לבן בחלום שחור

הוא הלבן הראשון שירד מ-10 שניות בריצה ל-100 מטרים. בין כל ים האצנים שחומי העור, כריסטוף למייטרה הוא התקווה הלבנה של צרפת. הסיכויים להפתעה לא גבוהים, אבל בשנה בה בולט לא בולט במיוחד, יש מקום לסנסציה עולמית.

עולם הריצות הקצרות משופע בדר"כ באצנים שחומי עור. הם השליטים הבלעדיים בענף, והרבה מכך מושפע מעניינים גנטיים, דבר שכבר הוכח מדעית. כריסטוף למייטרה, צרפתי בן 20, מנסה להוכיח אחרת וכשהוא איתו מטען אדיר של כישרון ואומה גאה, למייטרה שואף רק לכוון לפסגות באליפויות בהן משתתפים גם מתחרים רציניים מארה"ב וג'מייקה, ששולטות בתחום ללא עוררין.

הייתי הילד הכי מהיר בהפסקה

כריסטוף למייטרה שנולד ביוני 1990, התחיל את דרכו כעוד אחד מהילדים שפשוט חובבים ספורט, נהנים לשחק עם חבריהם, לא יודעים בדיוק לאן להתכוון וטועמים מהכל. הצרפתי ניסה ראגבי, כדורגל וכדוריד, ובכולם בלטה מהירותו המסחררת. בשנת 2005, כשהוא בן 15, במהלך באליפות בתי ספר בצרפת, כאשר סיים במקום הראשון בריצה ל-50 מטרים, הבינו כי יש בו משהו אחר, המחייב ליטוש והברקה בכדי להפכו לאצן מקצועי.

הוא החל להתאמן ברצינות תחת מאמני הנוער של האתלטיקה הצרפתית, וכעבור שנתיים באליפות האתלטיקה של צרפת לנוער, ב-2007, הצליח לקבוע תוצאה של 6.64 שנ' במרחק ל-60 מטרים, שהייתה לתוצאה הראשונה שלו על הבמות הגדולות. משם התקדם למייטרה לאליפות אירופה לנערים שנערכה בתום אותה שנה והצליח גם לקבוע שיא צרפתי לגילאים הללו עם תוצאה של 10.83 שנ'.

הוא החל להתמודד גם בריצות למרחק הכפול, ולבנות לעצמו עתיד גם במרחק זה. הצעד הבא שכבש הצרפתי היה ניפוץ השיא האירופאי לנוער בריצה ל-100 מטרים, כאשר ב-2009, הוא עצר את השעונים על 10.04 שנ', ושבר את שיאו של דווין צ'יימברס הבריטי, 10.06 שנ'.

כריסטוף למייטרה הבין את גודל הציפיות שהחלו להתפתח מכיוון מדינתו, אך היה רגוע וסימן מטרות להמשך, "אחרי אליפות אירופה לנוער, אני ממשיך לאליפות העולם בברלין במטרה לרדת מעשר שניות ולשבוע את השיא הצרפתי", ציין והוסיף, "אני לא מרגיש שום לחץ, אפילו ליד האצנים הבוגרים באליפות העולם, ולמרות שזו רמה לגמרי אחרת", ביטוי שמותיר אותו קר רוח ומלא בביטחון.

הריצה לצידם של בכירי האצנים, התחרות ברמות הגבוהות עשתה את שלה ולמייטרה המשיך בהתקדמות המטאורית שלו.

יוסיין בולט הצרפתי

אשתקד הייתה שנת הפריצה שלו, והוא כבר זכה לכינוי המחמיא, "יוסיין בולט הצרפתי". באליפות צרפת שנערכה בתחילת חודש יולי בשנה שעברה, הוא הצליח להשוות את השיא הלאומי במרחק ל-200 מטרים, כאשר קבע 20.16 שנ', אך השדרוג המיוחל הגיע באליפות אירופה שנערכה בברצלונה מעט לאחר מכן.

בעודו בן 20, זכה כריסטוף למייטרה לתהילה הגדולה, כאשר הביא לצרפת את מדליית הזהב בריצות ל-100 ו-200 מטרים. ועם זאת התוצאה שלו (10.11 שנ') הייתה דיי מאכזבת ביחס למה שהורגלנו אליו מימי לינפורד כריסטי, האצן הבריטי האגדי יליד ג'מייקה, שהיה יורד את עשר השניות בלא בעיות, כאשר גם במרחק הכפול תוצאה של 20.37 שנ' נתנה לו את מדליית הזהב, אך הוכיחה כי האתלטיקה האירופאית נמצאת בנסיגה עצומה.

ובכל זאת הצרפתים נהנו מאליפות נהדרת מבחינתם שהשאירה טעם של עוד ורצון לשיפור. יחד עם למייטרה, בלט גם האצן שחום העור, מרטיאל אמבנדג'וק, שזכה במדליות הארד באותם המרחקים, ויחד עם הנבחרת הצרפתית הם זכו במרוץ השליחים.

למייטרה הצליח להדיח אצנים שחומי עור, לדחוק הצידה את דווין צ'יימברס, עוד אצן בריטי נהדר, וגם את עמיתו אמבנדג'וק, אך ידע שבמטרה להגיע לפסגות האמיתיות של האתלטיקה עליו לרדת את עשר השניות במהרה, וכך גם היה.

לשנה הבאה בלונדון הבנויה

שנת 2011 הייתה השנה של למייטרה עד כה. הוא החל אותה בהצלחה רבה באליפות אירופה לאתלטיקה באולם, אך הקפיצה הגדולה החלה לפני חודשיים כאשר ירד לראשונה מעשר השניות בתחרות בצרפת, מאז ממשיך "בולט הצרפתי" בקיזוז מאיות וממש לפני שבועות אחדים הוא קבע את שיאו האישי שהיה גם לשיאה הלאומי של צרפת, על 9.92 שניות במרחק ל-100 מטרים כמובן. במרחק הכפול הוא עדיין מנסה לרדת מ-20 השניות, אך לעת עתה ללא הצלחה.

עם מטען ציפיות גדול, ובשנה בינונית עבור אצני המרחק, רוצה הצרפתי להתברג בצמרת האצנים באליפות העולם שתיפתח בסופ"ש הקרוב, בדאייגו, דרום קוריאה. את אספאה פאוול וטייסון גיי (שייעדר מהאליפות(, כבר הצליח לנצח הצרפתי בעבר, אך כשמדובר ברגע השיא של האתלטיקה, מלבד האולימפיאדה כמובן, ימתחו כל האצנים את שריריהם למקסימום, וינסו להשיג את הטוב ביותר. כשהפן הגנטי משחק תפקיד חשוב, ולמייטרה עדיין רחוק מתוצאות של סביב ה-9.70, הוא יהיה חייב יום קסום שלו לצד יום חלש של בולט, פאוול, דיקס וחבריהם בקוריאה.

בכל זאת, אסור לשכוח כי הוא רק בן 20, וצפויה לו עוד קריירה ארוכה ומקצה שיפורים נרחב. יוסיין בולט נגד "בולט הלבן", זו אחלה כותרת לקראת אולימפיאדת לונדון, 2012, לא?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *