ב 14 לאוגוסט הגארד של הלייקרס ג'רמי לין קיבל כבוד בדמות פסל שעווה במוזיאון מאדאם טוסו בסן פרנסיסקו.
באופן טבעי, לין קיבל הזדמנות למתוח את האוהדים שלו כשהתחזה לפסל שעווה.
יוסטון רוקטס יפגשו היום עם כרמלו אנתוני, והם דאגו שהטיוטה סנטר יהיה מוכן לקראת הפגישה.
תליית שלט זו דרך טובה ליצור רושם ראשוני, אבל זה לא נותן להם יתרון בתחרות, כשגם הבולס דאגו לקשט את האולם הביתי שלהם עם שלטים ותמונות של מלו.
אבל הרוקטס כן לקחו את השלט שלב אחד קדימה.
עם דווייט האוורד וג'יימס הארדן בסגל, צירוף של כרמלו אנתוני יפוך את רוקטס למועמדת לאליפות באופן אוטומטי.
אבל השלט של הרוקטס שמברך את כרמלו אנתוני עלול לגרום לג'רמי לין להרגיש קצת לא בנוח. אנתוני לובש את הגופיה מספר 7, ועם איזה מספר ג'רמי לין משחק?
ג'רמי לין הגיב בטוויטר בנושא:
Luke 6:29 – If someone slaps you on one cheek, turn to them the other also. If someone takes your coat, do not withhold your shirt from them
— Jeremy Lin (@JLin7) July 2, 2014
@EmodMarco im entitled to standup for myself/say i felt disrespected as i did thru tweet but point is love unconditionally/as jesus loved me
— Jeremy Lin (@JLin7) July 2, 2014
אז איך ג'רמי לין אמור להרגיש אחרי שהוא ראה שפשוט נתנו את המספר שלו לכרמלו אנתוני?
הרבה מהמתרחש לאחרונה בעולם הספורט מאופיין בשאלות על טיבה של הרמה. בין אם זו עיתונות הספורט, בין אם זה ג'רמי לין שצץ משום מקום, ובין אם זה ארסן ונגר שיקום וילך. טור שהוא בין מחאה להצדעה
עיתונאות לשמה
בשבועות האחרונים נעשה שינוי מסוים מטעמם של שני העיתונים הגדולים במדינה, "ידיעות אחרונות" ו"מעריב". פתאום החלו לחשוף שם את האמת שמאחורי המחאה של אוהדי הפועל תל אביב כלפי אלי טביב. לפתע הם גילו פרשיות מביכות, תביעות וחובות. כל אלו שעדיין טוענים לשד הגזעני שבוקע מפי אוהדי הקבוצה, כדאי לכם לשים לב לאותן הידיעות. מדובר בעיתונאים בכירים שחושפים בזה אחר זה, עוד מעשה לא ברור שעשה בעל הבית של המועדון. רק דרך העברת המסרים התקשורתיים הללו, יוכלו אוהדי הפועל לצאת מנצחים, וללכת עם האמת שכל כך אמיתית מבחינתם. כשמגיע אז מגיע, נדמה כי מעמד העיתונות מקבל עתה את ערכו מחדש, והכל בגבולות המותר.
שאלה של רמה
ההפתעות בסיבוב הקודם בגביע המדינה המחישו כי רמת הכדורגל בארץ הולכת לאבדון. סינדרלה אחת זה עניין שגרתי, אך כשזה קורה פעם אחר פעם, ושהבדלי הרמה בין הליגות לא ניכרים בצורה בולטת, אפשר לומר כי המצב בכי רע. עזיבתם של כל הלגיונרים פגמה ברמת הכדורגל בארץ בצורה טוטאלית, כזו שאין ממנה מרפא. הרי היום אפילו שחקנים בליגה א' יכולים למצוא עצמם תוך חצי עונה בליגה הבלגית. ועם זאת יש לכך גם פן חיובי. כישרונות רבים שמסיימים מחלקות נוער של מועדוני ליגת העל, נזרקים לחפש לעצמם קריירה, חלקם שלא בצדק ולא מטעמי חוסר בכישרון. אז הנה באמצעות צמצום הפערים הזה, הם יכולים לפתע להיות אלו שיחזרו למרכז הבמה. ליגת העל מחפשת כוכב נולד
זהו. כנראה שאמש נחרץ גורלו של ארסן ונגר כמאמן ארסנל. הצרפתי בן ה-62, יארוז את עצמו בתום העונה ויחזור לאחר כמעט 16 עונות לחפש לעצמו מקום אחר. הוא האיש שבנה את המכונה שנקראת ארסנל, הוא האיש שאמון על תוצרת כמו ססק פאברגס ואפילו תיירי הנרי, אך הוא האיש שלא הביא תואר כבר שבע עונות, ולאוהדים נמאס. עולם הספורט נמדד בהישגים, וכשהם לא מגיעים, גם הגדולים ביותר, וונגר הוא אחד כזה, צריכים לשלם בכיסאם. לא נורא ארסן, הפרוייקט הבא ממתין ממתין מעבר לחלון.
Made In Taiwan
מה לא נכתב או נאמר על ג'רמי לין, הרכז החדש והסנסציוני של הניו יורק ניקס. הוא משולהב להצליח, הוא טורף, נמרץ, רץ וקולע, וגם מסוגל לחבר את הליגה של דיוויד סטרן למזרח הרחוק ולהגדיל את ההכנסות, אך האם הפיכתו תוך שבוע לאייקון כה גדול, לא רומזת כי הרמה ב-NBA נמצאת בנסיגה כלשהי. כישרון יש לבחור, אבל מכאן ועד להפוך לכוכב שיגיע לאולסטאר יש עדיין זמן רב. אתם מתארים אותו משיג את אותם ההישגים גם מול ג'ורדן, מג'יק או ג'ון סטוקטון?