סרט אמריקאי

איך שפר מזלם של האמריקאים. איך כל פעם יוצא להם סיפור עם הפי אנד בסוף, זה פשוט בלתי נתפס. והיום היה סרט קולנוע שלם, לא איזה סרט טלוויזיה של הולמרק, אלא סרט עם נפילות, עליות, שיא, אנדרדוג, ורשע. ובסוף, כמו בכל סרט אמריקאי קלאסי וקיטשי, הטובים ניצחו.

כל ספורטאי וחובב ספורט שראה את סדרת גמר ה-NBA צריך לקחת ממנה הרבה גם להמשך…שלמרות העולם הקפיטליסטי, וספורט שריק מתוכן, אבל מלא בשיווק שלאט לאט תופס את מקומה של הרומנטיקה בספורט, לפעמים גם יש צדק. צדק בדרך, צדק בהיסטוריה.

היום עלו המאבס למשחק האחרון מול המכבי/גלקטיקוס/אולסטארס/מיאמי היט, והוכיחו לי שעוד יש סיפורים גדולים בדרך. דירק נוביצקי, השקט והסימפטי, שאי אפשר שלא לאהוב, ג'ייסון קיד, שבין 3 הגדולים בהיסטוריית המשחק בערך בכל קטגוריה שלא דורשת ממנו ללכת לסל, THE JET, ג'ייסון טרי, גמד שתמיד היה שחקן שישי, טייסון צ'נדלר הלא נחשק על ידי שום קבוצה בערך, וכמובן כוכבי הסדרה- ג'יי ג'יי בראה, ובריאן קרדינל, שני שחקנים שספק אם מ.כ הבקעה היו מחתימים, לוקחים אליפות על הראש של 3 כוכבי על, בלי רגשי נחיתות ובלי פחד.

זה היה ניצחון של בעל קבוצה מטורף, אבל שהלך עם הקבוצה שלו לאורך כל הדרך ולא שינה אחרי כישלונות באופן דרסטי, שהאמין בקבוצתיות, ובזה שאליפות צריכים לקחת עם קבוצה שאוהבת ומכירה את עצמה בצורה מושלמת, מול בעלים שמאמין שאם תיקח 3 שחקנים גדולים, ותצמיד אליהם חבורה של נגרים, בלי לעבור תהליך כקבוצה, תיקח אליפות. את הלקח הוא היה צריך ללמוד כבר מריאל מדריד , מכבי תל אביב, או מ.ס. אשדוד J

ובסופו של יום, זה הניצחון של קבוצה קטנה, אולי הכי חלשה ב-NBA, קבוצה שראתה איך ילד שהתאהבה בו עם השנים, גידלה ורוממה, ובסוף הוא זרק אותה בשביל החברה הכי כוסית בשכבה, והקבוצה הקטנה הזאת, קליבלנד שמה, מגלה שבסוף החברה הכוסית הזאת, היא סתם פיקציה, ושבסוף, אין מחיר לנאמנות בספורט, ומי שבחר לעשות את המעשה הכי לא אמריקאי שיש, וללכת עם הקבוצה המנצחת, ולא לנסות לנצח אותה, גילה שבסוף הוא מה שאמריקה הכי אוהבת לראות. רשע שמפסיד בסוף הסרט.

לטור אוקלנד רוצה אקשן
לטורים נוספים בקטגורית NBA
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט