הנבחרת איבדה 2 נקודות מול אזרבייג'אן, ואיבדה גם את כרטיסי הטיסה לריו 2014. כדורגל עצוב, איטי, נאיבי, כזה שמאפיין את כל הקמפיינים מאז אותה בעיטה חופשית של הרצוג האוסטרי שעברה בין רגליו של שמעון גרשון(ע"ע ריצ'רד מולר נילסן). מה התחזית לימים הקרובים? הרבה גשם(בעיקר של ביקורות כלפי גוטמן), השמש לא תצא לפחות עד לשריקת הסיום ביום שלישי וכולנו רוצים לערוף ראשים!
חברים יקרים עצרו הכל! מתי בפעם האחרונה עלינו למונדיאל? מתי? אני אשאל שוב…מתי?!? יפה… הרבה זמן עבר, בדרך היו הסכמי אוסלו, חומת ברלין נפלה וכמובן שתי מלחמות מפרץ. די! תפסיקו את הטירוף הזה! אנחנו חונקים את זה עצמנו! אין לנו סיכוי כרגע לעלות למונדיאל, וזה בסדר, זה הגיוני, צריך לבנות כאן פרוייקט לאומי בעזרת כולנו.
גוטמן לא אשם!
בית הנבחרות הוא מתקן מדהים שצריכים להתחיל דרכו. אין מגנים שמאליים? מתחילים לפתח אותם מגיל 6, אין חלוץ? מוצאים אותו בגיל צעיר. אנחנו צריכים לבנות דור שחקנים דינמי, מהיר, טכני, דור כזה שידע לשחק ביחד, לעבוד כקבוצה, שיילחם, חוץ ממתקני הנוער של מכבי חיפה ואולי אולי גם אלה של של ת"א – אין מתקן ברמה אירופאית שראוי לגידול שחקני מונדיאל עתידיים!
לעלות לתחרות בינלאומית זה לא רגעי, זה תהליך, תהליך ארוך, אנחנו כישראליים טיפשים, נאיביים ופרימיטיביים בצורה בלתי רגילה. אנחנו רוצים את המיידי ושוכחים שבניין בלי יסודות יקרוס! מה שקרה ברמת גן אמש היה הרגע שבו הבניין קרס, העמודים כבר לא יכלו להחזיק את השקר הענק הזה שנקרא הכדורגל הישראלי. עם כל הכבוד לאייל ברקוביץ', שלמה שרף, אבי נימני וכל שאר הפרשנים שכבר במחצית הספידו את הנבחרת, כל הביקורות האלו לא עוזרות! אני רוצה לראות את אותם פרשנים ושחקני עבר (שכנראה לפי הביקורת שלהם זכו בליגת האלופות לפחות פעם אחת ועלו כמעט לכל מונדיאל) נותנים עצות רציניות, שמרחיקות את הציבור מעריפת ראשים, אני רוצה לראות את אותם פרשנים, שהציבור הממוצע מושפע מדעתם, אני רוצה לראות אותם מפנים את הציבור לדבר האמיתי – דרך עבודה, מוסר עבודה, תשתיות, מתקנים לנוער.
כולנו בימים הקרובים נפתח את העיתונים ואתרי האינטרנט ונראה פרשנים מאשימים כמעט את כל המערכת ותפקידנו הוא לעמוד ולהגיד – די! אסור לנו להיות חלק מהגל הדבילי הזה שקורא לפטר את גוטמן, אסור לנו! אני לא אומר שגוטמן הוא מאמן ענק, אני מפנה אותנו לנושא הרציני. אם גוטמן יפוטר יגיע אדם אחר שיעמדו לרשותו אותם השחקנים ואותן הבעיות, הוא יכול לתפקד אולי טיפה יותר טוב אולי פחות טוב, אבל בסופו של דבר מונדיאל לא ייצא מזה.
המטרה החשובה ביותר היא היורו הקרב ובא עלינו לטובה. לאחר שנים רבות היורו יורחב וכמות הנבחרות מתאימה לנו בול, זאת ההזדמנות הגדולה שלנו להיכנס לתחרות הנחשקת ביותר באירופה. זאת ההזדמנות! לא ריו, הסיכוי היחיד שלנו להגיע לריו זה אם נמצא דיל טוב בדקה ה90 לכל המשלחת, והסיכוי לריו לא השתנה מתחילת הקמפיין, הוא כל הזמן היה כזה, כמו בדרום אפריקה, כמו ביפן וקוריאה, כמו בצרפת וכמו בכל מונדיאל מאז מקסיקו 70.
לא, לא הייתי מאמן נבחרת או מאמן של קבוצה כלשהי בחיי. לא, לא הייתי שחקן, לא בליגות נמוכות, לא בליגות גבוהות וגם לא בליגות למקומות עבודה. לא, אני לא איזה סקאוט או מאמן כושר בשום ענף ספורט שהוא. אני סך הכל אדם שצורך ספורט בכמויות גדולות, במיוחד כדורגל, במיוחד ישראלי ואני מבואס במיוחד, לא מהנבחרת, אלא מאיתנו. אם לא עלינו לטורניר בינלאומי יותר מעשור סימן שמשהו פה לא עובד נכון, ומקרה שלנו כבר עברו יותר מארבעה עשורים.
זה הזמן שלנו – בואו נתקן, ולא נתבכיין.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
יאללה תירדו מהעץ וואלה אין לנו ולעולם לא יהיה לנו כאן כדורגל, לא צריך לתקן ולא צריך לשפץ