זה כנראה ה Rant הכי טוב בהיסטוריה של הספורט הישראלי.
אוהד בני יהודה בשם גילי כהן הקליט עצמו עם מסר חד וברור לשחקני הקבוצה.
שני משפטים שצריכים להיכנס לפנתאון הם: "עד שהיה לי כל שבת שלוש שעות לברוח מהאישה והילדים באתם לי יום שישי? אני לא צריך אתכם יום שישי! יום שישי גם ככה הולך לחמותי". גאון!
והמשפט השני: "אם אתם לא עולים ליגה השנה אני דורס את עצמי ומשאיר מכתב בגללכם".
הבן אדם גאון! צפו בקטע הבלתי נשכח.
אחרי המשחק בין מכבי חיפה לבני יהודה כולם דיברו על העבירה המחרידה של רובן ראיוס על רפי דהן. עבירה שגמרה לו את העונה.
ראיוס יענש בחומרה אין ספק, אבל בתחילת המשחק אוהד קדוסי עשה לרובן ראיוס, מה שרובן ראיוס עשה לרפי דהן. מה ההבדל? התוצאה.
אם ראיוס לא קופץ ומנסה להתחמק, מי יודע איך זה היה נגמר.
טל אראיה כתב על זה טור נפלא. קראו אותו כאן.
תסתכלו טוב על הסרטון, קדוסי לא מנסה להגיע לכדור, קדוסי מנסה לפצוע. בדיוק כמו רובן ראיוס:
אחרי הטרגדיה שלשום, החלטתי להתייחס לנקודה אחרת במשחק, נקודה שלדעתי מסכמת הכל, אומרת הכל וחושפת הכל, הנקודה היא אוהד קדוסי והתיקול החריף שלו בתחילת המשחק, תיקול שלדעתי היה גורם מרכזי למשחק די עצבני או אלים באופן כללי.
הכניסה של קדוסי בראיוס בדקות הראשונות עוררה משחק עצבני, הכניסה הזאת היא שיחזור הכניסה של ראיוס בדהן, ההבדל העיקרי הוא שאם תוכלו לראות בהילוך החוזר, ראיוס ראה את כניסה קצת לפני וניסה לקפוץ מעליה, זה מה שהציל לו את הרגל.
אז מה ההבדל האמיתי בין הכניסות? התוצאה, אם ראיוס לא היה מנסה להתחמק מהכניסה הזאת אני מאמין שזה היה נגמר אחרת, הכניסות היו בדיוק אותו הדבר, קדוסי לא חיפש כדור, קדוסי לא חיפש חטיפה, גם כאשר רואים בבירור בהילוך החוזר שאין לו סיכוי לזכות בכדור, הוא המשיך עם תנופה מלאה אל תוך השוקית של ראיוס, אותו הגליץ' בדיוק.
שאף אחד לא ינסה אפילו לצייר לי את הכניסה הזו אחרת, באותו הרגע האמנתי שהכניסה הזו שווה אדום, וגם עכשיו, בלי קשר בכלל לטרגדיה שקרתה בסוף, אוהד קדוסי היה צריך לקבל אדום, הכניסה הייתה מדויקת לתוך הרגל, רוצים תיאור מדויק יותר? ממש מעל לקרסול ומתחת לברך, אל תוך הרגל ללא כוונה לזכות בכדור.
אני לא מבקש להעניש את אוהד קדוסי, לא זה מה שייתן לי תחושה טובה בחיים, זה לא יעזור לרפי דהן עם הרגל ובטח שלא יעזור לבני יהודה במאבקי התחתית, אבל אני כן מבקש פרופורציות. מזה פרופורציות? הפרופורציה במקרה הזה היא להבין שלא התוצאה תקבע את חומרת העבירה או צבע הכרטיס, אלא הדרך. המסר שמתפרש מהמשחק הזה שאם אתה גולש לרגל שחקן אבל לא "גומר" אותו, אתה תצא עם צהוב, אבל אם גרמת לנזק אתה תצא עם אדום, להפשיט לכם את זה? אז ככה… שברת? שילמת, מסר מאוד פשוט.
ממש בשבועיים האחרונים חזינו במשחק אלים בספרד, מולדתו של ראיוס. לאחר המשחק נפתחו דיונים בספרד ובכל העולם על אופן השיפוט הסלחני ועל חסרונותיו ויתרונותיו, רוב השחקנים טענו "תן לשחק", רוב הפרשנים אמרו "תוציא כרטיסים", השופטים חלוקים בתוך עצמם. בתוך אחד מהדיונים שהיו בערוצי הספורט בארץ שמעתי את שופט לשעבר טוען שחלק מהשחקנים יפרשו שיפוט סלחני בצורה חיובית, כלומר שהמשחק זורם, וחלק מהשחקנים יפרשו את זה כ"יאללה בוא נכסח". לצערי הרב המשחק בחיפה הוא דוגמא די טובה לנושא, במקום שהשופט יוציא כרטיסים, אחד אחרי השני, לפי החוקה, הוא לקח עמדה סלחנית שעוררה עצבים על המגרש.
לא, השופט לא אשם בעצביו של ראיוס, אבל השופט מנהל את המשחק, וכאשר אתה רואה שהמשחק לא משוחק, ובמקומו אנחנו רואים זירת איגרוף, אתה חייב להגיב, הגישה הסלחנית לא מתאימה למדינת ישראל, הקהל חם, השחקנים עצבניים וגם הפרשנים כועסים על כל טעות, אין מקום לסלחנות שיפוטית בזמן המשחק, אחריו אפשר לדבר בלי סוף, תוך כדי משחק השופט חייב להגיב.
לסיכום, אל תלבו את האש, תנסו לכבות אותה, אל תבזו אדם, תבקרו אותו, הכי קל זה פשוט לשפוך עוד דלק פנימה, המשחק הזה, לצערנו, נגמר בטעם רע, במקום לדבר על הבעיטה החופשית האדירה בדקות הראשונות, דיברנו על אלימות.
בדקה ה – 84 של המשחק בין מכבי חיפה לבני יהודה, כניסה מחרידה של רובן ראיוס עם הפקקים ברגלו של רפי דהן, זיכתה את הספרדי באדום ישיר.
במקום פרצה מהומה ושחקני הקבוצות החלו להחליף דחיפות וקללות. אמיר אדרי וגל כהן ספגו כרטיסים צהובים משי שטרית. כעבור כמה דקות נטש דהן את כר הדשא כשהוא נישא על גבי אלונקה.
צפו בכניסה המטורפת של רובן ראיוס:
המפגש בין הפועל תל אביב לבני יהודה אתמול סיפק ארבעה שערים וגם רגע מצחיק במיוחד. עם תרנגול.
התרנגול המפורסם של בני יהודה איכשהו עלה על המגרש בדקה ה – 18, מה שגרם לשופט להפסיק את המשחק.
מספר מאבטחים ניסו לתפוס את התרנגול, אבל לך תתפוס תרנגול, במיוחד כשמשטח רטוב, מה שגרם לאחד המאבטחים לדפוק גליץ' רציני.
בסופו של דבר לתרנגול נמאס מהמשחקים, והוא יצא בכוחות עצמו מתחומי המגרש.
צפו ברגע המצחיק:
אליפות אחת, היסטוריה של מאבקי הישרדות בליגה הראשונה, בני יהודה יוצאת לדרך חדשה עם בעלים חדשים, לאחר 8 שנים בהן עמד בראש הניהול הבעלים היוצא חזי מגן. נראה שיותר מתמיד הציפיות השנה להתברג גבוה יותר בצמרת עקב כניסת הבעלים החדשים והרצון לשוב לשכונה ואולי לשחזר את שנת 90 המתוקה, יש רוח חדשה בשכונה ולאוהדים כבר אין סבלנות! בני יהודה פותחת עונה ומסכמת 75 שנות קיום והאריה משווע לשאוג בשנית.
