אדם ישב באותה פינת רחוב במשך 3 שנים – אבל הכל השתנה כאשר אמא אחת עצרה לידו ושאלה 'למה?'

במשך שלוש שנים אדם הומלס ישב שאותה פינת רחוב בעיירה קטנה בטקסס.

לא משנה מה היה מזג האוויר, הייתם יכולים למצוא אותו באותו מקום – לא משנה אם הייתה שמש לוהטת או שירד גשם שוטף.

"מישהו צריך לעשות משהו בנוגע לאיש הזה", אמרו לעצמם התושבים המקומיים שחלפו על פניו בנהיגה.

אבל אף אחד לא לקח את הזמן כדי לגלות מדוע האיש הזה יושב בדיוק באותו מקום יום אחרי יום. עד שאישה אחת בשם ג'ינג'ר ספראוס עצרה את המכונית שלה על ידו ופתחה את החלון.

היא גילתה שלהומלס יש שם – קוראים לו ויקטור הובארד והוא בן 32.

רוב האנשים הניחו בצדק שויקטור הוא הומלס, אבל מעטים ידעו שהוא סובל גם מבעיות נפשיות.

ג'ינג'ר שאלה את ויקטור מדוע הוא תמיד יושב באותה פינת רחוב.

והתשובה של ויקטור עמדה לשנות את החיים של שניהם לנצח…

ג'ינג'ר ספראוס היא אישה ואמא מטקסס. היא ובעלה, דין, מנהלים בית ספר לבישול.

כמו רוב התושבים בעיר וובסטר, ג'ינג'ר הבחינה באדם הומלס יושב באחד הצמתים בעיר.

לא משנה אם השמש זורחת או שיורד גשם, הוא ישב שם בכל יום במשך שלוש שנים.

"מישהו צריך לעשות משהו בנוגע אליו", שמעה ג'ינג'ר את חברות שלה…

יום אחד ג'ינג'ר נסעה לאיש, פתחה את חלון המכונית, והחלה לדבר איתו.

אז היא גילתה את הסיבה שוברת הלב בגינה ויקטור יושב באותה פינה במשך שלוש שנים.

ויקטור הובארד הוא בן 32. הוא סובל ממחלת נפש, הוא הומלס, וחי לבדו מאז שאמא שלו נטשה אותו לפני שלוש שנים.

פינת הרחוב הייתה המקום האחרון בו ויקטור ראה את אמא שלו, ואף אחד לא ראה אותה מאז.

ויקטור חיכה שם במשך שלוש שנים בתקווה שהיא תחזור אליו.

כששמעה את הסיפור, ג'ינג'ר מיד הרגישה חיבור לויקטור. וכשעונה התחלפה מסתיו לחורף, ג'ינג'ר דאגה לבריאות של ויקטור שישב שם בקור.

היא החלה לבקר את ויקטור בהפסקות הצהריים שלה. אחרי זמן מה, ג'יגנ'ר ובעלה הסכימו שויקטור יוכל לבוא לביתם מתי שהוא רוצה כדי שיוכל להיות במקום חם ולאכול ארוחה טובה.

אבל טוב הלב של ג'ינג'ר לא עצר שם.

במהלך שלושת החודשים הבאים, היא עזרה לויקטור לקבל טיפול פסיכיאטרי, היא הוציאה אותו מהרחוב, ונתנה לו עבודה במסעדה שלה.

ג'ינג'ר תיעדה את החיים והסיפור של ויקטור בעמוד הפייסבוק הזה.

העמוד צבר במהירות אלפי עוקבים. רבים מהם הושפעו מהסיפרו של ויקטור ותמכו בו בדרכים שונות.

מהר מאוד כל העיר עמדה מאחורי האיש עליו חלפו מדי יום עם המכונית שלהם.

אנשים תרמו בגדים ומוצרים שונים, והתרימו כסף על מנת שויקטור יוכל לקבל טיפול רפואי ובדיקות עיניים.

אנשים מכל המדינה תרמו מה שהם יכולים.

ויקטור העלה את המשקל אותו היה צריך וסוף וסוף יכל לראות כמו שצריך – ביותר מדרך אחת.

אבל הכי חשוב מהכל? בעזרת הסיפור של ויקטור, אנשים מכל ארצות הברית הפכו מודעים לכך שאנשים שאולי חשבו שמהווים מטרד הם בעצם אנשים טובים שבסה"כ מתקשים לשרוד בחיים.

אחרי שסיפור ההצלחה עשה כותרות בכל העולם, ג'ינג'ר יצרה קשר עם דוד של ויקטור.

הוא חי בצד השני של טקסס, ונסע כל הדרך כדי לפגוש את אחיינו לאחר שקרא על הסיפור שלו.

לאחרונה ויקטור גם התאחד עם אמא שלו.

"אני הולך ומדבר איתה ואני באמת מרגיש שהצלחתי להשיג משהו בחיים", אמר ויקטור.

שום דבר מזה לא היה קורה לולא ג'ינג'ר.

"היא הגיעה משום מקום והצילה אותי", אמר ויקטור.

אפילו ג'ינג'ר לקחה משהו מהמסע המדהים של ויקטור.

"הוא פשוט מעורר בי השראה. אם הוא יכול להיות כל כך אדיב, נחמד ומלא שמחת חיים אז גם אני יכולה", היא אמרה.

לפעמים כל מה שצריך זה אדם חברותי ונחוש כדי להתחיל סדרת אירועים מדהימה.

התרגשנו מאוד מסיפור ההצלחה הזה ואנו מקווים שהוא יתן השראה לאחרים לדאוג ולטפל באלו שאולי קצת יותר מתקשים בחיים.

בבקשה שתפו את הסיפור המדהים של ויקטור וג'ינג'ר עם החברים והמשפחה שלהם כדי שגם הם יוכלו להראות איך טוב לב ומעשים טובים יכולים לעשות שינוי בעולם.

נערה הייתה כלואה בתוך הגוף שלה במשך 4 שנים, התעוררה והמילה הראשונה שלה הדהימה את כולם

ויקטוריה אלן נולדה בריאה כחלק משלישייה, וכילדה קטנה היא אהבה לרקוד ולהראות את הכישרון שלה בספורט.

אך בגיל 11, ויקטוריה החלה להרגיש תסמיני שפעת. היא התעלפה מספר פעמים ונדבקה בדלקת ריאות.

שבועיים לאחר מכן, היא הייתה משותקת מהמותניים מטה. הגוף שלה נכבה, חתיכה אחר חתיכה. זיהום חמור במוח ובעמוד השדרה הרס את חייה.

המשפחה שלה יכלה רק לצפות מהצד בזמן שויקטוריה איבדה את היכולת ללכת, לאכול או לזוז.

אבל הסיפור המדהים שלה רק החל. מה קרה ארבע שנים מאוחר יותר הדהים את המשפחה שלה ואת עולם הרפואה.

ויקטוריה הייתה "כלואה" בתוך הגוף שלה כמעט ארבע שנים.

הרופאים הסבירו למשפחה שלה שהיא במצב צמח. רק האכלה דרך צינורית השאירה אותה בחיים.

ההורים שלה היו מודעים לכך שהסיכוי שהיא תחלים אינו גבוה.

"איבדנו אותה", אמרה אמה ג'קלין.

אבל מה שאף אחד לא ידע זה שויקטוריה יכלה לשמוע את כולם מדברים ליד המיטה שלה.

שנתיים אחרי שנכנסה לתרדמת, היא "התעוררה" מנטלית שוב, אבל עדיין לא יכלה להזיז את הגוף שלה. היא יכלה לשמוע שיחות סביבה ורצתה ליצור קשר ולהתערב, אבל הגוף שלה לא הגיב לפקודות.

בסיטואציה שנראית כאילו נלקחה מסיוט, לויקטוריה לא הייתה דרך להגיד לאנשים מה קורה איתה.

אבחנה של רופאים

עד הזמן הזה, הרופאים גילו את המחלה הלא רגילה שגרמה לדלקת במוח ובעמוד השדרה של ויקטוריה.

היא שמעה את הרופאים מספרים למשפחה שלה שהיא למעשה סובלת ממוות מוחי. ושהיא תישאר צמח כל חייה.

"אבל ההורים שלי האמינו בי. הם הקימו חדר בית חולים בבית שלנו, וטיפלו בי. שלושת האחים שלי – אני שלישייה ויש לנו אח גדול – דיברו איתי ועדכנו אותי לגבי מה שקורה מחוץ לחדר שלי. הם נתנו לי כוח להילחם ולהתחזק. הם לא ידעו שאני יכולה לשמוע אותם, אבל יכולתי", אמרה ויקטוריה.

ב 2010, ויקטוריה יצאה ממצב הצמח בו הייתה שרויה.

הכל החל בדצמבר 2009, כשהיא הצליחה ליצור קשר עין עם אמא שלה. משם היא לאט לאט החלה לחזור לחיים. היא הצליחה להזיז אצבע, ועם הזמן להזיז את כל היד. בסופו של דבר היא הצליחה ליצור מילים, והמילים הפכו למשפטים.

היא החלה לאכול מזון נוזלי בכוחות עצמה, ולאט לאט עברה למזון מוצק. אז היא הצליחה להחזיק את הטלפון  הנייד, ולמדה מה זה לעשות 'poke' למישהו בפייסבוק.

אבל למרות השיפור האדיר, עדיין היה משהו שהיא לא הצליחה: להזיז את הרגליים.

לויקטוריה נאמר שהנפיחות במוח ובעמוד השדרה גרמה לנזק קבוע. היא תהיה משותקת מהמותניים מטה כל חייה.

כל מומחה אמר לה אותו הדבר: "את צריכה להתרגל לחיים בכיסא גלגלים".

הייתה קורבן לבריונות בגלל כיסא הגלגלים

אבל לויקטוריה יש כוח רצון שיש למעטים. היא המשיכה בקרב שלה כנגד כל הסיכויים.

כשרופאים אמרו לה שהיא לעולם לא תוכל ללכת שוב, היא סירבה לקבל זאת. הגורל לא היה לחיות בכיסא גלגלים.

כשחזרה לבית הספר בכיסא הגלגלים, היא הפכה קורבן לבריונות.

היא ציפתה לחזור לבית הספר, אבל אחרי היום הראשון היא לא רצתה לחזור שוב.

ויקטוריה חזרה הביתה שבורה לחלוטין, על סף דמעות. באותו יום, ההורים שלה הבטיחו שהם יעשו הכל כדי להחזיר לבת שלהם את הביטחון העצמי שלה.

הם שמרו את ההבטחה, ולא איבדו תקווה.

ותקווה זה כל מה שהיה לויקטוריה.

ציטוט אחד מאפיין את המאבק שלה באותו הזמן: "אופטימיות היא הגורל שמוביל להישג. אי אפשר לעשות שום דבר בלי תקווה וביטחון עצמי".

בסופו של דבר, נקודת המפנה הופיעה בחייה של ויקטוריה.

מכיוון שגדלה ליד אגם ולמדה לשחות בגיל צעיר, ויקטוריה לא הייתה זרה למים. היא הצטרפה לנבחרת שחייה ולקחה  חלק בתחרויות כבר בגיל 10.

בזמן שהחלימה מהמחלה שלה, ויקטוריה לא חשבה שהיא תוכל לשחות שוב. היא חשבה שזה בלתי אפשרי בלי שימוש ברגליים.

אך האחים שלה חשבו אחרת. ב 2010, הם זרקו אותה לתוך הבריכה של המשפחה. היא פחדה בהתחלה, אבל זו הייתה הדחיפה שהיא הייתה צריכה.

היא אמרה שהיא קיבלה את "הקפיצה" בחזרה לחיים. בזמן ששחתה, ויקטוריה הייתה חופשיה מכיסא הגלגלים, ולהפתעתה היא נשארה שחיינית חזקה.

יותר מכך, המים לא נתנו לה רק חופש, אלא גם ביטחון עצמי.

בקיץ 2012, בגיל 17, ויקטוריה הייתה חלק מנבחרת ארצות הברית במשחקים הפאראלימפיים (אולימפיאדת הנכים). היא זכתה ב 3 מדליות כסף, ומדליית זהב אחת במקצה 100 מטרים חופשי. היא גם קבעה שיא עולם במשחה ל 100 מטרים חופשי.

כשחזרה הביתה מלונדון, רוב העולם ידע מי היא. ויקטוריה הוזמנה להרצות, ואנשים החלו לזהות אותה.

היא החלה לספר את הסיפור שלה לכתבים ועיתונאים: היא הפכה להשראה עבור מיליוני אנשים בכל העולם.

אך עדיין היה משהו שהפריע לה: כיסא הגלגלים.

ב 2013, ויקטוריה עברה לסן דייגו כדי לקחת חלק בתכנית Project Walk, אשר עוזרת לאנשים משותקים לעמוד שוב על שתי רגליים.

"אמא שלי ואני עברנו באופן זמני לסן דייגו, וחיינו עם משפחה שלנו כדי שאני אוכל להתאמן כל יום. הבנו שזה מקום שיכול לעזור לי, אבל לא רצינו לגור אלפי קילומטרים מהאחים ואבא שלי. אז הם קיימו את ההבטחה שלהם, והמשפחה שלי החליטה לפתוח את הסניף הראשון של הפרויקט בחוף המזרחי. כך אני אוכל להתאמן כל יום ולהשיג את המטרה שלי, ואחרים בעיר שלי יוכלו להשיג את התקווה שהם צריכים", אמרה ויקטוריה.

ועדיין, מומחים בבית החולים היו סקפטיים באשר ליכולת של ויקטוריה ללכת.

רופא אמר להורים שלה שהוא "לא היה ממשכן את הבית שלו על זה". והם עשו בדיוק את זה, ומישכנו את הבית כדי שיוכלו להשיג את הכספים כדי לפתוח את הסניף של פרויקט ההליכה.

ב 11 לנובמבר 2015 ויקטוריה עשתה את הצעדים הראשונים שלה.

היא הייתה עדיין ברתמה מעל הליכון, עם שני מאמנים שעוזרים לה להזיז את הרגליים.

עד אז, עברו כבר שש שנים מאז שהיא "התעוררה". הרגליים שלה הוכרזו מתות על ידי רופאים רבים, שוב ושוב.

אך ויקטוריה קמה כל יום והתאמנה 6 שעות ביום כדי להשיג את המטרה שלה.

לאט לאט התנועה החלה לחזור לרגליים שלה. ואחרי זמן קצר היא החלה ללכת בעזרת קביים.

חמישה חודשים אחר כך, ב 3 למרץ 2016, היא השליכה את הקביים והחלה ללכת בכוחות עצמה. ולא עצרה מאז.

"זה לא אומר שכל יום הוא מושלם. הליכה היא עדיין אתגר ויש לי עוד הרבה מקום לשיפור. יש לי ברזלים על הרגליים, ויש לי תכנית אימונים של שעתיים-שלוש ביום, ובימים בהם הרגליים שלי מרגישות יותר משותקות אני נעזרת בכיסא הגלגלים או הקביים. אבל הקושי שלי כבר פחות גלוי לעין", היא אמרה.

רק המאמן והמשפחה שלה יודעים את האמת לגבי מה שקרה ואת המאמץ שהיא משקיעה כדי להתקדם עוד ועוד.

"אבל זה שווה את זה. חלפו 10 שנים מאז שיכולתי להסתכל למישהו בגובה העיניים במקום לבהות בישבנים כל היום".

כשויקטוריה נעמדה לראשונה מכיסא הגלגלים שלה, היא לא ידעה מה לחשוב.

היא לא ידעה איך אנשים יגיבו אליה.

"אבל אז הבנתי שזה המסע שלי ולא של אף אחד אחר, ואולי זה יתקן תקווה לאנשים שזקוקים לה".

היום ויקטוריה גילתה את הזהות החדשה שלה אחרי מסע מטלטל של 10 שנים.

היא זוכת מדליית זהב במשחקים הפארלימפיים, מנחה בערוץ הספורט הגדול בעולם, ESPN, ויותר מהכל, היא שורדת.

לעתים רואים בויקטוריה כנס הולך ומדבר, והשראה עבור כולם. אך היא מצביעה על דבר אחד:

"לא עשיתי זאת לבדי, אני אסירת תודה לכל מי שעזר לי להגיע לנקודה הזו. כל יום, אני מרגישה יותר בנוח עם המציאות החדשה שלי. חשבתי שהצעדים האלה ב 3 למרץ יהיו קו הסיום. אבל האמת, הם היו רק ההתחלה".

איזה מסע מדהים האישה החזקה, האמיצה ומעוררת ההשראה הזו עברה!

המעט שאנו יכולים לעשות זה לשתף את הסיפור שלה כדי שכל החברים והמשפחה יקבלו את ההשראה הזו מהקרב שלה!

"אופטימיות היא הגורל שמוביל להישגים. אין דבר שאפשר לעשות בלי תקווה וביטחון עצמי".

אנו מאחלים לך את כל הטוב שבעולם ויקטוריה. 

כלה לעתיד שנזרקה זמן קצר לפני החתונה שלה זכתה לנקמה האולטימטיבית אחרי שהאקס שלה אמר לה שהיא 'שמנה מדי'

כמו כל כלה לעתיד, ג'ן אטקינס הייתה נרגשת מאוד לתכנן את החתונה שלה כאשר לפתע הארוס שלה ביטל את הכל.

הוא אמר לה שהיא אוכלת יותר מדי ג'אנק פוד ושהיא 'שמנה מדי'. זו הייתה נקודת מפנה עבור בת ה 26 מאנגליה שהורידה מאז יותר מ 50 ק"ג ממשקלה וזכתה בתחרות יופי.

המזכירה בת ה 26 שגרה באנגליה הפסיקה לאכול טייק אווי, החלה ללכת למכון הכושר והצליחה לרדת ממשקל של 112 ק"ג ל 59 ק"ג.

ג'ן נשואה עכשיו באושר לאדם אחר וזכתה בתואר מיס בריטניה בתחרות היופי הגדולה של המדינה.

"אני עדיין בהלם מהזכייה, ואני כל כך מאושרת שאין לי מילים – אני באמת עדיין לא מאמינה לזה", היא אמרה אחרי שזכתה בתחרות.

‘עבודה קשה משתלמת’

"כשהתחלתי לעשות את זה זה היה לכיף, בחיים לא דמיינתי עד כמה רחוק אגיע. לפני שלוש שנים בחיים לא הייתי חושבת שאהיה מיס בריטניה".

"עבודה קשה באמת משתלמת".

ג'ן הפסיקה להתחרות בתחרויות יופי לאחר שהתחתנה אבל כאשר ניתנה לה הזדמנות להתחרות בתחרות מיס בריטניה היא החליטה ללכת על זה.

"הזכייה במיס בריטניה מסמלת את סיומו של מסע ארוך וקשה, אבל מדהים", היא אמרה.

"למרות שהגוף שלי השתנה כל כך אני לא חושבת שהאישיות שלי השתנתה, ואני חושבת שזה מה שעזר לי".

 

View this post on Instagram

 

I am your Miss Great Britain 2020 🇬🇧👑 I can’t even explain how I feel right now, it truly hasn’t sunk in! Becoming the 75th Miss Great Britain gives me such pride and I feel incredibly blessed to have the opportunity to share my story and touch the lives of others. Thank you to my sponsors @cmtcosmetics and @hairsharkuk I hope I did you proud! @proposalsbridalroom for my gorgeous dress! @matt_tofton for whipping me into shape 💪🏼 Huge thank you to @realkatrinahodge and @emma_herriott1980 for being my right and left arm all these years and believing in me and supporting me! @this_is_me_missgb for your training, constant support and guidance! My best girls @_lisha_pie and @chloea.pageants for photos, cuddles and looking out for me. Thank you to @powerliftingandpageantry @boylackasha and @missbrighton2019_20 @christinamiraclebaker @maddiewahdan for being my Miss GB sisters and making this experience so much fun. The rest of the GB girls for being all over incredible! @rhiannawickes and @wickesl @missjessicalovely @sophierosemiller ❤️ Thank you to the judges @saffy67 @kobijeancole @barriestephen @georgewinstonellis @theodolls for trusting me with this incredible title. And of course Kate, Jemma and the Miss GB team for welcoming me into the family! I have huge boots to fill now @kobijeancole has handed over, but I’m determined to fulfil this role to the best of my ability! Thank you so much everyone… big things coming 🇬🇧 PHOTO BY @jin_rathod_imagery and Kat Salmon 👑 #begreat #beyou #missgreatbritain

A post shared by Miss Great Britain 2020 (@jenatkinuk) on

ג'ן אמרה שהיא שקלה המון בזמן שארגנה את החתונה שלה והייתה בודדה וזללה ארוחות טייק אווי. הארוס לשעבר החליט לבטל את החתונה בשנת 2015. בזמן הזה ג'ן שקלה 107 ק"ג.

"ביום שהוא עזב אותי חשבתי שכל עולמי מתמוטט – בכיתי במשך שבועות והשתמשתי באוכל כנחמה", היא אמרה.

"כשנפרדנו, הייתי שבורה אבל בסופו של דבר זה היה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים".

 

View this post on Instagram

 

Catch me on Good Morning Britain on ITV this morning around 8.25am 🎥📸👑 #tv #GMB #itv #studio #missgb #begreat

A post shared by Miss Great Britain 2020 (@jenatkinuk) on

עם כמה שהיה לג'ן קשה להתמודד עם זה, זו הייתה קריאת השכמה עבור לחיות חיים בריאים יותר. היא כזו השראה.

בבקשה שתפו את הסיפור הנפלא הזה עם החברים והמשפחה שלכם.

סבתא בת 73 עברה מהפך מדהים, וצברה מאות אלפי עוקבים מכל העולם

בגיל 73 ג'ואן מקדונלד מוכיחה שאין תירוצים, לא משנה בני כמה אתם, ושתמיד אפשר להיות בריאים ולהיראות הכי טוב שאתם יכולים.

לפני שנתיים היא עברה תקופה לא קלה בחיי הנישואים שלה ופנתה לאוכל כנחמה. כתוצאה מכך המשקל שלה עבר את ה 90 ק"ג והיא נאלצה לקחת תרופות שונות ללחץ דם גבוה ורמת כולסטרול גבוהה.

אוהבת את תשומת הלב

כשדלקת המפרקים שלה החמירה, הבת שלה, מישל, החליטה להתעבר והציעה לה לנסות תכנית שתעזור לה לעבור מהפך.

המסע והשינוי במראה שלה גרם לכך שהיא צברה מאות אלפי עוקבים מכל העולם, כולל מחמאות מגברים צעירים, והסבתא בת ה 73 אהבה את תשומת הלב.

 

View this post on Instagram

 

I made it! Here I am in the sunny Bahamas and I was proud to show my daughter/coach that I had my meals packed for the trip. Carrots and ground, herbed chicken. Simple but delicious. 🤩 Of course she pulled up my macros and saw that I hadn’t entered my meals for the day yet (I can’t be too perfect now!). 😜😜 So the first thing she had me do was plan out my meals for the day. It honestly just never ends. I think there must be a part of us that kind of likes some guidance, and wants someone looking out over us. I’ve been doing this for almost two years now. I’m still practicing and I’m still learning. 🤗 A lot of you are asking about how to get started. I’m afraid I don’t know much about it other than it’s important to keep your meals balanced, eat some high quality protein with every meal, eat your vegetables, be careful with fats, and try to keep starches in the meals close to your workouts. 👵🏼👵🏼👵🏼 I use an app called @my.macros to plan out my meals according to a diet my daughter gives me, but to be honest I make quite a few mistakes. What helps the most is that I keep trying to get better, I never give up, and I’m really enjoying the results! 👩🏼‍🍳 . Thanks for all of the wonderful messages and comments. I am doing my best to get back to every one of you. I’m so happy that my journey has helped many of you take charge of your health! Let’s all keep helping and supporting each other ! 💕💕

A post shared by Joan MacDonald (@trainwithjoan) on

ג'ואן מאונטריו, קנדה, התאמנה במכון הכושר ארבע פעמים בשבוע ושינתה לחלוטין את מה שהיא אוכלת בכל היום.

תוך שנה בלבד היא שוקלת עכשיו 63 ק"ג, והיא מאושרת מאי פעם.

מחמאות מגברים צעירים

"זה שינה את הדרך בה אני מרגישה לגבי עצמי, אנשים במכון הכושר שלי ניגשים אלי ומחמיאים לי על השינוי שהם רואים בי", אמרה ג'ואן.

"אני מרגישה הרבה יותר טוב עם עצמי ומקבלת והמחמאות שאני מקבלת מגברים צעירים ונשים בהחלט מוסיפים לבטחון העצמי שלי. בעלי החל להגיד כמה טוב אני נראית, והמשפחה שלי כל כך גאה במאמץ שלי".

ג'ואן אמרה שהמסע שלה, אשר מתועד בחשבון האינסטגרם שלה, לא היה קל.

יותר מ 100,000 עוקבים

"בהתחלה זה היה לי מוזר כי הכל היה אונליין, והייתי צריכה לקנות אייפון וללמוד מה זה אפליקציות. הייתי בדמעות כל הזמן, הייתי מוכנה לוותר, אך למזלי, הייתי עקשנית מאוד", היא אמרה.

"הייתי בדיאטה מיוחדת בה אכלתי כמות מסוימת של קלוריות: חלבונים, פחמימות ושומנים טובים וכשבמשקל וההיקף ירד, כך צריכת האוכל שלי עלתה".

לג'ואן יש עכשיו יותר מ 100,000 עוקבים שמקבלים מדי יום השראה מהמסע המדהים שלה.

הבריאות של ג'ואן השתפרה, והיא כבר לא צריכה לקחת תרופות.

היא יכולה להרים 88 ק"ג, שזה קצת פחות מכמה שהיא שקלה כאשר היא החלה את התהליך.

ג'יין אמרה שניסתה תכניות אחרות להורדת משקל בעבר, אך היא תאמין עלתה שוב במשקל.

"אנשים מחמיאים וגם מופתעים שהצלחתי להישאר רזה כל כך הרבה זמן ואני עדיין משתנה; יש לי יותר מסת שריר עכשיו מאשר כשהתחלתי לרדת במשקל", היא אמרה.

ג'ואן היא הוכחה חיה שהכל אפשרי עם מאמץ וכוח רצון. גיל הוא לא תירוץ לחיים לא בריאים וגוף לא חטוב. האישה הזו היא השראה אדירה!

שתפו אם גם אתם התרשמתם מההישגים האדירים של ג'ואן.

אחות מצאה תינוק בוכה בבית החולים, המצב נהיה גרוע יותר כשהרימו את השמיכה שלו

להיוולד עם מום זה דבר אחד, אבל להידחות על ידי האמא בגלל המומים האלה זה כבר סיפור אחר לגמרי.

זה בדיוק מה שקרה לגייב הקטן. הוא היה בן כמה ימים בלבד כאשר הוא איבד הכל.

הוא נולד בברזיל, וכשהיה בן יומיים בלבד, אמא שלו נטשה אותו בבית יתומים.

כשהאמא ראתה אותו, היא התאכזבה והחליטה לנטוש אותו.

שם הוא היה, שכב לבדו במיטה כל היום. בגלל המצב של גייב, הסיכוי שיאמצו אותו היה קלוש.

אבל אמא אחד עמדה לשנות הכל.

לפני 19 שנים גייב נולד בברזיל, בלי ידיים ובלי רגליים.

הרופאים מהר מאוד הבינו שהוא סובל מבעיה נדירה בשם תסמונת האנהארט המאופיינת בגפיים, פה ולסת שלא התפתחו. במקרה של גייב, אף אחת מהגפיים לא גדלה.

לפי הארגון הארצי למחלות נדירות, תסמונת האנהרט היא מום מולד נדיר ביותר שהגורם אינו ידוע.

אמו הביולוגית של גייב לא רצתה אותו, אז היא השאירה אותו שם בבית החולים.

העתיד של גייב לא נראה מזהיר. ונראה היה שהגורל רוצה שיחיה חיים של בדידות מרותק למיטה. הסיכוי שמישהו יאמץ אותו היה קטן מאוד, בגלל שהוא לא נראה כמו ילדים אחרים.

אבל יום אחד בארצות הברית, ג'אנל אדמס ראתה תמונה של גייב כשהייתה בקניות בסופר מרקט והחליטה שהיא רצה לעזור לו.

אנשים רבים שראו את התמונה וודאי הרגישו אותו הדבר, אבל ג'אנל לא הצליחה להוציא את התמונה של הפעוט מהראש שלה.

באופן אינסטינקטיבי ג'אנל ידעה שהיא רוצה להעניק לילד הזה בית.

ג'אנל ובעלה, שגרים באוהיו, כבר היו הורים ל 13 ילדים, והוספת ילד נוסף למשפחה לא הייתה החלטה קלה.

"היו לנו את החששות שלנו, אבל לא הצלחתי להפסיק לחשוב על הילד המתוק והקטן הזה בלי משפחה, בלי ידיים ורגליים שנמצא כל כך רחוק מאיתנו", אמרה ג'אנל.

אבל ג'אנל הצליחה לאתר את בית היתומים בו גייב חי והחלה בתהליך האימוץ.

התהליך היה איטי מאוד, אבל כאשר הם סיימו עם כל הניירת, ג'אנל ובעלה, רון, סוף סוף יכלו לטוס ולאסוף את הבן המאומץ החדש שלהם.

זו הייתה אהבה ממבט ראשון. גייב הצטרף למשפחה כשהיה פעוט ופשוט פרח בחזקתם.

מגיל צעיר גייב החל להשתמש בכיסא גלגלים, אך ההורים היו נחושים שהבן שלהם יהיה עצמאי עד כמה שרק אפשר.

כשהיה בן 12, גייב יכל לעשות כמעט כל דבר שילדים בני גילו עושים, למרות המוגבלויות שלו.

הוא ידע להתלבש לבד, ללכת, לאכול, ולשחות. והוא אפילו ידע לעלות במדרגות בלי עזרה של אף אחד.

"אני יכול לעשות את זה, ואני עושה את זה עם חיוך", אמר גייב.

בבית הספר גייב ניסה להתקבל לקבוצת הריקוד כדרך להכיר חברים – וגילה שהוא יכול להשתמש בגוף שלו ללא הגפיים כדי לרקוד ברייקדאנס בצורה נפלאה.

אחרי שסיים את התיכון גייב המשיך להוכיח את העצמאות שלו, כשעזב את בית הוריו והחל בקריירה של נואם מוטיבציה.

ההורים של הילד רצו שיהיה עצמאי ושלא יצטרך להיות תלוי באחרים כל חייו.

"המטרה שלנו תמיד הייתה לאפשר לגייב את החופש לבחור, וידענו שזה יקרה רק אם הוא יהיה עצמאי", אמר אביו של גייב.

אבל זה לא תמיד היה קל.

בזמן שאחים שלו חוו את בית הספר בצורה רגילה יותר ר- מסיבות, קבוצות ספורט ודייטים, עבור גייב זו הייתה חוויה יומיומית קשה של הצקות ובריונות.

"הייתי בשיעור אמנות יום אחד והמורה ביקשה מאיתנו לבקר את העבודה של האדם שלידנו. אז ילד אחד אמר לי: 'נראה שאלוהים עשה טעות איתך'. חזרתי הביתה באותו היום ופשוט נשברתי. לא הצלחתי להוציא את זה מהראש שלי", אמר גייב.

כשמשפחת אדמס אימצה את גייב, הם חשבו שהם רק מצילים אותו מחיי בדידות במיטת בית החולים.

אבל מהר מאוד הבינו שזה היה גייב שהציל אותם. הוא לימד אותם על מה שבאמת חשוב בחיים. והוא לימד אותם לעבוד קשה יותר ולעולם לא לוותר.

"שנאתי את ההורים שלי שהכריחו אותי לעשות את כל העבודה הקשה הזו, אבל עכשיו אני מסתכל עליהם ומודה להם שהם דחפו אותי להיות עצמאי ולהיות שהאדם שהם ידעו שאני יכול להיות", אמר גייב.

מהתחלה, ג'אנל ורון התייחסו לגייב כאחד משלהם. וככל שהילד למד עוד ועוד על עצמו, כך הוא נהיה עצמאי יותר.

מאז שהפך לחלק מנבחרת הריקוד של בית הספר, גייב לקח חלק בתחרות ריקוד, הגיע למקום השני ואפילו התארח בתכנית טלוויזיה.

וככל שהביטחון שלו כרקדן גדל, גייב החל בקריירה של נואם מוטיבציה.

"אני נואם כבר כארבע שנים וזה די מטורף עם כל המקומות שזכיתי לראות וכל האנשים המדהימים שזכיתי להכיר ולשמוע את הסיפורים שלהם ועל איך אני יכול לעזור להם", הוא אמר.

גייב הוא לוחם אמיתי שמפיץ אהבה לכל מי שהוא פוגש. הבחור הצעיר והמדהים הזה הפך להשראה ענקית עבור כולם.

בבקשה שתפו את הסיפור של גייב עם החברים שלכם אם גם אתם קיבלתם השראה מהגישה המנצחת שלו!

אמא הייתה משותקת אחרי הלידה – ואז הסתכלה על האחות ולחשה 5 מילים שהכניסו את הרופאים לפניקה

הולי גרלק מקנדה, חלמה להיות אמא מאז שהייתה ילדה קטנה. ואז בגיל 26, היא הגשימה את החלום.

הולי ילדה בת בשם קייסי. הלידה עברה בצורה טובה והאמא הטרייה הייתה מאושרת להביא את בתה האהובה הביתה מבית החולים.

אך מה שהיא לא ידעה זה שהחיים המאושרים שלה עומדים לקבל תפנית דרמטית וטרגית – מספר שבועות בלבד אחרי הלידה.

הכל החל כאשר הולי הרגישה כאב חד בצוואר וחולשה ברגליים.

המצב שלה הדרדר במהירות והיא הלכה לבית החולים.

כאשר הרופאים בדקו את הולי, הם הבינו עד כמה המצב רע. האמא הטרייה הייתה משותקת מהצוואר מטה.

הולי מיד התאשפזה בטיפול נמרץ.

היא אובחנה עם תסמונת גאיין-בארה או GBS. המחלה הנדירה מאופיינת בשיתוק של הרגליים והידיים, אשר מתגבר תוך מספר ימים או שבועות.

לפי הרופאים, הלידה של הולי כנראה הייתה הטריגר למחלה.

לפני המכון הלאומי לבריאות של ארצות הברית הסיכוי לחלות במחלה הוא כ 1 ל 100,000.

התסמינים יכולים להיעלם מעצמם, אבל ברוב המקרים יש צורך בטיפול, ובמקרים קיצוניים, יש צורך באשפוז בטיפול נמרץ.

הולי למשל הייתה משותקת והייתה זקוקה למכונת הנשמה כדי לנשום. כל מה שהיה אפשר לעשות זה לחכות עד שתחלים, אבל היא מן הסתם סבלה מכאבים עזבים.

בשלב מסוים, הולי לחדשה לאחות 'אני סובלת מכל כך הרבה כאב' – משהו שהדאיג מאוד את הרופאים.

אך למרבה המזל, להולי היה משהו שנתן לה כוח להמשיך להילחם: בתה התינוקת.

הולי עשתה כמיטב יכולתה כדי לנסות ולפגוש את הבת שלה בכל יום, אפילו שזה היה לה קשה מאוד.

ולמרות שהמחלה שיתקה כל שריר מתחת לצווארה, הולי לא ויתרה. בעזרת מעלית, היא הצליחה לצאת מהמיטה ולשבת על כיסא.

היא בקושי יכלה לדבר, אך ניסתה לחקות מילים של קרובי משפחה ושל הצוות הרפואי כדי לתקשר.

הולי פגשה את בתה בכל יום, למרות שלא יכלה להיות האמא שרצתה להיות, וזה שבר לה את הלב.

אחרי שבועות שנשמה בעזרת מכונה, קרה דבר מדהים שנתן להולי את התקווה שכל כך הייתה זקוקה לה – היא הצליחה לנשום בכוחות עצמה!

אחרי זמן קצר, השיתוק בידיים החל להיעלם.

אחרי 70 ימים, הולי יצאה מטיפול נמרץ. היא יכלה לדבר שוב ולשבת בכיסא גלגלים.

הולי התחזקה עם כל יום שעבר, ואחרי 78 ימים, היא החלה פיזיותרפיה – והדבר החשוב ביותר היה לאמן את רגליה. ביום 87, הולי הצליחה לעמוד בפעם הראשונה בשלושה חודשים.

הולי עבדה על הכישורים המוטוריים שלה והמשיכה לאמן את הרגליים והידיים עד שתהיה חזקה מספיק לעשות את הדברים שרצתה…

…להחזיק את בתה בת 4 החודשים ולהחזיק אותה בידיים!

אחרי 94 ימים, הולי הצליחה ללכת בעזרת הליכון.

ואחרי 126 ימים, היא הורשתה לחזור הביתה.

הולי הייתה צריכה ללמוד מחדש פעולות בסיסיות, כולל הברשת שיערה וצחצוח השיניים, כתיבה, אכילה ועוד.

ואם זה לא היה מספיק, תראו מה היא הצליחה לעשות שנה לאחר מכן…

עכשיו הולי נמצאת בכושר הטוב בחייה!

היא חיה את החיים במלואם, משהו שהרגיש בלתי אפשרי כאשר הייתה חולה.

בעזרת כוח הרצון והכוח הפנימי שלה, הולי הצליחה לגבור על המחלה שכמעט גבתה את חייה.

אם לא האהבה של אמא לבת שלה ולולא התמיכה של היקרים שלה, הסיפור של הולי היה מסתיים אחרת.

וגם לצוות הרפואי מגיעות המחמאות, מכיוון שבלעדיהם, הולי לא הייתה נמצאת איפה שהיא נמצאת היום.

כולנו צריכים ויכולים לקבל השראה מהולי. אישה מדהימה שלא ויתרה לרגע.

אמא הכינה עפרונות "מיוחדים" כדי לעזור לבן שלה, עד שהמורה גילתה והגיבה בצורה עוצמתית

כשאנחנו שולחים את הילדים שלנו לבית הספר בכל יום, אין לנו מושג מה היום מכין להם או איך הם ירגישו כל היום עם המורים והחברים שלהם לכיתה כשהם רחוקים מהבית, במיוחד כשהם קטנים.

רוב הילדים יודעים כשאוהבים אותם אבל תזכורת קטנה במהלך היום אינה מזיקה.

אמא אחת החליטה לקחת את זה לרמה אחרת לגמרי כאשר שלחה את הבן שלה לבית הספר. המאמץ שלה לא רק עשה את היום שלו בבית הספר אלא גם ריגש מורה עד כדי כך שהיא הייתה חייבת לשתף את זה בפייסבוק. לא היה לה מושג איזה תגובות היא תקבל.

אמנדה קוקס לימדה את הכיתה שלה כאשר ביקשה מהתלמידים לשתף את העפרונות שלהם כי שלה עמדו להיגמר.

"היום לא היו לי הרבה עפרונות אז ביקשתי מכל הילדים להוציא את כל העפרונות שיש להם בשולחן הלימודים. אחד התלמידים שאל אותי אם הוא יכול לשמור את העפרונות שאמא שלו נתנה לו לבית ספר", היא כתבה בפייסבוק.

‘הלב שלי נמס’

היא הסכימה, ואז הילד החליט שהוא רוצה להראות חלק מהעפרונות לחברים שלו לכיתה.

מאוחר יותר, בזמן שאמנדה חידדה את העפרונות, היא הבחינה שיש מסרים קטנים בכתב יד על  העפרונות; "מה שהיה כתוב עליהם המיס לי את הלב", היא הוסיפה.

על העפרונות היה רשום:

אתה מוכשר. זו תהיה שנה נפלאה. אתה יצירתי. אתה מדהים. לעולם אל תוותר. אתה יכול לעשות את זה. יש לך ידע. אתה גאון מתמטיקה. אתה אינטליגנטי. אני גאה בך כל יום. אני אוהבת אותך. אתה גאון. אתה נפלא. אתה יודע לפתור בעיות. תגשים את החלומות שלך. אתה מושלם. אני גאה בך. אתה תשנה את העולם. אתה מדהים. אתה הכי טוב. אתה חשוב.

אמנדה שמה לב שהילד כלל לא נבוך מהעפרונות, אלא שיש לו בטחון עצמי והוא התלהב מהם מאוד, כל כך התלהב, "שהוא רצה להראות אותם לחברים שלו לכיתה".

היא הוסיפה, "אלו הדברים שעלינו להזכיר לילדים שלנו (שני ההורים, וגם מורים). דמיינו את המבט של הילד כשמזכירים לו בכל יום שהוא חשוב, מוכשר, נאהב, חכם, ועוד כל כך הרבה דברים".

‘תאמינו בהם’

אמנדה מפצירה בכולם למצוא דרכים להזכיר לילדים שלהם שהם מיוחדים.

"עזרו להם לדעת שמשישהו מאמין בהם וגאה בכל מה שהם עושים. אפילו אם אתם חושבים שזה 'צ'יזי' או שאין לכם זמן או שלא תהיה לזה השפעה. זכרו שיתכן ואתם היחידים שאומרים ומזכירים להם את הדברים האלה וכל ילד צריך לדעת מה הוא שווה", היא אמרה.

הפוסט של אמנדה בפייסבוק קיבל מאות אלפי לייקים ומאות אלפי שיתופים תוך שבוע אחד בלבד.

כל ילד צריך לקבל תזכורת לכמה שהוא מיוחד. זה נותן לו בטחון לעשות דברים להיות נחמד וטוב לאחרים.

בבקשה שתפו כדי לתת השראה לאחרים.

ילד אוטיסט נכשל במבחנים בבית הספר – המורה שלחה אותו הביתה עם מכתב עוצמתי שהפך ויראלי

לגדל ילד עם קשיי למידה זה לא פחות מתגמל מאשר לגדל ילד בלי, אבל אפשר לומר שזה לא קל.

בזמן שהורים לילדים בלי קשיי למידה דואגים בקשר לכל הדברים הרגילים שאמא או אבא דואגים להם, ההורים לילדים שנולדים עם אוטיזם דואגים הרבה יותר.

יותר מכך, בנוסף לכל הדאגות של ההורים, הילדים עצמם יכולים לפעמים להתקשות בסביבות לחוצות. אין דוגמא טובה יותר לכך מאשר בית הספר, שם הציונים משחקים תפקיד מרכזי בהתקדמות שלכם.

בן טוויסט בן ה 11 חי עם אוטיזם, ואמא שלו, גייל, קיבלה הפתעה ענקית כאשר בית הספר של בנה שלח להם מכתב הביתה אחרי שהוא נכשל בבחינות לקראת חטיבת הביניים.

כשגייל קיבלה את המכתב מבית הספר של בן, יסלחו לה שהיא ציפתה לקבל משהו בו יהיה רשום שהוא צריך לעבוד קשה יותר כדי לשפר את הציונים. אך במקום, המכתב הכיל מילים אחרות לגמרי.

האנשים הטובים בבית הספר במרסיסייד נתנו לבן מנה גדושה של ביטחון עצמי. למרות העובדה שהוא נכשל במבחנים, המורה שלו זיהתה שמה שהוא צריך זו תמיכה ולא גינוי.

המכתב

גברת קלרקסון שלחה אותו הביתה עם מכתב מרגש שמיידע אותו עד כמה כישרוני הוא, ומה הוא מביא לשולחן.

במכתב היה כתוב:

“בן היקר,

אני כותבת לך כדי לברך אותך על הגישה וההצלחה על סיום השלב המרכזי של הבחינות.

גיל, לין, אנג'לה, סטף ואן עבדו כל כך יפה איתך השנה והתקדמת בצורה מופלאה.

כתבתי לך ולהורים שלך כדי לספר לכם על תוצאות המבחנים.

דבר מאוד חשוב שאני רוצה שתדע זה שהמבחנים בודקים מעט מאוד מהיכולות שלך. הם חשובים והצלחת כל כך טוב, אבל בן טוויסט מורכב מכל כך הרבה כישורים וכישרונות אחרים שאנו בבית הספר רואים ומודדים בדרכים אחרות".

התגובה

אחרי שקראה את המכתב, אמו של בן, גייל, מצאה עצמה פורצת בבכי.

במכתב של גברת קלרקסון הייתה רשימה של הדברים בהם בן טוב, דברים שמבחן בית רגיל רגיל לא מודד.

"כישרונות אחרים שיש לך שהמבחנים האלה לא מודדים כוללים – הכישרונות האמנותיים שלך, היכולת שלך לעבוד בצוות, הביטחון העצמי הגדל שלך, היכולת שלך להביע את דעתך, היכולות שלך בספורט, היכולת שלך להכיר ולהשאיר חברים חדשים, היכולת שלך לדבר ולהעריך את ההתקדמות של עצמך, כישורי העיצוב והבנייה שלך, הכישורים המוזיקליים שלך.

אנו כל כך שמחים שכל הכישרונות והכישורים האחרים האלה הופכים אותך לאדם המיוחד שאתה וכל אלו הם דברים שאנו מודדים ומבטיחים לנו שאתה מתקדם וממשיך להתפתח כאדם צעיר, נפלא וחיובי.

כל הכבוד בן, אנו גאים בך מאוד.

בברכה,

גברת קלרקסון".

העולם זקוק לעוד מורים כמו גברת קלרקסון! היא בקלות הייתה יכולה לשלוח מכתב רגיל לאמא של בן ולכתוב שהוא צריך להשתפר או לשנות משהו. אבל היא לא עשתה את זה, בגלל שהיא הבינה שהיכולות של בן מתבטאות בדרכים אחרות.

אנו מקווים שבן יקח את המילים החמות של המורה שלו ללב וישתמש בהן כדי לזכור שהערך שלו לא נמדד במבחן רגיל של בית ספר.

שתפו את הכתבה אם אתם חושבים שמגיעות לגברת קלרקסון את כל המחמאות שבעולם!

האישה הזו שקלה יותר מ 400 ק"ג, אבל אתם לא תאמינו איך היא נראית היום

מיירה רוזאלס הייתה מרותקת למיטה במשך שנים והייתה תלויה לחלוטין במשפחה שלה שתדאג לכל צרכיה. היא שקלה 467 ק"ג.

rz1

רוזאלס בת ה 35 מלה הויה, טקסס, הייתה אחד האנשים הכבדים בעולם



rz2

היא איבדה את בנה ב 2008

rz3

אחותה לא הצליחה לטפל בשני הילדים שלה, אז מיירה רצתה לקחת עליהם אחריות. אך המשמעות הייתה שהיא תצטרך לתפקד באופן עצמאי בחיים שלה. 

rz4

מיירה החליטה לעשות ניתוח דרמטי להורדת משקל. השלב הראשון היה להביא מומחי רפואה שיעבירו אותה פיזית לבית החולים

rz5

היא עברה 11 ניתוחים להורדת משקל

rz6

היא עברה ניתוח בריאטרי והסירו את העור העודף

rz7

אבל החלק הקשה היה ללמוד לאכול נכון ולעשות התעמלות

rz8

הוא הורידה 45 ק"ג ב 10 הימים הראשונים

rz9

והיא כבר לא נראית כמו אותו אדם

rz10

מה שיותר מדהים זה שהיא לא סבלה מפגיעות פנימיות בעקבות הסרת המשקל האדיר



rz11

היום היא בריאה ומאושרת ומופיעה בתכניות טלוויזיה כדי לשתף את הסיפור מעורר ההשראה שלה

rz12

התמונה שלה בביקיני על החוף היא השראה למיליונים. הסיבה? תראו כאשר המצלמה מתרחקת

איימי קופלנד בת ה 24 היא סטודנטית באוניברסיטת ג'ורג'יה. לפני זמן לא רב היא יצאה לחופשה עם חברים לפני שהיא מקבלת את התואר.

יום אחד, הם החליטו ללכת לטיול לאגם קטן, שם הם עשו אומגה מעל המים.

אבל מה שאיימי לא יכלה לדעת, זה שרגעים אחר כך החיים שלה ישתנו לנצח.

האומגה על פניו נראתה בטוחה לגמרי…

yy1



אבל כאשר הגיע תורה של איימי לגלוש במורד האומגה, משהו השתבש. הכבל נקרע ואיימי נפלה..ואיבדה את רגלה באותו היום.

yy2

איימי נלקחה לבית החולים, אבל הטרגדיה לא עצרה שם.

הרופאים גילו משהו גרוע בהרבה. בקטריות אוכלות בשר זיהמו את הפצע, ואיימי בת ה 24 הייתה על סף מוות.

yy3

אחרי 11 ניתוחים ושיקום ארוך וקשה איימי שרדה, אבל הרופאים נאלצו לכרות את שתי ידיה ורגליה

yy4

לאט לאט איימי החלה להסתגל לחייה החדשים, ועכשיו מספר שנים אחרי התאונה, התמונה של הלוחמת הזו הפכה ויראלית, נותנת השראה למיליוני אנשים מסביב לעולם.

yy5



הנה, לובשת ביקיני על החוף, איימי גאה להציג את הגוף שלה, עם הצלקות ובלי ידיים ורגליים.

היא כתבה: "לקח לי הרבה זמן להרגיש בנוח ולקבל את הגוף החדש שלי. כולנו נוצרנו עם פגמים ויש כל כך הרבה יופי בפגמים ה אלה. הצלקות בונות אופי! זה לא מה שיש לך – אלא מה שאתה עושה עם מה שיש לך זה מה שבאמת נחשב".

yy6

צפו בסיפור הגבורה של איימי בסרטון למטה: