לתאומות קיירי ובריאל ג'קסון יש סיפור שהוא לא פחות מנס. הן הגיחו לעולם 12 שבועות מוקדם מדי, ושקלו כ 900 גרם בלבד כל אחת. הן לא היו מפותחות והסיכויים שלהן לשרוד היו קטנים מאוד.
הם שמו את שתי האחיות באינקובטורים נפרדים. כשמצבה של בריאל החל להתייצב, והיא החלה להעלות משקל, מצבה של קיירי המשיך להיות רע, והרופאים חששו מהנורא מכל, שהיא לא תשרוד.
עברו מספר שבועות לפני שקרה דבר שהפתיע את כולם. בריאל נכנסה להתקף צרחות שהיווה סכנה על חייה, מכיוון שלא הפסיקה לצרוח עד שכמעט ולא נשמה, והיא כבר החלה להפוך כחולה.
האחיות ניסו לעזור לה, אבל שום דבר לא עבד, ואף אחד לא הבין מדוע היא בוכה וצורחת כך.
זו הייתה האחות גייל קספריאן, שמתוך ייאוש, חשבה על ניסיון אחד אחרון. היא חשבה – למה שלא נשים את בריאל הבוכה ליד אחותה השברירית, קיירי. עכשיו, זה אומנם היה נגד מדיניות בית החולים והיא סיכנה את עבודתה תוך כדי, ומי יודע מה עוד עלול לקרות ברגע שהם יזיזו את התינוקת הצורחת. ובכל זאת, גייל ידעה שצריך לעשות משהו, אז היא עשתה זאת. בריאל שהשתנקה והייתה בצבע כחולה הונחה לצד אחותה התאומה, ולפתע, ובאופן מידי, היא נרגעה. ואז באופן אינסטינקטיבי היא הניחה את ידה מסביב לאחותה.
הרעיון הנועז והמסוכן הוליד נס. מצבה של קיירי לפתע החל להשתפר. למעשה הוא השתפר כל כך הרבה שהיא החלה להעלות במשקל והשתוותה בגודל לאחותה בריאל.
20 שנה לאחר מכן, קיירי ובריאל הן נשים צעירות שנהנות מהקשר המיוחד שיש להן אחת עם השנייה, והן עכשיו בדרכן לסיים אוניברסיטה.
מדהים איך חום וחיבור מיוחד של בני אדם יכול לעשות דברים שהרפואה המודרנית לא מסוגלת.