זהו סיפור על קבוצה שנחשבת כדרך קבע בתור הצלע השלישית בעיר תל אביב וכאשר הקבוצה "מהשכונה" נפגשת מול יריבותיה לעיר המשחק מכונה "כדרבי קטן". אז איפה נעלמו להם ימי הזוהר של הזהובים משכונת התקווה? אותם ימים הזכורים לטובה בעיקר בתקופת ניקולאי קודריצקי המנוח, הידוע לשמצה בתור ה"צאר" אשר שיתף פעולה עם סמלים גדולים לא פחות כמו חיים רביבו, ה"אווירון" אלון מזרחי ומשה סיני המופלא אי אז בתחילת שנות ה-90.
אמנם בני יהודה איננה קבוצה עשירה בתארים (אליפות בודדה, פעמיים סגנית אלופה ושתי זכיות בגביע המדינה) אך עם כניסתם הצפויה של הבעלים החדשים שון מקייטן וקובי אברמוב שיחלו לתמוך כלכלית בקבוצה החל מהעונה הנוכחית וישמשו כבעלים פורמליים בסוף עונת 2011-2012, הציפיות עולות ובטח לבטח עקב הניסיון העיקש בשנים האחרונות ויש לציין גם ההתמדה בלנסות לעלות לשלב הבתים של הליגה האירופית. (צעד משמעותי לציון התקדמות בכדורגל הישראלי יחד עם הריבוי ביצוא שחקנים בשנים האחרונות בכלל ובפרט השנה). בחמישי תנסה לסגור את ההעפלה לשלב המוקדמות השלישי בליגה האירופית מול סנט ג'וליה, אותה ניצחה הקבוצה בשבוע שעבר 0-2 בחוץ.
קיצור ימי התהילה
האליפות מגיעה לשכונת התקווה בפעם הראשונה בהיסטוריה! דווקא לאחר עונה שבה ניצלת בני יהודה מירידה לליגה השנייה עם הבאזר. בעונת 89-90 שיחקו שמות גדולים בדמות משה סיני (יותר מ-14 כיבושים בעונת האליפות), רוני לוי, יעקב אסייג שעמד בקורות השער (כיום מאמן השוערים נאמן), גיא שרעבי, חזי שירזי המיתולוגי (אחראי לא קטן להישארות הדרמטית של בני יהודה בליגת העל לפני מספר שנים), יוסי גורדנה וניר מנחם יחד עם המאמן גיורא שפיגל שרשם אליפות אחת במועדון בארבע שנות אימון. ( זכה באליפויות גם עם מכבי נתניה, בית"ר י-ם ומכבי חיפה)
עיקר כוחה של הקבוצה שמזוהה כל כך טוב עם "התרנגול" (קמע המזל בשכונה) היה המגרש הביתי בשכונת התקווה ליד צומת ההגנה. "כל קבוצה שהגיעה לשכונה פשוט הייתה משקשקת לפני העלייה לכר הדשא, האווירה הייתה מדהימה ומחשמלת", תיאר את אותה עונה הכוכב, משה סיני. השחקן שהגיע מהפועל ת"א בתחילת אותה שנה והיה מבוקש בכל קבוצות הצמרת (בית"ר י-ם, מכבי ת"א וחיפה) סימן לעצמו מטרה – זכייה בתואר עם קבוצה קטנה וכך אכן היה.
לא כל הנוצץ זהב תמיד
לא תמיד הכול היה ורוד. סימן ההיכר של הקבוצה מן השכונה הוא יכולת ההישרדות של הקבוצה להישאר בליגה הראשונה כמעט בדקה ה-90, ממש היאחזות בקרני המזבח.
בעונת 2001 בני יהודה כמעט עושה זאת שוב, (הישארות בליגת העל ממש בשנייה האחרונה לפני שריקת הסיום) אך הפעם זה לא הצליח והפסד 3-1 לקבוצה מעיר הנמל – אשדוד, תחת שרביט האימון של אלי אוחנה יורדת הקבוצה לליגה השנייה לאחר 17 שנים בליגה הראשונה ומתוכן זכייה היסטורית באליפות המדינה.
באותה עונה לבשו את המדים הזהובים בין היתר אסי בלדוט (שבצעירתו נחשב להבטחה גדולה, כיום משוטט בין הקבוצות הבינוניות), יעקב אסייג (השוער בלי נגמר),שוקי נגר האגדי ועוד. דווקא מי שנעץ את המסמר האחרון בסוף עונת 2001 הוא החלוץ עופר שטרית שנזרק מהקבוצה שנה קודם לכן.
עד שנות ה- 2000 בני יהודה הייתה קבוצת תחתית אשר מידי עונה נהגה להילחם על הזכות לשחק עוד עונה בליגה הראשונה בישראל. מתחילת העשור כמעט הפכה בני יהודה לקבוצת מרכז טבלה ומעלה, כאשר ההופעות הרצופות במוקדמות הליגה האירופית מהוות הוכחה חותכת לדבר.
זה שהלך וזה שבא
חזי מגן הבעלים היוצא של בני יהודה עוזב בטעם מר את הקבוצה בחוויה שאינה קשורה לכדורגל אלא לענייני פלילים ששמו נקשר בהם. לא פעם רטן והלין הבעלים היוצא של בני יהודה שאוהדים לא תומכים מספיק בקבוצה והביקורת שהם מעבירים עוברת כל גבול ומגוחכת. השיא הגיע כאשר טען מגן בחודשים האחרונים כי האוהדים מקללים בחירוף נפש וקשה לו לישון עקב המצב הקשה. אבל את מגן נזכור בעיקר בגלל תרומתו הגדולה לקבוצה שאותה ניהל, ומעל הכול ההשקעה הגדולה בנערים, את היותו שותף פעיל במכירות ההתאחדות לכדורגל ותשוקתו הגדולה למשחק.
שון מקייטן עולה לתודעה שלנו תחילה כקונה פוטנציאלי לקבוצת מכבי ת"א לפני מספר שנים (2007) לפני שזו נמכרה מידיו של לוני הרציקוביץ לאלכס שניידר. הרבה מידע על איש העסקים מקייטן אין לנו, מלבד זה שהוא מנהל עסקי פתרונות דיור באטלנטה שבארה"ב, אמור היה להופיע בדירוג רשימת 400 העשירים בארה"ב, ובמגזין"פרובס" במקום ה-64 וניסיון להיכנס לחברה המצליחה "GOOGLE".
סביר להניח שהמידע לגביי הרוכשים החדשים של הזהובים יזרום אלינו במשך השנה הקרובה.
העתיד?!
האוהדים עצמם שואפים לחזור לימי היפים של שנות ה-90 באצטדיון הקטן בשכונת התקווה, להחזיר את התרנגולות המוכרים לפאתי המגרש ובעיקר להוסיף את הליטוש הנוסף (תקציב גדול יותר) אשר ישדרג את הקבוצה כמה מקומות מעלה בטבלה וישבור את ההגמוניה מחיפה והפועל. מה צפוי? יוסי אבוקסיס הצטרף לאחר סילוק לא נעים עקב סאגת " הראל VS טביב". כאמור בעקבות אי שביעות רצון מהשכר שהציע לוטביב, פנה מאמן "הזהובים" כיום להראל בבקשה לשדרוג ההצעה, אך למרבה ההפתעה שילם על כך במשרת האימון לטובת דרור קשטן שחוזר למתחם חודורוב, ובכך אבוקסיס ישוב לשכונה לאחר 17 שנה והפעם כמאמן ראשי בפעם הראשונה מבחינתו (לאחר ניסוי כלים חלקי אשתקד כעוזר מאמן בהפועל).
מלבד עזיבתו של אחד מכוכבי הקבוצה בשנתיים האחרונות, לירוי צעירי שעבר למכלן הבלגית, הסגל בשכונה לא עבר שינויים דרסטיים כאשר בין המתאמנים מידי יום אפשר למצוא את דלה איינוגבה, אביב חדד, שלו מנשה, פיני בלילי ופדרו גלבאן המופלא. כעת עם תזרים מוזמנים זמין יותר צריכה ויכולה הקבוצה מן השכונה להתחזק במספר שחקנים ולתקוע יתד בצמרת הליגה שלנו. לנו נשאר להמתין ולראות האם השינוי אכן יתחולל.