תענוג טורקי: על המפגש בין ארסנל לפנרבחצ'ה (דעה)

האמת? חששתי. לאחר הגרלת משחקי הפלייאוף היה כמעט ברור לי שלהגיע להר הגעש בטורקיה ולשחק מול קבוצת הצמרת פנרבחצ'ה הכוללת שחקנים שכבר מכירים אותנו מקרוב (מיירלש, יובו, קוייט) יהיה מסוכן מקצועית ותדמיתית, וניתן גם לנחש שהמשחק מול אסטון וילה לא בדיוק עזר.

אבל הו, כמה שמחתי לגלות אחרת.

קבוצה לא מאורגנת בעליל, שחקני רכש שאולי על הנייר היו אמורים לספק את הניצוץ אבל נראו כמו הצל של עצמם, השוער היה השחקן שרץ הכי הרבה על המגרש בעקבות מסירות גרועות של ההגנה וחלוצים שיודעים לרסק פרצופים (קוסשיילני מצטרף לרשימת ה"אמרנו לך", אותה האוהדים מעדכנים בכל משחק עבור וונגר) או פשוט לכוון לשלטי הפרסומת. עד כאן מקבוצת "הכול כלול".

אנחנו מהצד השני, שיחקנו כמו חבורת זאבים רעבים שרק מחכים לסעוד היטב ע"מ לקבל את הביטחון בחזרה – וכך גם היה. מרכז המגרש היה בשליטה מוחלטת של הילדים ווילשר את רמזי, רוזיקי דחף קדימה בכל הזדמנות, סנטי קזורלה הצליח בפעם ה-מי יודע כמה, לגרום לכולם לשאול איזו רגל היא החזקה שלו, תיאו נתן כמה ספרינטים מרשימים וג'ירו גרם לברונו אלבש הבלם לרצות לחזור לקור של רוסיה. לא שזה הגיע בקלות – מחצית שלמה מאופסת כשהבחורים שלנו מנסים בכל הכוח להימלט מהפלאשבקים של שבת ללא הועיל, למרות כמה ניסיונות מעניינים ויתרון באחוזי החזקת הכדור. הלחץ בהחלט עשה את שלו.
למחצית השנייה עלינו הרבה יותר מחוברים והסכר הטורקי קיבל זעזוע ראשון בדקה ה-51, כשרמזי מוצא את תיאו בצד ימין שנותן מסירת רוחב נקייה לחלוץ השני שלנו, שעצם את העין היחידה שנשארה לו וכבש שער נפלא בחשיבותו – קיירן גיבס! המאמן ו' מצדו כבר לא צריך רכש, שכן המגן השמאלי מצליח להצטרף להתקפה. 1-0 לטובים.

לא חולפות יותר מ-15 דקות ורמזי פותח מבערים ובנונשלנטיות מוחלטת, מתעלם משחקני האגף שרצים לידו בכדי לבעוט טיל מחוץ לרחבה שפוגע בשוער ונכנס פנימה, 2-0. חשוב לי לציין את רמזי ששיחק נפלא בתור קשר 50-50 וסיפק כמה רגעים של נחת, למרות שמדובר ביריבה חלשה שכנראה לא תגיע עם אותו מאמן גם למשחק הגומלין בשבוע הבא.

עשר דקות מאוחר יותר, סנטי קזורלה מוצא את האצן הכי מהיר בצפון לונדון, וולקוט, שסחט פנדל גבולי ביותר. לדעתי האישית הפנדל הגיע לנו, הרי אסור למגן להניח את כובד משקלו עם היד וכן לשלוח רגל על החלוץ (שידע ליפול היטב). ג'ירו בועט בחצי גובה, 3-0, הסיפור גמור. הרשו לי להביע שוב את הנאתי מרמת הארגון המחפירה של פנר. יאללה הביתה ללונדון, בשבת דרבי מול הקבוצה העשירית (לא מדויק, אבל הבנתם את הכוונה) של סקוט פארקר בקריירה, פולהאם.
המתינו קטנה! שכחתי להודות לחמישיית הגנה שלנו (גיבס, מרטרסאקר, סניה, קוסשיילני וג'נקינסון) שהצליחה לתת שקט תעשייתי וכמובן לשוער שצ'זני על מספר הצלות מדהימות.

לגבי רכש, עושה רושם שוונגר ייתן צ'אנס למתיו פלאמיני, קשר אחורי שכבר "מוכר למשטרה" וסיים חוזה במילאן. אני מסכים עם הצעד שכן מדובר בשחקן בן 29 עם חוזה לשנה אחת (כך הבנתי) שחזר ממדינת כדורגל הדוגלת באגרסיביות ולא יגרום בהכרח למתחים בחדר ההלבשה בנוגע להיעדר דקות משחק.
שחקנים מעניינים שלדעתי לא יגיעו הם קארים בנזמה ודי-מאריה מריאל מדריד, השוער חואייטה מוולנסיה ויוהן קבייה מניוקסל המצתרפתת.

המהלך שלא היה: דקה 18, השוער מרחיק לא טוב ורוזיקי מקבל כדור תועה מחוץ לרחבה רק כדי להחזיר פנימה בשתי נגיעות לג'ירו שלא מצא את המסגרת עם הראש. חבל רוזיקי, היית לבד – תבעט בנגיעה לשער ותזכיר לכולנו שמול שוער אתה אולי חלוד אבל מהירות המחשבה עדיין אתך.
השחקן ה-15: לא היה צורך אמתי להכניס את נאצ'ו מונריאל המגן השמאלי, אלא אם גיבס היה נפצע. לא באמת תרם ורק רצה להרגיש מגרש. כמובן שהכוונה לשתפו ברורה, אבל יאיא סנוגו למשל היה יכול לצבור ניסיון חשוב ולהראות יכולות.
סופר סייד-קיק: רמזי בלי ספק איש המשחק (הבנתי שהשחקן שגילם את ג'ט ג'קסון המופלא התאבד, הסטטיסטיקה לא משקרת) אבל אני נותן את פרס השוליה לסנטי קזורלה, שהצליח לשמור על הכדור גם תחת הלחץ טורקי ולשחרר אותנו למתפרצות פעם אחר פעם. מינימום מאמץ – מקסימום השפעה.

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם