היא אחת השמות החמים בסבב האתלטיקה כיום, בגיל 28, אמנטל מונטשו פורחת ושורפת את המסלול. כשמדינה שלמה מאחוריה, האצנית ששמה את בוצואנה על המפה, בדרכה להיכל התהילה של היבשת האפריקאית. סיפור על גאווה לאומית בניחוח גבינת אמנטל
מי מכם מכיר את השם אמנטל מונטשו? כנראה שלרובכם השם לא באמת אומר משהו, אך מי שכן עוקב אחר תחרות ה"דיימונד ליג" – ליגת הזהב של האתלטיקה העולמית, זוכה השנה לגלות אצנית דגולה שעם אחר פעם מותירה את שאר הרצות ל-400 מטרים מתוסכלות.
לאט לאט, מהר
"אנחנו גאים בך אמנטל מונטשו" זעקו עיתוני בוצואנה, באוקטובר 2010 כאשר הפכה מונטשו לספורטאית הראשונה ששמה את המדינה הקטנה, זו שסמוכה לדרום אפריקה על מפת הספורט, לאחר שזכתה במדליית הזהב במסגרת תחרות בדלהי, הודו.
מונטשו שנולדה ביולי 1983, תמיד סומנה ככישרון גדול ביבשת השחורה, זאת למרות שבחרה להתאמן בעיקר בסנגל, בניגוד לאצנים רבים למרחקים קצרים, שבוחרים להתאמן במתקנים משובחים ותחת מאמנים מנוסים בארה"ב.
תחילת הדרך למרות הופעה במשחקים האולימפים באתונה, 2004, ואח"כ גם באליפות העולם באתלטיקה בהלסינקי, פינלנ ד, בשנה שלאחר מכן, לא הראתה כי הצלחות עשויות להגיע, ומונטשו סיימה את חלקה כבר במקצי המוקדמות.
המשך ההתמדה הביא ב-2007 להישגה המשמעותי הראשון כאשר זכתה בתחרות של כלל אפריקה באלג'יריה, אך בתחרויות בינלאומיות היא עדיין לא הצליחה להתברג לצמרת האצניות והגיעה רק עד חצי הגמר.
ב-2008 כבר התייצבה מעט יותר וגרפה את תואר אלופת אפריקה וכך גם הגיעה לאולימפיאדת בייג'ינג כאשר סוף סוף הצליחה להתברג למעמד הגמר, וסיימה רק במקום ה-8.
את הקפיצה הגדולה כאמור עשתה ב-2010. תחילה הצליחה לזכות באליפות אפריקה שנערכה בקנייה, ואח"כ רשמה ניצחון נאה במסגרת תחרות בין-יבשתית בספליט, קרואטיה, כאשר גברה על האצנית, דבי דאן מארה"ב ובכך נכנסה לתודעתם של חובבי האתלטיקה ככישרון בהתהוות. מונטשו נתנה נתנה חותמת לתהליך כאשר זכתה במדליית הזהב בטורניר בדלהי בסוף אותה שנה.
אצנים אפריקאים בכירים לשעבר, ביניהם פרנקי פרדריקס האגדי, הרעיפו שבחים על האתלטית מבוצואנה וקבעו כי עש ויה גם כן להיכנס להיכל התהילה של האתלטיקה האפריקאית, זאת לאחר שגרמה לגאווה לאומית אדירה במולדתה, והייתה לבוצואנית הראשונה שזוכה במדליית הזהב בתחרות בינלאומית כלשהי (קדמו לה שלושה אצנים שזכו במדליות הארד והכסף).
מזהב לשנת הכסף
שנת 2011 מאירה פנים למונטשו עד כה, ומסומנת כשנת הפריצה האמיתית שלה. מונטשו שמתמקדת רק בריצה ל-400 מטרים צברה עד כה 20 נקודות בטבלת ליגת היהלום. עליונותה ניכרת באופן ברור על שאר האצניות מלבד אליסון פליקס האמריקאית, תוצאותיה מקדימות כמעט בשנייה שלמה את המתמודדות מולה, ושנייה באתלטיקה היא המון זמן.
אמש במסגרת תחרות שהתקיימה ב"סטאד לואי השני", במונאקו, הצליחה מונטשו גם לשפר את שיאה האישי ולהעמידו על 49.71, מאית אחת אחרי שיאה האישי של פליקס באותה הריצה, ובכך המשיכה את מגמת השיפור שלה, כמעט חודש לפני אליפות העולם, כאשר התוצאה הזאת מבטיחה לנו קרב מרתק ביותר על המסלול.
האמריקאית, פליקס היא אמנם אצנית בחסד, כזו שמתמודדת בכלל המרחקים הקצרים (100, 200, 400), ומא יימת מעט על ההגמוניה השנתית של מונטשו בטח כאשר השתיים פעמיים העונה בדוחא וברומא, ובאותם המקצים הצליחה האמריקאית לסיים ראשונה, אבל גם היא הודתה כי הקרב היה קשה ביותר.
את שאר המתמודדות ביניהם סאניה ריצ'ארדס, הג'מייקנית שהיגרה לארה"ב, דניסה רוסולובה הצ'כית, דבי דאן ופרנקנה מק'קרורי האמריקאית, והג'מייקניות וויליאמס-מילס ווויט, הצליחה מונטשו לדחוק למעמד חסר תחרות. אם תחליט פליקס בכל זאת להתחרות בריצה שכוללת הקפה אחת של המסלול, צפוי לנו אחד הקרבות המרתקים ביותר באליפות העולם, ואם לא? כנראה שבוצואנה תחגוג מדליית זהב, מדלייה עם גבינת אמנטל משובחת.
גם אם תחליט לבסוף אליסון פליקס להשתתף בריצה ל-400 מטרים, ולאחר שנעדרה במרבית שלבי העונה מהמקצים למרחק זה, יכולה מונטשו לייצר ריצה מרשימה שתדחק את האמריקאית מן המקום הראשון על הפודיום ותוציא את 2 מיליון תושבי בוצואנה לחגיגות עצמאות נ וספות.