב מגיעים ועושים עליהם סגירה כפולה כשהם עם הכדור?

אם הספקתם לראות את המשחק של מכבי חיפה מול לרנקה, בלי הרבה דיבורים על היכולת החלשה של שני הצדדים, אפשר לאמר ששחקני חיפה אוהבים לגעת בכדור יותר מדי, ברגעים ששחקן אחר עשה תנועה לקבל כדור, השחקן שעם הכדור לא מסר אותו אלא ניסה לחפש אופציה אחרת, ועשה עוד צעד. עוד שחקן עושה תנועה, והשחקן שעם הכדור שוב מנסה למשוך עוד טיפה, וכאן או שהוא מאבד או שמוסר אחורה, מה בעצם קורה? ההתקפה נתקעת, ההגנה היריבה מסתדרת לעמידה ישרה, ואז אין ביטחון לפרוץ קדימה. לא צריך להיות מסי כדי לדעת למסור כדור, אני לא מדבר על כדור על 40 מטר, אני מדבר על מסירות מרגל לרגל על 5-10 מטר, הדבר הבסיסי שאותו מלמדים כל ילד בתחילת דרכו. המהלך היחיד במשחק מצידה של מכבי חיפה שהיה בו אסרטיביות של שחקן היה של יוריצה בוליאט, קיבל כדור ובלי לחשוב יותר מדי על מסירה או מחשבה על אופציה אחרת, נטל אחריות ובעט לשער, גבוה וחזק איפה שהשוער לא יגע בכדור בחיים…

משום מה, את הדבר הבסיסי של דאבל פסים, והתמסרות נכונה בסבלנות איבדנו, מכבי חיפה רואה שלרנקה עומדת מסודר הגנתית, אז איך פורצים את זה? במסירה רחוקה? יכול להיות… אבל היו כל כך הרבה ניסיונות כאלו תוך כדי משחק, של להעיף כדור סתם קדימה והוא נגמר או בנבדל או באיבוד כדור, אז למה להמשיך? למי זה טוב? הקבוצה היריבה מסתגרת טוב? תגרמו לה לצאת לכיוונכם, שתרצה ללחוץ אתכם, ברגע שכמה שחקנים יוצאים כדי לנסות לחלץ כדורגל סימן שמשהו במערך הסגור והצפוף נפתח, המוח של הכדורגלן אמור ישר לצעוק לו – אופציה להתקפה!

אחד הדברים הטובים ביותר להסביר את התאוריה הזאת היא המשחק "אחד באמצע". שחקן התקפה שיוצא ללחוץ כדור מוצא את עצמו במצב דומה מאוד למשחק, לשחקני הקבוצה שעם הכדור של יתרון מספרי שאותו הם צריכים לנצל לטובתם למען התקדמות, קדימה, בין לבין עוד שחקנים של הקבוצה היריבה יצאו לכיוונם, ומכאן השיטה של "אחד באמצע" ממשיכה…זה בערך מה שברצלונה עושה, היא הופכת את כל המגרש ל"אחד באמצע" ענק!

ועוד הערה קטנה שמתקשרת למאמר האחרון שלי כאן לגבי משחקה של חיפה האחרון. איציק כהן עשה טעות קשה, אך האם היא הופכת אותו לבלם גרוע בחיפה? צריך להיפטר ממנו בינואר? ולגבי שארנוב, מה אתם רוצים ממנו? לשחקן לרנקה "התפלקה" בעיטה במקום הרמה לרחבה, שארנוב התמקם להרמה, אין שום טעות בהתמקמות שלו, הכדור היה מהיר וחזק, והוא עוד הספיק לגעת בו. אנחנו מחפשים אשמים/גיבורים מהר מדי…

לא יעזור לאף אחד. מסי הגדול מכולם, יותר ממראדונה ופלה, ולמרות ההדחה של ארגנטינה ברבע הגמר הקופה, מסי הוא הגדול מכולם וגם כיצד זה קשור למונדיאל 2014 בברזיל.

"כשמסי יכבוש 1000 שערים  אז נדבר" , כשפלה אמר את משפט זה ב-2010 , לא יכולתי שלא להרגיש בזלזול והפחד שלו עצמו מפני כוחו העולה של מסי, ובמיוחד כשהשווה את ניימאר למסי והגדיל לעשות כשטען כי ניימאר אף יותר טוב ממנו. אתם צריכים להבין אחת ולתמיד- מסי הוא הגדול בהיסטוריה!.

מסי לא אשם בהדחתה של נבחרת ארגנטינה ברבע גמר הקופה אמריקה נגד אורוגוואי. שוב טעות בהגנה המרגיזה של נבחרת ה"אלביסלסטה" (לבן וכחול שמיים), הפעם מצדו של השוער רומרו שביציאה רעה שלו לבעיטה החופשית, הדף בצורה שלומיאלית  ואפשר לפרס לדחוק פנימה מקרוב. התקפה עם כל הכבוד לכל רשימת המכולת של ה"כוכבים" אין לארגנטינה: טבס לא הגיע לקופה וכנראה ראשו שקוע עמוק בשרטוטים ומחשבות כיצד לברוח ממנצ'סטר סיטי, היגוואין הוכיח בפעם המי יודע כמה שעם כל הכבוד להיותו שחקן בריאל מדריד, במשחקים הגדולים הוא "עושה במכנסיים". ולבאצי שחקנה של נאפולי עם עונה נפלאה באיטליה עדיין לא מתאים לנבחרת. הגנה? אין על מה לדבר: בורדיסו יכול לקלל את מסי עד מחר, אך עליו קודם ללמוד דבר או שניים מחבריו בליגה האיטלקית כיצד שומרים כמו שצריך, מיליטו עייף, באנגה עם טעות במשחק הפתיחה נגד בוליביה שעוד נזכור לו שנים רבות, וגאגו ,שלא ברור עדיין איך נכלל בהרכב.

נכון ,מסי לא כבש בקופה אמריקה הנוכחי וגם לא במונדיאל 2010, אך ניתן להסביר זאת רק בשל הלחץ העצום כאשר פלאנטה שלמה בוחנת כל תזוזה שלך ובמיוחד כש-40 מיליון ארגנטינאים רק מחפשים למצוא נחמה בשחקנם ה"לא ארגנטינאי" לפי הגדרתם.

הזמנים והסמים היו קצת אחרים

מראדונה ופלה נחשבים לשחקנים הטובים ביותר בהיסטוריה, אך תארים אלה נתונים לזמנים אחרים. נכון, פלה זכה ב-3 מונדיאלים במדי נבחרת ברזיל (70,62,58) חלומו של כל כדורגלן, אך באירופה לא עשה דבר. פלה שיחק בזמנים שהכדורגל רק החל להתפתח והרמה לא הייתה גבוהה כמו היום. הטורנירים היו מוגבלים לכמות משתנה של נבחרות וגם חלקן לא היו מקצועניות.

מראדונה זכה להצליח באירופה בניגוד לפלה: עם נאפולי זכה ב-2 אליפויות איטליה (87 ו-90) ובגביע אופ"א (89) וזכה במונדיאל 86 עם נבחרת ארגנטינה, אך גם במדי ברצלונה וגם במדי נאפולי שיחק כנראה תחת השפעת סמים ממריצים. במונדיאל 82 בספרד (הראשון שלו) אכזב כשלא עשה דבר משמעותי, וגם במונדיאל 94 בארה"ב כאשר נתפס שוב משתמש בתמריצים אסורים לאחר שני משחקים בלבד.

בדומה למראדונה גם מסי ערך את הופעת הבכורה שלו במדי הנבחרת מול נבחרת הונגריה. למסי אין עדיין זכייה במונדיאל, אך בינתיים העובדות מדברות בעד עצמן: 5 אליפויות ספרד, 3 זכיות בליגת האלופות , 4 גביעי סופר קאפ , גביע העולם עד גיל 20, אליפות העולם לקבוצות ומדליית זהב במשחקים האולימפיים ב-2008, מספיקים כיום בכדי לומר שכבר בגיל 24 הוא הגדול מכולם.

גם פלה מראדונה לא זכו בקופה אמריקה

מראדונה צדק כשצוטט: "הדפוקים האלה הורגים את מסי" , כשהתכוון לביקורות מצד העיתונאים על יכולתו. רבים אומרים שמסי אינו גדול כשצ'אבי ואינייסטה לא משחקים לצידו. מסי יכול לשחק בכל קבוצה או נבחרת, אך כשאין לך שחקנים שאפשר לשחק איתם (מלבד מאגוארו שהיה הניצוץ היחידי), 3 בישולים של מסי ב-4 משחקים זה כנראה בכל זאת הישג.

