ל-לוק, הילד בן ה 3 של מארי ורוברטו ווסטברוק היה קשה להבין שהכלב של המשפחה לא יחזור יותר הביתה.
בגיל 13, מו, כלב הביגל נפטר.
יום אחד, לוק שאל את אמא שלו אם הוא יכול לכתוב מכתב ל-מו. זה היה ריטואל קבוע בין האמא לבן. ההודעה הרגילה: "אני מתגעגע אלייך. מקווה שאתה נהנה בגן עדן לכלבים".
מארי לוקחת את המכתבים – הממוענים ל-מו ווסטברוק ב Cloud One (ענן אחד) לתיבת הדואר, ואחרי ש-לוק הולך לישון, היא לוקחת אותם בחזרה.
לפני מספר שבועות היא שכחה לקחת את אחד המכתבים. יום למחרת, המכתב נעלם עם הדוור שלה.
"שיערתי שמישהו פשוט יזרוק את המכתב לפח ברגע שהוא הגיע לדואר", אמרה מארי. "לא היה על זה אפילו בול".
אבל השבוע, הופיע מכתב תשובה בתיבת הדואר של משפחת ווסטברוק. מודפס על נייר עם סימן קטן של USPS (שירות הדואר של ארצות הברית) בחלק התחתון, המכתב היה ממוען ל-לוק מ-מו.
"אני בגן עדן לכלבים, אני משחק כל היום, ואני שמח, תודה שאתה חבר שלי, אני אוהב (WUV – בכלבלבית) אותך לוק".