ההדחה של נבחרת ארגנטינה רק עזרה להאיר את עיניה של האומה הארגנטינאית לגבי מצבה של הנבחרת. לא מראדונה ולא פלה סחבו על גבם את נבחרתם לבדם ללא עזרה של שחקנים מוכשרים וטובים לצידם. התאחדות הארגנטינאית תצטרך לבצע בדק בית לקראת הטורניר הבא לגבי השחקנים שצריכים לשחק בנבחרת, ואולי גם לגבי המאמן שצריך להדריכם בהמשך. על החלפת שיטת המשחק כולם יודעים לדבר, אך ראשית ההתאחדות חייבת להכשיר כמה שיותר שחקני הגנה לנבחרתם , כי העתיד נראה כרגע עגום. למרות אירוח הקופה אמריקה, ולמרות הרצון לזכות בו, המטרה האמיתית של ארגנטינה עוד לפני שריקת הפתיחה היא המונדיאל הקרוב. מסי עוד יזכה במונדיאל במדי הנבחרת ואתם עוד תראו שזה יקרה עם מעט מזל בעוד כ-3 שנים דווקא במונדיאל 2014 בברזיל.

גילוי נאות 1 – אני אוהד ברצלונה.

גילוי נאות 2 – אני ממש, אבל ממש, לא אוהב את ריאל מדריד (בלשון המעטה)

גילוי נאות 3 – אני ממש, אבל ממש, לא אוהב את ז'וז'ה מוריניו ורונאלדו (ללא קשר לריאל מדריד)

לפני הסופר קלאסיקו האחרון בין ברצלונה לריאל מדריד, ברגע של צניעות אמיתית, אמר רונאלדו: "אותנו ברצלונה לא תנצח 8:0" וזאת בעקבות הניצחון של הקטאלונים שבוע לפני כן על אלמריה.

האמת… צדק! זה נגמר רק ב 5 והכוכב הפורטוגלי, יחד עם מאמנו, לא ממש ידע איפה לקבור את עצמו וחיכה שהזמן יעבור כדי שקבוצתו תוכל לנצח את סנטאנדר, סוסיאדד ודומיהן, וככל שיתקרב הסופר קלאסיקו הבא עלינו לטובה באמצע אפריל, כך הפנינים שיצאו מפיו ומפי מאמנו הדגול ילכו וישתפרו.

אז היום, שלושה וחצי חודשים אחרי אותה השפלה, יוצאים שוב שני הפורטוגלים מהחור אליו הם זחלו בסוף נובמבר ומנסים לעצבן את הדוב הקטאלוני כדי שזה ייצא מכליו ואולי, רק אולי, הבלאנקוס ינצלו זאת ויוציאו תיקו מכובד בברנבאו ומי יודע, אולי אף יגיעו יותר רחוק באירופה.

אנחנו נמצאים כמה ימים אחרי שברצלונה הבהירה לארסנל שכדורגל יפה הוא עניין של הגדרה. יבואו אוהדי ריאל ויגידו: "אם השופט לא היה מרחיק את ואן פרסי, ארסנל הייתה עוברת"… ואני בא ואומר: "אם לא מסי, צ'אבי, אינסייטה, וייה, אלבס, פויול, פיקה, ואלדס ועוד ועוד, ברצלונה לא הייתה מפרקת את אירופה".

נו בחייאת, הרי מדובר פה בקבוצה הגדולה בכל הזמנים. נכון, הייתה אייאקס של שנות ה 70 והייתה ריאל של שנות ה 60 אבל כדורגל כזה חוויתי, מהנה ויעיל אף פעם לא ראינו.

ליגת האלופות נכנסת בימים אלה לישורת האחרונה וכמו שזה נראה כרגע, לרבע הגמר מגיעות הקבוצות שבאמת מגיע להן להיות שם. למזלנו (אוהדי ברצלונה) ולמזל אוהדי הכדורגל בכלל, התערב הצדק ודאג שארסנל לא תהיה שם; פשוט כי הקבוצה שארסנל שיחקה נגדה טובה יותר ומגיע לה, למען האמת, להגיע עד לגמר ואף לקחת את הגביע.

בדרך ברצלונה תפגוש את אינטר או יונייטד או שחטאר או אולי אפילו את ריאל (ההגבלות כבר לא קיימות) אבל אף אחת מהן, באמת אף אחת, לא מסוגלת – עם או בלי כדורגל יפה – לעצור את המלכה החדשה ישנה של הכדורגל האירופי, מלכה שתישאר מלכה, לפחות עד שפפסי (פפ את מסי) יחליטו שדי… הגיע הזמן לעבור לאתגר הבא.

בבקשה, בבקשה שהיום הזה לא יגיע!

לטור מסי? רונאלדו? צ'אבי!
לטור one, 11 gunners
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט